אגדתא בתלמוד

מים ראשונים: הרעיון לקבץ אגדות מש"ס התלמוד (הבבלי בעיקר) הוא עתיק יומין וכבר קדמו לנו מפעלים חשובים כגון פירוש עין יעקב, אגדות מהרש"א, יפה מראה (על הירושלמי), הגדות התלמוד ועוד. הליקוט שלהלן נעשה עפ"י טעם אישי ובחלקו מתוך דפי מחלקי המים על פרשות השבוע. קשה להחליט מה אגדה ומה לא, מה היא 'אגדה קלאסית', מהו 'סיפור נאה' ומה היא אמירה מוסרית או מכמן לשון ראוי. כך או כך, ליקוטי אגדתא אלה ממסכת חולין – מנחה היא שלוחה לעמלי הדף היומי שאולי ירצו לחזור ולהתבשם מרוח האגדה של המסכת אותה זכו להשלים. מומלץ בשלב ראשון לרפרף במהירות על הדפים שלהלן – רק על המקורות שמעל לקו היינו בלי הערות השוליים, ולהתרשם מהעושר הרב של האגדתא במסכת זו. בשלב שני, מומלץ לחזור ולהעמיק במדרשים נבחרים, תחילה באופן עצמאי, ואח"כ גם לעיין בהערות השוליים. קריאה במחשב או בטלפון הנייד, תאפשר להפעיל את הקישורים ולהתרשם מהמארג השזור והמורכב של עולם האגדה.

גמרא חולין דף ד א – היחס לכותים

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים, הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִין בָּהּ יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל.¹

שם דף ד ב – מטבחו של אחאב

אָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בִּיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁנֶּהֱנָה מִסְּעוּדַת אַחְאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת אֶל רָמֹת גִּלְעָד״.²

שם דף ו א – התלמיד בודק את הרב אם יש בו טעם

… פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב?³ בְּתַלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: ״כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״ (משלי כג ב). אִם יוֹדֵעַ תַּלְמִיד בְּרַבּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַחֲזִיר לוֹ טַעַם – ״בִּין״, וְאִם לָאו – ״תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ״, ״אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״ – פְּרוֹשׁ הֵימֶנּוּ.⁴

דף ו ב – ז א – מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן זֵרוּז, בֶּן חָמִיו שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, לִפְנֵי רַבִּי עַל רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָכַל עָלֶה שֶׁל יָרָק בְּבֵית שְׁאָן, וְהִתִּיר רַבִּי אֶת בֵּית שְׁאָן כּוּלָּהּ עַל יָדוֹ. חָבְרוּ עָלָיו אֶחָיו וּבֵית אָבִיו, אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁאֲבוֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבוֹתֶיךָ נָהֲגוּ בּוֹ אִיסּוּר, אַתָּה תִּנְהוֹג בּוֹ הֶיתֵּר? דְּרַשׁ לָהֶן מִקְרָא זֶה: ״וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן״. אֶפְשָׁר בָּא אָסָא וְלֹא בִּיעֲרוֹ, בָּא יְהוֹשָׁפָט וְלֹא בִּיעֲרוֹ? וַהֲלֹא כׇּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם אָסָא וִיהוֹשָׁפָט בִּיעֲרוּם! אֶלָּא מָקוֹם הִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ, אַף אֲנִי מָקוֹם הִנִּיחוּ לִי אֲבוֹתַי לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ. מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאָמַר דְּבַר הֲלָכָה, שֶׁאֵין מְזִיחִין אוֹתוֹ, וְאָמְרִי לָהּ: אֵין מַזְנִיחִין אוֹתוֹ, וְאָמְרִי לָהּ: אֵין מַזְחִיחִין אוֹתוֹ.⁵

שם ז א – צדיקותו של פנחס בן יאיר

דְּרַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר הֲוָה קָאָזֵיל לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִין, פְּגַע בֵּיהּ בְּגִינַּאי נַהֲרָא. אֲמַר לֵיהּ: גִּינַּאי, חֲלוֹק לִי מֵימֶךָ וְאֶעֱבוֹר בָּךְ! אֲמַר לֵיהּ: אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֶךָ וַאֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנִי, אַתָּה סָפֵק עוֹשֶׂה סָפֵק אִי אַתָּה עוֹשֶׂה, אֲנִי וַדַּאי עוֹשֶׂה. אֲמַר לֵיהּ: אִם אִי אַתָּה חוֹלֵק גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ בְּךָ מַיִם לְעוֹלָם. חֲלַק לֵיהּ. …⁶

אִקְּלַע לְהָהוּא אוּשְׁפִּיזָא, רְמוֹ לֵיהּ שְׂעָרֵי לְחַמְרֵיהּ, לָא אֲכַל. חַבְטִינְהוּ, לָא אֲכַל. נַקְּרִינְהוּ, לָא אֲכַל. אֲמַר לְהוּ: דִּלְמָא לָא מְעַשְּׂרָן? עַשְּׂרִינְהוּ, וַאֲכַל.⁷ אָמַר: עֲנִיָּיה זוֹ הוֹלֶכֶת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ, וְאַתֶּם מַאֲכִילִין אוֹתָהּ טְבָלִים! וּמִי מִיחַיְּיבָא? וְהָתְנַן: הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע, וְלִבְהֵמָה, וְקֶמַח לְעוֹרוֹת, וְשֶׁמֶן לַנֵּר, וְשֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים – פָּטוּר מֵהַדְּמַאי. הָתָם הָא אִתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלְּקָחָן מִתְּחִלָּה לִבְהֵמָה, אֲבָל לְקָחָן מִתְּחִלָּה לְאָדָם וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶם לִבְהֵמָה – חַיָּיב לְעַשֵּׂר.⁸

שם ז ב – פנחס בן יאיר "מתארח" בבית רבי יהודה הנשיא

שְׁמַע רַבִּי, נְפַק לְאַפֵּיהּ,⁹ אֲמַר לֵיהּ: רְצוֹנְךָ סְעוֹד אֶצְלִי? אָמַר לוֹ: הֵן. צָהֲבוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי.¹⁰ אָמַר לוֹ: כִּמְדוּמֶּה אַתָּה שֶׁמּוּדָּר הֲנָאָה מִיִּשְׂרָאֵל אֲנִי? יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵן, יֵשׁ רוֹצֶה וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה, וּכְתִיב: ״אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָיו לְמַטְעַמֹּתָיו כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא אֱכוֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ״, וְאַתָּה רוֹצֶה וְיֵשׁ לְךָ.¹¹ מִיהָא הַשְׁתָּא מְסַרְהֵיבְנָא, דִּבְמִלְּתָא דְּמִצְוָה קָא טָרַחְנָא, כִּי הָדַרְנָא אָתֵינָא עָיֵילְנָא לְגַבָּךְ.¹².

כִּי אֲתָא,¹³ איתרע שנכנס פנחס בין יאיר בפתח שהיו עומדות בו פרדות לבנות.¹⁴ אָמַר: מַלְאַךְ הַמָּוֶת בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה וַאֲנִי אֶסְעוֹד אֶצְלוֹ? שְׁמַע רַבִּי יצא לקראתו, אֲמַר לֵיהּ: אמכור אותםּ, אֲמַר לוּ: ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״.¹⁵ – אפקיר אותם (ענה רבי), הרבית בנזק (ענה פנחס בן איר). – אעקור אותם,¹⁶ – יש צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. – אהרוג אותן, – אִיכָּא ״בַּל תַּשְׁחִית״.¹⁷ היה מפציר בו הרבה, גבה הר ביניהם.¹⁸

בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: מָה בְּחַיֵּיהֶן כָּךְ, בְּמִיתָתָן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶן וכו'.¹⁹

שם שם – היחס לכשפים

קָא אָמְרִינַן. ״אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: וַאֲפִילּוּ כְּשָׁפִים. הָהִיא אִיתְּתָא דַּהֲוָת קָא מְהַדְּרָא לְמִישְׁקַל עַפְרָא מִתּוּתֵי כַּרְעֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אֲמַר לַהּ: שְׁקוּלִי, לָא מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתִיךְ, ״אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ״ כְּתִיב. וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן כְּשָׁפִים – שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה! שָׁאנֵי רַבִּי חֲנִינָא דִּנְפִישָׁא זְכוּתֵיהּ.²⁰

דף ט א – מה צריך תלמיד חכם לדעת

וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ שֶׁיִּלְמוֹד שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: כְּתָב, שְׁחִיטָה, וּמִילָה. וְרַב חֲנַנְיָא בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: אַף קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין, וּבִרְכַּת חֲתָנִים, וְצִיצִית. וְאִידַּךְ – הָנֵי שְׁכִיחָן.²¹

דף כד א – זמן מבחן ללימוד יפה

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״מִבֶּן שְׁלֹשִׁים״, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שְׁלֹשִׁים, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר שְׁלֹשִׁים. הָא כֵּיצַד? חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים לְתַלְמוּד, וּשְׁלֹשִׁים לַעֲבוֹדָה. מִכָּאן לְתַלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּמִשְׁנָתוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים – שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלֹשׁ״, ״וּלְלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים״. וְאִידַּךְ – שָׁאנֵי לְשׁוֹן כַּשְׂדִּים, דְּקַלִּיל. וְאִידַּךְ – שָׁאנֵי הִלְכוֹת עֲבוֹדָה, דְּתַקִּיפִין.²²

דף כז ב – לאלו דחית בקנה

וְעוֹד שְׁאֵלוֹ,²³ כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף״, אַלְמָא מִמַּיָּא אִיבְּרוֹ,²⁴ וּכְתִיב: ״וַיִּצֶר ה׳ אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כׇּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כׇּל עוֹף הַשָּׁמַיִם״, אַלְמָא מֵאַרְעָא אִיבְּרוֹ!²⁵ אָמַר לוֹ: מִן הָרְקָק נִבְרְאוּ. רָאָה תַּלְמִידָיו מִסְתַּכְּלִים זֶה בָּזֶה, אָמַר לָהֶם: קָשֶׁה בְּעֵינֵיכֶם שֶׁדָּחִיתִי אֶת אוֹיְבִי בְּקַשׁ? מִן הַמַּיִם נִבְרְאוּ. וְלָמָּה הֱבִיאָן אֶל הָאָדָם? לִקְרוֹת לָהֶן שֵׁם. ²⁶

דף מג ב – מד א – לפני שנפסקה הלכה כבית הלל

אותו שור שהיה לבי רב עוקבא שהתחיל בו שחיטה משהו בתורבץ הוושט ²⁷וגמר רובו בוושט²⁸ אמר רבא: מטיל אני עליו את החומרות של רב, ואת החומרות של שמואל, ומטריף אני אותו…..²⁹.

התגלגל הדבר והגיע לפני ר׳ אבא, אמר להם] לתלמידיו]: השור, בין לרב בין לשמואל מותר …³⁰ לכו אמרו לו לבנו של רב יוסף בר חמא,³¹ שישלם את דמי השור לבעליו.³² וכן אמר מר בנו של רבינא: מקשה אני קושיה כלפי שונאיו של רבא,³³ ממה ששנינו: לעולם הלכתא כדברי בית הלל, והרוצה לעשות כדברי בית שמאי — עושה, הרוצה לעשות כדברי בית הלל — עושה. אבל מי שעושה גם מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל — הרי אדם כזה הוא רשע. מֵחוּמְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״הַכְּסִיל בַּחוֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ״. אֶלָּא אִי כְּבֵית שַׁמַּאי – כְּקוּלֵּיהֶן וּכְחוּמְרֵיהֶן, אִי כְּבֵית הִלֵּל – כְּקוּלֵּיהֶן וּכְחוּמְרֵיהֶן.

הָא גּוּפַאּ קַשְׁיָא, אָמְרַתְּ: לְעוֹלָם הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל, וַהֲדַר תָּנֵי: וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי יַעֲשֶׂה! לָא קַשְׁיָא, כָּאן – קוֹדֶם בַּת קוֹל, כָּאן – לְאַחַר בַּת קוֹל. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, אַף לְאַחַר בַּת קוֹל, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא, דְּאָמַר: אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּבַת קוֹל. מִכׇּל מָקוֹם, קַשְׁיָא.³⁴

דף מד ב – שונא מתנות יחיה

רַבִּי אֶלְעָזָר, כִּי הֲווֹ מְשַׁדְּרִי לֵיהּ מִבֵּי נְשִׂיאָה מִידֵּי, לָא שָׁקֵיל, וְכִי הֲווֹ מְזַמְּנִי לֵיהּ, לָא אָזֵיל.³⁵ אָמַר: לָא קָא בָּעֵי מָר דְּאֵיחֵי?³⁶ דִּכְתִיב: ״וְשׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה״.³⁷

רַבִּי זֵירָא, כִּי מְשַׁדְּרִי לֵיהּ, לָא שָׁקֵיל, כִּי הֲווֹ מַזְמְנִין לֵיהּ, אָזֵיל. אֲמַר: אִתְיַיקּוֹרֵי הוּא דְּמִתְיַיקְּרוּ בִּי. ³⁸

דף מח א – רב שמחמיר מפנה את השואל לרב שמתיר³⁹

רבי יצחק בר יוסף היה הולך אחרי ר' ירמיה בשוק הקצבים. ראה את הריאות תלויות שם שהיו מלאות צמחים צמחים. אמר לו:⁴⁰ וכי אין אדוני רוצה חתיכת בשר? אמר לו ר' ירמיה: אין לי מעות.⁴¹. אמר לו: אני אקנה עבורך בהקפה.⁴² אמר לו (ר' ירמיה לר' יצחק): מה אעשה לך! שכאשר היו באים לפני ר' יוחנן ⁴³ היה שולח אותם לר' יהודה בר' שמעון, שהיה מורה להיתר משמו של ר' אלעזר בר' שמעון. אך ר' יוחנן עצמו לא היה סבור כן., ולשיטת ר' יוחנן אני חושש ומחמיר. ⁴⁴

דף נד עמוד א – חכמי ארץ ישראל וחכמי בבל

כִּי סְלֵיק רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף, אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: דְּרוּסָה שֶׁאָמְרוּ – צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים.⁴⁵ אמר להם: הָאֱלֹהִים!⁴⁶ מורה היה בה רב: מהכנף ועד ירך (צריך בדיקה).⁴⁷ אֲמַר לו רֵישׁ לָקִישׁ: מי הוא רב ואיזה רב הוא, אין אני יודע מי הוא!⁴⁸ אָמַר (לו) רַבִּי יוֹחָנָן: ולא ברור (זכור לך) אותו שֶׁשִּׁימֵּשׁ אֶת רַבִּי רַבָּה,⁴⁹ וְרַבִּי חִיָּיא? וְהָאֱלֹהִים! כׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁשִּׁימֵּשׁ אוֹתוֹ תַּלְמִיד בִּישִׁיבָה, אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי בַּעֲמִידָה, ומי היה גדול יותר? הוא היה גדול ממני בכל. מִיָּד פָּתַח רֵישׁ לָקִישׁ וַאֲמַר: בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, שֶׁאָמְרוּ שְׁמוּעָה מִפִּיו: שְׁמוּטָה וּשְׁחוּטָה – כְּשֵׁרָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַשְּׁמוּטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה שְׁחוּטָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: יָבִיא וְיַקִּיף.⁵⁰

דף נד עמוד ב – בעלי אומנויות ותלמידי חכמים

אָמַר רַבִּי חָנָא פָּתוּרָאָה: עִילָּא מִינַּאי הֲוָה קָאֵי בַּר נַפָּחָא, וּבְעָא מִינַּי דִּינָרָא קוּרְדִּינָאָה לְשַׁעוֹרֵי בֵּיהּ טְרֵיפְתָא, וּבְעַי לְמֵיקָם מִקַּמֵּיהּ וְלָא שְׁבַקְנִי. אָמַר לִי: שֵׁב בְּנִי שֵׁב, אֵין בַּעֲלֵי אוּמָּנִיּוֹת רַשָּׁאִין לַעֲמוֹד מִפְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּשָׁעָה שֶׁעֲסוּקִין בִּמְלַאכְתָּם. וְלָא? וְהָתְנַן:⁵¹ כׇּל בַּעֲלֵי אוּמָּנִיּוֹת עוֹמְדִים מִפְּנֵיהֶם, וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, וְאוֹמְרִין לָהֶם: אַחֵינוּ אַנְשֵׁי מְקוֹם פְּלוֹנִי בּוֹאֲכֶם בְּשָׁלוֹם! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵיהֶם עוֹמְדִין, מִפְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין עוֹמְדִין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ, שֶׁהֲרֵי מִפְּנֵיהֶם עוֹמְדִין, מִפְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין עוֹמְדִין. מִמַּאי? דִּילְמָא כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא נִמְצָא מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא.⁵²

דף נז ב – ר' שמעון בן חלפתא חוקר טבע

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁעַסְקָן בִּדְבָרִים הָיָה …⁵³ מַאי עַסְקָן בִּדְבָרִים? אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא, דִּכְתִיב: ״לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל, תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ״. אָמַר: אלך ואראה אם וַדַּאי הוּא שאין להם מלך! הלך בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, פרס גלימה על קן (חור) של נמלים. יצאה אחת מהן והניח בה (ר' שמעון בן חלפתא) סימן. נכנסה אותה נמלה, אמרה להם לשאר הנמלים: נפל צל. יצאו ובאו כל הנמלים.⁵⁴ הרים ר' שמעון בן חלפתא את גלימתו, נפל עליהם אור השמש, התנפלו עליה (שאר הנמלים) והרגוה. אמר ר' שמעון: שמע מינה [למד מכאן] שבאמת אין להם מלך. שאם יש להם, לא היו צריכים רשות (הוראה) להרג הזז?

אֲמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אולי המלך היה ביניהם והוא שציווה להורגה?⁵⁵ עוד (יש לומר) שזה היה בין מלך למלך, ככתוב: ״בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה״?

אֶלָּא, סְמוֹךְ על מהימנותו של שלמה.⁵⁶

ויקרא רבה כב ד פרשת אחרי מות – עוד על חכמים שמתעניינים בטבע⁵⁷

ר' שמעון בן חלפתא היה עסקן בדברים. היה לו פרדס אחד. פעם אחת היה יושב בו, והיה בו סדן אחד. ראה דוכיפת אחד שעושה לו קן בתוכו. אמר: איני רוצה שיהא עוף טמא זה בפרדס זה. הלך ר' שמעון בן חלפתא וסתרו לאותו קן. הלך אותו דוכיפת ותקנו. עמד ר' שמעון בן חלפתא וסתרו, הלך אותו דוכיפת ותקנו. מה עשה ר' שמעון? הלך והביא לוח אחד ונתנו בפני אותו נקב ונתן בו מסמר. מה עשה אותו דוכיפת? הלך והביא עשב אחד ונתנו על אותו מסמר ושרפו. מה עשה ר' שמעון ?אמר: טוב לי לגנוב (לגנוז) זה, שלא ילמדו הגנבים לעשות כן ויחריבו את העולם. ⁵⁸

גמרא חולין דף נח עמוד ב – למה הייתה היתושה ברוגז עם היתוש שבע שנים?⁵⁹

שב שני אימרא בקתא מבקא – שבע שנים מרדה היתושה ביתוש. שאמרה לו: ראיתי את בן העיר מחוזא ששחה במים וועלה והתעטף בסדינים וישבת עליו ומצצת דם ממנו ולא הודעת לי.⁶⁰

דף ס א – שיחות ר' יהושע עם הקיסר ובתו

אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: אני רוצה לראות את אלהיכם. אֲמַר לֵו: לא תוכל לראות אותוּ. אֲמַר לֵיהּ: אִיבְרָא חָזֵינָא לֵיהּ.⁶¹ הלך והעמידו אל מול השמש בתקופת תמוז, אֲמַר לו הסתכל בו (בשמש). אמר לו: איני יכול. אמר לו: השמש, שהוא אחד מהשמשים שעומדים לפני הקב"ה, אינך יכול להסתכל בו, שכינה עצמה לא כל שכן!⁶² אֲמַר לו קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: רוצה אני לערוך לחם, סעודה לאלוהיכם! אמר לו ר' יהושע: לא תוכל. שאל אותו: מדוע? אמר לו: מרובים חילותיו. אמר לו: איברא [באמת], אעשה זאת! אמר לו: לך ערוך סעודה על הים הגדול שם יש מקום מרווח. טרח קיסר שישה חודשי הקיץ בדבר, באה רוח וטאטאה הכל לים. חזר וטרח שישה חודשי החורף (בהכנת סעודה אחרת), בא גשם וסחף מה שהכין וטיבע אותו בים. אמר לו הקיסר לר' יהושע: מה זה?⁶³. אמר לו: אלה הם המטאטאים ושוטפי הרצפה שבאו לפניו, והם אכלו הכל.⁶⁴

אמר לו: אי הכי, לא מצינא.⁶⁵

דף ס עמוד ב – המאור הגדול והמאור הקטן⁶⁶

רבי שמעון בן פזי רמי [מקשה] כתיב: "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים" (בראשית א טז), וכתיב: "את המאור הגדול ואת המאור הקטן" (שם)! אמרה ירח לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?⁶⁷ אמר לה: לכי ומעטי את עצמך! אמרה לפניו: הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי?⁶⁸

אמר לה: לכי ומשול ביום ובלילה, אמרה ליה: מאי רבותיה, דשרגא בטיהרא מאי אהני?⁶⁹ אמר לה: זיל, לימנו בך ישראל ימים ושנים.⁷⁰ אמרה ליה: יומא נמי, אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא, דכתיב: "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים".⁷¹ זיל, ליקרו צדיקי בשמיך: יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן.⁷² חזייה דלא קא מיתבא דעתה,⁷³ אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו "לה' "⁷⁴ – אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.⁷⁵

דף סג א – משמעות שמות החיות

לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲסִידָה? שֶׁעוֹשָׂה חֲסִידוּת עִם חַבְרוֹתֶיהָ.⁷⁶

דף סג ב: … . וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: רָאָה זוֹ אַיָּה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רָאָה? שֶׁרוֹאָה בְּיוֹתֵר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה״, תָּנָא: עוֹמֶדֶת בְּבָבֶל וְרוֹאָה נְבֵלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.⁷⁷

דף פד א – למדה תורה דרך ארץ

תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי יַרְחִיב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ״ – לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם בָּשָׂר אֶלָּא לְתֵאָבוֹן. יָכוֹל יִקַּח אָדָם מִן הַשּׁוּק וְיֹאכַל? תַּ"לְ: ״וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ״. יָכוֹל יִזְבַּח כׇּל בְּקָרוֹ וְיֹאכַל, כָּל צֹאנוֹ וְיֹאכַל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִבְּקָרְךָ״ – וְלֹא כׇּל בְּקָרְךָ, ״מִצֹּאנְךָ״ – וְלֹא כׇּל צֹאנְךָ.⁷⁸ מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָנֶה – יִקַּח לְפָסוֹ⁷⁹ לִיטְרָא יָרָק, עֲשָׂרָה מָנֶה – יִקַּח לְפָסוֹ לִיטְרָא דָּגִים, חֲמִשִּׁים מָנֶה – יִקַּח לְפָסוֹ לִיטְרָא בָּשָׂר, מֵאָה מָנֶה – יִשְׁפְּתוּ לוֹ קְדֵרָה בְּכׇל יוֹם. וְאִינָךְ אֵימַת? מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.⁸⁰ אָמַר רַב: צְרִיכִין אָנוּ לָחוֹשׁ לְדִבְרֵי זָקֵן.⁸¹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַבָּא מִמִּשְׁפַּחַת בְּרִיאִים הֲוָה, אֲבָל כְּגוֹן אָנוּ, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּרוּטָה בְּתוֹךְ כִּיסוֹ – יְרִיצֶנָּה לַחֶנְוָונִי. ⁸²

דף פו א – זכותם של ר' חייא ובניו

וּמִי נְפַל לֵיהּ יָאנִיבָא בְּכִיתָּנֵיהּ?⁸³ וְהָאָמַר רָבִין בַּר אַבָּא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר שְׁבָא: מִשֶּׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה, פָּסְקוּ הַזִּיקִין וְהַזְּוָעוֹת וְהָרוּחוֹת וְהָרְעָמִים, וְלֹא הֶחְמִיץ יֵינָם, וְלֹא לָקָה פִּשְׁתָּנָם, וְנָתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם בְּרַבִּי חִיָּיא וּבָנָיו.⁸⁴. כִּי מַהְנְיָא זְכוּתַיְיהוּ – אַעָלְמָא, אַדִּידְהוּ – לָא,⁸⁵ כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּכׇל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִיזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי דַּי לוֹ בְּקַב חָרוּבִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.⁸⁶

דף פו ב – עמידה בפתח בית המדרש

תא שמע:⁸⁷ דרבי אבא בנו של רבי חייא בר אבא ורבי זירא היו עומדים בשוק של קיסרי על פתח בית המדרש.⁸⁸

יצא רבי אמי מבית המדרש ומצא אותם.

אמר להם: האם לא אמרתי לכם: בזמן בית המדרש לא תעמדו בחוץ, שמא יש אדם שמצטרכת לו שמועה, שצריך לברר דבר מה, ויבואו הלומדים בבית המדרש להיטרד⁸⁹. רבי זירא נכנס לבית המדרש, רבי אבא לא נכנס.⁹⁰

דף פז א – כמה שווה כוס של ברכה

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁחַט, וְקָדַם חֲבֵירוֹ וְכִסָּה, וְחִיְּיבוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לִיתֵּן לוֹ עֲשָׂרָה זְהוּבִים. אִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׂכַר מִצְוָה אוֹ שְׂכַר בְּרָכָה? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן. אִי אָמְרַתְּ שְׂכַר מִצְוָה – אַחַת הִיא, וְאִי אָמְרַתְּ שְׂכַר בְּרָכָה – הָוְיָין אַרְבָּעִים. מַאי? תָּא שְׁמַע, דַּאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי: מִי שֶׁיָּצַר הָרִים לֹא בָּרָא רוּחַ, וּמִי שֶׁבָּרָא רוּחַ לֹא יָצַר הָרִים, דִּכְתִיב: ״כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ״. אֲמַר לֵיהּ: שׁוֹטֶה, שְׁפֵיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא – ״ה׳ צְבָאוֹת שְׁמוֹ״. אֲמַר לֵיהּ: נְקוֹט לִי זִימְנָא תְּלָתָא יוֹמֵי וּמַהְדַּרְנָא לָךְ תְּיוּבְתָּא. יְתֵיב רַבִּי תְּלָת תַּעֲנִיָּתָא. כִּי הֲוָה קָא בָּעֵי מִיבְרָא, אֲמַרוּ לֵיהּ: מִינָא קָאֵי אַבָּבָא. אֲמַר: ״וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רוֹשׁ וְגוֹ׳״. אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת אֲנִי לָךְ, לֹא מָצָא תְּשׁוּבָה אוֹיִבְךָ וְנָפַל מִן הַגָּג וָמֵת. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ שֶׁתִּסְעוֹד אֶצְלִי? אָמַר לוֹ: הֵן. לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, אָמַר לוֹ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אַתָּה שׁוֹתֶה אוֹ אַרְבָּעִים זְהוּבִים אַתָּה נוֹטֵל? אָמַר לוֹ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אֲנִי שׁוֹתֶה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה שָׁוֶה אַרְבָּעִים זְהוּבִים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: עֲדַיִין יֶשְׁנָהּ לְאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי, וְקוֹרְאִין אוֹתָהּ מִשְׁפַּחַת בַּר לוּיָאנוּס.

דף פט א – בשבח ההצטנעות

. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא דְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בַּהַגָּדָה – עֲשֵׂה אׇזְנֶיךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת. ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכׇּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם וְגוֹ׳״ – אָמַר לָהֶם הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל: חוֹשְׁקַנִי בָּכֶם, שֶׁאֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ לָכֶם גְּדוּלָּה – אַתֶּם מְמַעֲטִין עַצְמְכֶם לְפָנַי. נָתַתִּי גְּדוּלָּה לְאַבְרָהָם – אָמַר לְפָנַי: ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״, לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן – אָמַר: ״וְנַחְנוּ מָה״, לְדָוִד – אָמַר: ״וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ״. אֲבָל אוּמּוֹת הָעוֹלָם אֵינָן כֵּן, נָתַתִּי גְּדוּלָּה לְנִמְרוֹד – אָמַר: ״הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר״, לְפַרְעֹה – אָמַר: ״מִי ה׳״, לְסַנְחֵרִיב – אָמַר: ״מִי בְּכׇל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת וְגוֹ׳״, לִנְבוּכַדְנֶצַּר – אָמַר: ״אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב״, לְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר – אָמַר: ״מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים״. אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם, דְּאִילּוּ בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״, וְאִילּוּ בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּתִיב: ״וְנַחְנוּ מָה״. וְאָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִּשְׁבִיל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כְּתִיב הָכָא: ״וְנַחְנוּ מָה״, וּכְתִיב הָתָם: ״תּוֹלֶה אָרֶץ עַל בְּלִימָה״. אָמַר רַבִּי אִילְעָא: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִּשְׁבִיל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה״. רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִתַּחַת זְרוֹעוֹת עוֹלָם״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב ״הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם״? מָה אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה – יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם. יָכוֹל אַף לְדִבְרֵי תוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן״. יָכוֹל יָגִיס דַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם״.⁹¹

דף צ עמוד ב – דברי הוואי

אָמַר רַבִּי אַמֵּי: דִּבְּרָה תּוֹרָה לְשׁוֹן הֲוַאי, דִּבְּרוּ נְבִיאִים לְשׁוֹן הֲוַאי, דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲוַאי. דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲוַאי – הָא דַּאֲמַרַן. דִּבְּרָה תּוֹרָה לְשׁוֹן הֲוַאי – ״עָרִים גְּדוֹלוֹת וּבְצוּרוֹת בַּשָּׁמַיִם״, דִּבְּרוּ נְבִיאִים לְשׁוֹן הֲוַאי – ״וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ לְקוֹלָם״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי אָמַר שְׁמוּאֵל: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲוַאי, אֵלּוּ הֵן: תַּפּוּחַ, גֶּפֶן, וּפָרוֹכֶת. תַּפּוּחַ – הָא דַּאֲמַרַן. גֶּפֶן – דִּתְנַן: גֶּפֶן שֶׁל זָהָב הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, מוּדְלָה עַל גַּבֵּי כְּלוֹנְסוֹת, וְכׇל מִי שֶׁהָיָה מִתְנַדֵּב גַּרְגֵּיר אוֹ אֶשְׁכּוֹל – מֵבִיא וְתוֹלֶה בָּהּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: מַעֲשֶׂה הָיָה, וְנִמְנוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים לְפַנּוֹתָהּ. פָּרוֹכֶת, דִּתְנַן: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן הַסְּגָן – פָּרוֹכֶת עוֹבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִירִים נֶאֱרֶגֶת, וְעַל כׇּל נִימָה וְנִימָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין. אׇרְכָּהּ אַרְבָּעִים בָּאַמָּה, וְרׇחְבָּהּ עֶשְׂרִים בְּאַמָּה, וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂת, וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂים בְּשָׁנָה, ושְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ.

דף צב עמוד א – בלי עלים אין אשכולות

אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה – אלו בעלי בתים, אשכולות שבה – אלו תלמידי חכמים, עלין שבה – אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה – אלו ריקנים שבישראל; והיינו דשלחו מתם: ליבעי רחמים איתכליא על עליא, דאילמלא עליא לא מתקיימן איתכליא.⁹²

דף צו א – שמואל מרגיע את השוחט

אדם בשם בר פיולי היה עומד לפני שמואל (להכין לו סעודה), והיה מנקר את הירך (ולא היה מחטט אחר גיד הנשה), והיה חותך אותה. אמר שמואל: היכנס בו בירך יותר.⁹³ עתה, אם לא ראיתיך כיצד אתה נוטל את גיד הנשה, כי אז היית מאכיל אותי איסור! ⁹⁴ נפחד בר פיולי מפני נזיפתו של שמואל, ונפל סכין הניקור מידו. אמר לו שמואל: אל תפחד, אין אני חושד בך.⁹⁵ וודאי הינך נוהג כדרך שהורו לך. אולם אותו חכם שהורה לך לנהוג כך, כשיטת ר' יהודה הורה לך, ואין אני פוסק כן.⁹⁶

דף קה א – חכמים מסיירים יום-יום בנכסיהם

אמר שמואל: אני, לענין זה,⁹⁷ חומץ בן יין לגבי אבי.⁹⁸ אבא היה מסייר (עובר ובודק) את נכסיו פעמיים ביום, ואני איני מסייר אלא פעם אחת ביום. שמואל לטעמו (לשיטתו),⁹⁹ שכן אמר שמואל: מי שמסייר נכסיו בכל יום מוצא מטבע. אביי היה מסייר נכסיו כל יום ויום. יום אחד פגש את אריסו שנושא משא של עצים.¹⁰⁰ אמר לו (אביי לאריס): אלה העצים להיכן? אמר לו: לבית אדוני. אמר לו (אביי לאריס): כבר קידמוך חכמים.¹⁰¹

דף קו א – מים ראשונים ומים אחרונים

כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: מַיִם הָרִאשׁוֹנִים הֶאֱכִילוּ בְּשַׂר חֲזִיר, אַחֲרוֹנִים הוֹצִיאוּ אֶת הָאִשָּׁה מִבַּעְלָהּ. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: רִאשׁוֹנִים הֶאֱכִילוּ בְּשַׂר נְבֵלָה, אַחֲרוֹנִים הָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ. ¹⁰²

דף קט ב – לרצות את ילתא (אשתו של רב נחמן)

אֲמַרָה לֵיהּ יַלְתָּא לְרַב נַחְמָן: מִכְּדֵי כֹּל דַּאֲסַר לַן רַחֲמָנָא שְׁרָא לַן כְּוָותֵיהּ: אֲסַר לַן דְּמָא – שְׁרָא לַן כַּבְדָּא. נִדָּה – דַּם טוֹהַר. חֵלֶב בְּהֵמָה – חֵלֶב חַיָּה. חֲזִיר – מוֹחָא דְּשִׁיבּוּטָא. גֵּירוּתָא – לִישָּׁנָא דִּכְוָורָא. אֵשֶׁת אִישׁ – גְּרוּשָׁה בְּחַיֵּי בַעְלָהּ. אֵשֶׁת אָח – יְבָמָה. גּוֹיָה – יְפַת תֹּאַר. בָּעֵינַן לְמֵיכַל בִּשְׂרָא בַּחֲלָבָא. אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן לְטַבָּחֵי: זַוִּיקוּ לַהּ כַּחְלֵי.

ראו הדף אסרתי לך התרתי לך בפרשת ראה.

דף קכז עמוד א – מה רבו מעשיך ה'

… תנו רבנן: הצב למינהו – להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא וכו'

וכשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה אומר: מה רבו מעשיך ה'! יש לך בריות גדלות בים ויש לך בריות גדלות ביבשה, שבים – אילמלי עולות ביבשה מיד מתות, שביבשה – אילמלי יורדות לים מיד מתות; יש לך בריות גדלות באור, ויש לך בריות גדלות באויר, שבאור – אילמלי עולות לאויר מיד מתות, שבאויר – אילמלי יורדות לאור מיד מתות, מה רבו מעשיך ה'.¹⁰³

תנו רבנן: כל שיש ביבשה יש בים, חוץ מן החולדה וכו'¹⁰⁴

דף קי א – הכנסת אורחים בסורא בערב יום כיפור

כאן השמטנו את הסיפור על רמי בר תמרי מהעיר פומבדיתא שהזדמן לעיר סורא בערב יום הכיפורים ואכל את הכחל שאנשי סורא נהגו בו איסור ובפומבדיתא נהגו בן היתר. ואח"כ גם התברר שאותו רמי בר תמרי או בר דיקלי גם לא הניח תפילין ולא לבש ציצית וסיבותיו עמו. נשאיר לשואבי המים לחזור ולעיין בסיפור זה במקור ורק נעיר שאפשר לחבר סיפור זה למוטיב בין אדם לחברו ובין אדם למקום והמוטיב לדון כל אדם לכף זכות. ראו הדף ביום כיפור.

דף קלז עמוד ב – כאשר אבא אריכא היה לומד תורה

כאשר עלה איסי בר היני מבבל לארץ ישראל מצאו ר' יוחנן שהוא מַשִׁנֵה (את בנו,)¹⁰⁵ והיה שונה את משנתנו ואומר "וראשית הגז אינו נוהג אלא בְּרחֵלִים", אמר לו ר' יוחנן לאיסי: שנה לו "רְחֵלֹות"! אמר לו: הריני שונה במשנה, כמו שכתוב במקרא: "רחלים מאתים" (בראשית לב יד). אמר לו ר' יוחנן לאיסי: לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן, וחכמים קוראים להם "רחלות".¹⁰⁶ אמר ליה לו (ר' יוחנן לאיסי): מיהו זה שמכהן עתה כריש סדרא (ראש הסדר), כלומר, ראש הישיבה, בבבל? אמר לו איסי: אבא אריכא.¹⁰⁷ אמר לו (ר' יוחנן לאיסי): "אבא אריכא" אתה קורא לו?¹⁰⁸ זוכר אני כאשר הייתי יושב בבית המדרש שבע עשרה אחרי רב, שהיה יושב לפני רבי (יהודה הנשיא), והיו יוצאים זיקוקין של אש מפיו של רב לפיו של רבי, ומפיו של רבי לפיו של רב, ולא ידעתי מה הם אומרים. ואתה "אבא אריכא" קורא לו?!¹⁰⁹

דף קמב ב – מה גרם לאלישע בן אבויה לצאת לתרבות רעה

תַּנְיָא, רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין לְךָ כׇּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ, שֶׁאֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים תְּלוּיָה בָּהּ. בְּכִבּוּד אָב וָאֵם כְּתִיב: ״לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ״, בְּשִׁילּוּחַ הַקֵּן כְּתִיב: ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים״. הֲרֵי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו: עֲלֵה לַבִּירָה וְהָבֵא לִי גּוֹזָלוֹת! וְעָלָה, וְשִׁלַּח אֶת הָאֵם וְלָקַח אֶת הַבָּנִים, וּבַחֲזָרָתוֹ נָפַל וָמֵת. הֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל זֶה? וְהֵיכָן טוֹבָתוֹ שֶׁל זֶה? אֶלָּא ״לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ״ – בְּעוֹלָם שֶׁכּוּלּוֹ אָרוֹךְ, ״וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ״ – לְעוֹלָם שֶׁכּוּלּוֹ טוֹב. וְדִלְמָא לָא הֲוָה הָכִי? רַבִּי יַעֲקֹב מַעֲשֶׂה חֲזָא! וְדִלְמָא מְהַרְהֵר בַּעֲבֵירָה הֲוָה? מַחְשָׁבָה רָעָה אֵין הקב"ה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה. וְדִלְמָא מְהַרְהֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה, דִּכְתִיב: ״לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״, וְאָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: זוֹ מַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה. הָכִי קָאָמַר: אִם אִיתָא דְּאִיכָּא שְׂכַר מִצְוֹת בְּהַאי עָלְמָא, תַּהֲנֵי לֵיהּ וְתַגֵּן עֲלֵיהּ דְּלָא לֵיתֵי לִידֵי הִרְהוּר וְלִיתַּזַּק, אֶלָּא שְׂכַר מִצְוֹת בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא. וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִים! בַּחֲזָרָתָם שָׁאנֵי. וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִים, לֹא בַּהֲלִיכָתָן וְלֹא בַּחֲזָרָתָן! סוּלָּם רָעוּעַ הֲוָה, וּמָקוֹם דְּקָבוּעַ הֶיזֵּקָא שָׁאנֵי, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי״. אָמַר רַב יוֹסֵף: אִלְמָלֵא דַּרְשֵׁיהּ אַחֵר לְהַאי קְרָא כְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר בְּרַתֵּיה – לָא חֲטָא. מַאי חֲזָא? אִיכָּא דְּאָמְרִי: כִּי הַאי מַעֲשֶׂה חֲזָא, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: לִישָּׁנָא דְּרַבִּי חוּצְפִּית הַמְתוּרְגְּמָן חֲזָא, דַּהֲוָה מוּטֶּלֶת בָּאַשְׁפָּה. אָמַר: פֶּה שֶׁהֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת יִלְחוֹךְ עָפָר?! וְהוּא לָא יָדַע ״לְמַעַן יִיטַב לְךָ״ – בְּעוֹלָם שֶׁכּוּלּוֹ טוֹב, ״וּלְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ״ – בְּעוֹלָם שֶׁכּוּלּוֹ אָרוֹךְ.¹¹⁰

מסכת חולין פרק יב משנה ה – סוף המשנה

לא יטול אדם אם על בנים אפילו לטהר את המצורע. ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה (דברים כ"ב) למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר על מצות חמורות שבתורה: נשלמה מסכת חולין¹¹¹

מחלקי המים

הַדְרָן עָלַךְ מסכת חולין הַדְרָן עָלַךְ.

קמב יָמִים וְדַפִּים הִשְׁתַּעֲשַׁעְנוּ בָּךְ.

נִיחוֹחַ תּוֹרַת רִאשׁוֹנִים עָלָה וּפָּרַח

אַגָּדָה לְצַד הֲלָכָה, הַכֹּל חַי ונוֹכַח

מִשׁוּט בֵּין דַּפַּיִךְ עֲמוּסֵי מִצְווֹתַיִךְ, רָחָב לִבֵּנוּ וְשָׂמַח

במועד קבוע, כל יום מָנִינוּ

מקרוב ומרחוק, אזנינו כָּרִינוּ

מַשָּׂאֵךְ וּמַתָּנֵךְ, בְּצָמָא שָׁתִינוּ,

טעמך כי טוב עוד מתוק בפינו,

לא נִתְשֵׁי מִינָךְ מסכת חולין, לֹא נִזְנַח וְלֹא נִשְׁכַּח.

למועד כעת חיה עוד נשוב אֶלָיִךְ

עד אז נשתעשע במסכתות חברוֹתָיִיךְ

תורה לא תמוש מאיתנו כך מובטח

כִּי לֹא מִפִּי שָׂרָף הִיא וְלֹא מִפִּי מַלְאָךְ

רַק בְּפִינוּ לַהֲגוֹת וּבִלְבָבֵנוּ לְהִפָּתַח, אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָּךְ

הַדְרָן עָלַךְ מסכת חולין הַדְרָן עָלַךְ.

לא נִתְשֵׁי מִינָךְ, לא נתשי מִיִנָך

הַדְרָן הֲלָכוֹת חֲמוּרוֹת הַצְּפוּנוֹת בָּךְ

הַדְרָן אַגָּדוֹת קְסוּמוֹת הַמְּאִירוֹת בְּאוֹרָךְ

זָכוּ לוֹמְדָיִךְ לְסַיֵּם מִפְעָלֵךְ, בְּיוֹם בּוֹ עָווֹן נִסְלָחְ וְדַף חָדָשׁ נִפְתַּח