שבטי עבר הירדן המזרחי – 2

מים ראשונים: בשל היקפו של הנושא, חלקנו את הדיון בשבטי עבר הירדן המזרחי לשני גיליונות. בגיליון מס' 1 התמקדנו מסופר עליהם בתורה עד מותו של משה: בקשתם להתנחל בעבר הירדן מזרחה; סירובו של משה מתחילה והסכמתו מאוחר יותר, וסופו שנקבר בחלקם. בגיליון זה נתחיל ממקום שעמדנו שם, בקבורת משה בנחלת בני גד ובני ראובן ונמשיך בסיפורם כפי שהוא מופיע בהרחבה בספר יהושע, בפרט פרק כב, שאולי היה מתאים להיות הפטרת השבת; והמשכו בקצרה ובערפול גם במקצת מהנביאים, ועד ספר דברי הימים א, שם בני גד ובני ראובן וחצי המנשה גולים, ניתקים מהזרם המרכזי של עם ישראל ונעלמים 'אי שם' באופק.

אָז יִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי לְכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם … וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן …וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם: (יהושע פרק כב פסוקים א-ו).1

וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר: כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת ה' מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּה': (יהושע פרק כב).2

וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (דברי הימים א פרק ה פסוק כ).3

בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל: מִן הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל אֶרֶץ הַגִּלְעָד הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל  נַחַל אַרְנֹן וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן: (מלכים ב י לב-לג).4

לִבְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר ה' הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת גָּד וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב: (ירמיהו מט א).5

 

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) משה עמוד 3796

אמר לפניו: רבש"ע, הראני נא אותה במראית העין. א"ל: בדבר זה אני שומע לך, שנאמר: "כי מנגד תראה את הארץ".7 באותה שעה הראה לו הקב"ה כל ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ונתן כוח בעיניו לראותה כולה מראשה ועד סופה: הנמוך והגבוה, והנסתר והגלוי, הרחוק והקרוב בסכייה אחת.8 באותה שעה אמר הקב"ה למשה: זאת הארץ אשר נשבעתי … השיב משה ואמר: רבש"ע, אתה אומר הראיתיך בעיניך וגו', הרשני שאשב בעבר הירדן עם בני גד ובני ראובן ותחי נפשי עמהם ויהושע תלמידי יכניסם אל הארץ.9 א"ל הקב"ה: משה, אתה עושה תורתי פלסתר, שכתבתי בה: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך". ואם אתה יושב בעבר הירדן ולא תעלה לרגל, מה הם ישראל אומרין עליך: ומה משה שניתנה התורה והמצות על ידו אינו עולה לרגל, אנו לא כל שכן! נמצאת אתה מבטל את כל מצוותי. ועוד, שכתבתי על ידך: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות וגו' ".10 ואם יהושע יהא יושב ודורש לכל ישראל, מה יהיו כל ישראל אומרין: עד שאנו למדין מפי התלמיד נלך ונלמוד מן הרב, ונמצאת מבזה בית מדרשו של יהושע.11

בראשית רבה פרשה צח סימן טו – ברכת יעקב

"גד גדוד יגודנו" (בראשית מט יט) – בשעה שהיו ישראל מכבשין ומחלקין את הארץ, היה שבט ראובן וגד עמהן, והניחו את בניהם קטנים. מי שהניחוהו בן י' מצאו אותו בן כ"ד. מי שהניחוהו בן כ' מצאו אותו בן ל"ד. נזדווגו להן שלש משפחות רעות: יְטוּר נָפִיש ונוֹדָב. זהו שכתוב: "ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגריאים וגו' " (דברי הימים א ה י).12 אמר רבי יהושע בר נחמיה: "בימי שאול" – זה יהושע. ולמה הוא קורא אותו שאול? שהייתה המלכות שאולה בידו.13 והיו אלו מגדלים שיער ואלו מגדלים שיער.14 היו אלו מגדלים שיער עד שיראו את בניהם, ואלו מגדלים שיער עד שיראו את אבותם. וישמעאלים מגדלים שיער. ונתן הקב"ה בלבם של בנים והיו אומרים: עננו ה' עננו, אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי ישראל עננו.15 זהו שכתוב: "ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים" (דברי הימים א ה כ).16 באיזו זכות? רבי לוי ורבנן. רבנן אמרי: מברכתו של יעקב אבינו, שאמר: "גד גדוד יגודנו" – גַיִיס בא לבוז אותם והם בוזזים את הגייס. ורבי לוי אמר: מברכתו של יהושע, זהו שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם" (יהושע כב ח).17

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק מא18

… וכן אני אומר בעדה מישראל שזדו לעבור על אי זו מצוה שתהיה ועשו אותה ביד רמה, יהרגו כולם. וראיה לדבר ענין בני גד ובני ראובן שבא בהם: "ויאמרו כל העדה לעלות עליהם לצבא", ואחר כן באר להם בשעת ההתראה שהם כבר כפרו בהסכימם על העבירה ההיא וכפרו בתורה כולה, והוא אמרם להם: "לשוב היום מאחרי ה' ". והשיבו הם ג"כ: "אם במרד וגו'.19

ילקוט שמעוני יהושע רמז לא

"אל אלהים ה' אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע" (יהושע כב כב).20  מה ראו בני גד ובני ראובן להזכיר שלש שמות הללו שני פעמים? "אל אלהים ה' " – שבהם ברא את העולם, שנאמר: "אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ" (תהלים נ א).21, "אל אלהים ה' " – שבהם נתנה תורה לישראל: "כי אנכי ה' אלהיך אל קנא" (שמות כ ד, דברים ה ח).22 כנגד שלש מדות שבהן נברא העולם בחכמה בתבונה ובדעת, שנאמר: "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו" (משלי ג יט-כ).23

המינים שאלו את ר' שמלאי: מה הדין דכתיב: "אל אלהים ה' הוא יודע"?24 אמר להם: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא: "הוא יודע". אמרו לו תלמידיו: לאלו דחית בקש, לנו מה אתה משיב? אמר להם: שלושתם שם אחד, כאינש דאמר: בסיליוס קיסר אגוסטוס.25

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מס' דפסחא בא פרשה יח

"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת" (שמות יג יד) – יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן. "מחר לאמר מה זאת" – הרי מחר לאחר זמן. "מחר יהיה האות הזה" (שמות ח יט) – הרי מחר עכשיו. "מחר אנכי נצב על ראש הגבעה" (שמות יז ט) – הרי מחר עכשיו. "מחר יאמרו בניכם לבנינו" (יהושע כב כד) – הרי מחר לאחר זמן.26

תוספתא מסכת שקלים (ליברמן) פרק ב הלכה ב

… "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר לב כ-כב). ואומר: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' " (דברים ו יח) – "הטוב" – בעיני שמים, ו"הישר" – בעיני אדם דברי ר' עקיבא … ואומר: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם" (משלי ג ד) …  ואומר: "אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע" (יהושע כב כב)".27

במדבר רבה כג יד28

אתה מוצא: סנחריב הגלה את ישראל שלוש גליות: גלות ראשונה הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה. והשניה – שבט זבולון ושבט נפתלי, שנאמר: "כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי" (ישעיה ח כג).29 השלישית – הגלה לשאר שבטים, שנאמר: "והאחרון הכביד" – הכבידם כִּבְמַכְבֵּד.30

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תלג פרשה ג – עשר גלויות

עשר גליות הוגלתה ירושלים ואלו הן: ארבע שהגלה סנחריב, וארבע שהגלה נבוכדנצר, ואחת שהגלה טיטוס, ואחת שהגלה אדריינוס. פעם ראשונה עלה סנחריב והגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה, ולקח העגלים אשר עשה ירבעם בן נבט. ובני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה הביאו אותם מדן ועשו להם מקדש. על כן גלו מארצם לארץ אחרת עד היום הזה.31 וכשעלה סנחריב הוליכום והושיבום לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי, ובאותו זמן היה מלך על ישראל פקח בן רמליהו, וכשראה הושע בן אלה שנתמעטו חייליו של פקח עמד עליו והרגו, ומלך על ישראל בשומרון ה' שנים, הרי לך גלות אחת.32

דרשות ר"י אבן שועיב פרשת פנחס

ונהגו כל ישראל להפטיר בשלשה שבתות קודם תשעה באב שלש הפטרות דפורענות ושבעה דנחמתא עד ראש השנה. ואם בתלמוד לא מצינו טעם הדבר, נהגו כן כל ישראל משום שאנו מוצאים בפסיקתא מפורש כן דמפטרינן שלש דפורענותא ושבעה דנחמתא, ואנחנו מניחים סדר הפרשה ולוקחים סדר הענין והזמן …

טעם שלש דפורענותא כנגד שלש פורעניות, האחד פורענות הגלות בבל, והשני עשרת השבטים, והשלישי גלותינו ופזורינו הגדול … ובמדרש ר' תנחומא כתב שהם רמז לשלש גליות שגלו עשרת השבטים משומרון ושלש גליות שגלו יהודה ובנימין מירושלם, שמצינו גלות עשרת השבטים בשלוש מקומות, הגלות האחד הראובני והגדי וחצי שבט מנשה, והשני זבולון ונפתלי, והשלישי כל תשלום עשרת השבטים דכתיב: כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד. וזה היה אחר גלות ראובן וגד וחצי שבט מנשה, וכן גלו יהודה ובנימין על יד נבוכדנצר שלשה פעמים.33

ילקוט שמעוני תהלים רמז תשעט

"לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי" (תהלים ס ט, קח ט). אמר הקב"ה לאנשי יבש גלעד: אתם עשיתם חסד עם שאול ועם בניו, אף אני אתן שכרכם לבניכם לעתיד לבוא. כשעתיד הקב"ה לקבץ את ישראל, ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה, שנאמר: "לי גלעד ולי מנשה".34

אחרית דבר

לאחר השלמת הדף, התגלגל ובא לידינו הסיפור המופלא על בני בארי או בארה אשר שופך אור נוסף על סופם של שבטי עבר הירדן המזרחי, בפרט שבט ראובן, ועל האפשרות שבגולת בבל שבו מקצתם, אם לא כולם, והתחברו לגולי בבל ומשם אולי גם חזרה לזרם המרכזי של עם ישראל. נראה שסיפור זה שווה עיון נוסף ודף בפני עצמו למרות המקורות המועטים שיש לו.

דברי הימים א פרק ה פסוק ו

בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי:35

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כח, מדרש תהלים קלז – על נהרות בבל

… מיד ירדו, לא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב"ה נשא עמהם, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו: "לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה" (ישעיהו מג יד).36 וכל ישראל באים הגולה יצאו לקראתם: בני בארי ובני מדינות אחרות והיו רואים אותם מוטלים בשלשלאות של ברזל, היו מתמהין ובוכים עליהם ואומרים: "עם ה' אלה ומארצו יצאו" (יחזקאל לו כ) דבוודאי דאילו הם. מה עשו בני בארי? באותה שעה הפשיטו את עבדיהם ואת שפחותיהם והקריבום דורון לנבוכדנצר. אמר להם: על מה אתם עושים כך? אמרו לו: אנו אומרים שמא מלך אוהב ערומים אתה. אמר להם: הואיל ואינו אלא דרך בזיון, לכו והלבישום לישראל.37

מה שכרן של בני בארי? נטה עליהם הקב"ה חסד מכל ארץ ישראל. ואין לך בארץ ישראל שהיו יפים ביותר אלא בני בארי, אמרו: כל אדם שנכנס לשם אינו מבקש לצאת בלא עבירה.38

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כד – שובה

אמר לו הקב"ה: אתה ביקשתה למחזריה ברא חביבא לאבוי,39 חייך שבן בנך מחזיר את ישראל לאביהם שבשמים. ואיזה זה? זה הושע, הדא הוא דכתיב: "דבר י"י אשר היה אל הושע בן בארי" (הושע א א), וכתיב: "בארה בנו" (דברי הימים א ה ו). ולמה נקרא שמו בארה? שהוא בארה של תורה. ולמה מת בארה בגולה? בשביל שיחזרו עשרת השבטים בזכותו.40

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: זכו שניים וחצי השבטים שהקדשנו להם שני גיליונות על פני שמונה עמודים, ועדיין נראה שהנושא לא מוצה. בפרט לא ההבדל המהותי בין סיפור המעשה כפי שהוא מסופר בספר במדבר, בפרשתנו, מול ספר דברים פרק ג, שם משה כלל לא כועס, שם הוא שותף מלא לכל העניין והכל נעשה בטבעיות ובנעימות.

עדכון אחרון: 19/05/2019

הערות שוליים

  1. לאחר המסופר בתורה, התחנה השנייה והמרכזית בפרשת בני גד ובני ראובן היא ספר יהושע, בו מסופר על קיום התנאי שמשה כרת איתם. התחלת העניין היא בסוף פרק א בו יהושע תובע מהם לקיים את הבטחתם ומקבל את אישורם: "כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ: כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ ... רַק חֲזַק וֶאֱמָץ", ההמשך הוא בפרק ד פסוק יב בו הם נכנסים לארץ בראש המחנה והעיקר הוא בתחילת פרק כב בו יהושע מאשר שקיימו את הבטחתם ושולח אותם בשלום ובברכה לנחלתם בעבר הירדן המזרחי. ראה בהמשך שם הפרידה הנפרדת מחצי שבט מנשה עם הברכה המיוחדת להם: "בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם". יש כאן סימטריה עם פרשת השבוע שלנו, שם חצי שבט מנשה הצטרף מאוחר יותר "להסדר" (כפי שהראינו בדברינו שבטי עבר הירדן המזרחי 1). ויש אגדה הנשנית בעיקר בפי מתיישבי רמת הגולן שחצי שבט מנשה הצטרף מאוחר יותר להסדר, כפי שעולה בברור מהפסוקים בפרשתנו, לפי בקשתו של משה ע"מ "שישגיחו" על בני ראובן ובני גד אחיהם. יש אומרים שהמקור לדרשה זו הוא פירוש הנצי"ב, העמק דבר, בפרק לב פסוק לג, אשר מפנה גם לירושלמי ביכורים פרק א הלכה ח שם יש הבחנה חדה, לעניין דין הבאת ביכורים, בין נחלת חצי מנשה ש"לא נטלו מעצמן" ובין נחלת בני גד ובני ראובן שנטלו בעצמם ולכן לא יכולים לומר: "אשר נתת לי". לא מצאנו מקור נוסף וברור למדרש גולני זה בשבח חצי שבט מנשה שנשלח ע"י משה "להשגיח" על שבטי גד וראובן, והמאיר עיניינו, גם אם אינו גר בגולן, יבורך ויתברך.
  2. אך נפרדו בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה מעשרת השבטים ומיהושע בשלום ובנעימות, והנה התהפך הגלגל ועם ישראל עומד על סיפה של מלחמת אחים (ראשונה?). ראה פרק כב ביהושע שם מפסוק י ואילך: "וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִנֵּה בָנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא". ובאמת, ראוי הוא פרק כב ביהושע לעיון מיוחד ואילולי שלושת השבועות אפשר שהיה גם נקבע להפטרת השבת. ראה פירוש דעת מקרא על פרק זה בהרחבה.
  3. זו הפעם האחרונה בה נזכרים שניים וחצי השבטים בתנ"ך. ראה הפרק כולו שם המספר על התנחלותם וגבורתם של שבטי עבר הירדן המזרחי, כולל המלחמה שעשו עם ההגריאים שנראה בהמשך. בין ספר יהושע לדברי הימים, אין אזכור של שבטים פורשים אלה, אך יש אזכורים רבים של מקומות יישוב ואישים שבאו מן הגלעד: השופט יאיר הגלעדי (שופטים י ג), יפתח הגלעדי (שופטים פרקים יא, יב), אנשי יבש גלעד שהיו מקורבים לשבט בנימין ולבית שאול (שופטים כא, שמואל א פרקים יא, לא), מלכות שאול שהשתרעה על עבר הירדן המזרחי גם אחרי מותו (שמואל ב ב ט), ברזילי הגלעדי וקשריו עם דוד (שמואל ב פרקים יז יט), מפקד דוד כולל את הגלעד (שמואל ב כד ו), בן גבר ובן מנשה בגלעד חוות יאיר (מלכים א ד יג), אליהו הגלעדי (מלכים א יז א), מלחמת אחאב ויהושפט להשבת הגלעד (מלכים א פרק כב) ועוד. בספר דברי הימים א (פרק יב פסוק לח) מסופר איך שבטים אלה מתפקדים בצבא דוד: "וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִן הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בְּכֹל כְּלֵי צְבָא מִלְחָמָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף".
  4. תחילת נפילתם של שבטי עבר הירדן המזרחי אירעה במלחמות בלתי פוסקות עם ארם, עוד קודם לכיבוש אשור. אבל הסוף היה כאמור לעיל בימי תגלת פלנסר. סוף דבר, שניים ומחצה שבטי עבר הירדן המזרחי הם לא רק הראשונים לגלות מהארץ, אלא גם הראשונים להיעלם מעל בימת ההיסטוריה היהודית. אולי לא בכדי קצף עליהם משה.
  5. לאחר גלות שניים וחצי השבטים, חוזרים עמי הסביבה ומשתלטים על נחלתם, ובראשם בני עמון. הם שכבר באו לריב עם ישראל בספר שופטים פרק יא בתקופת יפתח הגלעדי. ועל כך נושא עליהם ירמיהו את הנבואה הזו. ראה פירוש רד"ק על הפסוק: "כי כשגלו בני גד ובני ראובן מארצם באו בני עמון ומואב שהיו שכנים להם וישבו בה ועוד שהיו סבורין שהיה להם בה דין כי מקדם היתה שלהם". ראה גם פירוש דעת מקרא על הפסוק.
  6. נפתח במדרש בו סיימנו את דף מס' 1 של בני גד ובני ראובן, בבקשתו של משה להישאר עמם בעבר הירדן המזרחי, בחלקת אותם שבטים ואותו חבל ארץ שבפרשתנו משה כל כך כועס על עצם הרעיון שבני גד ובני ראובן יתנחלו שם. שם כבר הערנו שאין לדעת האם רצונו של משה לחיות עם בני גד ובני ראובן, אותם כינה בתחילה: "תרבות אנשים חטאים", היה ממניעים אישיים, לזכות להיכנס ולוא בפתחה של ארץ ישראל, או שמא צפה שהם עתידים לחטוא ולהתרחק מהזרם המרכזי של עם ישראל וחשב שאולי אם יחיה עימהם הם יינצלו ולא יאבדו?
  7. ראה הביטוי היפה בספרי במדבר פיסקא קלו: "את הארץ אשר תראה - מגיד שראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו".
  8. סכייה היא ראייה (מארמית, כלדאית), ראייה פשוטה וגם ראייה מקיפה ונבואית. ראה סנהדרין סט ע"ב: "יסכה זו שרה ... שסוֹכָה ברוח הקדש ... דבר אחר: יסכה - שהכל סָכִים ביופיה". ראה גם המשחק הפונטי בלשון העני שמבקש צדקה שאומר לבעל הבית: זְכֵה בי או סְכֵה בי: "אמר רבי זעירא: אפילו שיחתם של בני ארץ ישראל תורה היא. הכיצד? אדם אומר לחבירו: זכה בי, הזדכה בי, זכה עצמך בי. ר' חגי אמר: סְכֵה בי, הסתכל בי. סכה בי - מה הייתי והסתכל בי - מה אני". (ויקרא רבה לד ז). ומכאן גם "שכיית חמדה".
  9. את הרעיון שמשה יישאר בחיים (וייכנס לארץ) ויהושע יקבל עליו את ההנהגה ראינו במספר מקומות. ראה דברינו עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה בפרשת וילך. אך איך זה בדיוק יעבוד? משה (החמה) ויהושע (הלבנה) ישמשו כמנהיגים במקביל?
  10. וההמשך בפסוק הסמוך: "בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם" שזה מעמד הקהל. מה יהיה אז, מי יקרא את התורה? יהושע או משה?
  11. משה לא זכה בסופו של דבר לחיות בעבר הירדן המזרחי, אך זכה להיקבר שם. ראה המדרשים על הפסוק: "כי שם חלקת מחוקק ספון", כגון הירושלמי מסכת סוטה פרק א הלכה י: "תני בשם רבי יודה: אילולא שהדבר כתוב לא היה איפשר לאומרו. מלמד כשמת משה היה מוטל על כנפי שכינה בארבעת מיל מנחלת בני ראובן עד נחלת בני גד. שמת בנחלת בני ראובן ונקבר בנחלת בני גד. ומניין שמת בנחלת בני ראובן? שנאמר: ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קרייתים ואת נבו. וכתיב: עלה אל הר העברים הזה הר נבו ומות בהר אשר אתה עולה שמה. ומניין שנקבר בנחלת בני גד? שנאמר: ולגד אמר ברוך מרחיב גד וגו' כי שם חלקת מחוקק ספון. והקב"ה היה אומר: ויתא ראשי עם. ומלאכי שרת היו אומרים: צדקת יי' עשה. וישראל היו אומרין: ומשפטיו עם ישראל. אילו ואילו היו אומרים: יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו". ולפי השיטות שעבר הירדן המזרחי הוא חלק מארץ ישראל (בנושא זה דנו בגיליון הקודם), זכה משה לפחות להיקבר בארץ ישראל.
  12. ראה כל הסיפור של מלחמת שניים וחצי השבטים עם בני ההגראים, נצחונם עליהם אבל אח"כ גלותם, בדברי הימים א פרק ה.
  13. ממקורות רבים ניתן ללמוד שליהושע היה דין של מלך (במדבר רבה יד ו, בראשית רבה נט ו, מדרש משלי פרשה יד, רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה ג ועוד). לעומתם, מקורות אחרים קוראים ליהושע מושל (מדרש שכל טוב, בראשית לז), או פרנס (תנחומא בובר בראשית סימן לב). ועכ"פ, לא נמשכה מלכות יהושע ועיקר המלכות היא לבית דוד (ראה שוב רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכות ז-ט). ומבחינה זו, יש כאן משחק מילים וגורל עם "שאול". גם יהושע וגם שאול (שניהם מבית רחל) הייתה מלכותם שאולה.
  14. ראה ויקרא רבה כג ב במדרש המקטרג על התדרדרות בני ישראל במצרים שנראו ונהגו כמצרים שכמעט נטמעו ונטמאו שם: "אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית". אך כאן מדובר באבות ובנים שנפרדו ל14 שנה ואינם מכירים זה את זה.
  15. נראה שכבר בתיאור המרגש של פגישת האבות עם הבנים שלא הכירו זה את זה, טמון "זרע הפורענות" של שבטים שניתקים מהזרם המרכזי של עם ישראל ושוב אין מכירים איש את אחיו, אב את בנו ובן את אביו. מקרה זה אמנם הסתיים בטוב, אך הרמז למקרה הבא ברור למדי. ראה איך משתרבב במדרש הקטע "וישמעאלים מגדלים שיער". סביר שהישמעאלים הם ההגריאים שנזכרים בהמשך. לפיכך, יש שמפרשים שלא סתם לא הכירו הבנים את האבות והאבות את הבנים. כאשר האבות חזרו מכיבוש ארץ ישראל המערבית היו הבנים שגדלו בינתיים נלחמים בהגראים (בישמעאלים בני הגר) והאבות לא ידעו להבחין בין בניהם ובין ההגראים ולא ידעו למי לעזור.
  16. על מלחמות שניים וחצי שבטי עבר הירדן המזרחי עם ההגריאים (ישמעאלים, מבני הגר אשת אברהם, ראה רש"י דברי הימים א ה י: "על שם אמם קוראם, בני הגר היו") ראה דברי הימים א פרק ה עם פירוש רש"י, רד"ק ודעת מקרא. שם מסופרת גבורתם ואיך הרחיבו את גבולה המזרחי של ארץ ישראל. אבל סופם: "וַיִּמְעֲלוּ בֵּאלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֱלֹהִים מִפְּנֵיהֶם": וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה". הציטוט השלישי שהבאנו מהמקרא בראש דברינו.
  17. פרידת יהושע מבני גד ובני ראובן מתוארת בהרחבה במקרא (ראה מתחילת פרק כב ביהושע עד פסוק ח) וכן גם במדרש. ראה בראשית רבה לה ג: "כבר כתיב: ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל אהליהם (יהושע כב ו) - מה תלמוד לומר: וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם (שם שם ז)? אלא בשעה שהיו ישראל מכבשים ומחלקים את הארץ, היה שבט ראובן וגד עמהם ועשו י"ד שנה מכבשים ומחלקים את הארץ. לאחר י"ד שנה, נטלו רשות מן יהושע ללכת לאהליהם, ושהו שם עוד ימים אחרים, וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שנייה. לכך נאמר: וגם כי שלחם וגו'. אמר רבי יודן: שבט ראובן וגד בני פמליא של יהושע וליוה אותן עד הירדן. וכיון שראו שנתמעטה פמליא שלו חזרו וליוו אותו עד ביתו. הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, זהו שכתוב: ויאמר להם לאמר בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב ובנחושת ובברזל ובשלמות הרבה חלקו שלל אויביכם עם אחיכם". הקשר של שבטי עבר הירדן המזרחי עם יהושע, מסמל את הקשר שלהם עם ממלכת ישראל שבהנהגת שבט יוסף (יהושע הוא משבט אפרים) שהם היו חלק ממנה עד שגלו. וכבר ראינו למעלה את חילופי יהושע ושאול.
  18. פרקים לה-מט בחלק השלישי של מורה נבוכים מוקדשים לטעמי המצוות. בפרק מא, המוקדש לקבוצה השישית של דיני עונשין בתורה, מרחיב הרמב"ם את דין עיר הנדחת גם לכל מי שעובר על מצוות קלות יחסית כמו בשר בחלב, שעטנז, או הקיף פאת הראש, אם הדבר נעשה לשם "ביזיון התורה" וזלזול במצוות, שנחשב למגדף את ה'.
  19. לא ארכו הימים ולא ארכה ברכתו של יהושע וכבר מתגלה קרע עמוק בין שניים וחצי השבטים ושאר השבטים, כפי שהבאנו לעיל בפסוק השני. סיפור זה נמצא אמנם באותו פרק כב שבו נפרד יהושע בטוב מבני גד ובני ראובן (לאור העובדה שיהושע לא נזכר באותה פרשה, יש שמאחרים סיפור זה לאחר מותו, פירוש דעת מקרא ואחרים שם). לדעת הרמב"ם היה לבני גד ובני ראובן, לפחות לכאורה, דין של עיר הנדחת! כך לפחות חשבו פנחס הכהן ונשיאי ישראל, עד ששכנעו אותם בני גד ובני ראובן שאין זה הדבר. וזאת במילים חזקות וחוזרות שנראה במדרש הבא.
  20. ראה דבריהם הנמלצים של בני גד ובני ראובן וחצי מנשה בהם הם מנסים וגם מצליחים לשכנע את המשלחת של עשרת השבטים, בראש פנחס (איפה יהושע? האם נמנע מעימות איתם אחרי שקיימו הבטחתם?), אשר באים לברר מהו המזבח הזה אשר הקימו על גבול הירדן: "וַיַּעֲנוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה וַיְדַבְּרוּ אֶת רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: אֵל אֱלֹהִים ה' אֵל אֱלֹהִים ה' הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּה' אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה: לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי ה' ... וְאִם לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת לֵאמֹר מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר מַה לָּכֶם וְלַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". הדברים שכנעו את ראשי בני ישראל, אבל האם גם השתמרו לדורות?
  21. ראה מקבילה לכל המדרש הזה במדרש תהלים (בובר) בפרק נ בתהלים. אלה שני הפסוקים בכל התנ"ך, יהושע כב כב ותהלים נ א, בהם מופיע תואר האלוהות המשולש: אל אלהים ה'.
  22. בדברה השנייה לא יהיה לך, גם בשמות וגם בדברים. הרי לך מקום שלישי במקרא בו יש שם משולש.
  23. בני גד ובני ראובן נזקקים למילים חזקות וחוזרות על מנת לשכנע את שאר השבטים להימנע ממלחמת אחים. סוף טוב הכל טוב?
  24. היינו ריבוי אלוהות, או אם תרצה אלוהות משולשת.
  25. קטע זה של המדרש מקורו כך נראה בבראשית רבה ח ט: " ... אמרו לו תלמידיו: לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להם: שלושתם שם אלהים הם, כאיש שאומר: בַּסִּילֶוְס קיסר, אגוסטוס קיסר". ר' שמלאי שדוחה את המינים בטענת ייחוד ברורה, לא מהסס מלתת לתלמידיו תשובה מחשבתית מורכבת, שבחכמת ישראל בימי הביניים הרבו לדון בה, הקשורה לריבוי שמותיו של הקב"ה, ולא נמנע מלהיעזר בריבוי תאריו וכינויו של קיסר רומא: אגוסטוס, בסיליוס ועוד, כהסבר לריבוי תאריו של הקב"ה. נראה כאילו התחלפו התשובות. וכבר דנו במדרש זה בדברינו לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב, בפרשת חוקת ואכמ"ל.
  26. לשון השבועה המיוחדת: אל אלהים ה' מבטאת מחויבות עמוקה ולאורך זמן. כך היא גם הדאגה לבנים ובני הבנים למחר הרחוק, לא רק זה של "מחר בבוקר", של הסרת האיום של מלחמת אחים, אלא גם זה של דורות רבים קדימה. יש כאן הקבלה עם יציאת מצרים שיש בה שני "מחר": זה המיידי של הגאולה בחיפזון כי כשל כח הסבל ורבו מכות פרעה; וזה של פסח דורות: בכל דור ודור, בכל מחר ומחר, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. זו הייתה גם תקוותם של בני גד, ראובן וחצי המנשה, בבנותם את המזבח לעד. מישהו אחר הקים גלעד על גבולה המזרחי של ארץ ישראל, קצת יותר צפונה, לסמן גבול שאין לעבור אותו, ואילו כאן מקווים בני שניים וחצי השבטים שהמזבח שהקימו יפיס את דעתם של פנחס ונשיאי העדה ולטווח הארוך יהיה גלעד מחבר ולא מפריד וחוצץ.
  27. כבר הארכנו לדון בתוספתא זו, ובמחלוקת ר' עקיבא ור' ישמעאל שנדונה בה (בקטע שהשמטנו), בדברינו והייתם נקיים מה' ומישראל בפרשה זו בשנה האחרת. מה שחשוב לנו כאן הוא החיבור בין הפסוק "והייתם נקיים מה' ומישראל" – דברי משה לבני גד ובני ראובן בפרשתנו ובין הפסוק ביהושע: "אל אלהים ה' אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע וכו' ", בדגש על "ישראל הוא ידע". התשובה של בני גד ובני ראובן לחשד של בני ישראל, היא באזכור דרישת משה מהם: "והייתם נקיים מה' ומישראל" והצבעה על כך שהם עומדים בדרישה זו. ומכאן אולי הסבר נוסף ללשון הנדירה של "אל אלהים ה' " וראיה לכל אדם שחו"ח נחשד שלא נשמר נקי מה' ומישראל, שהוא צריך להגיב ולהעיד עליו שמים וקהל שהם יודעים שאין בו מעל. ראה תשובת חנה לעלי: "לא אדוני, אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי" ודברי הגמרא מסכת ברכות לא ע"ב: "אמרה ליה: לא אדון אתה בדבר זה, ולא רוח הקודש שורה עליך, שאתה חושדני בדבר זה ... שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות ... אמר רבי אלעזר: מכאן, לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו". ראה גם שמות רבה כז ב: "א"ל הקב"ה (למשה): אני הוא שאמרתי והיה העולם, שנאמר: אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ (תהלים נ א), אני הוא שאני מקרב, אני הוא שאני מרחק, שנאמר: הַאֱלֹהֵי מקרוב אני נאם ה' ולא אלוהי מרחוק? (ירמיה כג כג). המדרש הוא אמנם בהקשר עם משה ויתרו, אבל שאלנו את הרעיון של לקרב ולא לרחק לכאן.
  28. זה המדרש המסיים את ספר במדבר. ראה שהוא פותח שם בנושא ערי מקלט: "והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם ... שלוש שבארץ ישראל במערב ושלוש שבעבר הירדן במזרח בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה". האם כל זה קשור גם לכך שבגלעד רבו הרוצחים? ראה רש"י במדבר לה יד.
  29. ראה הפסוק המלא בישעיהו ח כג: "כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם". שים לב שהמדרש איננו טורח למצוא מקור (פסוק) לגלות הראשונה של בני גד, ראובן וחצי מנשה. נראה שהוא מסתמך על הפסוק שהבאנו בראש דברינו מדברי הימים א פרק ה פסוק כ: "וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
  30. לא כולם מסכימים עם סדר גלויות זה ויש שמקדימים, דווקא בגלל הפסוק מישעיהו ח, את גלות שבטי הצפון, נפתלי וזבולון לגלות גד, ראובן וחצי מנשה. ראה איכה רבה פתיחתא ה: "כיצד גלו? ר' אלעזר אומר: שבט ראובן ושבט גד גלו תחילה. ר' שמואל בר נחמן אומר: שבט זבולון ושבט נפתלי גלו תחילה, זהו שכתוב: כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי. ומה מקיים ר' אלעזר קרייה דר' שמואל בר נחמן? אלא כעת שגלו שבט ראובן וגד, כך גלו שבט זבולון ושבט נפתלי. והאחרון הכביד – הממם כבמכביד". מכביד הוא מטאטא גדול וחזק.
  31. שבטי עבר הירדן המזרחי גולים עם העגל אשר בדן ועושים אותו למקדש בארץ גלותם. בכך נחתם גורלם לפירוד נצחי ממרכז עם ישראל. וזה עוד דבר בגנות העגלים שעשה ירבעם. ראה דברינו עגלי ירבעם בפרשת כי תשא.
  32. ובהמשך המדרש שם: הגלות השניה, הגלות השלישית וכו'. במדרשים ופרשנים מאוחרים יותר, נראה שהתקבלה השיטה שבני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה, הם שגלו תחילה. ראה איך מדרש זה, שוודאי לוקט או התחבר בחו"ל, כורך הכל ביחד בשם "גלות ירושלים". חיזוק לדעה זו ניתן למצוא גם בהלכה שגלות שבטי עבר הירדן המזרחי ביטלה דין יובל, משום שאין כל יושביה עליה ואי אפשר לקיים את הפסוק: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה". ראה מסכת ערכין לב ע"ב: "משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר: וקראתם דרור בארץ לכל יושביה (ויקרא כ"ה) - בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן". וכן הוא בירושלמי גיטין פרק ד הלכה ג, ספרא פרשת בהר פרק ב ועוד. ואם כך, אנחנו חוזרים על שאלתנו: האם הכעס המקורי של משה לא היה נכון? הרי הוא חזה נכון את הסוף! ואם כך, מה גרם לו לשנות את דעתו? האם נכנע לבעלי הממון והכוח? ושוב נזכיר, שכך או כך, את מנוחת העולמים שלו מצא משה דווקא בנחלתם של בני גד ובני ראובן!
  33. אז אולי היינו צריכים לנהוג שישה שבועות של פורענות, אלא שאין מרבים באבל ופורענות ודי לנו בשלוש שהם גם כנגד גלות עשרת השבטים שהייתה משולשת וגם כנגד גלות יהודה ובנימין שהייתה משולשת. עכ"פ, הרי לנו קשר מעניין של פרשת השבוע עם לוח השנה. בני גד ובני ראובן שבפרשתנו הם המתנחלים הראשונים, הם גם הגולים הראשונים - הפורענות הראשונה. במקצת שנים מעוברות, בהם קוראים את מטות מסעי נפרדות, יחול סיפור בני גד ובני ראובן בשבת הפורענות הראשונה בדיוק.
  34. שניים וחצי השבטים גלו תחילה והם שעתידים לחזור תחילה. שים לב איך המדרש אפילו מדקדק שחצי שבט מנשה שהוא יהיה הראשון לחזור בראש גולים, שוב הייחודיות של חצי שבט מנשה שראינו בדף הראשון שבטי עבר הירדן המזרחי 1. ראה פיתוח דרשה זו, אך על הפסוק ביחזקאל לד טז: "אֶת הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ וְאֶת הַנִּדַּחַת אָשִׁיב וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ וְאֶת הַחוֹלָה אֲחַזֵּק", בספרו של אברבנאל משמיע ישועה מבשר טוב החמישי - נבואה ד': "ואמר: את האובדת אבקש כנגד ראובן וגד וחצי שבט מנשה שגלו מעבר הירדן בראשונה וכאלו נאבדו מתוך הקהל. ואמר: ואת הנדחת אשיב כנגד ארצה זבולון וארצה נפתלי שגלו אחרי כן. ואמר: ולנשברת אחבוש כנגד גלות שומרון שהיה שבר על שבר גדול, ואמר: ואת החולה אחזק כנגד גלות יהודה ובנימין שגלו לבבל".
  35. הרי לנו עוד פסוק שמתייחס להגליית שבטי עבר הירדן המזרחי, ליתר דיוק, להגליית שבט ראובן. ראה שם בראש הפרק איך מתוארות תולדות שבט ראובן בתמצית מראובן בכור בני יעקב שאיבד את הבכורה ליוסף ואת ההנהגה ליהודה, דרך כשבעה דורות עד שהוא מגיע אל אדם בשם בארה שהיה נשיא שבט ראובן בעת שהוגלו ע"י פלנאסר מלך אשור. ראה מדרש ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמז, אשר משבח את גיבורי שבט ראובן שזכה לברכה מפי משה: "יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר - גבורים בכח גבורים בתורה. גבורים בכח, שנאמר: מתיך בחרב יפולו וגבורותיך במלחמה (ישעיה ג כה), גבורים בתורה, שנאמר: גבורי כח עשי דברו (תהלים קג כ). ואומר: בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני (דהי"א ה ו)". מיהו בארה זה אשר מהווה אולי תזכורת אחרונה לשבטי עבר הירדן המזרחי שנעלמו מבמת עם ישראל אי שם בימי בית ראשון?
  36. ראה דברינו אילמלי מקרא כתוב אי אפשר לאומרו בדפים המיוחדים, שם הרחבנו והבאנו דוגמאות רבות אחרות לשימוש בביטוי מיוחד זה.
  37. השווה בני ישמעאל מהם ציפו הגולים לעזרה ואלה קדמו אותם בפת מלוחה ונאדות נפוחים ריקים, תנחומא יתרו סימן ה, מדרש תהלים פרק ה. מי אתם בני בארי שגיליתם חמלה על גולי בבל המוכים?
  38. גולי בבל מגיעים לבבל מוכים ומושפלים (ראה בתחילת הפיסקא שם איך נבוכדנצאר וכל שריו מפליגים בספינה על הפרת ושרים ומזמרים לנוכח הגולים ההולכים שחוח לאורך גדות הפרת ואף מוסיפים עליהם משאות), ומי מקבל פניהם וחס ומרחם עליהם? בני בארי! שבטי עבר הירדן המזרחי שגלו ראשונים, מקדמים את פניהם של אחיהם בני יהודה (שבספר יהושע כמעט ויצאו עליהם למלחמה), ומקלים על סבלם. מסתבר שבמרוצת השנים השתלבו גולי שניים וחצי השבטים בין הבבלים ואף קנו להם מעמד אצל המלוכה עד שנבוכדנצאר מתחשב בדעתם (אולי סייעו במעבר ממלכת אשור לבבל). הם צאצאי משפחת הבארי או הבארה משבט ראובן עליו נמנה גם הנביא הושע בן בארי שמחד גיסא הוכיח קשות את בני ישראל ומאידך גיסא הפך לנביא התשובה. ראה דברינו הושע נביא התשובה בשבת שובה וכן הושע פרק ב בפרשת במדבר. בני בארי המיוחסים מזהים את הגולים המושפלים: "עם ה' אלה ומארצו יצאו" ואינם מתכחשים להם. אפשר שמכאן ואילך חזרו והשתלבו אלה עם אלה וזו ההתחלה של גלות בבל המפוארת. ולא נותר אלא להרהר מי הם "בני מדינות אחרות" שסייעו לבני בארי והאם סיפור זה הוא קדימון לסיפור מגילת אסתר: הקרבה למלך, עמי הארת המתייהדים ועוד.
  39. דברי הקב"ה לראובן: אתה בקשת להחזיר הבן האהוב לאביו. הוא יוסף שראובן אומר לאחיו, בראשית לז כא-כב: "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל  תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו".
  40. משבט ראובן הבכור שנדחה מהבכורה ומההנהגה יצא הנביא הושע בן בארי שמחזיר את ישראל בתשובה. אלא שתשובה בתורה היא גם ובעיקר השיבה לארץ, ראה הפסוקים בפרשת התשובה או השיבה, דברים ל ב-ד: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ". הם הפסוקים שנבחרו לעטר בהם את התפילה לשלום המדינה. ומי ישיב את עשרת השבטים שקבלו ברחמים ובאהבה את אחיהם הגולים לבבל? בארה, אביו או שמא בנו של הושע נביא התשובה, מישהו ממשפחת בארי משבט ראובן שגלה ראשון. ראה שוב הסיום בפסיקתא רבתי לעיל הצופה קדימה: "מה שכרן של בני בארי? נטה עליהם הקב"ה חסד מכל ארץ ישראל. ואין לך בארץ ישראל שהיו יפים ביותר אלא בני בארי, אמרו: כל אדם שנכנס לשם אינו מבקש לצאת בלא עבירה".