מים ראשונים: פרקים יז-יח בספר שופטים מספרים את סיפור פסל (צלם) מיכה ואת סיפור שבט דן שלא זכה לנחלה בין שאר שבטי ישראל, או שהייתה נחלתו קטנה, וביקש לו נחלה נוספת. הם שולחים חמישה חיילים-מרגלים לתור את הארץ, ואלה פוגשים בבית מיכה בהר אפרים נער לוי המשמש לו ככהן.¹ בעת שצבא דן עולה צפונה לכבוש את העיר ליש, הם חוזרים לבית מיכה ולוקחים בכח את הנער הכהן איתם.² מה פשר סיפור זה? סיפור 'מקומי' השייך לתקופת השופטים או משהו 'גדול' ומשמעותי יותר?

וַיְהִי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ … וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן: בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה … וַיּוֹאֶל הַלֵּוִי לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיְהִי הַנַּעַר לוֹ כְּאַחַד מִבָּנָיו: וַיְמַלֵּא מִיכָה אֶת יַד הַלֵּוִי וַיְהִי לוֹ הַנַּעַר לְכֹהֵן וַיְהִי בְּבֵית מִיכָה: (שופטים פרק יז).³

בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא  נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה: וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וּלְחָקְרָהּ וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם לְכוּ חִקְרוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה וַיָּלִינוּ שָׁם: (שופטים ראש פרק יח).⁴

וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ: וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה: (שופטים סוף פרק יח).⁵

 

מדרש תנחומא (בובר) פרשת קדושים סימן יא

"כי תבואו אל הארץ".⁶ זה שאומר הכתוב: "ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חוקיו וגו' (תהלים קה מד מה) … כל מה שנטל הקב"ה מאומות העולם נתן לישראל, ארצות כסף וזהב שדות וכרמים וערים. ולא נתן להם, אלא כדי שיתעסקו בתורה, שנאמר: "בעבור ישמרו חוקיו וגו' ". והם לא עשו כן, אלא: "ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם" (יחזקאל לו יז). טמאו אותם בחרמו של עכן, שנאמר: "ותבואו ותטמאו את ארצי" (ירמיה ב ז) – בחרם עכן. "ונחלתי שמתם לתועבה" (המשך הפסוק שם) – בצלמו של מיכה. ומה עשה להם הקב"ה? הגלה אותם מתוכה, שנאמר: "ויתשם ה' מעל אדמתם" (דברים כט כז).⁷

וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד: … וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב־לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיָּשֶׂם אֶת־הָאֶחָד בְּבֵית־אֵל וְאֶת־הָאֶחָד נָתַן בְּדָן: (מלכים א יב כו-כט).⁸

 

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא – י' הדברות פ' קמייתא

מפני מה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחידי? מפני שהיחידים בטלו אותם: אנכי ביטל מיכה, לא יהיה לך ביטל ירבעם, לא תשא ביטל מקושש, כבד את אביך ביטל אבשלום, לא תרצח ביטל יואב, לא תנאף ביטל זמרי, לא תגנוב ביטל עכן, לא תענה ביטל ציבא, לא תחמוד ביטל אחאב הרצחת וגם ירשת.⁹

בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה: (שופטים יז ו).¹⁰

 

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ראה דף יח עמוד ב

ואמר: "איש כל הישר בעיניו" – כלומר, לא תהיו "איש כל הישר בעיניו יעשה" בעת שתבואו בארץ, אלא עשו התורה והמצות. כי לא יכשר לאמר לאותו הדור שהיו עומדים לפני משה רבינו כי אתם עושים הישר בעיניכם, כי הוא היה מנהיג להם בתורה ובמצות. אלא הוא זמן השופטים, שנאמר: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כא).¹¹

מסכת סנהדרין דף קג עמוד ב

מפני מה לא מנו את מיכה?¹² – מפני שֶׁפִּתּוֹ מצויה לעוברי דרכים, שנאמר: "כל העובר ושב אל הלוים".¹³

"וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים" (זכריה י יא). אמר רבי יוחנן: זה פסלו של מיכה.¹⁴ תניא, רבי נתן אומר: מגרב לשילה שלשה מילין, והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה.¹⁵ בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להן הקב"ה: הניחו לו, שפתו מצויה לעוברי דרכים.¹⁶

ועל דבר זה נענשו אנשי פילגש בגבעה. אמר להן הקב"ה: בכבודי לא מחיתם, על כבודו של בשר ודם מחיתם!¹⁷

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כט – בכה תבכה בלילה; איכה ישבה בדד; נחמו

"לא העבדתיך במנחה" (ישעיה מג כג)¹⁸ – לא הטרחתי עליכם שתהיו מביאים לי מנחה, כמו שכתוב: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סולת יהיה קרבנו וגו' " (ויקרא ב א).¹⁹ "לא הוגעתיך בלבונה" (שם) – לא אמרתי לכם שתהיו מביאים קנטירים של לבונה אלא קומץ,²⁰ כמו שנאמר: "וקמץ מלא קומצו וגו' " (ויקרא ב ב). "לא קנית לי בכסף קנה" (שם) – לא אמרתי לכם שתהיו מביאים קנטרים של קטורת, אלא פְּרַס שחרית וּפְּרַס ערבית.²¹ בוא וראה, פסלו של מיכה היה עומד במערבו, ובית המקדש היה עומד בשילה.²² והיה מקריב לפני צלמו של מיכה קטורת בעתר, כענין שנאמר: "ועתר ענן הקטורת עולה" (יחזקאל ח יא), ובשילה היו מקריבים פרס שחרית ופרס ערבית, והיו ב' העשנים מתאבכין ועולין לשמים, כמו שכתוב: "ויתאבכו גאות עשן" (ישעיה ט יז), והקב"ה אומר: לאיזה נקבל? לזה או לזה?²³

ספר הכוזרי מאמר ד סימן יד

אמר הכוזרי: צריך שנבדיל בין סיעת ירבעם ובין סיעת אחאב הבדלה גדולה. כי עובדי הבעל הם עובדי עבודה זרה לגמרי, וכן אמר אליהו: "אם ה' הוא האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו" (מלכים א יח כא) … וגם אליהו לא דבר בעבודת העגלים כאשר אמר: "קנא קנאתי לה' אלהי צבאות". כי סיעת ירבעם לה' אלהי ישראל היו כל מעשיהם … ונביאי אחאב – נביאי הבעל. … וסיעת ירבעם ובעלי הבמות ופסל מיכה לא היו מכוונים כולם רק לאלוהי ישראל, אך עם עבירה שחייבין עוֹשֶׂיהָ מיתה.²⁴

וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ: וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה: (שופטים יח ל-לא).²⁵

 

אגדת בראשית (בובר) פרק נ

"ויהי איש אחד מן הרמתים" (שמואל א א א). זהו שאומר הכתוב: "אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי" (קהלת ז כח). מהו כך? אלא כשהקב"ה רואה לדור שירשע, הוא חוזר ומבקש אפילו צדיק אחד שיתלה בשבילו … כיון שחטאו בימי מיכה היו מקטרין לצלמו של מיכה, והיה העשן של שילה עולה מן זבחים של הקב"ה, ועשן צלמו של מיכה עולה מהר אפרים מבית מיכה, ומתערבין כאחת, שנאמר: "עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו" (תהלים יח ט). כביכול חוזר (הקב"ה) ומבקש אפילו צדיק אחד, כדי שלא יהפוך את העולם, שנאמר: "אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי". ואחר כך מצא לאלקנה אדם אחד: "ויהי איש אחד".²⁶

סדר עולם רבה (ליינר) פרק כד

בשנת כ"ב למנשה גלה מנשה לבבל, ופסלו של מיכה עמו, שנאמר: "ויקימו להם בני דן את הפסל וגו' עד יום גלות הארץ" (שופטים יח ל).²⁷

סדר עולם רבה פרק יב

"ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושע בן נון וגו' " (יהושע כד). בו בפרק מת אלעזר … ואחריו עתניאל בן קנז ארבעים שנה … בימי כושן רשעתים, היה פסלו של מיכה, שנאמר: "ויקימו להם בני דן את הפסל וגו' " (שופטים יח ל). ובימיו היתה פילגש בגבעה … ואחריו אהוד בן גרא שמונים שנה.²⁸

רד"ק שופטים פרק יז פסוק א

… וזה רחוק שבימי יהושע היה זה הפסל, שהרי כתוב: "ויעבדו את ה' כל ימי יהושע".²⁹ ועוד שאמר: "אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", ולא היה זה בימי יהושע, כי אפילו על המזבח שבנו בני גד ושבט ראובן אמרו לעלות עליהם לצבא כל שכן פסל מיכה.³⁰

עד כאן לכאורה "סיפור פשוט" עוד אחת מעבודה זרה שעשו ישראל בתקופת השופטים בפרט, בית ראשון בכלל. סיפור התחום בזמן ובמקום. באים חז"ל ויוצרים סיפור הרבה יותר רחב ועמוק שיש להבין את פשרו.

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יד

ואומר: "מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו" (שמואל ב ז כג).³¹ ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה עם ישראל בים, שנאמר: "ועבר בים צרה והכה בים גלים" (זכריה י יא), ואי זה זה? זה צלמו של מיכה. ר' עקיבא אומר: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו. כביכול אמרו ישראל לפני הקב"ה: עצמך פדית. וכן את מוצא בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם, גלו למצרים שכינה עמהם וכו'.³²

שמות רבה מא א, פרשת כי תשא

"לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" (דניאל ט), רבי יהודה אומר לנו בושת הפנים, ושלך הצדקה, ישראל עוברים בים וכספו של פסל מיכה עובר בים, שנאמר (זכריה י) ועבר בים צרה והיה הים נקרע לפניהם הוי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.³³

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פרשה ג

ר' אחא אומר: "מה תצעק אלי"? – בשבילך אני עושה. אמר הקב"ה: אילולי צעקתך כבר אבדתי אותם מן העולם. על עבודה זרה שביניהם, שנאמר: "ועבר בים צרה" (זכריה י יא) ואין צרה אלא עבודה זרה, שנאמר: "והמסכה צרה כהתכנס" (ישעיה כח כ), ואומר: "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור" (ויקרא יח יח). ועל צעקתך אני משיב את חמתי, שנאמר: "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית" (תהלים קו כג). לכך נאמר: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו", מפני צעקתך נוסעים.³⁴

שכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק יז

"וילחם עם ישראל". ר' אלעזר המודעי אומר: היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם. והיה עמלק גונבם ומחתך את מילתם וזורקן כלפי מעלה, ואמר: "ראה מה שאני עושה בבני בריתך", שנאמר: "ויזנב בך כל הנחשלים" (דברים כה יח).³⁵

דרשות ר"י אבן שועיב פרשת כי תשא – פסל מיכה ועגל הזהב במדבר

ואמרו זכרונם לברכה כי צלמו של מיכה עבר עמהם בים דכתיב: "ועבר בים צרה", זה פסל מיכה. וזהו: "אתה ידעת את העם כי ברע הוא", כלומר שטופים בעבודה זרה. ובהיות משה אצלם היה מכריחם,³⁶ וכשחשבו שמת חזרו לסורן. ואהרן בחר להם אחד מן המזלות. וזהו: "כי שחת עמך", ענין עבודה זרה.³⁷

מדרש תנחומא (בובר) פרשת שלח – הוספה

"עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי" (במדבר יד כז). ילמדנו רבינו: תינוק שיש בידו אבן בשבת, מהו ליטול בשבת? כך שנו רבותינו: נוטל אדם את בנו והאבן בידו, כלכלה ואבן בתוכה. מדור המדבר אתה למד, שהקב"ה נושאם במדבר כביכול: "ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו" (דברים א לא). והיתה עבודה זרה בידם, שנאמר אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' (נחמיה ט יח), וכן את מוצא כשעברו בים, צלמו של מיכה עבר עמהם … וכל כך, לא הניחם הקב"ה. אמר למשה: הרבה טובות עשיתי עמהם והרבה הן מכעיסים אותי …³⁸ אף כאן אמרתי לך לשלחם לתור את הארץ, והכעיסו אותי, והוציאו עליה שם רע, איני יכול לסבול. עד מתי אהיה סובל להם? … "עד מתי לעדה הרעה הזאת".³⁹

מסכת פסחים דף קיז עמוד א

אמר רב יהודה אמר שמואל: שיר שבתורה – משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים. וְהַלֵּל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן. …⁴⁰ הלל זה מי אמרו? רבי יוסי אומר: אלעזר בני אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו, ונראין דבריו מדבריהן. אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה?⁴¹ דבר אחר: פסלו של מיכה עומד בבכי, וישראל אומרים את הַהַלֵּל?⁴²

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת במדבר פרק א סימן טו

ולמה אשר אצל דן? לפי שבשבט דן היה פסל מיכה. ולא היה הפסל עמו ממש, אלא שעלה במחשבתו לעשותו משעה שיצאו ישראל ממצרים, ומחשבת עבודה זרה כמעשה, שנאמר: "למען תפוש את בית ישראל בלבם" (יחזקאל יד ה).⁴³ דאי אמרת עבודה זרה ממש, אפשר שכינה עמהם והפסל יהיה ביניהם? ועבודה זרה חָשׁוּכָה, שנאמר: "והיה במחשך מעשיהם" (ישעיהו כט טו). ואשר היה בעל שמן, שנאמר: "וטובל בשמן רגלו" (דברים לג כד), ושמן משלו היו לוקחים למאור, לפיכך שמנו אצלו להאיר את חשכו.⁴⁴

עד כאן אולי כבר לא "סיפור פשוט" מספר שופטים, אבל גם לא בהכרח סיפור 'יוצא דופן'. רק סיפור מורחב של עבודה זרה שמלווה את עם ישראל לתולדותיו, מיציאת מצרים, אולי משעבוד מצרים, עבודה זרה שמקטרגת על עם ישראל ואולי על רעיון שעבוד מצרים (ראה דברינו האם נגזר על אבותינו לרדת למצרים בפרשת וארא), אבל בה בעת מסנגרת על תקופת השופטים ובית ראשון. ולא כולם מסכימים להרחבה זו. רבי עקיבא עומד מול רבי אליעזר. ועדיין, לא תם הסיפור והמדרש מכין לנו 'הפתעה קטנה' אשר מתמיהה עוד יותר את סיפור פסל מיכה.

דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

א"ל הקב"ה: אני מעבירה לפניך כשפחה שהיא עוברת לפני אדוניה. והראה לו הקב"ה את כל הארץ, שנאמר: "ויראהו ה' את כל הארץ" (דברים לד א). ונתן הקב"ה כח בעינו של משה וראה כל גבולות ארץ ישראל.⁴⁵ הר בית המקדש תחילה … וראה בניינו הראשון ובניינו האחרון … והראה לו שתים עשרה ארצות …⁴⁶ הראה לו יפתח מקריב בתו לעולה, הראה לו קוברין עצמות שאול, הראה לו אליהו עוצר גשמים, הראה לו למיכה מעמיד הצלם … הראה לו לשלמה שהוא בונה בית המקדש ומנשה מעמיד צלם בהיכל ואחז חותם את התורה ויהויקים מושך לו ערלה וצדקיהו יורד לבבל.⁴⁷

בראשית רבתי פרשת ויחי

ויש אומרים: טס של זהב נטל וכתב שם המפורש וחקק בו צורת שור, על שם יוסף שנקרא שור: "בכור שורו הדר לו" (דברים לג יז).⁴⁸ וצעק ואמר: עלה שור עלה שור. מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה. אמרו: מיכה היה שם ונטל את הטס. וכשעשה אהרן אותו מעשה נטל מיכה אותו טס והשליכו לאש ואמר: עלה שור עלה שור, ויצא אותו עגל מן האש… מכוח שם המפורש שחקק בו…⁴⁹

מדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן יט

ויש אומרים שמיכה היה שנתמכמך בבנין מה שהציל משה מן הלבנים. נטל הלוח שכתב עליו משה: עלה שור כשהעלה ארונו של יוסף, השליכו תוך הכור בין הנזמים ויצא העגל גועה כשהוא מקרטע, התחילו אומרים: "אלה אלהיך ישראל".⁵⁰

מסכת בבא בתרא דף קט עמוד ב

וכי לוי שמו? והלא יהונתן שמו, שנאמר: "ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני". אמר ליה: וליטעמיך, וכי בן מנשה הוא? והלא בן משה הוא, דכתיב: "בני משה גרשם ואליעזר"! אלא, מתוך שעשה מעשה מנשה – תלאו הכתוב במנשה, הכא נמי, מתוך שעשה מעשה מנשה דאתי מיהודה – תלאו הכתוב ביהודה.⁵¹

מסכת בבא בתרא דף קי עמוד א

"ויאמרו לו מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה ומה לך פה" (שופטים יח ג)⁵² – אמרו לו: לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה: "אל תקרב הלום"? לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה: "מה זה בידך"? לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה: "ואתה פה עמוד עמדי"? תיעשה כהן לעבודה זרה?! אמר להן: כך מקובלני מבית אבי אבא: לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות. והוא סבר: לעבודה זרה ממש; ולא היא, אלא עבודה זרה – עבודה שזרה לו, כדאמר ליה רב לרב כהנא: נטוש נבילתא בשוקא ושקול אגרא, ולא תימא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא.⁵³ כיון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר, מינהו על האוצרות, שנאמר: "ושבואל בן גרשם בן מנשה נגיד על האוצרות" (דברי הימים א כו כד).⁵⁴ וכי שבואל שמו? והלא יהונתן שמו! א"ר יוחנן: ששב לאל בכל לבו.⁵⁵

שכל טוב (בובר) שמות פרשת יתרו פרק יח סימן ד

"ושם האחד אליעזר". לא נאמר ושם השני, אלא ושם האחד אליעזר – זה מיוחד לצפורה, וזה גרשם מיוחד למשה.⁵⁶

שיר השירים רבה פרשה ב, וילנא סימן ג, דונסקי סימן טז⁵⁷

נכנס רבי מאיר ודרש: "ונביא אחד זקן יושב בבית אל" (מלכים א יג),⁵⁸ ואיזה זה? זה אמציה כהן בית אל. אמר לו ר' יוסי: מאיר, פתפותי ביצים יש כאן.⁵⁹ איזה זה? זה יונתן בן גרשם בן משה, הדא הוא דכתיב: "ויהונתן בן גרשם בן מנשה" (שופטים י"ח) – נון תלויה במנשה. זכה – בן משה, ואם לאו – בן מנשה.⁶⁰ חבריא בעון קומי ר' שמואל בר נחמן, אמרין ליה: כומר לעבודת כוכבים והאריך כל אותן השנים?⁶¹ אמר לון: הן, על ידי שהיתה עינו צרה בעבודת כוכבים. כיצד?⁶² היה בן אדם אחד בא להשתחוות לה, והיה (הלוי) אומר לו: בן כמה שנים אתה? היה אומר לו: בן ארבעים שנה או חמשים או שישים או שבעים או שמונים שנה. – ועבודה זרה לא נעשתה אלא לפני חמש או שתים עשרה שנה, ואת רוצה לעזוב את אלוהיך ולהשתחוות לה?⁶³ פחיתות היא (לך)!⁶⁴ והוא מתבייש והולך לו. בא בר פחין (איש ערמומי) אחד ואמר לו:כך.⁶⁵ אמר לו (ללוי): ומה אתה יושב כאן ועובד לה? אמר לו: אני לוקח שכר ומסמא את עיניו.⁶⁶ כיון ששמע בו דוד שלח והביאו ואמר לו: אתה הוא בן בנו של אותו צדיק, ואתה עובד עבודת כוכבים? אמר לו: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה ולא תצטרך לבריות. אמר לו: חס ושלום, לא הוא כן! אלא, מכור עצמך לעבודה שהיא זרה ממך ולא תצטרך לבריות. כיון שראה דוד שהממון חביב עליו עמד ומינה אותו שר האוצרות. אמרו: כיון שמת דוד חזר לסורו. הדא הוא דכתיב (מלכים א י"ג) ויאמר גם אני נביא כמוך וגו' כחש לו.⁶⁷

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דעמלק פרשה א

"ואת שני בניה וגו' נכריה", ר' יהושע אומר: ארץ נכריה היתה לו ודאי. ר' אלעזר המודעי אומר: בארץ נכריה [נכר יה].⁶⁸ אמר משה, הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו: תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו: קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו: מהו? אמר לו בן שיהיה לך תחילה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו. אמר לו: הישבע לי, וישבע לו, שנאמר: "ויואל משה לשבת את האיש" (שמות ב כא) – אין אָלָה אלא לשון שבועה, שנאמר: "ויואל שאול את העם לאמר" (שמואל א יד כד), וכתיב: "ויאמר נעמן הואל וקח ככרים" (מלכים ב ה כג).⁶⁹

ילקוט חדש משה ומעלתו ודורו סימן קטז

בשביל שאמר משה רבינו ע"ה לבני ראובן ובני גד: "תרבות אנשים חטאים" [במדבר לב יד], נענש שבן בנו היה עבד לפסל מיכה (ספר חסידים סימן (קל"ח) [קל"ז].⁷⁰

נראה שהגענו לשיא ומכאן אין לנו דרך אלא לרדת בשקט ובצניעות מפסגת ההר אליה הגענו ולא עמדנו על פשרה. נסיים בשני מדרשים של 'נפילת מתח' ונישאר עם החידה הגדולה של סיפור פסל מיכה הוא פסל יהונתן.

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קא

"אשכילה בדרך תמים" [קא, ב]. ר' יהודה אומר: אמר הקב"ה למשה: מנה לי כהן גדול. אמר לפניו: מאי זה שבט אקח? משבט ראובן? אמר לו: לאו … שעשה דבר בליעל, שנאמר: "וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו" (בראשית לה כב). אמר לו: אמנה לך משבט שמעון. אמר לו: לאו, … שנאתיו על מעשה שעשה בשטים זמרי בן סלוא. אמר לו: אמנה לך משבט דן. אמר לו: לאו, … שנאמר: "ויקימו להם בני דן את הפסל" (שופטים יח ל), שהיו עובדי עבודה זרה, ולא היה לבם שלם לבוראם …⁷¹ אמר לו: אמנה לך משבט לוי, אמר לו: הן, שנאמר: "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי" (תהלים קא ו), וכן אתה כמו שבטיך, שנאמר: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב ז).⁷²

אסתר רבה פרשה ז סימן יא

התחיל בחדש ניסן ועלה בו זכות פסח, באייר זכות פסח קטן וזכות המן שניתן להם לישראל בחמשה עשר בו, בסיון זכות התורה, בתמוז זכות הארץ … עלה אלול זכות השלמת החומה של ירושלים … עלה בתשרי זכות שופר וכפור ורגלים, עלה במרחשון זכות שרה אמנו שבו מתה. כסלו זכות חנוכה, עלה טבת זכות עזרא … עלה שבט זכות אנשי כנסת הגדולה, בעשרים ושלשה בו נתקבצו בו כל ישראל על פילגש בגבעה ועל צלם מיכה.⁷³

מחלקי המים