פרשות השבוע

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם: (שמות ד יח).¹

 

שמות רבה פרשה ד סימן א – משה יעלה בהר ה'

"וילך משה וישב אל יתר חותנו" – זהו שכתוב: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה" (תהלים כד ג-ד). מי יוכל לעלות בהר ה'? מי שיש בו מדות הללו וכולן נאמרו במשה.

"נקי כפים" – זה משה, שנאמר: "לא חמור אחד מהם נשאתי" (במדבר טז טו) – אם נטל חמור משלהן מה שָׁנָה מן הליסטים?² אלא כך אמר משה: כל אותן המסעות שהיינו נוסעים במדבר, לא אמרתי לאחד מהן שיטול דבר משלי ויטעון על חמורו …³

"ובר לבב" – זה משה שלא הלך בשליחותו של הקב"ה עד שנתברר על עסקיו, שנאמר: "הנה אנכי בא אל בני ישראל … ואמרו לי מה שמו? מה אומר אליהם?".⁴

"אשר לא נשא לשוא נפשו"⁵ – זה נפשו של מצרי שלא הרג את המצרי עד שעמד עליו בדין והרגו וראה שחייב מיתה.⁶

"ולא נשבע למרמה" – זה משה, כשהלך אצל יתרו נשבע לו שלא ילך חוץ מדעתו. וכשהלך בשליחותו של הקב"ה הלך אצל יתרו והתיר שבועתו. זהו שכתוב: "וישב אל יתר חותנו".⁷

שמות רבה (שנאן) פרשה א סימן לג – משה נשבע ליתרו

"ויואל משה לשבת את האיש" (שמות ב כא) –  ר' יהודה אמר: שנשבע לו, ואין "ויואל" אלא לשון שבועה, שנאמר: "ויואל שאול את העם" (שמואל א יד כד). ולמה השביעו? אמר לו: יודע אני שיעקב אביכם, כשנתן לו לבן בנותיו, נטלן והלך לו חוץ מדעתו. שמא אני נותן לך את בתי, את עושה כך? מיד נשבע לו ונתן לו את צפורה בתו.⁸  ור' נחמיה אומר: קבל עליו ללון עמו, ואין ויואל אלא לשון לינה, שנאמר: "הואיל נא ולין" (שופטים יט ו). ורבותינו אומרים: קבל עליו לרעות צאנו.⁹

רש"י בראשית יח לא – רציתי, הסכמתי, בקשתי

הנה נא הואלתי דבר – רציתי, כמו (שמות ב כא) ויואל משה.¹⁰

מסכת נדרים דף סה עמוד א – במדין נדרת, במדין יתירו לך

תניא: המודר הנאה מחבירו – אין מתירין לו אלא בפניו. מנא הני מילי? אמר רב נחמן, דכתיב: "ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך". אמר לו: במדין נדרת – לך והתר נדרך במדין. דכתיב: "ויואל משה", אין אלה אלא שבועה.¹¹

שמות רבה פרשה ד סימן ב – נפשו חייב לו

"וילך משה וישב אל יתר חותנו". זהו שכתוב: "בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד" (משלי יז יז) – מי היה אֹהֵב הָרֵעַ? זה יתרו שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה. מכאן אתה למד: מי שקבל על עצמו לעשות מצוה, אין אותה מצוה פוסקת מביתו. מצותו של יתרו שקבל בתוך ביתו גואל שברח מפני השונא, עמד מביתו שקבל לשונא שברח מפני הגואל …¹²

ובשעה שאמר לו הקב"ה: "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה", אמר לו: ריבון העולם, איני יכול, מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן; ומי שהוא פותח פתחו לחברו, נפשו חייב לו. וכן אתה מוצא באליהו בשעה שהלך אצל צרפית האלמנה מת בנה. התחיל מתחנן ואומר: "הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה?" (מלכים א יז כ)¹³ … וכן אליהו היה לו להחיות אבותיו כמו בן הצרפית אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו. לכך אמר משה לפני הקב"ה: קבלני יתרו ונהג בי כבוד איני הולך אלא ברשותו, לכך כתיב: "וילך משה וישב אל יתר חותנו".¹⁴

שמות רבה פרשה ד סימן ד – לאן הלך משה אחרי מעמד הסנה

"וילך משה וישב אל יתר חותנו" – לא היה צריך לומר אלא "וישב משה". אלא אמרו רבותינו: בתחילה הלך אצל פרעה בשליחותו של הקב"ה ואחר כך: "וישב אל יתר חותנו". שכך א"ל הקב"ה: אם יאמר לך יתרו כלום מן השבועה, אמור לו: בעל השבועה התיר אותי מן נדרי. לכך: וילך משה ואח"כ: וישב אל יתר חותנו.¹⁵

בנו של רבי חייא הגדול אמר: לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו את נדרו, ואם תאמר למה נאמר "וילך משה"? להיכן הלך? שהלך ליטול אשתו ובניו. אמר לו יתרו: להיכן אתה מוליכן? אמר לו: למצרים. אמר לו: אותם שהם במצרים מבקשין לצאת ואת מוליכן?!¹⁶ אמר לו: למחר הן עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני לשמוע מפי הקב"ה "אנכי ה' אלהיך" ובני לא ישמעו כמו הם? מיד: "ויאמר יתרו למשה לך לשלום" – אמר לו: לך לשלום ותיכנס לשלום ותבוא לשלום.¹⁷

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דעמלק פרשה א –

"ואת שני בניה וגו' נכריה",¹⁸ ר' יהושע אומר: ארץ נכריה היתה לו ודאי.¹⁹ ר' אלעזר המודעי אומר: בארץ נכריה [נכר יה].²⁰ אמר משה, הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם.²¹ שבשעה שאמר משה ליתרו: תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו: קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו: מהו? אמר לו בן שיהיה לך תחילה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו.²² אמר לו: הישבע לי, וישבע לו, שנאמר: "ויואל משה" (שמות ב כא) – אין אָלָה אלא לשון שבועה שנאמר: "ויואל שאול את העם לאמר" (שמואל א יד כד), וכתיב: "ויאמר נעמן הואל וקח ככרים" (מלכים ב ה כג). לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד: "ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה וגו' וירף ממנו וגו' ".²³

מדרש תנאים לדברים ג כד – משה מבקש התרת שבועה נוספת

"אתה החילות" – אתה התרתה לי נדרי. בשעה שאמרת לי: "לך והוצא את ישראל ממצרים" (שמות ג י), אמרתי לפניך: איני יכול שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו, שנאמר: "ויואל משה לשבת את האיש"' ואין הוֹאָלָה אלא שבועה, שנאמר: "ויואל שאול את העם" (שמואל א יד כד). ריבונו של עולם, כשם שהתרתה לי ואמרת: "לך שוב מצרים" (שמות ד יט), אף עכשיו התר נדרך שאכנס לארץ ישראל. אמר לו הקב"ה: רב לך. אתה היה לך רב שיתיר את נדרך.²⁴

בראשית רבה פרשה ק סימן י – יש למשה עבר ²⁵

שישה זוגות שנותיהן שוות … משה והלל הזקן. ר' יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא. משה עשה בפלטין של פרעה ארבעים שנה ובמדין (ובמדבר) ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה. הלל הזקן עלה מבבל והוא בן ארבעים שנה, ושימש חכמים ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה. רבי יוחנן בן זכאי עשה פרגמטיא ארבעים שנה ולמד תורה ארבעים שנה, שימש את ישראל ארבעים שנה. ר' עקיבא עשה בּוּר ארבעים שנה ולמד תורה ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה.²⁶

שבת שלום

מחלקי המים