פרשות השבוע

מים ראשונים: בשל היקפו של הנושא, חלקנו את הדיון בשבטי עבר הירדן המזרחי לשני גיליונות. בגיליון מס' 1 התמקדנו במסופר עליהם בתורה עד מותו של משה: בקשתם להתנחל בעבר הירדן מזרחה; סירובו של משה מתחילה והסכמתו מאוחר יותר, וסופו שנקבר בחלקם. בגיליון זה נתחיל ממקום שעמדנו שם, בקבורת משה בנחלת בני גד ובני ראובן ונמשיך בסיפורם כפי שהוא מופיע בהרחבה בספר יהושע, בפרט פרק כב, שאולי היה מתאים להיות הפטרת השבת (אילולי שלושת שבועות בין המצרים); והמשכו בקצרה ובערפול גם במקצת מהנביאים, ועד ספר דברי הימים א, שם בני גד ובני ראובן וחצי המנשה גולים, ניתקים מהזרם המרכזי של עם ישראל ונעלמים 'אי שם' באופק.

 

אָז יִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי לְכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם … וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן …וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם: (יהושע פרק כב פסוקים א-ו).¹

וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר: כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת ה' מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּה': (יהושע פרק כב).²

וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (דברי הימים א פרק ה פסוק כ).³

בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל: מִן הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל אֶרֶץ הַגִּלְעָד הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל  נַחַל אַרְנֹן וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן: (מלכים ב י לב-לג).⁴

לִבְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר ה' הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת גָּד וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב: (ירמיהו מט א).⁵

 

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) משה עמוד 379 – משה מבקש להצטרף אליהם⁶

אמר לפניו: רבש"ע, הראני נא אותה במראית העין. א"ל: בדבר זה אני שומע לך, שנאמר: "כי מנגד תראה את הארץ".⁷ באותה שעה הראה לו הקב"ה כל ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ונתן כוח בעיניו לראותה כולה מראשה ועד סופה: הנמוך והגבוה, והנסתר והגלוי, הרחוק והקרוב בסכייה אחת.⁸ באותה שעה אמר הקב"ה למשה: זאת הארץ אשר נשבעתי … השיב משה ואמר: רבש"ע, אתה אומר הראיתיך בעיניך וגו', הרשני שאשב בעבר הירדן עם בני גד ובני ראובן ותחי נפשי עמהם ויהושע תלמידי יכניסם אל הארץ.⁹ א"ל הקב"ה: משה, אתה עושה תורתי פלסתר, שכתבתי בה: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך". ואם אתה יושב בעבר הירדן ולא תעלה לרגל, מה הם ישראל אומרין עליך: ומה משה שניתנה התורה והמצות על ידו אינו עולה לרגל, אנו לא כל שכן! נמצאת אתה מבטל את כל מצוותי. ועוד, שכתבתי על ידך: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות וגו' ".¹⁰ ואם יהושע יהא יושב ודורש לכל ישראל, מה יהיו כל ישראל אומרין: עד שאנו למדין מפי התלמיד נלך ונלמוד מן הרב, ונמצאת מבזה בית מדרשו של יהושע.¹¹

בראשית רבה צח טו ברכת יעקב לבניו – האבות לא מכירים את הבנים

"גד גדוד יגודנו" (בראשית מט יט) – בשעה שהיו ישראל מכבשין ומחלקין את הארץ, היה שבט ראובן וגד עמהן, והניחו את בניהם קטנים. מי שהניחוהו בן י' מצאו אותו בן כ"ד. מי שהניחוהו בן כ' מצאו אותו בן ל"ד. נזדווגו להן שלש משפחות רעות: יְטוּר נָפִיש ונוֹדָב. זהו שכתוב: "ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגריאים וגו' " (דברי הימים א ה י).¹² אמר רבי יהושע בר נחמיה: "בימי שאול" – זה יהושע. ולמה הוא קורא אותו שאול? שהייתה המלכות שאולה בידו.¹³ והיו אלו מגדלים שיער ואלו מגדלים שיער.¹⁴ היו אלו מגדלים שיער עד שיראו את בניהם, ואלו מגדלים שיער עד שיראו את אבותם. וישמעאלים מגדלים שיער. ונתן הקב"ה בלבם של בנים והיו אומרים: עננו ה' עננו, אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי ישראל עננו.¹⁵ זהו שכתוב: "ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים" (דברי הימים א ה כ).¹⁶ באיזו זכות? רבי לוי ורבנן. רבנן אמרי: מברכתו של יעקב אבינו, שאמר: "גד גדוד יגודנו" – גַיִיס בא לבוז אותם והם בוזזים את הגייס. ורבי לוי אמר: מברכתו של יהושע, זהו שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם" (יהושע כב ח).¹⁷

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק מא – דין העושה ביד רמה¹⁸

… וכן אני אומר, בעדה מישראל שזדו לעבור על אי זו מצוה שתהיה ועשו אותה ביד רמה, יהרגו כולם. וראיה לדבר ענין בני גד ובני ראובן שבא בהם: "ויאמרו כל העדה לעלות עליהם לצבא", ואחר כן באר להם בשעת ההתראה שהם כבר כפרו בהסכימם על העבירה ההיא וכפרו בתורה כולה, והוא אמרם להם: "לשוב היום מאחרי ה' ". והשיבו הם ג"כ: "אם במרד וגו'.¹⁹

ילקוט שמעוני יהושע רמז לא – שבועה בשלוש שמותיו של הקב"ה

"אל אלהים ה' אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע" (יהושע כב כב).²⁰  מה ראו בני גד ובני ראובן להזכיר שלש שמות הללו שני פעמים? "אל אלהים ה' " – שבהם ברא את העולם, שנאמר: "אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ" (תהלים נ א).²¹, "אל אלהים ה' " – שבהם נתנה תורה לישראל: "כי אנכי ה' אלהיך אל קנא" (שמות כ ד, דברים ה ח).²² כנגד שלש מדות שבהן נברא העולם בחכמה בתבונה ובדעת, שנאמר: "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו" (משלי ג יט-כ).²³

המינים שאלו את ר' שמלאי: מה הדין דכתיב: "אל אלהים ה' הוא יודע"?²⁴ אמר להם: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא: "הוא יודע". אמרו לו תלמידיו: לאלו דחית בקש, לנו מה אתה משיב? אמר להם: שלושתם שם אחד, כאינש דאמר: בסיליוס קיסר אגוסטוס.²⁵

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מס' דפסחא בא פרשה יח – הבטחה למחר שלאחר זמן

"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת" (שמות יג יד) – יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן. "מחר לאמר מה זאת" – הרי מחר לאחר זמן. "מחר יהיה האות הזה" (שמות ח יט) – הרי מחר עכשיו. "מחר אנכי נצב על ראש הגבעה" (שמות יז ט) – הרי מחר עכשיו. "מחר יאמרו בניכם לבנינו" (יהושע כב כד) – הרי מחר לאחר זמן.²⁶

תוספתא מסכת שקלים (ליברמן) פרק ב הלכה ב – שבועה בעיני אלהים ואדם

… "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר לב כ-כב). ואומר: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' " (דברים ו יח) – "הטוב" – בעיני שמים, ו"הישר" – בעיני אדם דברי ר' עקיבא … ואומר: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם" (משלי ג ד) …  ואומר: "אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע" (יהושע כב כב)".²⁷

במדבר רבה כג יד – הגולים הראשונים²⁸

אתה מוצא: סנחריב הגלה את ישראל שלוש גליות: גלות ראשונה הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה. והשניה – שבט זבולון ושבט נפתלי, שנאמר: "כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי" (ישעיה ח כג).²⁹ השלישית – הגלה לשאר שבטים, שנאמר: "והאחרון הכביד" – הכבידם כִּבְמַכְבֵּד.³⁰

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תלג פרשה ג – עשר גלויות³¹

עשר גליות הוגלתה ירושלים ואלו הן: ארבע שהגלה סנחריב, וארבע שהגלה נבוכדנצר, ואחת שהגלה טיטוס, ואחת שהגלה אדריינוס. פעם ראשונה עלה סנחריב והגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה, ולקח העגלים אשר עשה ירבעם בן נבט. ובני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה הביאו אותם מדן ועשו להם מקדש. על כן גלו מארצם לארץ אחרת עד היום הזה.³² וכשעלה סנחריב הוליכום והושיבום לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי. ובאותו זמן היה מלך על ישראל פקח בן רמליהו, וכשראה הושע בן אלה שנתמעטו חייליו של פקח עמד עליו והרגו, ומלך על ישראל בשומרון ה' שנים, הרי לך גלות אחת.³³

דרשות ר"י אבן שועיב פרשת פנחס – שלוש גלויות  

ונהגו כל ישראל להפטיר בשלשה שבתות קודם תשעה באב שלש הפטרות דפורענות ושבעה דנחמתא עד ראש השנה. ואם בתלמוד לא מצינו טעם הדבר, נהגו כן כל ישראל משום שאנו מוצאים בפסיקתא מפורש כן דמפטרינן שלש דפורענותא ושבעה דנחמתא, ואנחנו מניחים סדר הפרשה³⁴ ולוקחים סדר הענין והזמן …

טעם שלש דפורענותא כנגד שלש פורעניות, האחד פורענות הגלות בבל, והשני עשרת השבטים, והשלישי גלותינו ופזורינו הגדול … ובמדרש ר' תנחומא כתב שהם רמז לשלש גליות שגלו עשרת השבטים משומרון ושלש גליות שגלו יהודה ובנימין מירושלם. שמצינו גלות עשרת השבטים בשלוש מקומות, הגלות האחד הראובני והגדי וחצי שבט מנשה, והשני זבולון ונפתלי, והשלישי כל תשלום עשרת השבטים דכתיב: כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד. וזה היה אחר גלות ראובן וגד וחצי שבט מנשה, וכן גלו יהודה ובנימין על יד נבוכדנצר שלושה פעמים.³⁵

ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ה – גלות לשלוש גלויות (מקומות)

ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן: לשלש גליות גלו ישראל: אחד לפנים מנהר סנבטיון ואחד לדפני של אנטוכיא ואחד שירד עליהם הענן וכיסה אותם. כשם שגלו לשלש גליות, כך גלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה לשלש גליות. מה טעמא? "בְּדֶרֶךְ אֲחוֹתֵךְ הָלָכְתְּ וְנָתַתִּי כוֹסָהּ בְּיָדֵךְ" (יחזקאל כג לא).³⁶

וכשהן חוזרין, הן חוזרין משלש גליות .מה טעמא? "לאמר לאסורים צאו" [ישעיהו מט ט] – אילו שגלו לפנים מנהר סנבטיון. "לאשר בחשך הגלו" – אילו שירד עליהן הענן וכיסה אותם. "ועל דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם" – אילו שגלו לדפנא של אנטוכיא.³⁷

ילקוט שמעוני תהלים רמז תשעט – חצי שבט מנשה בראש

"לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי" (תהלים ס ט, קח ט). אמר הקב"ה לאנשי יבש גלעד: אתם עשיתם חסד עם שאול ועם בניו, אף אני אתן שכרכם לבניכם לעתיד לבוא. כשעתיד הקב"ה לקבץ את ישראל, ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה, שנאמר: "לי גלעד ולי מנשה".³⁸

אחרית דבר

לאחר השלמת הדף, התגלגל ובא לידינו הסיפור המופלא על בני בארי או בארה אשר שופך אור נוסף על סופם של שבטי עבר הירדן המזרחי, בפרט שבט ראובן, ועל האפשרות שבגולת בבל שבו מקצתם, אם לא כולם, והתחברו לגולי בבל ומשם אולי גם חזרה לזרם המרכזי של עם ישראל. נראה שסיפור זה שווה עיון נוסף ודף בפני עצמו למרות המקורות המועטים שיש לו.

דברי הימים א פרק ה פסוק ו

בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי:³⁹

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כח, מדרש תהלים קלז – על נהרות בבל

… מיד ירדו, לא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב"ה נשא עמהם, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו: "לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה" (ישעיהו מג יד).⁴⁰ וכל ישראל באים הגולה יצאו לקראתם: בני בארי ובני מדינות אחרות והיו רואים אותם מוטלים בשלשלאות של ברזל, היו מתמהין ובוכים עליהם ואומרים: "עם ה' אלה ומארצו יצאו" (יחזקאל לו כ) דבוודאי דאילו הם. מה עשו בני בארי? באותה שעה הפשיטו את עבדיהם ואת שפחותיהם והקריבום דורון לנבוכדנצר. אמר להם: על מה אתם עושים כך? אמרו לו: אנו אומרים שמא מלך אוהב ערומים אתה. אמר להם: הואיל ואינו אלא דרך בזיון, לכו והלבישום לישראל.⁴¹

מה שכרן של בני בארי? נטה עליהם הקב"ה חסד מכל ארץ ישראל. ואין לך בארץ ישראל שהיו יפים ביותר אלא בני בארי, אמרו: כל אדם שנכנס לשם אינו מבקש לצאת בלא עבירה.⁴²

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כד – שובה

אמר לו הקב"ה: אתה ביקשתה למחזריה ברא חביבא לאבוי,⁴³ חייך שבן בנך מחזיר את ישראל לאביהם שבשמים. ואיזה זה? זה הושע, הדא הוא דכתיב: "דבר י"י אשר היה אל הושע בן בארי" (הושע א א), וכתיב: "בארה בנו" (דברי הימים א ה ו). ולמה נקרא שמו בארה? שהוא בארה של תורה. ולמה מת בארה בגולה? בשביל שיחזרו עשרת השבטים בזכותו.⁴⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: זכו שניים וחצי השבטים שהקדשנו להם שני גיליונות על פני 12 עמודים, ועדיין נראה שהנושא לא מוצה. בפרט לא ההבדל המהותי בין סיפור המעשה כפי שהוא מסופר בספר במדבר, בפרשתנו, מול ספר דברים פרק ג, שם משה כלל לא כועס על בקשתם, שם הוא שותף מלא לכל העניין והכל נעשה בטבעיות ובנעימות.