פרשות השבוע

מים ראשונים: מרכיב לא מבוטל בסוגת האגדה ודרשות חז"ל הוא הוויכוח עם 'מתנגדים' ומתנגחים מבית ומחוץ: מינים (נוצרים), פילוסופים (יווניים), מטרונות ואחרים, לא כולם בהכרח בגישה שלילית. תת-סוגה בתוך קבוצה זו הם תשובות שנתן חכם יהודי לאותו שואל בנוכחות תלמידיו, או אז מתפצלת התשובה לשניים: להם ענית מה שענית, דחית אותם בקנה – לנו מה אתה אומר? לאמר, השאלה של אותו שואל איננה בהכרח קנטרנית ויש בה גרעין אמתי שדורש תשובה אמתית-פנימית. אפשר גם להניח שחלק מעימותים אלה לא באמת אירעו והם פרי רוחו של הדרשן שמבקש להעלות שאלה אמתית ולענות לתלמידיו, והוא בוחר לערב כאן את "האחר" על מנת ללמד את תלמידיו שיש לכל שאלה יותר מתשובה אחת וגם לקיים דברי רבי אלעזר במסכת אבות ב יד: "ודע מה שתשיב לאפיקורוס".¹

במדבר רבה יט ח – כמין כשפים

שאל גוי אחד את רבן יוחנן בן זכאי: דברים אלו שאתם עושים נראים כמין כשפים! אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו: טהרת! אמר לו: … ראית מימיך אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן. אמר לו: ומה אתם עושים לו? אמר לו: מביאים עיקרים² ומעשְׁנִים תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת. אמר לו: ישמעו אוזניך מה שאתה מוצא מפיך! כך, הרוח הזו רוח טומאה היא … מזים עליו מי נדה והוא בורח. לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו: רבינו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר? אמר להם: חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרים. אלא אמר הקב"ה: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. שכתוב: "זאת חוקת התורה".³

בראשית רבה פרשה ח סימן ט – המינים ור' שמלאי⁴

שאלו המינים את רבי שמלאי⁵: כמה אלהות בראוּ את העולם? אמר להם: אני ואתם נשאל לימים הראשונים, זהו שכתוב: "כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם" (דברים ד לב) – "אשר בָּרְאוּ" לא כתוב כאן, אלא "אשר בָּרָא". חזרו ושאלו אותו, אמרו לו: מה הוא זה שכתוב: "בראשית ברא אלהים"? אמר להם: "בראו אלהים" אין כתיב כאן, אלא "ברא אלהים".⁶

אמר רבי שמלאי: בכל מקום שאתה מוצא פתחון פה למינין, אתה מוצא תשובה בצדה.⁷

חזרו ושאלו אותו, אמרו לו: מה הוא זה שכתוב: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"?⁸ אמר להם: קִרְאוּ מה שלאחריו: "ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם" לא נאמר, אלא: "ויברא אלהים את האדם בצלמו". וכיון שיצאו אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה את משיב?⁹ אמר להם: לשעבר אדם נברא מן האדמה וחוה נבראת מן האדם. מכאן ואילך: "בצלמנו כדמותנו" – לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה.¹⁰

חזרו ושאלו אותו, אמרו לו: מהו זה שכתוב: "אל אלהים ה' הוא יודע" (יהושע כב כב)? אמר להם: "הם יודעים" אין כתוב כאן, אלא "הוא יודע". אמרו לו תלמידיו: לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להם: שלושתם שם אלהים הם, כאיש שאומר: בַּסִּילֶוְס קיסר, אגוסטוס קיסר.¹¹

שם סימן ח – הרוצה לטעות, יטעה

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר: בשעה שהיה משה כותב את התורה, היה כותב מעשה כל יום ויום. כיון שהגיע לפסוק הזה: "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", אמר לפניו: ריבון העולם, מה אתה נותן פתחון פה למינים? אתמהא! אמר לו: כּתוֹב! והרוצה לטעות יטעה. אמר לו הקב"ה: משה, האדם הזה שבראתי, לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו? שאם יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו, והוא אומר: מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני? והן אומרים לו: למוד מבוראך. שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לברואת את האדם נמלך במלאכי השרת.¹²

שמות רבה כט א – "אנכי ה' אלהיך"

המינים שאלו את ר' שמלאי, אמרו לו: אלוהות הרבה יש בעולם. אמר להם: למה? אמרו לו: שהרי כתוב "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי" (דברים ד לג). אמר להם: שמא כתוב "מדברים"? לאו, אלא "מְדַבֵּר". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה רצוץ, לנו מה אתה משיב? חזר ר' לוי ופירשה, אמר להם: "השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש". כיצד? אילו היה כתוב "קול ה' בכוחו", לא היה העולם יכול לעמוד. אלא, "קול ה' בכוח", בכוח של כל אחד ואחד: הבחורים לפי כוחם והזקנים לפי כוחם והקטנים לפי כוחם. אמר הקב"ה לישראל: לא בשביל ששמעתם קולות הרבה תהיו סבורין שמא אלוהות הרבה יש בשמים. אלא תהיו יודעים שאין שם אלא "אנכי ה' אלהיך".¹³

פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה כא – שמו של הקב"ה בעשרת הדברות 

אדריינוס שחיק טמיא (שחוק עצמות) שאל את ר' יהושע בן חנניא, אמר לו: כבוד גדול חלק הקב"ה לאומות העולם, שאותן חמשה דברות הראשונות שנתן הקב"ה לישראל שמו מעורב בהם, כלומר שאם חטאו ישראל הוא קורא אחריהם תגר. חמשה דברות האחרונות שנתן לאומות העולם, אין שמו מעורב בהם, כלומר שאם חטאו אומות העולם אין קורא אחריהם תגר.¹⁴ אמר לו: צא וטייל עמי במדינות. ובכל מקום ומקום שהיה מוליכו היה רואה איקונים שלו קבועה. אמר לו (ר' יהושע לאדריינוס): זו מה היא? אמר לו: איקונים שלי. עד שמשכו לבית הכסא. אמר לו: אדוני המלך, רואה אני שבכל המדינה הזו אתה שליט, שבכל מקום ומקום איקונין שלך קבועה, ובמקום הזה אינה קבועה. אמר לו: את הוא סבא דיהודאי? כך הוא כבודו של מלך להיות איקונים שלו קבועה במקום ביזוי, במקום משוקץ, במקום מטונף? אמר לו: ולא שמעו אזניך מה שפיך מדבר? כך שבחו של הקב"ה להיות שמו מעורב עם הרצחנים עם המנאפים עם הגנבים? סילקו והלך לו.¹⁵

כיון שיצא, אמרו לו תלמידיו: רבי לזה דחית, לנו מה אתה משיב?¹⁶ אמר להם: כך עלה על דעתו של הקב"ה. בתחילה הלך לו אצל בני עשו, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לפניו: ריבונו של עולם, מה כתיב בה? אמר להם: לא תרצח. אמרו לו: וכל עצמם של אותם האנשים לא הבטיחם אביהם אלא על החרב … – אין אנו יכולים לקבל את התורה. אחר כך הלך אצל בני עמון ומואב. אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לפניו: ריבונו של עולם, מה כתוב בה? אמר להם: לא תנאף. אמרו לו: וכל עצמם של אותם האנשים אינם באים אלא מניאוף … – אין אנו יכולים לקבל את התורה. אחר כך הלך לו אצל בני ישמעאל. אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לפניו: ריבונו של עולם, מה כתיב בה? אמר להם: לא תגנוב. אמרו לו: כל עצמם של אותם האנשים אינם חיים אלא מן הגניבה ומן הגזל …  – אין אנו יכולים לקבל את התורה.¹⁷

ויקרא רבה פרשה ד סימן ו – אחרי רבים להטות

א"ר אלעשא: גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה, אמר לו: כתוב בתורתכם: "אחרי רבים להטות" (שמות כג ב)  – ואנו מרובים מכם, מפני מה אין אתם משוים עמנו בעבודה זרה? אמר לו: יש לך בנים? אמר לו: הזכרתני צרתי. אמר לו: למה? אמר לו: הרבה בנים יש לי, בשעה שהן יושבים על שולחני, זה מברך לאלוה פלוני וזה מברך לאלוה פלוני; ואינם עומדים משם עד שמפצעים את מוחיהם אלו את אלו. אמר לו: ומשוה אתה עמהם? אמר לו: לא. אמר לו: עד שאתה אומר לי להשוות עמך, לך השוה את בניך. נדחף והלך לו.

כיון שיצא, אמרו לו תלמידיו: רבי, לזה דחית בקנה רצוץ, לנו מה אתה משיב? אמר להם: אין אני משיב אתכם ריקנים.¹⁸ בעשו כתוב שש נפשות וכתוב בו "נפשות" – הרבה, דכתיב: "ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו" (בראשית לו ו); ויעקב – שבעים נפש, וכתוב בו: "נפש" – אחת, דכתיב: "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה" (דברים י כב)! אלא עשו, על ידי שעבד אלוהות הרבה, כתוב בו "נפשות" – הרבה; אבל יעקב שהוא עובד לאלוה אחד, כתוב בו: "ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש" (שמות א ה).¹⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: התמקדנו במקורות שמכילים את הביטוי: "לאלה דחית בקנה, לנו מה אתה משיב" ודומיו. למקורות נוספים בנושא הרחב של עימותים עם מתנגחים למיניהם, ראו במדבר רבה ט מח בסיפור על המטרונא או אישה חכמה על מות החוטאים בעגל ור' אליעזר שענה לה בחומרה והפסיד תרומה נכבדת בשל כך (סיפור ששורשיו בגמרא בבלי יומא סו א ובירושלמי סוטה פרק ג הלכה ד); ירושלמי סנהדרין פרק א הלכה ב לגבי דין מיתה בבעל שור שהמית; ירושלמי שבת פרק ג הלכה ג וכן ביצה פרק ב הלכה ה לגבי חימום מים לרחיצה ביום טוב, חולין כז ע"ב ממה נבראו העופות, ומן הסתם עוד מקורות שלא הספקנו לדון בהם ואחרים שלא איתרנו. מעניין גם להשוות וויכוחים עם המינים, שבהם התלמידים נכחו, לעומת וויכוחים עם "פילוסופים" (לא מינים) שבהם כנראה התלמידים לא נכחו, ואם נכחו, לא שאלו.