מיוחדים

מים ראשונים: מי ומה לא כתבו על הדמות המיוחדת של אלישע בן אבויה ששנה ופרש והפך מתלמיד חכם מוביל לאדם "אחר", ועל היחסים המיוחדים שהיו לו עם ר' מאיר תלמידו הנאמן – עד מותו וגם אחרי.¹ גיליון זה מתמקד בשני המקורות והנוסחאות של סיפור מופלא זה בתלמודים הבבלי והירושלמי ובפליאה הגדולה כיצד השאירו חכמים סיפור חריג זה לדורות ולא העלימוהו.

משנה מסכת חגיגה פרק ב משנה א

אין דורשין בעריות בשלושה, ולא במעשה בראשית בשנים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.²  כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם.³

תוספתא מסכת חגיגה (ליברמן) פרק ב הלכות א-ז⁴

הלכה א: אין דורשין בעריות בשלושה, אבל דורשין בשנים. ולא במעשה בראשית בשנים, אבל דורשין ביחיד. ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו.⁵ מעשה ברבן יוחנן בן זכיי שהיה רכוב על החמור והיה ר' לעזר בן ערך מחמיר אחריו. אמר לו: רבי, שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה. אמר לו: לא כך אמרתי לך מתחילה שאין שונין במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו? אמר לו: מעתה, ארצה לפניך.⁶ אמר לו: אמור. פתח ר' לעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה. ירד רבן יוחנן בן זכיי מן החמור ונתעטף בטליתו וישבו שניהם על גבי האבן תחת הזית והרצה לפניו. עמד ונשקו על ראשו ואמר: ברוך ה' אלהי ישראל אשר נתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים. יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש לעזר בן ערך נאה דורש ונאה מקיים. אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך שיודע להבין ולדרוש לכבוד אביו שבשמים.⁷

הלכה ב: ר' יוסה בן יהודה אומר: ר' יהושע הרצה לפני רבן יוחנן בן זכיי, ר' עקיבא הרצה לפני ר' יהושע, חנניה בן כינאי הרצה לפני ר' עקיבא.⁸

הלכה ג-ד: ארבעה נכנסו לפרדס: בן עזיי ובן זומא אחר ור' עקיבא. אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, אחד הציץ וקיצץ בנטיעות, ואחד עלה בשלום וירד בשלום. בן עזיי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו". בן זומא הציץ ונפגע, עליו הכתוב אומר: "דבש מצאת אכול דייך וגו' ". אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות,⁹  עליו הכתוב אומר: "אל תתן את פיך לחטיא את בשריך וגו' " (קהלת ה ה).¹⁰ ר' עקיבה עלה בשלום וירד בשלום, עליו הכתוב אומר: "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו וגו' " (שיר השירים א ד).¹¹

הלכה ה: משל למה הדבר דומה? לפרדס של מלך ועלייה בנויה על גביו. מה עליו על אדם? להציץ, ובלבד שלא יזין את עיניו ממנו. ועוד מָשְׁלוּ משל: למה הדבר דומה? לאיסתרטא העוברת בין שני דרכים: אחד של אוּר ואחד של שלג. היטה לְכָן¹² – נכוה בָּאוּר. היטה לכן – נכוה בשלג. מה עליו על אדם? להלך באמצע, ובלבד שלא יהא נוטה לא לְכָן ולא לְכָן.¹³

הלכה ו: מעשה בר' יהושע שהיה מהלך באסתרטא¹⁴ והיה בן זומא בא כנגדו. הגיע אצלו ולא נתן לו שלום. אמר לו: מאין לאין בן זומא? אמר לו: צופה הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח, שנאמר: "ורוח אלים מרחפת על פני המים", ואומר: "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף" – מה נשר זה טס על קנו נוגע ואינו נוגע, כך אין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח. אמר להם ר' יהושע לתלמידיו: כבר בן זומא מבחוץ. לא היו ימים מועטים, עד שנסתלק בן זומא.¹⁵

הלכה ז: כל המסתכל בארבעה דברים ראתוי¹⁶ לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור. יכול קודם למעשה בראשית? ת"ל: "למן היום אשר ברא אלים אדם על הארץ". יכול עד שלא נבראו סדרי תקופות? ת"ל: "ולמקצה השמים ועד קצה השמים". מה תלמוד לומר: "למן היום אשר ברא אלים אדם על הארץ"? מן היום אשר ברא אלים אדם על הארץ אתה דורש, ואי אתה דורש מה למעלה ומה למטה מה היה ומה עתיד להיות.¹⁷

תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה פרק ב הלכה א

מתניתין: אין דורשין בעריות בשלושה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. וכל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלן ומה למטן מה לפנים ומה לאחור. כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו כאילו לא בא לעולם.¹⁸

גמרא: … דרש ר' יודה בר פזי בתחילה היה העולם מים במים … חזר ועשאו שלג … חזר ועשאו ארץ … והארץ עומדת על מים … והמים עומדים על הרים … וההרים עומדין על רוח … והרוח תלויה בסערה … וסערה עשאה הקב"ה כמין קמיע ותלויה בזרועו …¹⁹

ולא במרכבה ביחיד. … תלמיד וותיק היה לו לרבי ודרש פרק אחד במעשה המרכבה ולא הסכימה דעתו של רבי ולקה בשחין. התורה הזו דומה לשני שבילים: אחד של אוּר ואחד של שלג. היטה בזה – מת באור, היטה בזו – מת בשלג. מה יעשה? יהלך באמצע.²⁰

מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך על הדרך רוכב על החמור ור' לעזר בן ערך מהלך אחריו … כיון שפתח ר' לעזר בן ערך במעשה המרכבה, ירד לו רבן יוחנן בן זכאי מן החמור … הלכו וישבו להן תחת אילן אחד וירדה אש מן השמים והקיפה אותם … אמר: כדבריך אלעזר בן ערך כן הוא מעשה המרכבה … עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו ואמר: ברוך ה' אלהי אברהם יצחק ויעקב שנתן לאברהם אבינו בן חכם יודע לדרוש בכבוד אבינו שבשמים … אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך אלעזר בן ערך.²¹

וכיון ששמעו ר' יוסף הכהן ור' שמעון בן נתנאל אף הם פתחו במעשה המרכבה … ורעשה הארץ ונראתה הקשת בענן ויצאה בת קול ואמרה להן:הרי המקום פנוי לכם והטריקלין מוצע לכם אתם ותלמידיכם מזומנין לכת שלישית. … ²²

שוב מעשה בי ר' יהושע שהיה מהלך בדרך ובן זומא בא כנגדו. שאל בשלומו ולא השיבו. אמר לו מאיין ולאיין בן זומא? אמר לו: מסתכל הייתי במעשה בראשית … א"ר יהושע לתלמידיו: הרי בן זומא מבחוץ. ולא היו ימים קלים עד שנפטר בן זומא.²³

שלושה הרצו תורתן לפני רבן: ר' יהושע לפני רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבה לפני רבי יהושע, חנניה בן חכיניי לפני רבי עקיבה. מיכן והילך אין דעתן נקייה.²⁴

ארבעה נכנסו לפרדס:²⁵ אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, אחד הציץ וקיצץ בנטיעות, אחד נכנס בשלום ויצא בשלום. בן עזאי הציץ ונפגע, עליו הכתוב אומר: "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" (משלי כה טז).²⁶ בן זומא הציץ ומת עליו הכתוב אומר: "יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו" (תהלים קטז טו).²⁷ אחר הציץ וקיצץ בנטיעות.²⁸

מני אחר? אלישע בן אבויה, שהיה הורג רַבֵּי תורה. אמרין: כל תלמיד דהוה חמי ליה משכח באוריתע, הוה קטיל ליה.²⁹ ולא עוד, אלא שהיה נכנס לבית הועד והיה רואה נערים יושבים לפני רבם, והיה אומר: מה אלו יושבים ועושים כאן? מה תועלת תצא להם מלימודם? הרי אומנותו של זה – בַּנַּאי. אומנותו של זה – נַגָּר. אומנותו של זה – צַיָּיד. אומנותו של זה – חַיָּיט. וְכֵיוָן שהיו (הנערים) שומעים כֵּן, עזבו לימודם והלכו להם.³⁰ עליו הכתוב אומר: "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' ". שחיבל מעשה ידיו של אותו האיש.³¹

בשעת השמד היו מטילים עליהם משאות.³² והיו מכוונים ששנים יישאו משא אחד, מִשּׁוּם "שְׁנַיִם שֶׁעָשׂוּ מְלָאכָה אַחַת".³³ אמר (אחר לגויים): הטעינו יחידים. הלכו וטענו יחידים. והיו מכוונים (היהודים) לפרוק בכרמלית שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים.³⁴ אמר (אלישע בן אבויה לגויים): הטעינו עליהם כלי זכוכית³⁵ הלכו והטעינו אותם כלי זכוכית.³⁶

ר' עקיבה נכנס בשלום ויצא בשלום עליו הכתוב אומר: "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ וגו' " (שיר השירים א ד).³⁷

ר' מאיר היה יושב ודורש בבית המדרש של טיבריה. עבר אלישע רבו רוכב על סוס ביום שובתא.³⁸ באו ואמרו לו: הרי רבך בחוץ. פסק מן הדרשה ויצא אצלו. א"ל:³⁹ מה דרשת היום? א"ל: "ויי' ברך את אחרית איוב מראשיתו וגו' " (איוב מב יב). א"ל: ומה פתחת בו? א"ל: "ויוסף יי' את כל אשר לאיוב למשנה" (איוב מב י) – שכפל לו את כל ממונו. אמר (אלישע): ווי דמובדין ולא משכחין.⁴⁰ עקיבה רבך לא היה דורש כן, אלא: "ויי' ברך את אחרית איוב מראשיתו" – בזכות מצות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו.⁴¹ אמר לו: ומה היית דורש עוד? א"ל: "טוב אחרית דבר מראשיתו" (קהלת ז ח). אמר ליה: ומה פתחת בו? א"ל: לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו, ובזקנותו ונתקיימו, הוי: "טוב אחרית דבר מראשיתו". לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד, ובזקנותו ונשתכר, הוי: "טוב אחרית דבר מראשיתו". לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה, ובזקנותו וקיימה, הוי: "טוב אחרית דבר מראשיתו".⁴² אמר: ווי דמובדין ולא משכחין! עקיבה רבך לא הוה דרש כן, אלא: טוב אחרית דבר – מראשיתו. בזמן שהוא טוב מראשיתו.⁴³ ובי היה המעשה.⁴⁴

אבויה אבא מגדולי ירושלם היה. ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד ולר' אליעזר ולר' יהושע בבית אחר. משאכלו ושתו, התחילו מטפחים ורוקדים. א"ר ליעזר לר' יהושע: עד שאלה עוסקים בשלהם, נעסוק אנו בשלנו. וישבו ונתעסקו בדברי תורה, מן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. אמר להן אבויה: רבותיי, מה באתם, לשרוף את ביתי עלי? אמרו לו: חס ושלום! אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה: מן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים, והיו הדברים שמיחים כנתינתן מסיני, והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני. ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש: "וההר בוער באש עד לב השמים" (דברים ד יא).⁴⁵ אמר להן אבויה אבא: רבותיי, אם כך היא כוחה של תורה, אם נתקיים לי בן הזה, לתורה אני מפרישו. לפי שלא היתה כוונתו לשם שמים, לפיכך לא נתקיימו באותו האיש.⁴⁶

אמר ליה: ומה עוד היית דורש?⁴⁷ א"ל: "לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז" (איוב כח יז).⁴⁸ א"ל: ומה פתחת ביה? א"ל: דברי תורה קשין לקנות ככלי זהב ונוחין לאבד ככלי זכוכית. ומה כלי זהב וכלי זכוכית אם נשתברו יכול הוא לחזור ולעשותן כלים כמו שהיו, אף תלמיד חכם ששכח תלמודו יכול הוא לחזור וללמדו כתחילה. א"ל: דייך מאיר, עד כאן תחום שבת.⁴⁹ א"ל: מן הן את ידע? א"ל: מטלפי סוסי, שהייתי מונה והולך אלפיים אמה. א"ל: וכל הדא חכמתא אית בך, ולית את חזר בך? א"ל: לית אנא יכיל. א"ל: למה? א"ל: שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רכוב על סוסי ביום הכיפורים שחל להיות בשבת, ושמעתי בת קול יוצאת מבית קודש הקדשים ואומרת: "שובו בנים"⁵⁰ – חוץ מאלישע בן אבויה שידע כוחי ומרד בי.⁵¹

וכל דא מן הן אתת ליה?⁵²

אלא פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גיניסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום. למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת. אמר: כתיב: "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב ז) – אֵיכָן היא טובתו של זה? איכן היא אריכות ימיו של זה?⁵³ ולא היה יודע שדרשה רבי יעקב לפנים ממנו: "למען ייטב לך" – לעולם הבא שכולו טוב.⁵⁴ "והארכת ימים" – לעתיד שכולו ארוך. ויש אומרים: ע"י שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם.⁵⁵ אמר: זו תורה וזו שכרה? זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן, זה הוא הלשון שהיה יגיע בתורה כל ימיו, זו תורה וזו שכרה?⁵⁶ דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים.⁵⁷

ויש אומרים: אמו כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי עבודה זרה והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה.⁵⁸

לאחר ימים חלה אלישע. אתון ואמרון לרבי מאיר: הא רבך בָּאִיש.⁵⁹ הלך לבקר אותו ומצאו בָּאִיש. א"ל: אין אתה חוזר בך? א"ל: ואִם חוזרים, מתקבלים?⁶⁰ א"ל: ולא כן כתיב: "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם" (תהלים צ ג) – עד דיכדוכה של נפש מקבלין. באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת. והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר: דומה שמתוך תשובה נפטר רבי. משקברו אותו ירדה האש מן השמים ושרפה את קברו. באו ואמרו לר' מאיר: קבר רבך נשרף. יצא לראות ומצאו עולה באש. מה עשה? לקח טליתו ופרש עליו.⁶¹ אמר: "ליני הלילה" (רות ג יג)⁶² – ליני בעולם הזה שדומה ללילה, "והיה בבוקר" – זה העולם הבא שכולו בוקר. "אם יגאלך טוב יגאל" – זה הקב"ה שהוא טוב, דכתיב ביה: "טוב יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה ט). "ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי, חי ה' ".⁶³ וכבתה.

אמרו לר' מאיר: אם אומרים בעולם ההוא (הבא): את מי תרצה לבקר (קודם), לאביך או לרבך? אמר להם: אני מתקרב קודם לרבי ולאחר מכן לאבא.⁶⁴ אמרו לו: ושומעים לך? אמר לון: ולא כן תנינן: "מצילין תיק הספר עם הספר, תיק תפילין עם התפילין"⁶⁵ – מצילין לאלישע אחר בזכות תורתו.

לאחר ימים הלכו בנותיו ליטול צדקה מרבי. גזר רבי ואמר: "אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו" (תהלים קט יב).⁶⁶ אמרו לו: רבי, אל תבט במעשיו, הבט בתורתו.⁶⁷ באותה השעה בכה רבי וגזר עליהן שיתפרנסו. אמר: מה אם זה שיגע בתורה שלא לשום שמים, ראו מה העמיד. מי שהוא יגע בתורה לשמה, על אחת כמה וכמה!

ר' לעזר בשם בר סירה: "פליאה ממך מה תדע עמוקה משאול מה תחקור. במה שהורשיתה התבונן אין לך עסק בנסתרות".⁶⁸ רב אמר: "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז" (תהלים לא יט) – יתחרשן יתפרכן ישתתקן. … הדוברות על צדיקו של עולם דברים שהעתיק מבריותיו. "בגאוה ובוז" – זה שהוא מתגאה לומר אני דורש במעשה בראשית סבור שהוא כמגעה ואינו אלא כמבזה.⁶⁹

רות רבה פרשה ו – ליני הלילה

"ליני הלילה"- הלילה הזו את לנה בלא איש ואין את לנה לילה אחרת בלא איש. "והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך חי ה' וגו' ". ר' מאיר הוה יתיב ודריש בהדין מדרשא דטבריא והוה אלישע רביה גזיז בשוקא רכיב על סוסיא בשבתא. אמרו לר' מאיר: הא אלישע רבך אתי גזיז בשוקא. נפק לגביה  …. לאחר ימים באו בנותיו ותובעות צדקה … באותה שעה בכה רבי וגזר עליהון שיתפרנסו … אמר: מי שלא היתה תורתו לשם שמים כך העמיד, מי שתורתו לשם שמים על אחת כמה וכמה.⁷⁰

שיר השירים רבה פרשה א

"הביאני המלך חדריו", תמן תנינן: ארבעה נכנסו לפרדס: בן עזאי ובן זומא אלישע בן אבויה ורבי עקיבא. בן עזאי הציץ ונפגע, ועליו נאמר: "מצאת אכול דייך". בן זומא הציץ ומת, ועליו נאמר: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו". אלישע בן אבויה קיצץ בנטיעות. כיצד קצץ בנטיעות? בשעה שהיה נכנס לבתי כנסיות ומדרשות ורואה תינוקות שמצליחין בתורה, היה אומר עליהון מיליא ומסתתמין. ועליו נאמר: "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך". ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, ואמר: לא מפני שגדול אני מחברי. אלא כך שנו חכמים במשנה: "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". ועליו נאמר: "הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך".⁷¹

מסכת חגיגה דף יד ע"ב – טו ע"ב – נוסח התלמוד הבבלי

תנו רבנן: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור, והיה מהלך בדרך, ורבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו. אמר לו: רבי! שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה! אמר לו: לא כך שניתי לכם: ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו? … ⁷². וכשנאמרו הדברים לפני רבי יהושע היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך, אמרו: אף אנו נדרוש במעשה מרכבה. פתח רבי יהושע ודרש. ואותו היום תקופת תמוז היה, נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן, והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע, כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה. הלך רבי יוסי הכהן וסיפר דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי, ואמר: אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עיני שכך ראו. ואף אני ואתם בחלומי מסובין היינו על הר סיני, ונתנה עלינו בת קול מן השמים: עלו לכאן, עלו לכאן! טרקלין גדולים ומצעות נאות מוצעות לכם, אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית. ⁷³

והתניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה הרצאות הן: רבי יהושע הרצה דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא הרצה לפני רבי יהושע, חנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי עקיבא. ואילו רבי אלעזר בן ערך לא קא חשיב? – דארצי וארצו קמיה – קחשיב, דארצי ולא ארצו קמיה – לא קא חשיב.⁷⁴

תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר: "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי" (תהלים קא ז). בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו". בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר: "דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו". אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום.⁷⁵

תנו רבנן: מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו. אמר לו: מאיין ולאין בן זומא? אמר לו: צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים …⁷⁶

אחר קיצץ בנטיעות, עליו הכתוב אומר: "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך". מאי היא? ראה את (המלאך) מיטטרון שניתנה לו רשות לכתוב את זכויותיהם של ישראל.⁷⁷ אמר (אלישע): למדנו שלמעלה אין ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי,⁷⁸ שמא חס ושלום שתי רשויות הן.⁷⁹ הוציאוהו למיטטרון ומחו אותו בשיתין פולסי דנורא.⁸⁰ אמרו לו: מדוע כאשר ראית אותו (את אלישע) לא קמת מלפניו?⁸¹ ניתנה לו רשות למחוק את זכויותיו של אחר. יצאה בת קול ואמרה: "שובו בנים שובבים" – חוץ מאחר. אמר (אלישע): הואיל ונטרד אותו האיש מהעולם ההוא, יצא ויהנה בעולם הזה. יצא אחר לתרבות רעה.⁸² יצא ומצא זונה ותבע אותה. אמרה לו: ולא אלישע בן אבויה אתה? – עקר צנון מהערוגה בשבת ונתן לה. אמרה: אחר הוא.⁸³

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, אמר ליה: מאי דכתיב: "גם את זה לעומת זה עשה האלהים"? – אמר לו: כל מה שברא הקב"ה – ברא כנגדו, ברא הרים – ברא גבעות, ברא ימים – ברא נהרות. אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: ברא צדיקים – ברא רשעים, ברא גן עדן – ברא גיהנם. כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם. זכה צדיק – נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב רשע – נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.⁸⁴  … שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב: "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז" – אמר לו: אלו דברי תורה, שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. – אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה – אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה.⁸⁵ – אמר לו: אף אתה חזור בך! – אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים – חוץ מאחר.⁸⁶

תנו רבנן: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. אמר ליה: אף אתה חזור בך. – אמר ליה: ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים – חוץ מאחר.⁸⁷

תפסו והכניסו לבית המדרש. אמר לו לינוקא: פסוק לי פסוקך! אמר לו: "אין שלום אמר ה' לרשעים" (ישעיהו מח כב).⁸⁸ הכניסו לבית כנסת אחר, אמר לו לינוקא: פסוק לי פסוקך! אמר לו: "כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית נכתם עונך לפני" (ירמיה ב כב).⁸⁹ הכניסו לבית כנסת אחר, אמר לו לינוקא: פסוק לי פסוקך! אמר לו: "ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי וגו' " (ירמיהו ד ל). הכניסו לבית כנסת אחר, עד שהכניסו לשלושה עשר בתי כנסת, כולם פסקו לו כי האי גוונא. לאחרון אמר לו: פסוק לי פסוקך! – אמר לו: "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו' " (תהלים נ טז). אותו תינוק היה מגמגם בלשונו, נשמע כאילו אמר לו: ולאלישע אמר אלהים וכו'. יש אומרים: סכינא הוה בהדיה וקרעיה, ושדריה לתליסר בי כנישתי. ואיכא דאמרי, אמר: אי הואי בידי סכינא – הוה קרענא ליה.⁹⁰

כי נח נפשיה דאחר,⁹¹ אמרו:⁹² לא נדון אותו, ולא יבוא לעולם הבא.⁹³ לא נדון אותו – משום שעסק בתורה, ולא יבוא לעולם הבא – משום שחטא. אמר רבי מאיר: מוטב שידונו אותו ויבוא לעולם הבא. מתי אמות וְאַעֲלֶה עשן מקברו.⁹⁴ כאשר נפטר רבי מאיר עלה עשן מקברו של אחר. אמר רבי יוחנן: גבורה היא לשרוף את רבו? אחד היה בינינו ולא יכולנו להצילו?! אם נחזיק אותו ביד – מי יוציאו מידינו, מי? אמר: מתי אמות ואכבה עשן מקברו! כאשר נפטר רבי יוחנן – פסק העשן מקברו של אחר. פתח עליו אותו ספדן: אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך, רבינו.⁹⁵

בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי, אמרה ליה: רבי, פרנסני. אמר לה: בת מי את? – אמרה לו: בתו של אחר אני.⁹⁶ אמר לה: עדיין יש מזרעו בעולם? והא כתיב: "לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְאֵין שָׂרִיד בִּמְגוּרָיו" (איוב יח יט)! אמרה לו: זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו. מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי.⁹⁷ בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה – כך, למשתבחין בה – על אחת כמה וכמה.⁹⁸

ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר?⁹⁹ והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב ז), אם דומה הרב למלאך ה' צבאות – יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו – אל יבקשו תורה מפיהו!¹⁰⁰ – אמר ריש לקיש: רבי מאיר מצא פסוק ודרש: "הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי" (משלי כבי ז). "לדעתם" לא נאמר, אלא "לדעתי".¹⁰¹ רב חנינא אמר מהכא: "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך" (תהלים מה יא). קשו קראי אהדדי!¹⁰² – לא קשיא, הא – בגדול, הא – בקטן.¹⁰³ כי אתא רב דימי, אמר: אמרי במערבא: רבי מאיר אכל שחליים וזרק את הקליפה לחוץ.¹⁰⁴ דרש רבא: מאי דכתיב: "אל גינת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל" (שיר השירים ו יא) – למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה – אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח – אין תורתו נמאסת.¹⁰⁵

מצא רבה בר שילא את אליהו, אמר לו: מאי קא עביד הקב"ה?¹⁰⁶ אמר לו: אומר הוא הלכות מפיהם של כל החכמים, ומפיו של רבי מאיר לא אומר. אמר ליה: אמאי? – משום שלמד הלכה מפיו של אחר. אמר לו: אמאי? רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק! אמר לו: עכשיו הוא אומר: "מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת – קַלַּנִי מראשי, קַלַנִי מזרועי.¹⁰⁷ אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים – קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך".¹⁰⁸

אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי. אמר ליה: שיננא, מאי קא בכית? – אמר ליה: מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן: "לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה אַיֵּה סֹפֵר אַיֵּה שֹׁקֵל אַיֵּה סֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים" (ישעיהו לג יח). איה סופר – שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, איה שוקל – שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה. איה סופר את המגדלים – שהיו שונין שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר. ואמר רבי אמי: תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר. ותנן: שלושה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, אנן מה תהוי עלן?¹⁰⁹  – אמר ליה: שיננא, טינא היתה בלבם.¹¹⁰ אחר מאי – זמר יווני לא פסק מפומיה. אמרו עליו על אחר, בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו. שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר: כל עמר דנחית ליורה סליק? – אמר ליה: כל מאן דהוה נקי אגב אימיה – סליק, כל דלא הוה נקי אגב אימיה – לא סליק.¹¹¹

תורתו של אלישע¹¹²

מסכת אבות פרק ד משנה כ – נייר חדש ונייר מחוק

אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק.¹¹³ … רבי אומר: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו.¹¹⁴

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לה

אלישע בן אבויה אומר: הלמד תורה בנערותו למה הוא דומה? לסיד שהוא טוח על גבי אבנים, אפילו כל הגשמים יורדין אין מזיקין אותו. והלמד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לסיד שהוא טוח על גבי לבנים, כיון שטיפה של מים הוא יורד עליו, פושר והולך לו. משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לעבדו: שמור את הציפור לבני. אמר המלך לעבדו: אם משמר אתה את הציפור – נפשך אתה משמר. ואם מאבד אתה את הציפור – נפשך אתה מאבד … כך הקב"ה אומר לישראל: בני, אם אתם משמרים את התורה – נפשכם אתם משמרים. ואם אתם מאבדים את התורה – נפשכם אתם מאבדים … שנאמר: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאד" (דברים ד ט).¹¹⁵

מסכת אבות דרבי נתן נוסח א פרק כד

אלישע בן אבויה אומר: אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה? לאדם שבונה אבנים תחילה ואחר כך לבנים. אפילו באים מים הרבה ועומדין בצידן אין מחין אותן ממקומן. ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה, למה הוא דומה? לאדם שבונה לבנים תחילה ואחר כך אבנים. אפילו באים מים קימעא מיד הופכין אותן:

הוא היה אומר: אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה? לסיד שטוח על גבי אבנים. אפילו יורדין עליו כמה גשמים אין מזיזות אותו ממקומו. אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, דומה לסיד שניטוח על גבי לבנים אפילו יורדין עליו גשמים קימעא מיד נימוק והולך לו:

הוא היה אומר: אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה? לכוס שיש לו פסיפס.¹¹⁶ ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה? לכוס שאין לו פסיפס, שכיון שנתמלא הכוס נהפך על צידו ונשפך כל מה שבתוכו.

הוא היה אומר: אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה? לסוס שיש לו כלונוס.¹¹⁷ ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה? לסוס שאין לו כלונוס, כיון שרוכב עליו זורקו בבת ראש.

הוא היה אומר: הלומד תורה בילדותו דברי תורה נבלעין בדמיו ויוצאין מפיו מפורשין. והלומד תורה בזקנותו אין דברי תורה נבלעין בדמיו ואין יוצאין מפיו מפורשין. וכן מתלא (משל) אומר אם בנערותיך לא חפצתם, איך תשיגם בזקנותיך?

הוא היה אומר: קשין דברי תורה לקנותה ככלי זהבים ונוחין לאבדם ככלי זכוכית, שנאמר: "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז" (איוב כח יז). מקיש זהב לזכוכית: מה כלי זהב לאחר שנשבר – יש לו תקנה. וכל כלי זכוכית אין להם תקנה כשנשברו אלא אם כן חזרו לברייתן.¹¹⁸ ומה אני מקיים "ותמורתה כלי פז"? לומר לך: כל העמל בהן ומקיימן פניו מצהיבות כפז. וכל העמל בהם ואין מקיימן פניו משחירות כזכוכית.¹¹⁹

הוא היה אומר: יכול אדם ללמוד תורה בעשר שנה ולשכחה בשתי שנים. כיצד? יושב אדם ששה חדשים ואינו חוזר בה, נמצא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא. י"ב חודש ואינו חוזר בה, נמצא מחליף חכמים זה בזה. י"ח חודש ואינו חוזר בה, נמצא משכח ראשי פרקים. כ"ד חודש ואינו חוזר בה, נמצא משכח ראשי מסכתותיו. ומתוך שאומר על טמא טהור ועל טהור טמא ומחליף חכמים זה בזה ומשכח ראשי פרקים וראשי מסכתותיו, סוף שיושב ודומם. ועליו אמר שלמה: "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבנים נהרסה" (משלי כד ל-לא). וכיון שנפל כותלו של כרם, מיד חרב כל הכרם כולו.¹²⁰

הוא היה אומר כל הַמְעָשֶׂה את חבירו לעשות דבר מצוה, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא עשאה בגופו. [משלו] משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שצד ציפור ונתנו לאחד מעבדיו ואמר לו: הוי זהיר בצפור זה שאם אתה נזהר בו – טוב. ואם לאו, אני נוטל נשמתך תחתיו. כך אמר הקב"ה לישראל: דברי תורה שנתתי לכם, אם אתם משמרים אותן – טוב, ואם לאו – אני נוטל נפשכם תחתיה, שנאמר: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (דברים ד ט). ואומר: "כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם" (שם לב מז):

אבות דרבי נתן נוסח א פרק מ

שלושה תלמידי חכמים הם: הרואה בן עזאי בחלום – יצפה לחסידות. בן זומא – יצפה לחכמה. אלישע בן אבויה – ידאג מן הפורעניות.¹²¹

מסכת מועד קטן דף כ עמוד א

תנו רבנן: שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלושים, שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד. איזו היא קרובה ואיזו היא רחוקה? קרובה – בתוך שלושים, רחוקה – לאחר שלושים, דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים: אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה – נוהגת שבעה ושלושים. … מעשה ומת אביו של רבי צדוק בגינזק, והודיעוהו לאחר שלוש שנים, ובא ושאל את אלישע בן אבויה וזקנים שעמו, ואמרו: נהוג שבעה ושלושים. וכשמת בנו של רבי אחייה בגולה ישב עליו שבעה ושלושים.¹²²

רות רבה (לרנר) פרשה ו

לאחר ימים באו בנותיו ותובעות צדקה אצל רבינו. אמר: "אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו (תהלים קט יב). אמרין: רבי, לא תסתכל בעובדוהי אסתכל לאוריתיה. באותה שעה בכה רבי וגזר עליהון שיתפרנסו. אמר: מה מי שלא היתה תורתו לשום שמים כך העמיד, מי שתורתו לשום שמים על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על אלישע בן אבויה, שלא היתה העזרה ננעלת על אדם חכם וגבור בתורה בישראל כמותו. וכיון שהיה מדבר ודורש בלשכת הגזית או בבית המדרש של טברייא, היו כל החברים עומדים על רגליהם ומאזנים לדבריו, ואח"כ באים כלם ונושקין אותו על ראשו. אם בטבריא כך, קל וחמר בשאר מדינות ובשאר עיירות.¹²³

מחלקי המים

מים אחרונים 1: סיכום ההבדלים העיקריים בין נוסח הירושלמי והבבלי

1. אזכור השם "אלישע" מול "אחר".
   • בירושלמי: 6 פעמים "אלישע", פעמיים "אחר".
   • בבבלי: פעמיים אלישע אבל לגנאי: מפי הזונה, ומפי התלמיד המגמגם. כל השאר, עשרות אזכורים: "אחר".
2. מה גרם להתפקרותו של אלישע בן אבויה?
   • ירושלמי, שלוש סיבות: כוונתו הפגומה של אביו בשמחת לידתו, סיפור שילוח הקן, אמו שעברה ליד בתי עבודה זרה. לא סיבת הכניסה לפרדס.
   • בבלי: ראיית "שתי הרשויות" והעימות עם מיטטרון שהיו בכניסה לפרדס. אבל יש גם הד לסיפור שילוח הקן ולשונו של רבי יהודה הנחתום (חוצפית התורגמן).
3. נוסח ארבעה נכנסו לפרדס
   • בירושלמי, נאמן למקור בתוספתא
   • בבבלי, מתווסף העניין של אבני שיש והקריאה "מים מים", כולל הקישור לפסוק: "דובר שקרים לא יכון". ולפי שהוא פותח ב"תנו רבנן", אולי היה לפניו נוסח אחר.
4. סיפור השמד והריגת רבי תורה, מצוי רק בירושלמי
5. הביטוי "יצא לתרבות רעה" – רק בנוסח הבבלי.
6. סיפור האש או העשן העולה מקברו של אלישע. שונה משמעותית בבבלי מזה שבירושלמי, כולל ביקורת קשה על הסיפור שבירושלמי.
7. השאלה איך למד ר' מאיר תורה מאלישע בן אבויה:
   • בירושלמי כלל אינה עולה
   • בבבלי, מספר תשובות ובהם משל "הרימון". כמו כן, הקב"ה שלא אומר תורה בשם רבי מאיר. בבלי הוריות ועירובין יש לכך גם הד.
8. השאלה לר' מאיר: מי ראשון: אביך או רבך? מצויה רק בירושלמי שקובע: רבו קודם. ובמדרש רות רבה שינו לאביו לפני רבו.

מים אחרונים 2 – לקריאה נוספת: כאמור בפתח דברינו, רבים וטובים שלחו קולמוסם בסיפורו של אלישע בן אבויה הוא אחר, מי במחקר ועיון ומי בכתיבה ספרותית.

1. נורית בארי, יצא לתרבות רעה, ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 2007
2. יהודה ליבס, חטאו של אלישע, הוצאת אקדמון תש"ן.
3. יונתן רוזנצוויג, קווים לדמותו של אלישע, בטאון ישיבת ברכת משה תשס"א (פורסם באתר דעת).
4. נילי בן ארי, הערות לסוגיית 'אחר', אתר דעת תשסז.
5. יהודה פרידלנדר, "אלישע בן אבויה סניגורם של ישראל", בתוך: יהודה וינפלד (עורך), מחקרי ירושלים בספרות עברית, יד, ירושלים תשנג.
6. יהודה לייב לילנבלום, משנת אלישע בן אבויה.
7. מילטון סטיינברג, כעלה נידף.
8. משה שמיר, על סוסו בשבת.
9. יוכי ברנדייס, הפרדס של עקיבא