פרשות השבוע

וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֶךְ־רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ וַיִּזְבְּחוּ־לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות לב ז-ח).¹

 

רש"י שמות פרק לב פסוקים א-ד – מספר סניגוריות

אשר ילכו לפנינו – אלהות הרבה איוו להם.²

כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים – והיה מורה לנו דרך, אשר נעלה בה, עתה צריכין אנו לאלהות, אשר ילכו לפנינו.³

עגל מסכה – כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים … אלה אלהיך – ולא נאמר: אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים, הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו.⁴

אבן עזרא שמות לב א – תחליף למשה

אמר אברהם המחבר: צריך אני להאריך על דבר העגל …⁵  ועתה אחל לפרש דרך קצרה קצת הסוד. חלילה חלילה שעשה אהרן עבודה זרה, גם ישראל לא בקשו ע"ז, רק חשבו, שמת משה שהסיעם מים סוף, כאשר פירשתי. כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני, ומשה התעכב שם ארבעים יום. ואין כח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל, כי הוא לא אמר להם מתי ירד. גם הוא לא ידע, כי השם אמר לו, עלה אלי ההרה, ושב שם עד שאתן לך לוחות הברית. ומלת אלהים, כבוד חונה בצורת גויה.⁶

רשב"ם שמות פרק לב פסוק ד – כוח הטומאה והכישוף

"אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" – וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה שנוצר היום לא העלם ממצרים? אלא כל עובדי עבודה זרה יודעים שאלוהינו שבשמים ברא את העולם. אך בזה היו טועים, שהתרפים יש בהם רוח טומאה כמו הנביאים שיש בהם רוח הקודש, וסבורים שהעגל שהיה מדבר ברוח הטומאה, כאילו היה מדבר ברוח הקודש של מעלה. ולכך אומרים: "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך", כלומר רוח הקדש יש בו וכאילו רוח הקדש הולך לפנינו.⁷

רמב"ן שמות פרק לב פסוקים א, ד – בהשפעת החיזיון בסיני

"אשר ילכו לפנינו" – … הכתוב הזה הוא מפתח לדעת נכון ענין העגל ומחשבת עושיו. כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים, ושהוא בכוחו עשה להם האותות והמופתים … כי בפירוש אמרו: "אלהים אשר ילכו לפנינו", לא שיהיו נותנין להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא. אבל היו מבקשין משה אחר. אמרו: משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הֵנָה … הִנֵה אבד ממנו. נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו. וזה טעם הזכירם: "משה האיש אשר העלנו", לא האל אשר העלם, כי יצטרכו לאיש אלהים. … שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם.⁸

והנה אהרן הוא אשר הוציא הצורה הזאת, כי הם לא אמרו לו מה יעשה שור או כשב או עז וזולתם, וזהו מאמר החכמים שאמרו (סנהדרין סג א) מלמד שאיוו לאלוהות הרבה, כי הם לא ידעו במה יבחרו ואיזה הטוב להם.⁹ והכוונה לאהרן היתה, מפני שישראל היו במדבר חורב שממה, והחורבן ושממות עולם יבואו מן הצפון … כי מן השמאל תבוא מדת הדין לעולם להשיב על כל יושבי הארץ כרעתם. והנה במעשה המרכבה אמר: "פני שור מהשמאל לארבעתם" (יחזקאל א י) … ורבותינו למדו אותנו הענין הזה, והם שגלו סודו, אמרו (שמות רבה ג ב, מב ה, מג ח): "ראה ראיתי את עני עמי – אמר לו הקב"ה למשה: משה, אתה רואה ראיה אחת, ואני רואה שתי ראיות. אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי, ואני רואה היאך מתבוננין בי שאני יוצא בקָרוּכִין שלי, שאתן להם את התורה, שנאמר: "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן" (תהלים סח יח), ושומטין אחד מטֶטְרָאמוּלין שלי,¹⁰ שכתוב: "ופני שור מהשמאל" (יחזקאל א י), ומכעיסין אותי בו.¹¹

"ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך" – גם זה הכתוב יורה אותנו, כי אין טיפש בעולם שיחשוב כי הזהב הזה אשר היה באזניהם הוא אשר הוציאם ממצרים, אבל אמרו כי כח הצורה הזאת העלם משם. והנה לא תמצא שיאמר בעגל בשום מקום אשר הוציאנו ממצרים, כי הם מודים במי שאמר "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (לעיל כ ב) … אבל יאמרו במקומות רבים אשר העלוך, כי יקחו זה במקום היד הגדולה "המחרבת ים השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים" (ישעיה נא י). וזהו שנאמר: "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (תהלים קו כא כב) … והנה עברו על לא תעשה לך אלהים אחרים על פני (לעיל כ ב), כאשר רמזתי שם, ותבין זה.¹²

ספר הכוזרי מאמר א סימנים צב-צז – הצורך בצורות

חטא שהגדילוהו עליהם לגדולתם, והגדול מי שחטאיו ספורים … וחטאתם היה בציור אשר נאסר עליהם ושיחסו ענין אלהי אל מה שעשו בידם ורצונם מבלי מצות האלהים …¹³ ונחשב להם לעון מפני שהוציאו המרי מן הכח והמצפון אל גבול המעשה. ולא היה העון ההוא יציאה מכלל עבודת מוציאם ממצרים, אך היה מרי לקצת מצותיו. כי הוא יתברך הזהיר מן הצורות, והם עשו צורה, והיה להם להמתין, שלא יקבעו לעצמם דבר שיקבילוהו וימשכו אחריו ומזבח וקרבנות.¹⁴ וזה היה מעצת מי שהיה ביניהם מן החוזים והאצטגנינים, חשבו שיהיו פעולותם הסבריות קרובות מן המעשים האמתיים … והדבר ההוא הוא מרוחק ומגונה אצלנו, מפני שאין בזמן הזה צורות נעבדות ברוב האומות, והיה קל בזמן ההוא, מפני שהיו עושים כל האומות צורות לעבוד אותם.¹⁵

פירוש אברבנאל שמות לב א – גם אנחנו עושים אמצעים

ואילו היה חטאתם שעשו בית כרצונם לעבודה לכוין אליו ולהקריב בו קרבנות ולכבדו, לא היה דבר זר ומגונה מאד אצלינו, מפני שאנחנו נוהגים היום לעשות בתים להתפלל ולהתברך בהם, ונאמר שהשכינה חלה בהם ומלאכי אלהים חונים סביבותיהם. ולולי הצורך להתחברות קהלנו, היה הדבר הזה נכרי כאשר היה בימי המלכות שהיו מוחין במקריבים בבמות. והיו חסידי המלכים הורסים אותו, כדי שלא יגדילו זולתי הבית אשר בחר בו השם והתכונה אשר צוה בה. ולא היו בו הכרובים דבר נכרי לפי שצוה השם בהם.¹⁶

שמות רבה מג ז – אחריות האב על הבן שיצא לתרבות רעה

"למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים", מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים? אלא אמר משה: ריבון העולם, מהיכן הוצאת אותם? לא מארץ מצרים, ממקום עובדי טלאים? א"ר הונא בשם ר' יוחנן: משל לחכם, שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות. המבוי עשה שלו והאוּמָנות עשתה שלה והנער כבחור עשה שלו – יצא לתרבות רעה. בא אביו ותפסו עם הזונות. התחיל האב צועק ואומר: הורגך אני! היה שם אוהבו, אמר לו: אתה איבדת את הנער ואתה צועק כנגדו? הִנַחְתָּ כל האומניות ולא לִמַּדְתּוֹ אלא בַּשָׂם, והנחת כל המְבואות ולא פתחת לו חנות אלא בשוק של זונות! כך אמר משה: ריבון העולם, הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים שהם כולם עובדי טלאים, ולמדו מהם בניך ואף הם עשו העגל. לפיכך אמר: "אשר הוצאת מארץ מצרים" – דע מהיכן הוצאת אותם.¹⁷

מים שלנו

אנו רוצים להציע סניגוריה משלנו (שמן הסתם כבר קדמו לנו בה אחרים), שבמרכזה הצורך האנושי בהאנשה של מי שנברא "בצלם אלהים". סניגוריה זו נשענת על שלוש רגליים: שיטת רמב"ן בחיבור למעשה מרכבה ו"כוח הצורה", שיטת ריה"ל ואברבנאל בצורך להמחשה ומדרש שמות רבה לעיל בגישתו הפסיכולוגית.

בראשית רבה פרשה כז סימן א – הנביאים לא נמנעים מדימוי וצורה של היוצר

"וירא ה' כי רבה רעת האדם" (בראשית ו ה), כתוב: "כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון" (קהלת ב כא) – אמר ר' יהודה בן סימון: גדול כוחם של נביאים שמדמים צוּרָה ליוֹצְרָהּ, שנאמר: "וָאֶשְׁמַע קוֹל־אָדָם בֵּין אוּלָי" (דניאל ח טז).¹⁸ א"ר יהודה בר סימון: יש לנו מקרא אחר הַמְחַוֵּר יותר מזה, שנאמר: "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה" (יחזקאל א).¹⁹

מדרש תהלים (בובר) מזמור ה – בין מעשה מרכבה לעגל, האדם באשר הוא שם

… אמר להן: איני דן את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר: "באשר הוא שם" (בראשית כא יז), ולא כשעה שהוא עתיד להיות שם.²⁰ ר' חנינא בר פפא פתר קריא בירבעם: "ושניהם לבדם בשדה" (מלכים א יא כט), שהוא שקול כאחיה השילוני, שנאמר: "וישבו שניהם יחדו" – שישבו לברר מעשי מרכבה. ועמדו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו לפניו: רבש"ע, אדם שהוא עתיד להעמיד שני עגלים, אתה מגלה לו מעשה מרכבה?! אמר להם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע? אמרו לו: צדיק. אמר להם: איני דן את האדם אלא לפי שעתו.²¹

ספר מורה הנבוכים חלק א פרק א – המלחמה בהאנשת האלוהות

כבר חשבו בני אדם, כי צלם בלשון העברי יורה על תמונת הדבר ותארו, והביא זה על הגשמה גמורה, לאמרו: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וחשבו שהשם על צורת אדם, רוצה לומר: תמונתו ותארו, והתחייבה להם ההגשמה הגמורה, והאמינו בה, וראו שהם אם יפרדו מזאת האמונה יכזיבו הכתוב. וגם ישימו השם נעדר, אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתמונה ובתואר … זה תכלית מה שחשבוהו רוממות בחוק השם.²²

… אבל הערתנו הנה בזה הפרק, היא לבאר ענין צלם ודמות. ואומר כי הצורה המפורסמת אצל ההמון, אשר היא תמונת הדבר ותוארו, שמה המיוחד בה בלשון עברי תואר. אמר יפה תואר ויפה מראה, מה תארו כתאר בני המלך. ונאמר בצורה המלאכיית, יתארהו בשרד ובמחוגה יתארהו, וזהו שם שלא יפול על השם יתברך כלל חלילה וחס.²³

שבת שלום

מחלקי המים (ומתפכחי מיין)

 

תוספות והשלמות²⁴

מדרש תנחומא פרשת בשלח סימן כב – רושם רגלי אדם

"הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב" [שמות יז ו], אמר ליה הקדוש ברוך הוא: כל מקום שאתה מוצא שם רושם רגלי אדם – שם אני לפניך.²⁵

מסכת מנחות דף קי עמוד א – הגויים מכירים באלהא

אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים. איתיביה רב שימי בר חייא לרב: "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי  גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי א יא)! אמר ליה: שימי, את? דְקָרוּ ליה "אלהא דאלהא".²⁶

מסכת חגיגה דף יג עמוד ב – יחזקאל משנה במעשה מרכבה

כתוב אחד אומר: "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי  נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן " (יחזקאל א י) וכתיב: "אַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר" (יחזקאל י יד) ואילו שור לא קא חשיב! אמר ריש לקיש: יחזקאל ביקש עליו רחמים והפכו לכרוב. ²⁷  אמר לפניו: ריבונו של עולם! קטיגור יעשה סניגור?²⁸

מסכת ברכות דף לב עמוד א – תוצאה של וינצלו את מצרים

… דבי רבי ינאי אמרי, מהכא:²⁹ "ודי זהב" (דברים א א), מאי ודי זהב? אמרי דבי רבי ינאי, כך אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די – הוא גרם שעשו את העגל.³⁰ אמרי דבי רבי ינאי: אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר.³¹ … אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה – שנאמר: "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל" (הושע ב י).³²