פרשות השבוע

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן־לְךָ בְּכָל־שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם מִשְׁפַּט־צֶדֶק: (דברים טז יח).¹

לֵךְ־אֶל־נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם: אֲשֶׁר אֵין־לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל: (משלי פרק ו פסוקים ו-ז).²

אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי־אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים: הַנְּמָלִים עַם לֹא־עָז וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם: (משלי ל, כד-כה).³

 

דברים רבה ה ב פרשת שופטים – חריצות ומשטר עצמי

זהו שאמר הכתוב: "לֵךְ־אֶל־נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם: אֲשֶׁר אֵין־לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל: תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ" (משלי ו, ו-ח).⁴ מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה? רבותינו אומרים: הנמלה הזו, שלושה בתים יש לה. ואינה כונסת בעליון מפני הַדֶלֶף ולא בתחתון מפני הַטִּינָה, אלא באמצעי.⁵ ואינה חיה אלא ששה חדשים – למה? שמי שאין לו גידים ועצמות אינה חיה אלא ששה חדשים.⁶ וכל מאכלה אינו אלא חיטה ומחצה והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שהיא מוצאת: חיטים ושעורים ועדשים.

א"ר תנחומא: וכל חייה אינם אלא חיטה ומחצה והיא כונסת את כל אלו! ולמה היא עושה כן? שאומרת: שמא יגזור עלי הקב"ה חיים ויהיה לי מוכן לאכול.⁷ אמר ר' שמעון בן יוחאי: מעשה היה ומצאו בחור שלה שלוש מאות כור, מה שמכנסת מן הקיץ לחורף. לפיכך אמר שלמה: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם" – אף אתם התקינו לכם מצוות מן העולם הזה לעולם הבא.⁸

ומהו "ראה דרכיה וחכם"? רבותינו אומרים: ראה דרך ארץ שיש בה שבורחת מן הגזל, אמר ר' שמעון בן חלפתא: מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה, ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה, עד שבאה אותה שהיתה שלה ונטלה אותה. ראה חכמה שיש בה! וכל השבח הזה שיש בה, שלא לָמְדָה מבריה, ולא שופט ולא שוטר יש לה, שנאמר: "אשר אין לה קצין שוטר ומושל" (שם). אתם, שמִנִּיתִי לכם שופטים ושוטרים, על אחת כמה וכמה שתשמעו להם. הוי: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך".⁹

משנת רבי אליעזר פרשה ג עמוד 58 – לימוד מוסר מחיות נוספות

כיצד "הנמלים עם לא עז"? הנמלים הללו, כשהן מבקשין לצאת בימי החמה מחוריהן, הן משלחין תייר לפניהן לידע אם פג השרב, ואם לאו. וכשהוא בא ואומר: פג השרב, הם יוצאין. ואם מצאו החום, הן חוזרין אפילו כמה פעמים. ואתם, הרי התיירין נשתלחו לפניכם, אלו הנביאים, ובאו והודיעו אתכם שיש דין וחשבון, ואין אתם שומעין להן, שנאמר: "אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ וְלַחֹזִים לֹא תֶחֱזוּ־לָנוּ נְכֹחוֹת … לָכֵן כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יַעַן מָאָסְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה … לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה כְּפֶרֶץ נֹפֵל נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה" (ישעיהו ל י-יג).

ועושין להן בתים בארץ, תחתיים שניים ושלישים. ואינן נותנין את חיטיהן בתחתונים, שלא יאבדו בטינה, ולא בעליונים, מפני הגשמים, אלא בבינונית. הרגישו בטינה, הן מוצאין את חיטיהן ושוטחין אותן בחמה, ונותנין את המטונף למעלה, שלא יטלנו אדם. ואין הנמלה אוכלת בכל שנה אלא חצי חיטה, ראיה לדבר שאין מוסיף בגופה ואינה מוציאה צואה.¹⁰ והרי הדברים קל וחומר: ומה מי שאינן אוכלין אלא חצי חיטה בשנה, הרי הן מתחכמין להכין בקיץ לחמם, ואתם לא תתחכמו להכין לכם צידה מן העולם הזה לעולם הבא? מן היבשה לים, מן הישוב למדבר, מערב שבת לשבת? וכן הוא אומר: "מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא־יַחֲרֹשׁ וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן" (משלי כ ד), ואומר: "תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי־מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת" (משלי כא כה).¹¹ ואומר: "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע־לָחֶם" (משלי יב יא).¹²

נתן לנו את הבהמות מוסר ללמוד מהן, שלא שכחו את קוניהן, שנאמר: "ידע שור קונהו" – לא למדנו. נתן לנו את העופות מוסר ללמוד מהן, כשיגיע זמנן לבוא אין מקדימין ואינן מאחרין, שנאמר: "גַּם־חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת־עֵת בֹּאָנָה" (ירמיהו ח ז)¹³ – לא למדנו אחר כל אלה. נתן לנו את הנמלים ללמוד מהן, שהן דורשין את חייהן, שנאמר: "לך אל נמלה עצל … אשר אין לה קצין … תכין בקיץ לחמה". ועדיין אפילו כמוה אין אנו עושין. ר' שמעון בן יוחאי אומר: עלוב הוא האדם המתגאה, שהיה לו ללמוד מן הנמלים. אפילו למד ועשה עלוב הוא, וכל שכן שלא למד ולא עשה.¹⁴

מסכת פאה פרק ד משנה יא – בדיני מתנות עניים

חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית. שלאחר הקוצרים, העליונים לעניים והתחתונים של בעל הבית. רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט.¹⁵

מסכת תענית דף ה עמוד א – הנמלים הצילו את תבואת השנה

משנה. עד מתי שואלין את הגשמים? רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח, רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן, שנאמר: "ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון" (יואל ב כג).¹⁶

גמרא. אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: יורה בניסן? יורה במרחשון הוא! … אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה, דכתיב ביה: "יתר הגזם אכל הארבה וגו' ". אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות? – אמר להם: אף על פי כן, צאו וזרעו. נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים.¹⁷ יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי, וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן. הקריבו עומר בששה עשר בניסן. נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום. ועל אותו הדור הוא אומר: "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ: הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ־הַזָּרַע בֹּא־יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" (תהלים קכו ה-ו).¹⁸

מסכת עירובין דף ק עמוד ב – לימוד מהטבע הסובב אותנו

אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה.¹⁹

פירוש מלבי"ם משלי ו ז-ח – לאסוף ולכנוס בזריזות

… והנמלה נטע ה' בה מדת הזריזות לאסוף ולכנוס … וממנה ילמד האדם לשקוד ולהרבות באסיפת החכמה … בזריזות והשתדלות רב … ובזה תקח מוסר להרבות לאסוף חוקי החכמה ודברי התורה בלבך כל ימי הנעורים, ולא תאמר די. ואחר שאספת כולם אז תבינם בשכלך. כמו שאמרו (שבת סג ע"א): "ליגמר איניש והדר לסבר".²⁰

גמרא חולין דף נז ע"ב – ר' שמעון בן חלפתא בודק את דברי שלמה ²¹

אמרו עליו על רבי שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה²²… מאי עסקן בדברים? אמר ר' משרשיא: שכתוב: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה". אמר (ר' שמעון בן חלפתא): אלך ואראה אם נכון הוא שאין להן מלך.²³ הלך בתקופת תמוז ופרס את גלימתו מעל קן נמלים.²⁴ יצאה נמלה אחת ועשה בה סימן (לזיהוי). חזרה הנמלה ואמרה להן (לשאר הנמלים): יש צל! יצאו (שאר הנמלים) החוצה. הסיר (ר' שמעון) את גלימתו, חזרה השמש. התנפלו (שאר הנמלים) עליה והרגו אותה. אמר: מובן מכאן שאין להן מלך, שאם היה להן מלך לא היו עושות כך. אמר רב אחא בן רבא לרב אשי: ואולי המלך היה ביניהן? ואולי הם קיימו צו של המלך? ואולי הם היו בתקופה שבין מלך למלך, כמו שכתוב: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים יז)? אלא סמוך על אמינותו של שלמה.²⁵

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד 534 – שלמה ומלכת הנמלים

… ועוד שהיה (המלך שלמה) הולך יום אחד ועבר על נחל אחד שהיו בו נמלים. ושמע קול נמלה אחת שהורה (שחורה?) שהיתה אומרת לנמלים: היכנסו לבתיכם, שלא ישחיתו אתכם חיילותיו של שלמה המלך.²⁶ כששמע שלמה את דברי הנמלה, חרה אפו ואמר לרוח: רד למטה לארץ, וירד. שלח אחר הנמלים ואמר: מי מכם אמרה: היכנסו לבתיכם שלא ישחיתו אתכם מחנות שלמה? אמרה אותה הנמלה: אני אמרתי להם. אמר לה: למה אמרת כך? אמרה לו: יראתי שמא יבואו לראות מחנותיך ויבטלו (אותנו?) מהשבח שמשבחין להקב"ה ויחר אפו עלינו ויהרגנו.²⁷ אמר לה: למה לא דברה מכל הנמלים אחרת אלא את? אמרה לו: אני מלכה שלהם. אמר לה: מה שמך? אמרה לו: מחשמה.²⁸ אמר לה: אני רוצה לשאול אותך שאלה אחת. אמרה לו: אינו ראוי שיהיה השואל למעלה והנשאל למטה. העלה אותה לפניו. אמרה לו: אינו ראוי שיהיה השואל יושב על כסא והנשאל לארץ, אלא תשא אותי על ידיך ואחזיר לך תשובה. ולקח אותה על ידו ונשארה לו כנגד פניו. אמרה: שאל. אמר לה: יש בעולם גדול יותר ממני? אמרה לו: הן. אמר לה: מי הוא? אמרה לו: אני. אמר לה: כיצד את גדולה ממני? אמרה לו: אילו לא הייתי גדולה ממך, לא שלחך הקב"ה אצלי שתישאני על כפך! כשמוע שלמה את דברי הנמלה חרה אפו עליה והשליך אותה על הארץ ואמר לה: נמלה! אינך יודעת מי אני?, אני שלמה בן דוד המלך עליו השלום! אמרה הנמלה: תדע לך שאתה מטיפה סרוחה ולא תתגאה בעצמך.²⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: כבר הבאנו מספר פעמים את דברי אבודרהם על המדרג של הפטרות הנחמה: "כי תקנו לומר בתחילת הפטרות הנחמות "נחמו נחמו עמי" כלומר, שהקב"ה אמר לנביאים: "נחמו נחמו עמי". על זה משיבה כנסת ישראל: "ותאמר ציון עזבני ה'". כלומר, איני מתפייסת מנחמת הנביאים. ואומר … "עניה סוערה לא נוחמה", כלומר הנביאים חוזרין ואומרים לפני הקב"ה: הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו. על זה חוזר הקב"ה ואומר: "אנכי אנכי הוא מנחמכם" וכו'. יוצא מדבריו שהנחמה הרביעית שבפרשתנו, היא הנר האמצעי של מנורת נרות הנחמה, שלושה מכאן ושלושה מכאן, היא הנחמה האמתית שבה מתחילה כנסת ישראל להתרצות. שנזכה לנחמה השלימה.