מועדי ישראל

פסוקים אלה מספר איוב, נאומו האחרון של איוב, נדרשים על סדום. אפשר שאין כאן 'עוד ציטוט' מאיוב שהוא ספר שהמדרש אוהב ומרבה לדרוש על פסוקיו, אלא קשר לסדום שכן יש שמזהים את איוב עם אברהם. ראה דברינו מה לאיוב בפרשת השבוע בפרשת וירא.

ר' לוי מזהה את האיה הנזכרת בפסוק עם עוף בשם בר שהינא.

כאן מכנה המדרש את האיה בשם אחר ולא מצאנו הסברים לשמות אלה.

שהוא גודל המאכל שהוא צופה ממרחק כה רב.

אמבונא, מסבירים הפרשנים הוא 'גובהה של עיר'. המקום בו ניתן לצפות על העיר ממגדל גבוה או מהר גבוה סמוך. סדום מוקפת במצוקי מדבר יהודה.

ראה נושא זה שאנשי סדום סככו בינם ובין כל שאר העולם נמצא במספר מקורות. ראה גמרא סנהדרין קט ע"א: "תנו רבנן: אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה. ומה כתיב בהם? ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל. אמרו: וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרת זהב לו, למה לנו עוברי דרכים? שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו], בואו ונשכח תורת רגל מארצנו". וכן הוא במכילתא דרבי ישמעאל בשלח פרשה ב, ספרי דברים פיסקא מג, במדבר רבה ט כד ועוד. ופרקי דר' אליעזר פרק כה מדגיש מסביר שהסיכוך בסדום היה גם כנגד העוף עצמו שגם הוא לא יוכל למצוא את מזונו: "ר' נתנאל אומר: אנשי סדום לא חסו על כבוד קונם לשבור אוכל לאורח ולגר אלא סבבו את כל האילנות למעלה מפירותיהם כדי שלא יהיו מסורין אפילו לעוף השמים, שנאמר: נתיב לא ידעו עיט". אז מה לסדום ולסוכה שלנו?

 וכן הוא בתהילים קח ח. ראה מקבילה מדויקת בין פסוקים ז-יד של שני פרקים אלה מספר תהלים.

 אברהם ומלכות חוברו כבר בעבר בסדום ההיסטורית (כפי שנראה בהמשך), אבל חיבורם השלם יהיה בסוכת סדום לעתיד לבוא.  המרובע: אברהם-מלכות-סדום-סוכה הוא הנושא המרכזי בו נבקש לדון.

 שְׁכָמִים = חלקים, שבטים שכמים – חלק לכל שבט. ראה בראשית מח כב: "שכם אחד על אחיך". אפשר אמנם לקשור את העניין עם העיר שכם שהיא מקומו הראשון של אברהם בארץ (בראשית יב ו). אפשר אפילו לקשר את הפסוק מתהילים ס ח בו דן המדרש עם יעקב אבינו שלא רק שגם הוא חוזר לארץ דרך שכם, אלא אף עובר בסוכות (ראה רש"י על פסוק זה שם). ואפשר "להיסחף" עוד יותר ולקשר את שכם גם עם מקום המקדש (עפ"י שמות רבה טו ח שם הוא דורש בדיוק את אותו פסוק מתהלים ס ח), או עם סוכת דוד הנופלת (עפ"י בראשית רבה סוף פרשה פח). אך כאן נראה בפשטות שהכוונה בשכמים היא לחלקים.

 סוכה העשויה משבעה מינים של עצים (לא שבעת המינים). יש שמהדרין, בפרט בימינו שגם הדפנות יהיו מ"גידולו מהארץ", אבל במראה זה משתמע שמדובר באילנות נטועים בקרקע ולפיכך אין זו סוכה כשירה להלכה. ראה מסכת סוכה פרק ב משנה ד על "העושה סוכתו בין האילנות".

 האיה נחשבת לעוף עם תכונות ראייה מיוחדות במינן. ראה חולין סג ע"ב: "עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל". ראה דעת מקרא איוב כח ז ובהערה 39 שם שיש המזהים את האיה\דאה של המקרא וחז"ל עם הַעָקָב בימינו. והיום יש גם עוף בשם דיה. וכבר אמרו: למה האיה היא עוף טמא? משום שהיא מצויה בחוץ לארץ וכל מה שהיא רואה מרחוק בארץ ישראל זה נבלות ....

 הסיכוך העבות של הסוכה עד שאפילו האיה אינה יכולה להציץ לתוכה, נדרש כאן לשבח. אבל בסדום ההיסטורית הוא נדרש לגנאי כפי שראינו לעיל. הסיכוך של סדום ההיסטורית שהיה סמל האטימות וההתנתקות משאר העולם (מעין מגדל בבל הפוך, לא כפירה גלויה, בוטה ומתריסה, אלא כפירה מסתתרת ומתנתקת), יהפוך לעתיד לבוא לאוהל ומעטפת של התלכדות והתחברות כל העמים. היכן? בסוכתו של אב המון גויים – בסדום! ועדיין, מה הקשר לאברהם (ובעקבותיו לנו)?

במלחמת ארבעת המלכים עם החמישה שהפכה למלחמת אברהם כנגד ארבעה המלכים. ראה בראשית פרק יד.

המדרש מחבר כאן שמות ממקורות שונים למקום אחד, כשעיקר מגמתו הוא תיאור המפגש של אברהם עם מלכיצדק מלך שלם ועם מלך סדום לאחר שחזר מנצח ממלחמת ארבעת המלכים. בפסוק המתאר את המפגש של אברהם עם מלך סדום (בראשית יד יז) נזכר רק "עמק שוה" המכונה גם "עמק המלך" שהושמט כאן משום מה (ראה הערה 16 להלן). עמק השדים נזכר בתחילת הפרק כמקום המלחמה בין ארבעת מלכי הצפון ומלכי עמק סדום, ועמק סוכות נזכר בתהלים והמדרש הביאו לכאן. מה שחשוב לענייננו הוא שהמדרש ממקם את המפגש של אברהם עם מלכיצדק מלך שלם ועם מלך סדום לאחר המלחמה, במקום בו התנהלה המלחמה, היינו, אזור סדום וים המלח. מלכיצדק מלך שלם – הוא שם בן נח עפ"י מסורת המדרש, המונותיאיסט שאברהם מקבל את ברכתו ונותן לו מעשר, בא גם הוא לשם. ירושלים וסדום קשורות זו בזו. ועל מפגש זה של אברהם עם מלכיצדק (הוא שֵׁם בן נח לפי המסורת) דנו במקצת בדברינו מפגשי אברהם עם יושבי הארץ אשר אראך וכן קונה שמים וארץ בפרשת לך לך, וחזרנו והרחבנו לדון בפרשה קטנה/גדולה זו בדברינו מי אתה מלכי צדק. ראה גם דברינו שם ועבר – אבות אבותינו בפרשת נח.

מפרשי המדרש כולם פירשו "סדנים" - אילנות גדולים (ראה הערך סדן באבן שושן) שכך באמת נראית כוונת המדרש. אך אין זה בדיוק פשט הפסוק שהרי בתורה כתוב: "ועמק השדים בארות בארות חמר", שזה לא מקום גידול עצים. ראה גם פירוש רש"י לפסוק יז: "עמק שוה – פנוי מאילנות ומכל מכשול". אך בעל המדרש בשלו. הוא רוצה להדגיש שאזור סדום היה, לפני ההפיכה, מקום פורה, פורח ומשגשג. ואולי הסדנים הם הארזים שנזכרים להלן ואינם נמנים בעצים של "עמק סוכות": גפן, תאנה, אפרסק וכו'. לאמור, גם עצי פרי היו שם וגם עצי סרק (שמהם עושים סדנים).

נראה שיש להרחיב את הציטטה של הפסוק שמובאת במדרש ל: "עמק שוה הוא עמק המלך" שזו כל הפואנטה של המדרש, ששם המליכו את אברהם. לכאורה זו רק השמטה של המגיהים והמעתיקים (הבחור הזעטצער). אבל אז היה המדרש צריך לפתוח: "ארבעה שמות נקראו לו" ולהוסיף גם את עמק המלך. וצריך עיון.

כאן שואל המדרש פסוק מדברי אנשי חת בתחילת פרשת חיי שרה. שוב יש לנו ערבוב של ההר והעמק, כל אזור ירושלים ומזרחה הוא לצורך הדרשה אזור אחד.

ראה טור אורח חיים סימן קיג: "ברכה ראשונה והיא אבות ... ופותחים באלהי אברהם ... ואע"פ שאין מלכות בפתיחה ... אלהי אברהם הוי כמו מלכות שאברהם המליך אותו על כל העולם שהודיע מלכותו ואלהותו לכל באי העולם". (ומעין זה גם "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" הוי מלכות, שהוא הפסוק העשירי למלכויות שאמרנו בראש השנה, ראה גמרא ראש השנה לב ע"ב). אך אברהם מסרב ומזכיר לכולם מי הוא מלך העולם ומלכו. השווה עם המדרש הקשה בבראשית רבה עט  פרשת וישלח ששופט לחומרה את יעקב על שקרא בשם "אל אלוהי ישראל" ואמר: "אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים", בדברינו מאבק יעקב והמלאך בפרשת וישלח.

סוף דבר, מדרש זה מבראשית רבה פרשת לך לך הוא אולי המפתח להבנת הפסיקתא שלעיל וכל הרעיון של סוכת סדום. סוכת הצדיקים, לעתיד לבוא, מוקמת דווקא בסדום. המקום שפוריותו ועושרו הטבעיים נוצלו לרשע ולכן הושמד, חוזר להיות עשיר ופורה והפעם לטוב. הצמחייה העבותה, שמוזכרת בשני המדרשים הראשונים לגנאי, תהפוך בעתיד לבוא מהתנתקות להתכנסות ומהתרחקות להתחברות. ונוסף כאן גם המוטיב של המלכת אברהם ע"י גויי הארץ וקריאתו אליהם "אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר העולם אלוהו". הם בונים לו בימה משפעת העצים שבאזור והוא מנצל בימה זו כדי להמליך את הקב"ה בשם הוויה (זו התוספת העיקרית שלו מול דברי מלכיצדק, השווה בראשית יד יט מול כב!). וכל זאת בסדום (אחרי שהמדרש מעתיק "בכוח" את המפגש מירושלים לסדום). אבל אברהם לא השלים את תפקידו שהרי בסופו של דבר לא הצליח להציל את סדום ולא מצא בה מנין צדיקים. לפיכך, אברהם - אב המון גויים - מוזמן כאושפיזין הראשון בסוכתה של סדום לעתיד לבוא להשלים את קריאתו!

פסוק זה מצפניה מופיע בבראשית רבה סוף פרשה פח בהקשר עם סוכת דוד: "מי מחכה לסוכת דוד הנופלת שיקימנה? הקב"ה! שנאמר: ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת (עמוס ט יא), שיהיו כל העולם אגודה אחת שנאמר: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד". וחזרנו שוב לשכמים של פסיקתא דרב כהנא לעיל.

השבועה השנייה וההתנתקות הסופית מעבודה זרה תהיינה בימות המשיח. השבועה הראשונה הייתה בזמן אברהם. העמים ממליכים אותו (גם זו עבודה זרה) והוא בתגובה משביע אותם: "אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר העולם אלוהו". השבועה הראשונה לא הייתה מושלמת, אבל גם לא נשארה ללא תגובה. הייתה ירידה ההדרגתית של חלקים נרחבים של האנושות מעבודת אלילים, במהלך ההיסטוריה, עוד טרם ביאת המשיח, והיא מיוחסת ע"י המדרש לאירוע שקרה בסדום במפגש בין אברהם מחד גיסא ומלך סדום ומלכיצדק מאידך גיסא. ההשלמה תהיה לעתיד לבוא באותו מקום, ע"י אברהם, בסוכתה של סדום.

"באברתו יסך לך" - אברה היא כנף הציפור. יסך הוא מלשון סכך. לעתיד לבוא שוב יהיה אזור סדום מסוכך בשפעת שבעת העצים הנ"ל: גפן, תאנה וכו'. אבל הפעם היושבים בסוכת סדום יודעים שהסוכה היא רק "לצל יומם" והישיבה האמיתית היא בצילו של מי שנמצא מעל לסוכה אשר "באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה". ואם סכך הסוכה חצץ בינה ובין כל העולם, דלת הסוכה תהיה פתוחה לכל אושפיזין וכבר יש תקדים מלוט שארח את המלאכים גם בסדום הרשעה. ואם תאמר שהיה זה בפסח ("ומצות אפה", עפ"י המדרש), נענה ונאמר שגם הסוכות שהקימו בני ישראל ביוצאם ממצרים היו בפסח. ראה דברינו סוכות ויציאת מצרים.

מה שנכון עפ"י ההלכה של המצטער בסוכה.