פרשות השבוע

מים ראשונים: בשל היקפו של הנושא, חלקנו את הדיון בשבטי עבר הירדן המזרחי לשני גיליונות. בגיליון זה נתמקד במסופר עליהם בתורה עד מותו של משה ואילו בגיליון השני שבטי עבר הירדן המזרחי – 2, נתמקד ממות משה ואילך היינו בספרות הנביאים.

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן … וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה': (במדבר לב כ-כב).¹

וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל … אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ בָהּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה … וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר: כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת ה' מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּה': (יהושע פרק כב).²

וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (דברי הימים א פרק ה פסוק כ).³

רמב"ן במדבר פרק לב פסוק א

הקדים הכתוב בני ראובן בפסוק הראשון ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד – כמשפט, כי הוא הבכור ובן הגבירה, וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה יאמר (דברים ג טז) ולראובני ולגדי נתתי. אבל בכל הפרשה הזו יקדים בני גד, כי הם נתנו העצה הזאת והם היו המדברים תחילה למשה בנחלה הזאת, והם היו גיבורים יותר מבני ראובן.⁴

במדבר רבה פרשה כב סימן ז

"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד" –  ילמדנו רבנו: כמה מתנות נבראו בעולם? כך שנו רבותינו: שלוש מתנות נבראו בעולם: חכמה וגבורה ועושר. זכה באחת מהן, נטל חמדת כל העולם. זכה בחכמה – זכה בכל. זכה בגבורה – זכה בכל. זכה בעושר – זכה בכל. אימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכוח התורה. אבל גבורתו ועושרו של בשר ודם אינו כלום …⁵

שנו רבותינו: שני חכמים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: אחיתופל מישראל ובלעם מאומות העולם – ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני גיבורים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: שמשון מישראל וגלית מאומות העולם – ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: קרח מישראל והמן מאומות העולם – ושניהם נאבדו מן העולם. למה? שלא היה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותה להם.⁶

וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן, שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל. לפיכך גלו תחילה מכל השבטים, שנאמר: "ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה" (דברי הימים א ה).⁷ ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינם. מנין? ממה שכתוב בתורה: "ומקנה רב היה לבני ראובן וגו'.⁸

המדרש הגדול פרשת מטות, לב א

"ויאמרו אם נא מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה". אמר ר' יהודה: קשה היא המחלוקת, אפילו לעשות סייג למצוות. שכן מצינו בבני גד ובבני ראובן שאמרו למשה: "יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה". ומפני מה בחרו בה? מפני שהיה להם מקנה הרבה והיו מבקשים להתרחק מן הגזל.⁹ ולפי שפירשו הן מישראל תחילה, לפיכך הן גלו תחילה, שנאמר: "ויער … ויגלם …" (דברי הימים א ה כו). והרי דברים קל וחומר: ומה אם מי שפירשו מחבריהם כדי להתרחק מן הגזל – כך נענשו; הפורשים מחבריהם מפני השנאה והתחרות – על אחת כמה וכמה. וכן מצינו, שלא גלו אבותינו עד שהניחו את השלום ותפסו את המחלוקת.¹⁰

המדרש הגדול שם לב כט, סוף הפרשה

וכיון שקבלו עליהן התנאי, שנאמר: "ויענו בני גד ובני ראובן את אשר דבר ה' אל עבדיך כן נעשה" (פסוק לא). אח"כ חילק להם את הארץ, שנאמר: "ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן" (פסוק לג). ודבר שאפשר לקיימו, שהרי לא התנה עליהם אלא לעבור את הירדן.¹¹ וכיון שקיימו התנאי, זכו בנחלתן שנתן להם משה בעבר הירדן מזרחה, ושאר ישראל נחלו בעבר הירדן ימה. ונמצאו אלו חלוקים מאלו, עד שהרואה אומר שאין הכל אומה אחת. תדע לך שהוא כן, שהרי כשכיבשו ארץ כנען וחזרו לאהליהם, צרכו לעשות מזבח למראה, כדי שידעו כל באי העולם שהן אומה אחת, שנאמר: "כי עד הוא בינינו וביניכם … ולא יאמרו בניכם מחר לבנינו אין לכם חלק בה' " (יהושע כב כז). ולעתיד לבוא, אין הדבר כן, אלא עתידין כל ישראל להיות נחלתן במקום אחד בארץ כנען, שנאמר: "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכולם למלך ולא יהיו עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד" (יחזקאל לז כב).¹²

שמות רבה פרשה כ יד

"ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" (שמות יג יח) – ר' יהושע בן לוי אמר: משל למלך שהיה לו שנים עשר בנים והיה לו עשר אוסיות.¹³ אמר המלך: אם אתן אותם לבני, נמצא אני עושה ביניהן מריבה. אלא, הריני ממתין עד שאקנה עוד שתים ואח"כ אחלקם ביניהם. כך אמר הקב"ה: אם אני מכניסן עכשיו לארץ, אין בה חלק לי"ב שבטים. אלא, הריני מעכבן במדבר, עד שיירשו את עבר הירדן ויטלוּהָ בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה, ואח"כ אני מכניסן לארץ. לכך נאמר: "ולא נחם אלהים".¹⁴

וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי: וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה וכו': (דברים ג יב-יג).¹⁵

מדרש תנאים לדברים פרק כו

"אשר נתת לי" – לא מה שבררתי לעצמי. להוציא ארץ בני ראובן ובני גד שאין מביאין ממנה בִּכּוּרִים.¹⁶

וְשֹׁבַבְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ וְרָעָה הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ: (ירמיהו נ יט).¹⁷

ספרי במדבר פיסקא קלד

"ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה הר נבו" – זו נחלת בני ראובן ובני גד. בשעה שנכנס משה לנחלת בני ראובן ובני גד שמח ואמר: דומה אני שהתיר לי נדרי. התחיל שופך תחנונים לפני המקום. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטרין שלו. נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטריקלין והוא אחריו. כיון שבא ליכנס לקיטון, אמר לו: בני, מיכן ואילך אתה אסור. כך, בשעה שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר: דומה אני שהתיר לי נדרי התחיל שופך תחנונים לפני המקום …¹⁸ אמר לו: הודיעני אם אני נכנס לארץ ואם איני נכנס. "אדוני" – אדון אתה לכל באי העולם. "אלהים" – בדין בראת את העולם. "אתה החילות" – אתה החילות לפתוח פתח לעבדך בשעה שהכנסתני לנחלת בני ראובן ובני גד.¹⁹

במדבר רבה פרשה יט סימן יז

אמר הקב"ה: שני צדיקים הללו לא עשו דבר חוץ מדעתי, ועכשיו כשאני מסלקם, איני מסלקם עד שאני מודיעם. לכך נאמר: "יאסף אהרן אל עמיו כי לא יבוא אל הארץ" (במדבר כ כד). אמר לו משה: ריבוני, הנח אותו אצל בני ראובן ובני גד. אמר לו: "אשר נתתי לבני ישראל" (שם) – מיתתו מעכבת מתנת הארץ. רצונך שלא ימות ולא יכנסו ישראל לארץ? לכך נאמר: "אשר נתתי לבני ישראל".²⁰

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) משה עמוד 379

אמר לפניו: רבש"ע, הראני נא אותה במראית העין. א"ל: בדבר זה אני שומע לך, שנאמר: "כי מנגד תראה את הארץ". באותה שעה הראה לו הקב"ה כל ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ונתן כוח בעיניו לראותה כולה מראשה ועד סופה: הנמוך והגבוה, והנסתר והגלוי, הרחוק והקרוב בסכייה אחת.²¹ באותה שעה אמר הקב"ה למשה: זאת הארץ אשר נשבעתי … השיב משה ואמר: רבש"ע, אתה אומר הראיתיך בעיניך וגו', הרשני שאשב בעבר הירדן עם בני גד ובני ראובן ותחי נפשי עמהם ויהושע תלמידי יכניסם אל הארץ.²² א"ל הקב"ה: משה, אתה עושה תורתי פלסתר, שכתבתי בה: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך". ואם אתה יושב בעבר הירדן ולא תעלה לרגל, מה הם ישראל אומרין עליך? ומה משה שניתנה התורה והמצות על ידו אינו עולה לרגל אנו לא כל שכן. נמצאת אתה מבטל את כל מצוותי. ועוד, שכתבתי על ידך "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות וגו'".²³ ואם יהושע יהא יושב ודורש לכל ישראל, מה יהיו כל ישראל אומרין: עד שאנו למדין מפי התלמיד נלך ונלמוד מן הרב, ונמצאת מבזה בית מדרשו של יהושע.²⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: עד כאן חלק א' של דברינו. בחלק ב' הרחבנו בסיפור של בני גד ובני ראובן כפי שהוא מסופר בספר יהושע, בפרט פרק כב שם. וכן בדברי ימיהם של שבטי עבר הירדן המזרחי וסופם, כפי שהוא מסופר בספר דברי הימים א פרק ה, שם הם נזכרים פעם אחרונה בתולדותינו. לדורות, נראה שמה ששרד מסיפור בני גד ובני ראובן יותר מכל, הוא הכלל ההלכתי שכל ינוקא דבי רב יודע ומכיר, והרבה קולמוסין נשברו עליו והרבה קסתות דיו נשפכו בגינו: "כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי" (קידושין סא ע"א, גיטין עה ע"א ועוד). אך הם עצמם נעלמו אי שם בין דפי קורות עם ישראל ואומות העולם.