מועדי ישראל

מסכת אבות פרק א משנה ו – לדון לכף זכות

… יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות.¹

מסכת אבות פרק ו משנה ו – להכריע לכף זכות

… נושא בעול עם חבירו, מכריעו לכף זכות, מעמידו על האמת, מעמידו על השלום …²

מסכת שבת דף קכז עמוד ב – הפועל שנשכר לשלוש שנים

תנו רבנן: הדן חבירו לכף זכות, דנין אותו לזכות.³ ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלוש שנים.⁴ ערב יום הכיפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. – אמר לו: אין לי. – תן לי קרקע. – אין לי. – תן לי בהמה. – אין לי. תן לי כרים וכסתות. – אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש.⁵

לאחר הרגל,⁶ נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו.⁷ אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? – אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. – ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? – אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים. – בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? – אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. – ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? – אמרתי שמא אינן מעושרות. – ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? – אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. – אמר לו: העבודה, כך היה! הידרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה,⁸ וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות – המקום ידין אותך לזכות.⁹

מסכת שבת שם – חשדות שבינו לבינה

תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל, ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו. למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו. ואמר להם: בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי.¹⁰ – בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי. – אמר להם: העבודה, כך היה. ואתם, כשם שדנתוני לכף זכות – המקום ידין אתכם לכף זכות.¹¹

תנו רבנן: פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרו: מי ילך? – אמר להם רבי יהושע: אני אלך. הלך רבי יהושע ותלמידיו, כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, ונכנס ונעל הדלת בפניהן. אחר שיצא ירד וטבל, ושנה לתלמידיו. ואמר להם: בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני? – אמרנו: כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. – בשעה שנעלתי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא דבר מלכות יש בינו לבינה. – בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. – אמר להם: העבודה, כך היה. ואתם, כשם שדנתוני לזכות – המקום ידין אתכם לזכות.¹²

מסכת דרך ארץ פרקי בן עזאי פרק ד – אשתו של הלל

לא יהא אדם קפדן בתוך סעודה. ומעשה בהילל הזקן שעשה סעודה לאדם אחד, ובא עני ועמד על פתחו, אמר לאשתו: אשה אני צריך להכניס, ואין לי פרנסה כלום. נטלה אשתו של הילל כל הסעודה ההיא, ונתנה לו. ואחר כך לשה עיסה אחרת, ובשלה אילפס אחר, ובאת והניחה לפניהם. אמר לה (הלל לאשתו): בתי, מפני מה לא הבאת לנו מיד? סחה לו כל אותו המעשה. אמר לה: בתי, אף אני לא דנתי אותך לכף חובה, אלא לכף זכות, שכל המעשים שעשית לא עשית אלא לשם שמים.¹³

מסכת ברכות דף לא עמוד א – עלי דן את חנה לכף חובה

ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין וגו' – אמר רבי אלעזר: מכאן, לרואה בחברו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו, ותען חנה ותאמר לא אדני – אמר עולא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא, אמרה ליה: לא אדון אתה בדבר זה, ולא רוח הקודש שורה עליך, שאתה חושדני בדבר זה. איכא דאמרי, הכי אמרה ליה: לא אדון אתה, לאו איכא שכינה ורוח הקודש גבך, שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות. מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי? ויין ושכר לא שתיתי – אמר רבי אלעזר: מכאן, לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו.¹⁴

מסכת סוכה דף נב עמוד א – הדן לכף חובה היא עצת היצר הרע

תנו רבנן: "ואת הצפוני ארחיק מעליכם" (יואל ב כ) – זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם … אמר אביי: ובתלמידי חכמים יותר מכולם.¹⁵ כמו אותו מעשה באביי ששמע אדם אחד שאמר לאשה אחת: נקדים (נשכים בבוקר) ונצא לדרך. אמר (אביי, בלבו): אלך ואפריש אותם מהאיסור. הלך אחריהם שלוש פרסאות באגם.¹⁶ כאשר נפרדו זה מזו,¹⁷ שמע אותם שאמרו: הדרך (הייתה) רחוקה, אך החברה הייתה נעימה.¹⁸ אמר אביי: אם מי ששונא לי היה זה, לא הייתי יכול להעמיד עצמי.¹⁹ הלך ותלה עצמו על בריח הדלת והצטער.²⁰

אתא ההוא סבא, תנא ליה: כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.²¹

מסכת קידושין דף מ עמוד ב – חובה להכריע לכף זכות

תנו רבנן:²² לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי; עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע עצמו לכף זכות; עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" (קהלת ט יח), בשביל חטא יחידי שחטא – אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו; עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה – אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.²³

ותטיב לנו החתימה

מחלקי המים²⁴

מים אחרונים: כלל ידוע הוא "אין מקשים על האגדה". ואע"פ כן, כיצד ניתן להבין שבמשך שלוש שנים לא קיבל הפועל את שכרו כאשר בתורה כתוב: "ביומו תיתן שכרו" והזהירה חזור והזהר: "לא תעשוק שכר שכיר"?! ובפרט אם ננקוט כנוסח שאילתות דרב אחאי שגיבורי הסיפור הם ר' אליעזר בן הורקנוס ור' עקיבא! נראה שאפשר לצרף סיפור זה לדוגמאות שהבאנו בדברינו אגדה סותרת הלכה בדפים המיוחדים – הדרשן מבקש להעצים רעיון מוסרי חשוב: לדון כל אדם לכף זכות, גם במחיר של 'ערעור הלכתי' "קטן". ועדיין, תלמידי חכמים ואנשי ספר שיושבים בקהל ושומעים דרשת/סיפור זה יכולים להרים גבה ולתמוה: הכיצד? האם לא ייצא שכר רעיון הדרשה בהפסדו ההלכתי? אפשרות אחרת היא לפלפל ולומר שאת השכר היומי אכן נתן בעל הבית לפועל, אבל את 'תוספת השכר', מעין מצוות הענקה לעבד שהשתחרר, מתת לפועל שהיה שכיר לזמן רב (שזה עצמו מעמד משפטי מעניין), לא היה לבעל הבית לתת בערב יום כיפור. בין כך ובין כך, לא נשפוט את הדרשן לחומרה ונכריעו לכף זכות.