פרשות השבוע לשנת התשפ"ב

וַיְשַׁלַּח אֶת־הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד־יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: וַיְשַׁלַּח אֶת־הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וְלֹא־מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף־רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל־הַתֵּבָה כִּי־מַיִם עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל־הַתֵּבָה: וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת־הַיּוֹנָה מִן־הַתֵּבָה: וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה־זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי־קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת־הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב־אֵלָיו עוֹד: (בראשית ח ז-יב).¹

מסכת סנהדרין דף קח עמוד ב

"וישלח את העורב", אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רַבְּךָ² שׂוֹנְאֵנִי ואתה שנאתני. רבך שונאני – מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים.³ ואתה שנאתני – שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים, אם פוגע בי שר חמה או שר צינה לא נמצא עולם חסר בריה אחת?⁴

או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו: רשע: במותר לי נאסר לי – בנאסר לי לא כל שכן.⁵

ומנלן דנאסרו? – דכתיב: "ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך", וכתיב: "צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך".⁶ ואמר רבי יוחנן: מיכן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה. תנו רבנן: שלשה שמשו בתיבה, וכולם לקו: כלב, ועורב, וחם. כלב – נקשר, עורב – רָק,⁷ חם – לקה בעורו.⁸

"וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים", אמר רבי ירמיה: מכאן שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים. "והנה עלה זית טרף בפיה", אמר רבי אלעזר: אמרה יונה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! יהיו מזונותי מְרוֹרִים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם. מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא? – דכתיב: "הטריפני לחם חוקי" (משלי ל ח).⁹

פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק כג

וישלח את העורב לידע מה בעולם והלך ומצא נבלת אדם מושלכת בראשי ההרים וישב לו על מאכלו ולא השיב בשליחותו לשולחיו, שנאמר: "וישלח את העורב ויצא יָצֹא ושוֹב וכו' ".¹⁰

וישלח את היונה לראות מה בעולם והשיב(ה) שליחותיה לשולחה, שנאמר: "ותבוא אליו היונה לעת ערב", ולמה "עלה זית טרף בפיה"? אלא שאמרה היונה לפני הקב"ה: ריבון כל העולמים, יהיו מזונותי מרים כזית ובידו של הקב"ה, ואל יהיו מתוקים כדבש ונתונים ביד בשר ודם. מכאן אמרו: השולח דברים ביד טמא, כאילו שולח דברים ביד כסיל. והשולח דברים ביד טהור – כציר נאמן לשולחיו.¹¹

מדרש תנחומא (הרגיל) פרשת תצוה סימן ה

אמר רבי יצחק: אמר להם הקב"ה: דוגמא שלך דומה ליונה. מי שמבקש ליקח חטים מחברו הוא אומר לו: הראני דוגמתן, אף אתה דוגמא שלך דומה ליונה. כיצד? כשהיה נח בתיבה כתיב שם: "וישלח את העורב ויצא יָצֹא ושוֹב" ואח"כ שלח את היונה: "ותבוא אליו היונה לעת ערב" (בראשית ח).¹² אמר הקב"ה: מה היונה הביאה אורה לעולם אף אתם שנמשלתם כיונה הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר שנאמר ואתה תצוה ויקחו אליך שמן.¹³

בראשית רבה פרשת נח, פרשה לג סימן ה

"וישלח את העורב" – שהו שכתוב: "שלח חשך ויחשיך" (תהלים קה כח).¹⁴

"ויצא יָצֹא ושוֹב" (בראשית ח ז) – ר' יודן בשם ר' יודה בן סימון: התחיל משיבו תשובות,¹⁵ אמר לו: מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי?¹⁶ אמר לו: מה צורך לעולם בך? לא לאכילה לא לקרבן!¹⁷ רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר: אמר לו הקב"ה: קַבְּלוֹֹ שעתיד העולם להצטרך לו. אמר לו: אימתי? אמר לו: "עד יבושת המים מעל הארץ" – עתיד צדיק אחד לעמוד ולייבש את העולם ואני מצריכו לו.¹⁸ זהו שכתוב: "והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב" (מלכים א יז ו). ר' יודה אומר: עיר היא בתחום בית שאן ושמה עַרְבּוּ (ארבו).¹⁹ ר' נחמיה אמר: עורבים ממש היו, ומהיכן היו מביאים לו משולחנו של יהושפט.²⁰

פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק כא

הכלב שהיה משמר צאנו של הבל, היה משמר נבלתו מכל חיית השדה מכל עוף השמים. והיה אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלים עליו ולא היו יכולים מה לעשות, שלא היו נהוגין קבורה. עורב אחד שמת רעהו אמר: אלמוד לאדם זה מה לעשות. מה עשה? נטל רעהו וחפר בארץ וטמנו לעיניהם וקברו. אמר אדם: כעורב הזה אני עושה, ונטל את נבלתו של הבל וחפר בארץ וטמנה. ושלם הקב"ה לעורבים שכר טוב בעולם הזה.²¹

ויקרא רבה פרשה יט א

"רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב" (שיר השירים ה יא) – "קווצותיו" – קוֹצֵי ר' אליעזר וקוֹצֵי ר' יהושע.²² "תלתלים" תלי תלים הם. במי הן מתקיימות? ב"שחורות כעורב" – במי שהוא משחיר ומעריב בהם. אמר ר' שמואל בן נחמן: דברי תורה צריכים השחרה. פרנסה מנין? "מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ" (איוב לח, מא) – למד מאליהו, על ידי שהשחיר והעריב בתורה, לא כבר זימנתי לו עורבים? "וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר" (מלכים א יז, ו). מהיכן היו מביאים לו? משולחנו של יהושפט. אמר ר' שמואל בן אמי: דברי תורה צריכין השחרה. פרנסה מנין? "מי יכין לעורב צידו" כך, אם אין אדם נעשה אכזרי על גופו ועל בניו ועל ביתו כעורב הזה, אינו זוכה ללמוד תורה.²³

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח דף לח עמוד ב

רבי איבו אמר: נח חכם היה והיה מבין לחישת וצפצוף כל הנבראים ורמיזתם,²⁴ וכשהיה בתיבה אמר: יודע אני שאין פקח בעופות כמו העורב למידע מניה סימנא בעלמא, מיד: "וישלח את העורב". א"ר חייא: והאיך עביד הכי? והאמר רבי בו: אסור לאסתכלא באלין מנחשי בעופי דשמיא והרי הוא בכלל לא תנחשו ולא תעוננו, אפילו כל ניחוש בעלמא! אלא א"ר חייא: למה שלח את העורב? דא"ר חייא: מצטער הוה נח טפי על אובדא דעלמא, אמר: רבש"ע, ידעתי כי אתה רחום ואתה לא ריחמת על עולמך ונהפך רחמנותך לאכזרות? אתה לא ריחמת על בניך, יֵצֵא זה שאינו מרחם על בניו ונהפך להם לאכזרי. ולפיכך שלח את העורב, רמז הוא דקא רמז.²⁵

שבת שלום

וגשמים בעיתם וכתיקונם

מחלקי המים