פרשות השבוע

כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר: (דברים יב כ).¹

וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: … וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה: (דברים יט ח).²

מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ: (משלי יח טז).³

רש"י על הפסוק – דרך ארץ

לימדה תורה דרך ארץ, שלא יתאווה אדם לאכול בשר, אלא מתוך רחבת ידיים ועושר.⁴

רמב"ן על הפסוק – ירחיב קרוב וירחיב רחוק

כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך – אין טעם הרחבה זאת כאותה שיאמר להלן: "ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלוש האלה" (דברים יט ח ט). שאם כן, לא היה בשר תאוה מותר בבואם לארץ. אבל שם (להלן יט א) נאמר: "כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם", והם שבעה הגוים שיזכיר בכל מקום, ואז נבדיל שלוש ערים, וכן עשה יהושע (יהושע כ). ואח"כ אמר: "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך",⁵ וזה ירמוז לעשרה עממין שנתנו לאברהם. אבל כאן אמר "כאשר דבר לך", והם הגוים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם, כי מיד לאחר שכבשו וחלקו הותר להם בשר תאוה.⁶

ואין טעם "כי ירחק ממך המקום" שיהיה מותר בהרחקת המקום בלבד, שאם כן יהיו אסורים יושבי ירושלים בבשר תאוה. אבל עם כל ישראל ידבר ויאמר להם, כי כאשר ירחיב השם את גבולכם ולא תהיו כולכם יושבים סביב למשכן כאשר אתם היום במדבר יהיה לכם בשר החולין מותר, כי אי אפשר שתלכו כולכם ממקום רחוק אל המקום אשר יבחר ה' ותזבחו זבחים שלמים כל מה שתאכלו.⁷

דברים רבה ד ו פרשת ראה – גם כאשר לא התקיים "כי ירחיב"

"כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך … ואמרת אוכלה בשר … רבותינו אומרים: הרבה דברים אסר אותם הקב"ה וחזר והתירם במקום אחר. תדע לך, אסר הקב"ה לישראל לשחוט ולאכול עד שיביאנו פתח אהל מועד. מנין? "ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה'" (ויקרא יז ג-ד), מה כתוב שם? "דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו". וכאן חזר והתירו להם, שנאמר: "בכל אות נפשך תאכל בשר". מנין? ממה שקראו בענין: "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך".⁸

דברים רבה פרשה ד סימן ח – במצוות צדקה ופסיקה⁹

"כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך". זהו שאמר הכתוב: "מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ" (משלי יח טז). מהו "מתן אדם ירחיב לו"? מעשה ברר' אליעזר ור' יהושע שיצאו לגבות לעסק מצות רבותינו. הלכו לחִלְתָהּ של אנטוכיא¹⁰ והיה שם אדם אחד והיה נקרא אבא יודן¹¹ והיה לָמוּד ליתן לרבותינו ביד רחבה. נעשה אותו אבא יודן עני. ראה לר' אלעזר ור' יהושע שהלכו לגבות שם, והטמין עצמו מפניהם. ועלה לביתו ועשה יום ושנים ולא ירד לשוק. אמרה לו אשתו: מפני מה לא ירדת לשוק הרי שני ימים?¹² אמר לה: רבותינו באו לגבות לעסק מצות עמלי תורה, ואין סיפק בידי ליתן להם ואני מתבייש לירד לשוק. אשתו שהייתה אוהבת את המצוות, אמרה לו: לא נשתיירה לנו שדה אחת? מכור חציה ותן אותה להן. הלך ועשה כן, מכר אותה חצי שדה בחמשה זהובים ונתן אותן לרבותינו, ואמר להן: התפללו עלי. התפללו עליו ואמרו לו: המקום ימלא חסרונך.¹³ הלכו להם רבותינו לגבות במקום אחר. אותו אבא יודן חרש באותה חצי שדה ומצא שם סימא גדולה¹⁴ ונעשה עשיר יותר ממה שהיה קודם. עם שרבותינו חוזרים, עברו באותו מקום, אמרו לאחד: חייך, העמידנו עם אבא יודן. אמר להם אותו האיש: ומי יכול לעמוד עם אבא יהודה? נוח לכם עם המלך ולא עמו. אמרו לו: אין אנו מבקשין אלא שלא ידע שעברנו כאן ולא שאלנו את שלומו. ידע אבא יודן ובא אצלם¹⁵ ונתן להם אלף זהובים. אמר להם: עשתה תפילתכם פירות. אמרו לו: אף אנו היינו יודעים במעשיך הטובים ועשינו אותך ראש פרק.¹⁶ קראו עליו רבותינו: "מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו".

דבר אחר. מעשה בר' חייא שעשה נדבה בבית המדרש הגדול שבטבריא. ופסק אדם אחד ליטרא של זהב. נטלו ר' חייא והושיבו אצלו וקרא עליו: "מתן אדם ירחיב לו".¹⁷

דבר אחר. מעשה בריש לקיש שהלך לבצרה והיה שם אדם אחד נקרא אבון הרמאי. ולא שהיה רמאי, אלא שהיה מרמה במצות. היאך היה מרמה במצוות? משהיה הקהל פוסק, ואח"כ פוסק כנגד כל הקהל.¹⁸ עשה שם ריש לקיש פסיקה¹⁹ ונתן כנגד כל הקהל. נטלו ריש לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו: "מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו". א"ר אבהו: מה לי למקום אחר? לְמוֹד ממקומו. מה כתיב למעלה? (דברים יב) "הישמר לך פן תעזוב את הלוי" ואח"כ: "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך".²⁰

ילקוט שמעוני משלי רמז תתקנו – מתן העבד קודם למתן רבו

"מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו" – א"ר אבהו: כתיב: "הישמר לך פן תעזוב את הלוי", מה כתיב בתריה? "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך". וכי מה ענין זה לזה? אמר הקב"ה: לפי מתנתך מרחיבין לך, רב הונא בשם רבי אחא: עבד מביא פר ורבו מביא טלה עבד קודם לרבו.²¹

אסתר רבה (וילנא) פרשה ב סימן ג – בר מוהין הנדבן²²

מעשה באדם אחד שהיה שמו בר בוהין. הלכו רבותינו אצלו על עסקת מגבת חכמים. כשעמדו לפני פתח ביתו,שמעו את בנו שאמר לו: במה אנו אוכלים את לחמנו היום? אמר לו בטרוקסימון (ירק מריר). – האם להביא מאלה שמוכרים אגודת ירק במטבע כסף קטנה, או מאלה שמוכרים שתי אגודות במטבע זו? אמר לו: משתיים במטבע, שהם כמושים וזולים (ירק מאתמול, לא טרי). אמרו החכמים: איך אנו הולכים לבקש צדקה אצל הקמצן הזה? נלך ונגבה תחילה בעיר אחרת ואח"כ נחזור אליו.

הלכו ועשו מעשיהם בעיר אחרת וחזרו אצלו ואמרו לו: תן לנו "מצווה". אמר להם: לכו אצל אשתי והיא נותנת לכם כלי מידה (שבו מודדים תבואה), מלא דינרים. הלכו אצל אשתו ואמרו לה: בעלך ציווה שתתני לנו צדקה כלי מידה מלא דינרים. אמרה להם: איך הוא אמר לכם, כלי גדוש או מלא ומחוק?²³ אמרו לה: סתם אמר ולא פירש גדוש או מחוק. אמרה להם: אני נותנת לכם גדוש, ואם יאמר לי בעלי: למה נתת גדוש? אומר לו: נתתים מכתובתי. באו החכמים אצל בר בוהין אמרו לו: המקום ימלא חסרונך. אמר להם: איך נתנה לכם, גדוש או מחוק? אמרו לו: אנו אמרנו לה סתם והיא אמרה: אתן לכם גדוש ואם יאמר בעלי: למה נתת גדוש, אומר לו: מכתובתי הוא. אמר להם: כך היה בדעתי לתת לכם. ולמה לא באתם אצלי בראשונה (שאתם הרי יודעים שאני עשיר)? אמרו לו: שמענו את עבדך שאמר לך: במה אנחנו אוכלים היום? ואמרת לו: בירק מריר, בשניים במטבע. אמרנו: בן אדם שיש לו כל הממון הזה והוא אוכל ירק מריר כמוש שניים במטבע! אמר להם: בצרכיי עצמי אני רשאי לקמץ, אבל במצוות צדקה אין אני רשאי.²⁴

וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ: (בראשית כו כב).²⁵

הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי: (ישעיהו נד ב).²⁶

שבת שלום

ושנזכה לנחמה שלישית ומשולשת

מחלקי המים

מים אחרונים: נראה שיש להעמיד את היתר אכילת בשר בגבולין אל מול איסור במות, כולל במות יחיד, בזמן שיש משכן ומקדש של קבע (נושא שאיתנו בכתובים, ראו מסכת זבחים פרק יד במשנה וגמרא שם). הקרבה קרבן תורה-שלמים לשם ה' – לא, אך 'חגיגת בשר משפחתית' – כן.