פרשות השבוע

וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה: (ויקרא ב א).

ויקרא רבה פרשה ג סימן א – טוב מלוא כף נחת¹

"ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' " (ויקרא ב א). ר' יצחק פתח: "טוב מלא כף נחת ממלוא חופניים עמל ורעות רוח" (קהלת ד ו). טוב מי שהוא שונה שני סדרים ורגיל, ממי ששונה הלכות ואינו רגיל; אלא "ורעות רוח" – רעותו להיקרא בן הלכות.² טוב מי שהוא שונה הלכות ורגיל, ממי ששונה הלכות ומידה ואינו רגיל; אלא "ורעות רוח" – רעותו להיקרא בן מכילות.³ טוב מי שהוא שונה הלכות ומידה ורגיל, ממי ששונה הלכות ומידה ותלמוד ואינו רגיל; אלא "ורעות רוח" – רעותו להיקרא בר אולפן.⁴

טוב מי שיש לו עשרה זהובים נושא ונותן בהן ומתפרנס בהן ממי שהולך ולווה בריבית. במשל אומרים: הלווה בריבית מאבד את שלו ולא שלו; אלא "ורעות רוח" – רעותו להיקרא פְּרַגְמָטֶוְטָא.⁵ טוב מי שהולך ופועל ועושה צדקה משלו, ממי שהולך וגוזל וחומס ועושה צדקה מִשֶּׁל אחרים. במשל אומרים: מנאפת בתפוחים ומחלקת לחולים;⁶ אלא "ורעות רוח", רעותו להיקרא בן מצוות.⁷ טוב מי שיש לו גינה מזבלה ומעדרה ומתפרנס ממנה, ממי שהולך ונוטל גינות של אחרים למחצה. במשל אומרים: השוכר גינה – אוכל ציפורים, השוכר גינות – אוכלים אותו ציפורים; אלא "ורעות רוח" – רעותו להיקרא בעל אוסיות.⁸ ….

ר' יצחק פתר המקרא בשבט ראובן ובשבט גד. בשעה שנכנסו שבט ראובן ושבט גד לארץ וראו כמה בית זרע יש בה, כמה בית נטע יש בה, אמרו: "טוב מלא כף נחת" בארץ, "ממלא חפנים" בעבר הירדן; אלא "ורעות רוח" – רעותם הייתה. זהו שכתוב: "יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה" (במדבר לב ה). חזרו ואמרו: לא אנו בחרנו לנו?

דבר אחר: "טוב מלא כף נחת" – זה קומץ מנחה נדבה של עני. "ממלא חפנים עמל" – זו קטורת סמים דקה של ציבור. אמר הקב"ה: חביב עלי קומץ מנחה נדבה של עני, ממלא חפנים קטורת סמים דקה של ציבור, שזו טעונה כפרה וזו אינה טעונה כפרה. ואיזו זו? זו עשירית האיפה: "נפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סולת יהיה קרבנו".⁹

שם סימן ג – בשבח עשירית האיפה

רבותינו ור' שמעון בן יוחאי.¹⁰ רבותינו אומרים: כל הכפרות הראה לו הקב"ה לאברהם אבינו, חוץ מעשירית האיפה. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אף עשירית האיפה הראה לו הקב"ה לאברהם אבינו. נאמר כאן: "וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו" (ויקרא ה יג),¹¹ ונאמר להלן:¹² "ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתווך" – מה "אלה" האמור כאן עשירית האיפה, אף "אלה" האמור להלן עשירית האיפה.¹³

"ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" (ישעיהו נה ז) – ר' יהודה בר סימון בשם ר' זעירא: אף הקב"ה וויתר לנו סליחה אחת משלו,¹⁴ ואיזו? זו עשירית האיפה: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' ".¹⁵

שם סימן ה – קרבנו המהודר של העני

"ושסע אתו בכנפיו ולא יבדיל" (ויקרא א יז). אמר ר' יוחנן: הדיוט הזה, אם מריח הוא ריח כנפיו, נפשו סוללת עליו.¹⁶ ואתה אומר: יקרב לגבי מזבח. וכל כך למה? כדי שיהא מזבח מהודר בקורבנו של עני.

אגריפס המלך ביקש להקריב אלף עולות ביום אחד. שלח ואמר לכהן: אל יקריב אדם היום חוץ ממני. בא עני אחד ובידו שני תורים אמר לו: הקרב לי את אלו. אמר לו: המלך ציוני ואמר לי: אל יַקְרֵב אדם חוץ ממני היום. אמר לו: אדוני כהן, ארבעה אני צד בכל יום, אני מקריב שנים ומתפרנס בשנים. אם אי אתה מקריבם, אתה חותך פרנסתי. נטלם והקריבם. נראה לו לאגריפס המלך בחלום: קרבנו של עני קְדָמְךָ. שלח ואמר לכהן: לא כך אמרתי לך: אל יקריב אדם חוץ ממני היום? אמר לו: אדוני המלך, בא עני אחד ובידו שני תורים. אמר לי: הקרב לי את אלו. אמרתי לו: המלך ציוני ואמר לי: אל יקריב אדם חוץ ממני היום. אמר לי: ארבעה אני צד בכל יום, אני מקריב שנים ומתפרנס בשנים. אם אי אתה מקריבם, אתה חותך פרנסתי. לא היה לי להקריב? אמר לו: יפה עשית כל מה שעשית.¹⁷ …

מעשה באשה אחת שהביאה קומץ אחד של סולת, והיה כהן מבזה עליה ואומר: ראו מה הן מקריבות! מה בזה לאכול, מה בזה להקריב? נראה לכהן בחלום: אל תבזה עליה, כאילו נפשה הקריבה. והלא דברים קל וחומר: ומה אם מי שאינו מקריב נפש כתוב בו "נפש", מי שהוא מביא נפש על אחת כמה וכמה. הוי: כאילו נפשה הקריבה.¹⁸

שם סימן ו – צערו של העני על הקמיצה

"והביאה אל בני אהרן הכהנים" (ויקרא ב ב). תני ר' חייא: ואפילו הם רבואות.¹⁹ א"ר יוחנן: "ברוב עם הדרת מלך" (משלי יד כח).²⁰ "וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה" – מסלתה ולא כל סלתה, משמנה ולא כל שמנה.²¹ הרי שהביא מנחתו מגליא ומאספמיא ומחברותיה, וראה את הכהן שהקמיץ ואכל את השאר, אמר: אוי לי! כל הצער הזה שנצטערתי בשביל זה שיאכל? והיו מפייסין אותו ואומרים לו: ומה אם זה שלא נצטער אלא שני פסיעות בין האולם למזבח זכה לאכול, אתה שנצטערת כל הצער הזה, על אחת כמה וכמה.²²

שם סימן ז – מנחת מרחשת מול מנחת מחבת

שתי מנחות הן: "אם מנחה על המחבת קרבנך, סולת בלולה בשמן מצה תהיה" (ויקרא ב ה), "ואם מנחת מרחשת, סולת בשמן תיעשה" (שם ב ז). ובשתיהן הוא אומר: "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה' " (שם ב ח). מה בין מחבת למרחשת? שזו תִּבָּלֵל בשמן וזו תעשה בשמן כל צרכה.²³ ואמרו חכמים במשנה: מרחשת עמוקה – מעשיה רוחשים, מחבת צפה – מעשיה קשים.²⁴ כיצד? שלא יאמר אדם: אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ואביא מנחה על מחבת ואהיה אהוב לפני המקום. אמר לו הקב"ה: בני, מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה? שאין "שמן" אלא תורה ואין "שמן" אלא מעשים טובים. וכן הוא אומר: "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך" (שיר השירים א ג) – שכרינו שבאנו ללמוד תורתך, שפכת לנו תורה כשמן המורק מכלי לכלי ואין קולו נשמע. לכך נאמר: שמן תורק שמך". "על כן עלמות אהבוך" (שם) – ואפילו אומות העולם מכירים בחכמה ובבינה ובדעה ובהשכל מגיעים לגופה של תורתך, היו אוהבים אותך אהבה גמורה. בין כשהוא טוב להם בין כשהוא רע להם. לכך נאמר: "עלמות אהבוך" … ²⁵

קרא אדם ולא שנה – עדיין בחוץ עומד. שנה ולא קרא – עדיין בחוץ עומד. קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים, דומה למי שנעלמו ממנו סתרי תורה, שנאמר: "כי אחרי שובי נחמתי … בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי" (ירמיה לא, יח). אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים, ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות, ושמש תלמידי חכמים, אפילו מת עליו או נהרג עליו, הרי הוא בשמחה לעולם. לכך נאמר: "על כן עלמות אהבוך".²⁶

"מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין" כיצד? יש בו באדם תורה, יהיה נזהר שלא יבא לידי עון וחטא. אמר לו הקב"ה: בני, ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח בעולם ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם. אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו ויודע להשיב בהן תשובה שלימה במקומה. עליו הכתוב אומר: "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה" (משלי כ ה). ואומר: "ממעמקים קראתיך ה' " (תהלים קל א). ואומר: "תפילה לעני כי יעטוף" (תהלים קב א).²⁷ ברוך מי שאמר והיה העולם אמן אמן אמן.²⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: תשובה לשאלה על "עשירית האיפה" (הערה 10 לעיל): העומר (שמות טז לו), מנחת חינוך הכהנים (ויקרא ו יג), מנחת סוטה (במדבר ה טו). ויש עוד "עשירית האיפה" במנחות הבאות כנסכים, כמו בקרבן התמיד בכל יום, אבל כוונתנו הייתה למנחות 'עצמאיות'. ואולי יש עוד שלא זכרנו.