וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל־יָבֹא בְכָל־עֵת אֶל־הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל־ פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל־הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל־הַכַּפֹּרֶת: (ויקרא טז ב).1
ויקרא רבה כא ז פרשת אחרי מות – יש עת ויש עת
מה כתיב למעלה מן הענין?2 "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל־יָבֹא בְכָל־עֵת אֶל־הַקֹּדֶשׁ … וְלֹא יָמוּת וכו' ". אמר ר' אבין: אמר לו:3 לך נחמו בדברים, כמו שאתה אומר: "דברו על לב ירושלים" (ישעיה מ ב).4 "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" – אמר ר' יהודה ברבי סימון: צער גדול היה לו למשה בדבר הזה, אמר: אוי לי, שמא נדחף אהרן אחי ממחיצתו?!5
"בכל עת" – יש עת לשעה, יש עת ליום, יש עת לשנה, יש עת לשתי עשרה שנה, יש עת לשבעים שנה, יש עת לעולם!6 יש עת לשעה – "ואל יבוא בכל עת",7 יש עת ליום – "ומים במשורה תשתה … מעת עד עת תשתה" (יחזקאל ד יא).8 יש עת לשנה – "ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים" (שמואל ב יא).9 יש עת לי"ב שנה – "עד עת בוא דברו" (תהלים קה).10 יש עת לשבעים שנה – "כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם" (ירמיהו כט י), ואומר: "עד בוא עת ארצו" (ירמיה כז ז).11 יש עת לעולם – "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ" (תהלים ד ח).12
אמר הקב"ה למשה: לא כשם שאתה סבור, לא עת לשעה ולא עת ליום ולא עת לשנה ולא עת לי"ב שנה ולא עת לשבעים שנה ולא עת לעולם; אלא, בכל שעה שהוא רוצה ליכנס – יכנס, ובלבד שיהא נכנס כסדר הזה.13 ר' יהודה ברבי אלעי אמר: בשלושים וששה זוגים ובשלושים וששה רימונים. ורבנן אמרי: בשבעים ושנים זוגין ובשבעים ושנים רימונים.14
רב אמר: אל תיכנס לעיר פתאום ואל תיכנס לבית פתאום … ר' יוחנן כאשר היה עולה לשאול בשלומו של ר' חנינה, היה מבעבע.15 והלא דברים קל וחומר! הנכנס לבית חבירו בשר ודם צריך לבעבע, כהן גדול שנכנס לבית קדשי הקדשים על אחת כמה וכמה. על שום: "ונשמע קולו בבואו אל הקודש" (שמות כח לה).16
מסכת מנחות דף כז עמוד ב – עונשו של מי שנכנס לקודש הקדשים בלא רשות
… וטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל כולו – בארבעים, מבית לפרוכת אל פני הכפורת – במיתה; רבי יהודה אומר: כל היכל כולו ומבית לפרוכת – בארבעים, ואל פני הכפורת – במיתה.17 במאי קא מיפלגי? בהאי קרא: "ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות". רבנן סברי: "אל הקודש" בלא יבוא,18 "מבית לפרוכת" ו"אל פני הכפורת" בלא ימות; ור' יהודה סבר: "אל הקודש" ו"מבית לפרוכת" בלא יבוא, "ואל פני הכפורת" בלא ימות.19
מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אחרי מות טז ב – אהרון אחיך אל יבוא
"ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך" – שאמרתי לך עליו: "הלא אהרן אחיך וגו' " (שמות ד יד).20 ואמור לו: "ואל יבוא בכל עת אל הקודש". ואם יעבור הציווי ימות כאשר מתו בניו.21 אחיך, בבל יבוא ואין אתה בבל יבוא.22 בכל עת – זה יום הכיפורים:23
מבית לפרוכת – זה לפני לפנים … ולמה נסמכה מיתת שני בני אהרן לפרשת יום הכיפורים? ללמדך שמיתת הצדיקים מכפרת כיום הכיפורים.24
רמב"ן ויקרא פרשת אחרי מות טז ב – בני אהרון לא נכנסו אל קודש הקדשים
… ואמר ר' אברהם שזאת הפרשה לאות כי בני אהרן הכניסו אש הקטרת לפנים.25 ואינו כן על דעתי, כי הכתוב שמזכיר תמיד העון אומר (במדבר ג ד) בהקריבם אש זרה … ועוד כי איך יעלה על דעתם לבוא היום אל המקום אשר לא נכנס שם אביהם, כי אהרן הקטיר הקטורת על המזבח הפנימי, ולמה יכניסו הם הקטורת שלהם לפנים משלו? וכבר רמזתי (לעיל י ב) על חטאם, ולשון הכתובים יורה עליו: אבל מלת "בקרבתם", כפי הפשט, כמו "ובקרבתם אל המזבח" (שמות מ לב), יאמר כי בשרתם לפני ה' מתו, אם כן יזהיר אהרן שלא ישרת אלא במקום אשר יצוה ובעת אשר יצוה.26
חכמת אדם שער השמחה הנהגת חברה קדישא והאבל – דין מיוחד באהרון27
… ונראה לי על פי מה ששמעתי בשם מחותני הגאון החסיד מהר"א28 שדקדק מה שאמרו בגמרא (יומא לב א) … כל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה29 … ותירץ הוא ז"ל על פי מדרש רבה בפרשה זו פרשה כ"א: א"ר יודן בר סימון צער גדול וכו' ואל יבוא בכל עת, יש עת לי"ב שנים ויש עת לשבעים שנים וכו' אמר לו הקב"ה … בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה …30 נשמע מזה שדוקא שאר כהנים גדולים אסורים ליכנס לקודש קדשים אלא ביום הכפורים, אבל אהרן היה מותר ליכנס בכל שעה ושעה, רק שיכנס בסדר העבודה שנאמר בפרשה זו.31
ילקוט שמעוני תהלים רמז תרנב – משה מצטער על אהרון
"תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה' תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ" (תהלים י יז) – ר' לוי אמר: זה משה שנקרא עניו. בשעה שאמר לו הקב"ה: "דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש", התחיל מצטער. אמר: כמדומה אני שאין אחי יכול להיכנס לפנים מן המחיצה. אמר לו הקב"ה: לא כשאתה סבור. אלא, בכל עת שרוצה ליכנס – יכנס. אלא, יכנס כסדר הזה. הוי: "תאות ענוים שמעת ה' ".32
אבות דרבי נתן נוסח א פרק ב – משה פורש בעקבות אהרון
זה אחד מהדברים שעשה משה מדעתו, דן קל וחומר והסכים דעתו לדעת המקום: פירש מן האשה והסכימה דעתו לדעת המקום. פירש מאהל מועד והסכימה דעתו לדעת המקום. שבר את הלוחות והסכימה דעתו לדעת המקום … פירש מאהל מועד כיצד? אמר ומה אהרן אחי שמשוח בשמן המשחה ומרובה בבגדים ומשתמש בהם בקדושה אמר לו הקב"ה: "דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש" (ויקרא טז ב), אני שאני מזומן לכך, על אחת כמה וכמה שאפרוש מאהל מועד. פירש מאהל מועד והסכימה דעתו לדעת המקום.33
מסכת ברכות דף ל עמוד א – האומנים שנכנסים אל קודש הקדשים
תנו רבנן: … היה עומד בחוץ לארץ – יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל … היה עומד בארץ ישראל – יכוין את לבו כנגד ירושלים … היה עומד בירושלים – יכוין את לבו כנגד בית המקדש … היה עומד בבית המקדש – יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים … היה עומד בבית קדשי הקדשים – יכוין את לבו כנגד בית הכפורת; היה עומד אחורי בית הכפורת – יראה עצמו כאילו לפני הכפורת.34
רש"ר הירש דברים פרק לא פסוק י – הוצאת ספר התורה שבארון בהקהל
את התורה הזאת – כנראה, העותק שמשה כתבו במו ידיו ומסרו לכהנים ולזקנים. ראה בבא בתרא יד ע"ב, רש"י ד"ה ספר עזרה. ספר תורה זה נקרא אחר כך "ספר עזָרה", שכן "בו קורין בעזרה פרשת המלך בהקהל וכהן גדול ביום הכיפורים" (רש"י). על פי ההקשר שם … הוא הספר שהונח בארון בצד לוחות העדות, ולפי זה עלינו להניח שאף על פי שאסור להיכנס לקודש הקדשים שלא לצורך עבודה, הרי קריאת התורה ביום הַקְהֵל נחשבת צורך עבודה ומותר להיכנס לקודש הקדשים למטרה זו. בלאו הכי עלינו להניח שיש יוצא מן הכלל מסוג זה, שהרי כך נאמר בדברים רבה כאן: "אמר ר' ינאי, כתב י"ג תורות, י"ב לי"ב שבטים ואחת הניח בארון, שאם יבקש לזייף דבר שיהיו מוציאים אותו שבארון". מוכח אפוא שהיה מותר לגשת אל ארון הברית לתכלית זו. וכך מורה גם המאמר "שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק" (בבא בתרא שם ע"א) – הרי שהיה מותר להוציא את ספר התורה בשעת הצורך. גם פסוק כו מסייע לתפיסה זו, שהרי נאמר שם שספר התורה שנכתב בידי משה יונח בארון, ומטרת הנחתו שם: "והיה – שם בך לעד", ונראה מכאן שמותר להוציא את הספר.35
שמות רבה ח ב פרשת וארא – יואש שהוסתר בקדש הקדשים
יואש מנין שעשה עצמו אלוה דכתיב: "ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם" (דברי הימים ב כד). מהו "וישתחוו למלך"? שעשאוהו אלוה. אמרו לו: אילולי שאתה אלוה, לא היית יוצא לאחר שבע שנים מבית קדשי הקדשים. אמר להם: כך הוא! וקבל על עצמו ליעשות אלוה והשחית לנפשו, שנאמר: "ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם" (שם כג), וכתיב: "ואת יואש עשו שְׁפָטִים" (שם כד), אל תקרי שְׁפָטִים אלא שׁפוּטִים, וכתיב: "וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלוּיִם רַבִּים הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים" (שם כה).36
ויקרא רבה כ ה פרשת אחרי מות – בין טיטוס לבני אהרון
ר' אהבה בר זעירא פתח: "אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ" (איוב לז, א). מהו "וְיִתַּר"? – ויקפוץ … טיטוס הרשע נכנס לבית קודש הקדשים וחרבו שלופה בידו, גידד את הפרוכת ויצתה חרבו מלאה דם, ונכנס בשלום ויצא בשלום. ובניו שלאהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים!37
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים 1: לסימוכין שהבאנו בהערה 34 על בעלי מלאכה שנכנסים אל קודש הקודשים בכל עת שצריך שם תיקון, יש מקור נוסף במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק ט על הפסוק: ששת ימים תעבוד: "ר' שמעון אומר: גדולה מלאכה, שאפילו כהן גדול נכנס ביום הכפורים שלא בשעת עבודה חייב מיתה, ובשעת עבודה טמאין ובעלי מומין מותרין להיכנס". ויש לשים לב לשימוש הכפול במונח "עבודה" כאן: עבודת הקודש במקדש, ועבודת-מלאכה כפשוטה. האם שימוש כפול זה במילה "עבודה" בא גם הוא ללמד על חשיבות מלאכה ויגיע כפיים? ראו דברינו ששת ימים תעשה מלאכה בפרשת אמור.
מים אחרונים 2: הפסוק: "אל יבוא בכל עת אל הקודש" מעורר בנו אסוציאציה של ביטויים דומים שמשמעותם היא לא ליטול עטרה של קדושה מעבר למידה הראויה. הקרוב ביותר שמצאנו הוא "לא כל הרוצה ליטול את השם יטול" (מסכת ברכות פרק ב משנה ח). ונשמח לשמוע על ביטויים נוספים מפי שואבי המים.