פרשות השבוע

מים ראשונים: המשכן הנזכר לראשונה בפרשתנו ומוקדש לו מקום נרחב בתורה בכלל, ספר שמות בפרט, ליווה את עם ישראל בשנות נדודיו במדבר ובהתנחלותו בארץ וסופו שהתחלף במקדש הקבע שבנה שלמה. שהרי זו אחת מהמצוות שנצטוו בני ישראל בכניסתם לארץ: למנות להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה (סנהדרין כ ע"ב). כך גם משתמע מהפטרת השבת המוקדשת למקדש שלמה. אך מסתבר שהדברים אירעו לאורך זמן רב. מינוי מלך אירע בימי שמואל ושאול, למעלה מארבע מאות שנה לאחר כיבוש הארץ בימי יהושע, ובניית מקדש שלמה עוד כחמישים שנה אחרי כן. ומה בינתיים? המשכן שנעשה לכאורה זמני ולצורך שנות המדבר, המשיך לתפקד כמקום אשר יבחר ה' לשכן שמו במשך זמן רב. המשאלה למקדש קבע בארץ ישראל שמובעת כבר בפרשת בשלח שירת הים, בפסוק: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", תחכה לא רק לארבעים שנות המדבר, אלא לארבע מאות ויותר בארץ ישראל עצמה.

וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם: (יהושע יח א).¹

וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ: שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל: וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם: (תהלים עח נח-ס).²

וַיַּעֲזָב שָׁם לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' לְאָסָף וּלְאֶחָיו לְשָׁרֵת לִפְנֵי הָאָרוֹן תָּמִיד לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: … וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' בַּבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן: לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה' עַל מִזְבַּח הָעֹלָה תָּמִיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב וּלְכָל הַכָּתוּב בְּתוֹרַת ה' אֲשֶׁר צִוָּה עַל יִשְׂרָאֵל: (דברי הימים א פרק טז פסוקים לז-מ).³

 

משנה מסכת זבחים פרק יד משניות ד-ח – מהקמת המשכן ועד מקדש שלמה

עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות.⁴ משהוקם המשכן, נאסרו הבמות ועבודה בכהנים. קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, קדשים קלים בכל מחנה ישראל.⁵ באו לגלגל, הותרו הבמות: קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, קדשים קלים בכל מקום.⁶ באו לשילה,⁷ נאסרו הבמות. לא היה שם תקרה אלא בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן – והיא היתה מנוחה: קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה.⁸ באו לנוב ולגבעון, הותרו הבמות: קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, קדשים קלים בכל ערי ישראל:⁹ באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר והיא היתה נחלה: קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, קדשים קלים ומעשר שני – לפנים מן החומה.¹⁰

גמרא זבחים דף קיח – מבארת המשנה הנ"ל

באו לשילה וכו'. מנא הני מילי?¹¹ א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כתוב אחד אומר: "ותביאהו בית ה' שילה" (שמואל א א כד), וכתוב אחד אומר:"וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם" (תהילים עח ס), וכתיב: "וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר" (שם), הא כיצד?¹² לא היתה שם תקרה, אלא אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן, והיא היתה מנוחה.¹³ קדשי קדשים. מנא הני מילי?¹⁴ א"ר אושעיא, דאמר קרא:"הישמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה" (דברים יב יג)¹⁵ – בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה, אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה.¹⁶

….

תנו רבנן: ימי אהל מועד שבמדבר – ארבעים שנה חסר אחת, ימי אהל מועד שבגלגל – ארבע עשרה, ז' שכבשו וז' שחלקו. ימי אהל מועד שבנוב וגבעון – חמשים ושבע, נשתיירו לשילה ג' מאות ושבעים חסר אחת.¹⁷

….

כי אתא רב דימי אמר רבי, בשלושה מקומות שרתה שכינה על ישראל: בשילה, ונוב וגבעון, ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין, שנאמר: "חופף עליו כל היום", כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין … שכינה בחלק בנימין וסנהדרי גדולה בחלק יוסף, מדמצינו בבית עולמים דשכינה בחלקו של בנימין וסנהדרין בחלק יהודה!¹⁸

בראשית רבה צג יב, פרשת ויגש – משכן שילה בתפר בין שני בני רחל

"ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך" (בראשית מה יד). וכי שני צווארים היו לו לבנימין? אלא אמר רבי אלעזר בן פדת: יוסף ראה ברוח הקודש ששני בית המקדשות עתידין ליבנות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב. ובנימין בכה על צואריו, ראה שמשכן שילה עתיד להיעשות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב.¹⁹

רש"י דברים פרק יב פסוקים ה-יא – משכן שילה הוא "לשכנו תדרשו"

לשכנו תדרשו – זה משכן שילה: … כי לא באתם – כל אותן ארבע עשרה שנה: אל המנוחה – זו שילה: הנחלה – זו ירושלים: … שמה תביאו וגו' – למעלה אמרו (פסוק ו) לענין שילה וכאן אמור לענין ירושלים.²⁰

רש"י תהלים פרק סג פסוק ג – דוד מייחל שהמקדש יהיה כשילה

כן בקדש חזיתיך וגו' – כמו כאשר צמאתי לראות עוזך וכבודך. כדרך שחזיתיך במקדש משכן שילה תשבע נפשי במראות עזך וכבודך.²¹

רש"י יהושע פרק כב פסוקים יב, כד – שניים וחצי השבטים מכבדים את שילה

לעלות עליהם לצבא – לפי שנאסרו הבמות משנקבע המשכן בשילה: מִדְּאָגָה מִדָּבָר²² – מחמת דאגת יראת דבר חרפה, עשינו. כמה שמפרש, פן יאמרו בניכם מחר לחרף את בנינו, כשילכו להקריב במשכן שילה. שמא יאמרו: מה לכם ולה'? והלא גבול נתן בינינו וביניכם את הירדן – זו דאגנו ועשינו.²³

במדבר רבה יד א, פרשת נשא – איסור במה בתקופת שילה

"לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי" (תהלים ס ט) – מדבר בארבעה שהקריבו באיסור במה.²⁴ "לי גלעד" – אמר האלהים, שלא יבוא אדם ויהרהר אחר אליהו שמגלעד שהקריב באיסור במה ובנה מזבח בהר הכרמל והקריב עליו קרבן ובית המקדש היה קיים … אמר הקב"ה: אני הוא שאמרתי לו שיעשה כך … "ולי מנשה" – שלא יאמר אדם ויהרהר אחר גדעון בן יואש שהיה מן מנשה … שהקריב באיסור במה. א"ר אבא בר כהנא: שבע עבירות עבר גדעון באותה שעה: שֶׁקָּרֵב²⁵ והיה זר, ובן כמרים, והקריב בלילה, ומעצי אשרה, ושור מוקצה לעבודת כוכבים, ושור נעבד, ובאיסור במה, שהרי המשכן היה בשילה. אמר האלהים: אל יהרהר אדם אחריו, לשמי עשה ואני הוא שאמרתי לו וכו'.²⁶

פסל מיכה, שופטים שופטים פרק יח פסוק לא – פסל מיכה

וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה:

מסכת סנהדרין קג ע"ב: תניא, רבי נתן אומר: מגרב לשילה שלשה מילין, והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה.²⁷

שופטים פרק כא פסוק יט – חג המחולות בשילה

וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה: … וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן.²⁸

מדרש שמואל (בובר) פרשה א סימן ה – עלייה לרגל לשילה

"כי האלהים מענה בשמחת לבו" (קהלת ה יט), זה אלקנה, כשהיה מדריך את ישראל ומעלה אותן לשילה. לא בדרך שהיה עולה בשנה הזאת היה עולה בשנה אחרת. אלא בכל שנה ושנה היה עולה בדרך אחרת, בשביל לשמע את ישראל להעלותן לשילה, לפיכך הכתוב מייחסו: "ויהי איש אחד מן הרמתים".²⁹

שמואל א פרק ג פסוקים כ-כא – שמואל בסוף ימי משכן שילה

וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה': וַיֹּסֶף ה' לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה כִּי נִגְלָה ה' אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ בִּדְבַר ה': ³⁰

תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק א הלכה א – חורבן שילה בהשוואה לחורבן המקדשים

ר' יוחנן בר תורתא אמר: מצאנו שלא חרבה שילה אלא שהיו מבזים את המועדות ומחללין את הקדשים. מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדי כוכבים ומזלות ומגלי עריות ושופכין דמים. אבל בשני מכירין אנו אותם, שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרות וכל ווסת טובה היתה בהן, אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם. וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד ע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים.³¹

במדבר רבה יב יד פרשת נשא – אוהליך יעקב

"המשכן".³² זהו שכתוב: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר ד ה). "מה טובו אהליך" – זה אוהל מועד שבמדבר ושבגלגל ושבשילה ובנוב וגבעון. "משכנותיך ישראל" – אל תהי קורא משכנותיך אלא מַשְׁכּוֹנוֹתֶיךָ – שהמשכן והמקדש נתמשכנו ע"י ישראל בעת שחטאו., משכן מנין? שנאמר: "ויטש משכן שילה, אוהל שיכן באדם" (תהלים עח ס) – שנתמשכן ע"י ישראל, שנקראו "אדם": "ואתן צאני, צאן מרעיתי, אדם אתם" (יחזקאל לד לא). המקדש מנין? שנאמר: "שפך חרון אפו ויצת אש בציון" (איכה ד יא), ואומר: "חבול חבלנו לך" (נחמיה א ז) – זה מקדש ראשון ומקדש שני. כמו שאתה אומר: "אם חבול תחבול שלמת רעך" (שמות כב כה). לכך נקרא משכן, שכך אמר לו הקב"ה למשה: אמור להם לישראל שיעשו לי משכן שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם.³³

אבן עזרא בראשית פרק מט פסוק י – מי זה "שילה" בברכת יעקב ליהודה

"לא יסור שבט מיהודה" – לא יסור שבט גדולה מיהודה עד שבא דוד שהוא תחילת מלכות יהודה … "עד כי יבוא שילה" … יש מי שפירש אותו על עיר שילה, ויפרש יבוא כמו "ובא השמש" (ויקרא כב ז), או: עד כי יבוא – קץ שילה, כי כן כתוב: "ויטוש משכן שילה" (תהלים עח ס), ואחר כן: "ויבחר בדוד עבדו" (שם, ע), גם זה איננו רחוק.³⁴

רשב"ם בראשית פרק מט פסוק י – וויכוח עם הנוצרים

"ולו יקהת עמים" – קבוצת האומות שהיו כפופים תחת שלמה אביו … נתקבצו שם להמליך רחבעם כדכתיב: "וילך רחבעם שכמה כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו". ושכם אצל שילה כדכתיב ביהושוע: "ויאסוף יהושוע את כל שבטי ישראל שכמה" … וגם בשופטים: "הנה חג י"י בשילה וגו' למסילה העולה מבית אל שכמה". וגם בירמיה: "ויבאו האנשים משכם משילו ומשמרון". וקרקע חלקה היה בשכם סביב האלה אשר עם שכם הראויה להתקבץ שם בני אדם ולכבוד משכן אשר בשילה הסמוך שם.³⁵ ופשט זה תשובה למינין. שאין כתוב כי אם שילה שם העיר … ולא "שלו" כתוב כאן כדברי העברים ולא שליח כדברי הנוצרים.³⁶

שבת שלום

מחלקי המים

 

שילה הקדומה