פרשות השבוע

מים ראשונים: לפני שנפנה לנושא עצמו, הערה קטנה לגבי הכותרת בצד ימין המלווה את הדפים שלנו בשבועות שבין תשעה באב וראש השנה הנקראים "שבע דנחמתא". מנהג בני רומא הוא רק שלוש נחמות (כנגד שלוש הפורענויות?) ובפרשת שופטים חוזרים לקרוא הפטרות מענייני הפרשה. ובשבת זו, כי תצא, קוראים במלחמת דוד וגלית בשמואל א פרק יז. "יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה". ראו דברינו הפטרות ספר דברים בפרשת כי תבוא.

 

כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: (דברים כב ו ז).¹

 

מסכת חולין דף קלט עמוד ב – כאשר יקרה לפניך

תנו רבנן: "כי יקרא קן צפור לפניך" (דברים כב ו). מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך" (שם ז),  יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן? תלמוד לומר: "כִּי יִקָּרֵא" – במאורע לפניך.²

ויקרא רבה כז ו פרשת אמור – לא הטרחתי עליכם

אמר ר' יהודה בר ר' סימון: אמר הקב"ה: עשר בהמות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע אינן ברשותך. שלש, שהן ברשותך" "שור שה כשבים ושה עזים" (דברים יד ד).  ושבע אינן ברשותך: "איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" (שם ה). לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתייגע בשדות ולהביא לפני קרבן מאלו, שאינם ברשותך, אלא ממה שברשותך, מן הגדל על אבוסך: "שור או כשב או עז".³

במדבר רבה יט כז פרשת חקת – אחרי השלום יש לרדוף  

"וישלח ישראל מלאכים" (במדבר כ א כא) … ואומר: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" (תהלים לד טו). ולא פקדה⁴ התורה לרדוף אחר המצות, אלא: "כי יקרא קן צפור לפניך", "כי תפגע שור אויבך" (שמות כג ד), "כי תראה חמור שונאך" (שם ה), "כי תחבוט זיתך" (דברים כד כ), "כי תבצור כרמך" (שם כא), "כי תבוא בכרם רעך" (שם כג כה) – אם באו לידך, אתה מצווה עליהם, ולא לרדוף אחריהם; אבל השלום: "בקש שלום" – במקומך "ורדפהו" – במקום אחר.⁵

תוספתא מסכת פאה פרק ג הלכה ח – מצוות שלא לדעתנו

מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדהו ואמר לבנו: צא והקריב עלי פר לעולה ופר לשלמים. אמר לו: אבא, מה ראית לשמוח במצוה זו מכל מצות האמורות בתורה? אמר לו: כל מצות שבתורה, נתן לנו המקום לדעתנו. זו, שלא לדעתנו.⁶

דברים רבה ו א בפרשתנו – ורחמיו על כל מעשיו

ולמה התינוק נימול לשמונה ימים? שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו, עד שיהא בו כוחו. וכשם שרחמיו של הקב"ה על האדם, כך רחמיו על הבהמה. מנין? שנאמר: "והיה שבעת ימים תחת אמו, ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן" (ויקרא כב כז). ולא עוד, אלא שאמר הקב"ה: "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (שם כח). וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה, כך נתמלא רחמים על העופות. מנין? שנאמר: "כי יקרא קן צפור לפניך… לא תקח האם על הבנים".⁷

מסכת חולין דף קמא עמוד א – שילוח הקן אינו נדחה עבור טהרת המצורע

סלקא דעתך, הואיל ואמר מר: גדול שלום שבין איש לאשתו שהרי אמרה תורה: שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים, והאי מצורע כיון דכמה דלא מטהר – אסור בתשמיש המטה … מהו דתימא: כיון דאסור בתשמיש המטה, ליתי עשה דידיה ולידחי עשה דשילוח הקן, קא משמע לן.⁸

תלמוד ירושלמי מסכת פאה פרק א הלכה א – מצוה קלה ששכרה אריכות ימים

א"ר אבא בר כהנה: השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות. מצוה קלה שבקלות זה שילוח הקן ומצוה חמורה שבחמורות זה כיבוד אב ואם ובשתיהן כתיב והארכת ימים.⁹ … רשב"י אומר: כשם שמתן שכרן שוה כן פורענותן שוה. מה טעם? "עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר" (משלי ל יז) – עין שהלעיגה על כיבוד אב ואם וביזת על לא תקח אם על הבנים … יבוא עורב שהוא אכזרי ויקרנה ואל יהנה ממנה, ויבוא נשר שהוא רחמן ויאכלנה ויהנה ממנה.¹⁰

דברים רבה ו ג פרשת כי תצא – שרשרת מצוות שמלוות את האדם

"כי יקרא קן ציפור לפניך". זהו שאמר הכתוב: "כי לוית חן הם לראשך" (משלי א ט) … אמר רבי פנחס בר חמא: לכל מקום שתלך, המצוות מלוות אותך: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך"; אם עשית לך דלת, המצוות מלוות אותך, שנאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך". אם לבשת כלים חדשים המצות מלוות אותך, שנאמר: "לא תלבש שעטנז" … ואם היה לך שדה והלכת לחרוש בתוכה המצות מלוות אותך, שנאמר: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו"; ואם זרעת אותה המצות מלוות אותך, שנאמר: "לא תזרע כרמך כלאים", ואם קצרת אותה המצות מלוות אותך, שנאמר: "כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה". אמר הקב"ה: אפילו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך, המצות מלוות אותך. מנין? שנאמר: "כי יקרא קן צפור לפניך".¹¹

דברים רבה פרשה ו סימן ז – קיום המצווה מספר פעמים

"שלח תשלח את האם". רבנן אמרי: למה שתי פעמים? שאם ארעה לך המצוה הזאת פעם שניה, לא תאמר: כבר יצאתי ידי חובתי, אלא כל זמן שתארע לידך אתה צריך לקיים אותה.¹²

תורה תמימה הערות דברים פרק כב הערה סח – מהי תכלית הנרצה

והנה ראינו להעיר כאן בסוף מצוה זו מה שחקר בשו"ת חוות יאיר¹³ סימן ס"ז אם כלל מצוה זו דשילוח האם היא רק באופן שרוצה ליקח הבנים, או שמחויב לכתחילה בשניהם, היינו ליקח הבנים ולשלח האם.¹⁴

וכל דבריו שכתב בזה אינם מוכרחים, ואני תמה בכלל איך יעלה על הדעת לומר שהתורה תצוה להיטפל בזה אף נגד רצונו בתכלית הנרצה.¹⁵ כי הלא ברור ונעלה מעל כל ספק, כי מטעם עיקר המצוה הזאת בכלל שלא להתאכזר וליקח האם מעל הבנים בעודה רובצת עליהם. ורק אחרי כי סוף סוף תכלית כל הנבראים לא נבראו אלא בשביל האדם וכמו שהותרה טביחת הבהמה, לכן התירה התורה ליקח את הבנים באופן כזה לשלוח מקודם את האם שלא תראה בלקיחת הבנים. וא"כ ברור הדבר כי רק היתר התירה התורה בזה, אבל מי שאינו רוצה בטפולם כלל וכלל בודאי הוא שרשאי לעבור מעליהם. ואדרבה עוד עושה קורת רוח לאם ולבנים שמניחן ביחד. ואין סברא כלל שעוד יתחייב לעשות פרוד בין הדבקים, וכמו שאין סברא לומר דהמצוה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד הוי אזהרה דווקא על שניהם, אבל אחד מהם מצוה וחובה לשחוט, כן הדבר הזה.¹⁶

מדרש תנחומא פרשת כי תצא סימן ב – אל תעלה לראש האילן לחפש קנים

מעשה באחד שעלה לראש האילן לקיים מצות שלוח הקן ונפל ומת, לפי שנאמר: "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך" – לא שתראה אותן בראש האילנות ותעלה אחריה.¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראו שוב לשון הירושלמי שהבאנו לעיל: "השווה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה מן החמורות: מצוה קלה שבקלות זו שילוח הקן ומצוה חמורה שבחמורות זו היא כיבוד אב ואם ובשתיהן כתיב הארכת ימים"; איך השתנתה לשון זו במדרשים המאוחרים החל מפסיקתא רבתי פיסקא כג ועד מדרש תנחומא פרשת עקב סימן ב (ונוסח בובר סימן ג) והפכה להיות: "שתי מצות גילה הקב"ה מתן שכרה, אלו הן: קלה שבקלות חמורה שבחמורות, קלה שבקלות שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים (דברים כב ז), חמורה שבחמורות כבד את אביך ואת אמך וגו' למען יאריכון ימיך וגו' ". ואין זה מדויק, שהרי יש מצווה שלישית שנאמר עליה אריכות ימים והיא מצוות מידות ומשקלות בפרשתנו אנו! "אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". (ואולי זו גם שאלה והערה לירושלמי). האם זו מצווה קלה או חמורה או משהו באמצע? ראו דברי הגמרא בבא בתרא פח ע"ב: "אמר ר' לוי: קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות". וכבר הארכנו לדון במצווה זו בדברינו על מידות ומשקלות בפרשה זו.

מים אחרונים 2: שמעתי על מנהג בני עדות ספרד לעשות סעודת כפרה במנין למי ששילח ציפור והרס את קינה שבנתה בביתו. כל מי שמכיר מקור מנהג זה וסימוכין לו, אנא יודיענו בהקדם.