פרשות השבוע

וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: … וְהָיָה כִּי־תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ … וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים לא יט-כב).¹

 

בראשית רבה מב ג, ויקרא רבה יא ז²

"ויהי בימי אחז" (ישעיהו ז א), מה צרה היתה שם? "אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־פֶּה" (ישעיהו ט יא). משל לבן מלכים שנזדווג לו פדגוגו להמיתו. אמר: אם אני הורגו עכשיו, אתחייב מיתה למלך. אלא הריני מושך מניקתו ממנו ומעצמו הוא מת. כך אמר אחז: אם אין גדיים – אין תיישים, אם אין תיישים – אין צאן, אם אין צאן – אין רועה, אם אין רועה – אין עולם. כך היה סבור בדעתו לומר: אם אין קטנים – אין תלמידים, אם אין תלמידים – אין חכמים, אם אין חכמים – אין זקנים, אם אין זקנים – אין נביאים, אם אין נביאים – אין הקב"ה משרה שכינתו עליהם,³ זהו שכתוב: "צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי" (ישעיהו ח טז). רבי חוניא בן אלעזר אמר: למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות.⁴ ר' יעקב בר אבא בשם ר' אחא: אמר ישעיה: "וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי־לוֹ" (שם יז).⁵ אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר לו הקב"ה למשה: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" [דברים לא יח], ומאותה שעה: "קויתי לו", שאמר: "כי לא תשכח מפי זרעו". ומה הועיל לו? "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים". וכי ילדיו היו? והלא תלמידיו היו! אלא מלמד שהיו חביבים עליו כבניו. וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו צווחים: ווי, ויהי בימי אחז.⁶

ספרי דברים פיסקא מח

מה אילו לא עמד שפן בשעתו, עזרא בשעתו, רבי עקיבה בשעתו, לא היתה תורה משתכחת.⁷

מסכת סוכה דף כ עמוד א

אמר ריש לקיש: הריני כפרת רבי חייא ובניו. שבתחילה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל וְיִסְדָהּ, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה.⁸

מסכת קידושין דף סו עמוד א

… ויבדלו חכמי ישראל בזעם. ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: ינאי המלך, הדיוט שבישראל כך הוא דינו, ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך? ומה אעשה? אם אתה שומע לעצתי רומסם. ותורה מה תהא עליה? – הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד. אמר רב נחמן בר יצחק: מיד נזרקה בו אפיקורסות, דהוה ליה למימר: תינח תורה שבכתב, תורה שבעל פה מאי? מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה, ויהרגו כל חכמי ישראל, והיה העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה.⁹

מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א

… דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחילה, מי שיש לו אב – מלמדו תורה, מי שאין לו אב – לא היה למד תורה, מאי דרוש? ולמדתם אותם – ולמדתם אַתֶּם. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש? "כי מציון תצא תורה"; ועדיין מי שיש לו אב – היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב – לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן טז כבן יז, ומי שהיה רבו כועס עליו – מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע.¹⁰

מסכת שבת דף קלח עמוד ב

תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר: "הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' " (עמוס ח יא), וכתיב: "ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו" (שם יב).¹¹ דבר ה' – זו הלכה, דבר ה' – זה הקץ, דבר ה' – זו נבואה. ומאי: "ישוטטו לבקש את דבר ה' " – אמרו: עתידה אישה שתיטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין. …¹² תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר: "כי לא תשכח מפי זרעו". אלא מה אני מקיים "ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו" – שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.¹³

מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון

עשרים ושמונה באדר. בעשרין ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דילא יעדון מן אוריתא ולא למספד. מפני שגזרו מלכי אדום הרשעה שמד על ישראל שלא ימולו את בניהם ושלא ישמרו את השבת ושיעבדו עבודה זרה וברית כרותה לישראל שלא ימוש ספר התורה מתוכם, שנאמר: "כי לא תשכח מפי זרעו".¹⁴ … מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו? עמדו והלכו אצל מטרונית אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה ונתנה להם עצה: בואו והפגינו בלילה ואמרו: אי שמים! לא אחיכם אנחנו, בני אב אחד אנחנו, בני אם אחת אנחנו.¹⁵ מה נשתנינו מכל האומות שאתם גוזרים עלינו גזרות הללו? ולא זזו משם עד שהותרו שלש מצוות לישראל: שימולו את בניהם ושישמרו את השבת ושלא יעבדו עבודה זרה. יום שהותרו להם עשאוהו יום טוב.¹⁶

בבא מציעא דף פה עמוד ב (כתובות קג ע"ב)

ריש לקיש היה מציין (מסמן) מערות (קבורה) של חכמים.¹⁷ כאשר הגיע למערתו של רבי חייא נעלמה ממנו. חלשה דעתו, אמר: ריבונו של עולם לא פלפלתי תורה כמותו?¹⁸ יצתה בת קול ואמרה לו: תורה כמותו פלפלת, תורה כמותו לא ריבצת.¹⁹ כאשר היו רָבִים רבי חנינא ורבי חייא, אמר לו רבי חנינא לרבי חייא: אתי אתה רב? חס ושלום, אם תשתכח תורה מישראל אחזיר אותה בפלפולי! – אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא: אתי אתה רב? שעשיתי שלא תשתכח התורה מישראל? מה אני עושה – אני הולך וזורע פשתן ושוזר ממנו רשתות וצד צבאים ומאכיל מבשרם ליתומים. ועושה מגילות (מעורם) וכותב חמישה חומשי תורה (עליהם), ואני הולך לעיר ומלמד לחמישה תינוקות חמישה חומשים ומלמד משנה לשישה תינוקות שישה סדרים.²⁰ ואני אומר להם: עד שאחזור – תְּלָמְדוּ מקרא זה לזה ולָמְדוּ משנה זה לזה. וכך אני עושה שלא תשתכח תורה מישראל. היינו דאמר רבי: כמה גדולים מעשי חייא!²¹

תמורה דף יד עמוד ב

דרש ר' יהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש: כתוב אחד אומר "כתוב לך את הדברים האלה", וכתוב אחד אומר "כי על פי הדברים האלה", לומר לך, דברים שעל פה – אי אתה רשאי לאומרן בכתב, ושבכתב – אי אתה רשאי לאומרן על פה. ותנא דבי רבי ישמעאל: כתוב לך את הדברים האלה – אלה אתה כותב, אבל אין אתה כותב הלכות! אמרי: דלמא מילתא חדתא שאני.²² דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא, ודרשי הכי: "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט קכו). אמרי: מוטב תיעקר תורה, ואל תשתכח תורה מישראל.²³

מדרש תנחומא פרשת נח סימן ג²⁴

ואף הקב"ה כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבע"פ מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות, שנאמר: "ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך וגו' " (ישעיה נט כא),²⁵ ולא כתיב "ממך", אלא "מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך".²⁶ ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה, ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות,²⁷ ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמתה, ומביאין ראיה ומן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד כדי שלא יכשלו ישראל בדברי תורה, שנאמר: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהלים קיט) … ואותן ב' ישיבות לא ראו שבי ולא שמד ולא שלל ולא שלט בהן לא יון ולא אדום. והוציאן הקב"ה י"ב שנה קודם חורבן ירושלים בתורתן ובתלמודן, שכך כתיב: "והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר ולא נשאר זולת דלת עם הארץ" (מלכים ב כד) – וכי מה גבורה יש בבני אדם ההולכים בגולה? אלא אלו גבורי תורה … ומתוכן החרש והמסגר: חרש, שבשעה שאחד מהן מדבר נעשו הכל כחרשין. מסגר, כיון שאחד מהן סוגר דברי טומאה וטהרה או איסור והיתר אין בעולם שיכול לפתוח לטהר ולהתיר … צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים והגלה את גלות יכניה לגלות צדקיה, כדי שלא תשתכח מהן תורה שבע"פ. וישבו בתורתן בבבל מן אותה שעה עד היום ולא שלט בהן לא אדום ולא יון ולא גזרו עליהם שמד, ואף לימות המשיח אין חבלי של משיח רואין … "ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף אויביך" (מיכה ד י). "שם" – ללמדך שמשם מתחלת הגאולה, משם עולין לירושלים שנאמר: "ועלו מושיעים בהר ציון וגו' " (עובדיה א'). אותה שעה: "והיתה לה' המלוכה" וכן יהי רצון.²⁸

רמב"ן דברים פרק לג פסוק ד

תורה צוה לנו משה – הטעם, שישא תמיד ויאמר: "תורה צוה לנו משה", והיא תהיה "מורשה לקהלת יעקב".²⁹ כי לדורות עולם כל בני יעקב יירשוה וישמרו אותה: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא כא). ודרשו רבותינו (מדרש תהלים א), שלא אמר מורשה בית יעקב או זרע יעקב. ואמר "קהילת יעקב" לרמז שיקהלו רבים עליהם ותהיה התורה לעולם מורשה ליעקב ולכל הנקהלים עליו, הם הגרים הנלוים על ה' לשרתו ונספחו על בית יעקב, ונקראו כולם קהילתו.³⁰

מדרש תהלים (בובר) מזמור עח פסוק א

"משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי". זהו שאמר הכתוב: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך [וגו'] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב" (דברים ד ט י). לא כָּרָת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה, שלא תשתכח מפיהם, וכן הוא אומר: "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל" (תהלים עח ה), וכתיב: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא כא)³¹ –  שלא יאמר לך אדם אין מזמורות תורה, אלא תורה הם! ואף הנביאים תורה!³² לפיכך: "האזינה עמי תורתי". ולא הדברות בלבד, אלא אף החידות והמשלות תורה הם, וכן הקב"ה אמר ליחזקאל: "בן אדם חוד חידה ומשול משל" (יחזקאל יז ב), וכן שלמה אמר: "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם" (משלי א ו), לפיכך הוא אומר: "אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם" (תהלים עח ב). אמרו לו לאסף: מניין אתה יודע? שמא ראית? אמר להם: בשמיעה אני יודע, שנאמר: "אשר שמענו ונדעם" (שם ג).³³

ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שו

משה העיד בהם בישראל שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ" (דברים ל יט), והקב"ה העיד בהם את השירה, שנאמר: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא יט)  אין אנו יודעים עדותו של מי קיימת: אם של הקב"ה, אם של משה? כשהוא אומר: "וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא כא), הא של הקב"ה מקיימת של משה, ולא של משה מקיימת את של הקב"ה.³⁴

שבת שלום וגמר חתימה טובה

מחלקי המים

מים אחרונים: הבאנו לעיל את הסיפור של רבי חנינא ורבי חייא שהיו רָבִים מי משניהם גדול יותר, מהמקור בגמרא בבא מציעא שמתקשר עם הסיפור של ריש לקיש שהיה מציין קברים. במקבילה בגמרא כתובות קג מובא סיפור זה בהקשר לירושת התפקידים בבית המדרש אחרי מותו של רבי. שם מתמנה רבי חנינא "לשבת בראש" היינו בבית המדרש. ר' חייא לא נזכר שם בכלל. "ר' חייא עסוק במצוות הווה". הוא שחידש עולה של תורה כשעלה מבבל (מסכת סוכה לעיל), לא נכנס כלל במלחמת הירושה של רבי וחלוקת התפקידים כמו: גמליאל, שמעון, ר' אפס, ר חנינא ולוי שם. הוא עסוק בהכשרת דור התלמידים הבא. וכאמור לעיל, העימותים בין רבי יהודה הנשיא ור' חייא ראויים לדף בפני עצמו. וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו מי ימנע את שכחת התורה? בדפים המיוחדים.