מועדי ישראל

ירושלמי מסכת מגילה פרק ג הלכה ה – פרשת פרה קודמת

רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה: בדין הוא שתקדום החודש לפרה.¹ שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה. ולמה פרה קודמת? שהיא טהרתן של כל ישראל.²

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה ד – משה צופה את ר' אליעזר³

ר' אחא בשם ר' יוסי בר' חנינה: בשעה שעלה (משה) לשמי מרום שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשת פרה ואומר הלכה משם אומרה: "ר' אליעזר אומר: עגלה בת שנתה ופרה בת שתים".⁴ אמר משה לפני הקב"ה: ריבון העולמים, העליונים והתחתונים ברשותך ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם! אמר לו הקב"ה: משה, צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחילה: "ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים". אמר לפניו: ריבון העולמים, יהי רצון שיהא מחלציי. אמר לו: חייך שהוא מחלציך, הדא הוא דכתיב: "ושם האחד אליעזר"⁵ – ושם אותו המיוחד אליעזר.⁶

שכל טוב (בובר) שמות יח ד פרשת יתרו – בין משה לציפורה

"ושם האחד אליעזר". לא נאמר ושם השני, אלא ושם האחד אליעזר – זה מיוחד לצפורה, וזה גרשום מיוחד למשה.⁷

פסיקתא רבתי יד פרשת פרה – מעשה והלכה שלא כר' אליעזר

ילמדנו רבינו: פרה אדומה כשהייתה נעשית, אם היה מותר לישראל ליקח מן הגוי? כך שנו רבותינו: "אין לוקחים פרה אדומה מן הגוי כדברי ר' אליעזר וחכמים אומרים לוקחים".⁸ ומה טעמו של ר' אליעזר שאמר אין לוקחין פרה אדומה מן עכו"ם? מפני שהעכו"ם חשודים על העבירות ולהחטיא את ישראל.⁹ א"ר פנחס הכהן בן חמא שאמר בשם רבותינו: מעשה היה שנצטרכו ישראל לפרה אדומה ולא היה מוצאים ואח"כ מצאו אותה אצל עכו"ם אחד.¹⁰ הלכו ואמרו לו: מכור לנו את הפרה שיש לך שאנו צריכים לה. אמר להם: תנו את דמיה וטלו אותה. וכמה הם דמיה? בשלושה זהובים או בד' זהובים. אמרו לו: ואנו נותנים.¹¹ עד שהם הולכים להביא את הדמים הרגיש אותו העכו"ם להיכן הם צריכים את הפרה. וכיון שבאו והביאו את דמיה, אמר להם: איני מוכרה לכם. אמרו לו: שמא להוסיף על דמיה אתה מבקש, ואם אתה מבקש אנו נותנים לך כל מה שתבקש, ואותו רשע כל שהיה רואה אותם דחוקים, עילה היה עליהם. אמרו לו: טול לך ה' זהובים והוא לא היה מבקש.¹² טול עשרה, טול כ', עד שהגיעו לק' והוא לא היה מבקש. ויש מרבותינו אומרים עד שהגיעו ליתן לו אלף זהובים. כשקיבל עליו ליתנה להם באלף זהובים והתנו עמו¹³ והלכו להביא לו הזהובים.¹⁴

מה עשה אותו הרשע? אומר לגוי אחר חברו: בוא וראה היאך אני משחק ביהודים הללו. כלום הם מבקשים אותה ונותנים לי כל הדמים, אלא מפני שלא עלה עליה עול.¹⁵ הריני נוטל את העול ונותנו עליה, ומשחק אני עליהם ואטול את ממונם. כן עשה, נטל את העול ונתן עליה כל הלילה. וזה היא סימנה של פרה שלא עלה עליה עול, שתי שערות יש בצוארה במקום שעול נתון, וכל זמן שלא עלה עליה עול שתי שערות זקופות הם. ניתן עליה עול מיד שתי השערות נכפפים. ועוד סימן אחר יש בה. עד שלא עלה עליה עול עיניה שוות. עלה עליה עול, עיניה שורות והיא מתחלפת פוזלת ומסתכלת בעול. כיון שבאו ליקח אותה ממנו וכל אותו הזהב בידם והראו לו הזהב, מיד נכנס והעביר את העול מן הפרה והוציאה להם. כיון שהוציאה להם התחילו מסתכלים בה ורואין את סימנה. אותם ב' שערות שהיו זקופות שנכפפו ועוד עיניים מן העול שנפלו. אמרו לו: טול את פרתך אין אנו צריכין לה, שחוק באמך. כיון שראה אותו רשע שהחזירו לו פרתו ויצא ריקם מכל אותם הזהובים, אותו הפה שאמר אני משחק בהם התחיל אומר: ברוך שבחר באומה הזו, ונכנס לו לתוך ביתו ותלה את החבל וחנק את עצמו. "כן יאבדו כל אויבך ה' ".¹⁶

הא למדת שמכל מקום לוקחים פרה בין מישראל בין מגוי, שלא תאמר כתוב בתורה שאין ליקח פרה אלא מישראל אלא אפילו מן הגוי,  מניין, ממה שקראו בעניין: "דבר אל בני ישראל ויקחו אליך וגו' ".¹⁷

דברים רבה א טו – ר' אליעזר משבח את דמא בן נתינה¹⁸

א"ר אבהו: שאלו תלמידיו את רבי אליעזר הגדול: אי זהו כיבוד אב ואם?¹⁹ אמר להם צאו וראו מה עשה דמה  בן נתינה באשקלון²⁰ והיתה אמו חסרת דעת והיתה מסטרתו בין חביריו ולא היה אומר לה אלא "דייך אמי". אמרו רבותינו: פעם אחת באו חכמים אצלו ליקח הימנו אבן אחת טובה שנאבדה מכלי כהן גדול,²¹ שהיה דר באשקלון ופסקו עמו באלף זהובים. נכנס ומצא רגלו של אביו פשוטה על התיבה שהיתה אבן טובה בתוכה והיה ישן. ולא בקש לצערו ויצא לחוץ ריקם. כיון שלא הוציאה, כסבורים שמבקש מהן יותר והעלו דמיה עשרת אלפים זהובים. כשנעור אביו משנתו, נכנס והוציאה להן. בקשו ליתן לו עשרת אלפים זהובים. אמר להם: חס לי, איני נהנה משכר אבותי, אלא בדמים הראשונים שפסקתי עמכם, אלף זהובים, כך אני נוטל מכם. ומה שכר נתן לו הקב"ה? אמרו רבותינו: באותה שנה ילדה פרתו פרה אדומה ומכרה יותר מעשרת אלפים זהובים. ראה כמה גדול כבוד אב ואם.²²

מסכת מכות דף כד עמוד א – עמוס מבטל את דברי משה

אמר ר' יוסי בר חנינא: ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל. באו ארבעה נביאים וביטלום. משה אמר: "וישכון ישראל בטח  בדד עין יעקב" (דברים לג כח), בא עמוס וביטלה, שנאמר: "חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא" (עמוס ז ה).²³

במדבר רבה יט ו – דברים שלא נתגלו למשה נתגלו לר' עקיבא וחבריו

"ויקחו אליך פרה אדומה" – א"ר יוסי ברבי חנינא: אמר לו הקב"ה למשה: לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר – חוקה. שאמר רב הונא: כתוב: "כי אקח מועד אני מישרים אשפוט"  (תהלים עה ג) וכתוב: "והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון" (זכריה יד ו) "יקפאון" כתיב – דברים המכוסים מכם בעולם הזה, עתידים להיות צפים לכם לעולם הבא. כסומא זה שצופה, שכתוב: "והולכתי עורים בדרך לא ידעו … אשים מחשך לפניהם לאור" (ישעיהו מב טז) וכתוב: "אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים" (שם) – "אעשה" אין כתיב כאן, אלא "עשיתים" – שכבר עשיתים לרבי עקיבא וחביריו. אמר ר' אחא: דברים שלא נגלו למשה, נגלו לר' עקיבא וחביריו. "וכל יקר ראתה עינו"  (איוב כח י) – זה רבי עקיבא וחביריו.²⁴

אחרית דבר

במדרש בו פתחנו מבקש משה להזדהות עם דמותו של ר' אליעזר, או שמא ההפך המדרש מזהה את ר' אליעזר "הגדול" עם דמותו של משה. במדרש האחרון שהבאנו, משה מתפעל מדמותו של ר' עקיבא שהוא וחבריו מגלים, בדרישת כתרי האותיות של התורה שבכתב, את צפונות התורה שבע"פ ובהם: "דברים שלא נגלו למשה". בין ר' אליעזר מצד אחד של המתרס ור' עקיבא וחבריו מהצד האחר,²⁵ נתגלתה תהום גדולה של מחלוקת על כוחם של חכמים לדרוש ולהכריע כהבנתם, גם כביכול כנגד הקב"ה: "נצחוני בני, נצחוני בני", "אחרי רבים להטות, "לא בשמים היא" בפרשת תנורו של עכנאי ולא רק בה. ראו מה שכתבנו על ר' אליעזר בהערה 6 לעיל, כמשמר המסורת וכמי שמעולם לא אמר דבר שלא שמע מרבו (ורבו מרבו, עד משה רבנו). האחד והמיוחד הוא ר' אליעזר שאיתו מבקש משה להזדהות בשל אישיותו הגדולה, שימור המסורת, הדרך האישית הקשה שעבר, חיבור ההלכה עד משה ועוד.²⁶ אבל ר' עקיבא וחבריו (ובראשם ר' יהושע מורו ורבו ובר הפלוגתא הגדול של ר' אליעזר), פורצים דרכים ומפלסים נתיבות בהלכה והכל "הלכה למשה מסיני".²⁷ ראו דברינו מה שתלמיד עתיד לחדש בפרשת עקב. אז כמו מי אתה משה? בדרכו של מי אתה הולך? או שמא נכון יותר ההפך, מי הוא שנאמן יותר לדרכו של משה וממשיך דרכו בבית המדרש, ר' אליעזר או ר' עקיבא?

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: בהמשך למשנה במסכת פרה שהבאנו בהערה 10 לעיל על תשע הפרות האדומות שנעשו לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל, יש לשים לב לחלוקה האסימטרית הברורה. פרה אחת מימות משה ועד חורבן בית ראשון – כ-800 שנה, ושמונה פרות אדומות בתקופת בית שני מעזרא ועד חורבן הבית (אם לא נניח שעשו פרה אדומה גם אחרי החורבן, האם זה אפשרי?)– כ-550 שנה! מה זה אומר בהתייחסות של חז"ל לשמירה על דיני טהרה בבית שני מול הראשון? ראו הסיפור בגמרא יומא כג ע"א על הרצח בבית המקדש ודברי הסיכום שם: "ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים".