פרשות השבוע

מים ראשונים: במעבר בין ספר בראשית לספר שמות, מתבקשת השאלה האם כל המהלך של הירידה למצרים שהתחילה במשאלה: "להחיות עם רב", "לגור בארץ באו עבדיך כי אין מרעה לצאן" וסופה בשעבוד ובעבודת פרך – האם מהלך זה היה כורח המציאות? האמנם הייתה זאת גזירה משמים או שמא מעשה ידי אדם? האם לא חל גם על מעשה רב זה, מהלך היסטורי-לאומי כה מרכזי, העיקרון הבסיסי של בחירה חופשית?¹ כבר נדרשנו בעקיפין לנושא זה בדברינו אל תירא מרדה מצרימה בפרשת ויגש ובדפים אחרים, אך נראה שיש מקום להתגדר בו, לרכז, להוסיף ולחדש. הנושא יכול להתאים לכל אחת מהפרשיות החותמות את ספר בראשית: וישב – ויחי, או הפותחות את ספר שמות: שמות – בא. הסיבה שמיקמנו אותו בפרשת וארא דווקא, תובהר אולי במהלך הדברים.

… בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם … וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם: וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (יחזקאל פרק כ, פסוקים א-ט).²

 

שמות רבה טז ב – משכו וקחו, הניחו מעשיכם הרעים

וכן אתה מוצא לישראל כשהיו במצרים היו עובדין עבודת כוכבים ולא היו עוזבין אותה, שנאמר: "איש את שקוצי עיניהם לא השליכו" (יחזקאל כ ח). אמר לו הקב"ה למשה: כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים, לא יִגָאָלוּ. לך ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים ולכפור בעבודת כוכבים. זהו שכתוב: "משכו וקחו לכם" – כלומר, משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן ושחטו אלוהיהם של מצרים ועשו הפסח. שבכך הקב"ה פוסח עליכם. הוי: "בשובה ונחת תושעון" (ישעיה ל טו).³

פירוש ספורנו הקדמה לתורה – הברית עם אברהם

… ובכן סיפר כי בסוּר תקות תשובת המין האנושי בכללו, כאשר כונן להשחית כל תיקון אלהי פעמים שלוש, הפליא ה' חסיד לו מכל המין ובחר באברהם וזרעו להשיג בם התכלית המכוון אצלו מני שום אדם עלי ארץ כאשר התבאר. והחוט המשולש באברהם נינו ונכדו אשר מלא כבודו את כל הארץ בקראם בשמו, מצא חן בעיניו לכרות להם ברית להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם לחיי עולם ולתת מקום לזרעם כאשר יהיו לגוי מספיק לקבוץ מדיני ובו יהיו לאחדים בידו לעבדו שכם אחד.⁴

שמות רבה ה כב סוף פרשת שמות – זעקתו של משה: למה בדור שלי?

בנוהג שבעולם, בשר ודם האומר לחברו: למה אתה עושה כן? הוא כועס עליו! ומשה אמר לפני הקב"ה: "למה הרעותה לעם הזה"? אלא כך אמר לפני הקב"ה: נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהן של דור המבול היאך נדונו – מדת הדין הייתה. ומעשה דור הפלגה ושל סדומיים היאך נדונו – ומדת הדין הייתה. העם הזה, מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו? ואם בשביל שאמר אברהם אבינו: "במה אדע כי אירשנה" ואמרת לו: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך", אם כן הרי עשו וישמעאל מבניו והן צריכין להשתעבד כמו הם. ואפילו כן, היה לו להשתעבד דורו של יצחק או דורו של יעקב, לא לעם הזה שהוא בדורי! ואם תאמר מה איכפת לי? אם כן "למה זה שלחתני".⁵

"ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת". אמר ר' פנחס הכהן בן חמא: אמר לפניו: שמך הגדול גיבור ונורא הוא וכל העולם כולו מתייראין ממנו, ופרעה הרשע שמע שמעך והזיד! מהו: "והצל לא הצלת"? ר' ישמעאל אומר: והצל לא הצלת ודאי. ר' עקיבא אומר: יודע אני שאתה עתיד להצילם, אלא מה איכפת לך באותן הנתונים תחת הבנין!⁶

בראשית רבה פו פרשת וישב – בעבותות של אהבה או בשרשראות

סימן א: "בחבלי אדם אמשכם" (הושע יא ד) – זה יוסף: "וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור"; "בעבותות אהבה" – "וישראל אהב את יוסף מכל בניו"⁷.

סימן ב: "ויוסף הורד מצרימה" … הוריד לאבינו יעקב למצרים, ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר סימון אמר: לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת. מה עשו לה? משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על כורחה שלא בטובתה. כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים: בשלשלאות ובקולרין. אמר הקב"ה: בני בכורי, ואני מורידו בבזיון? ואם ליתן בלבו של פרעה, איני מורידו פומבי, אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו על כורחו שלא בטובתו.⁸

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן יח – יעקב בעבותות של אהבה, אבל יוסף?⁹

"ויוסף הורד מצרימה". זה שהכתוב אומר: "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה" (הושע יא ד). ראוין היו ישראל לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין, כשם שירדו לבבל, אילולי שקדם יוסף.¹⁰ כל מה שאירע ליוסף אירע לציון … לפיכך היה יעקב מתיירא לירד למצרים, לפי שנגזר על אברהם: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך" (בראשית טו יג), וישב לו בארץ כנען.¹¹ באו ואמרו לו נמכר יוסף שנדמה לשור, שנאמר: "בכור שורו הדר לו" (דברים לג יז). והרי הוא נתון במצרים. כיון ששמע יעקב כן אמר: הרי אני יורד למצרים, אע"פ שאני פורע שטריו של אברהם.¹² מיד ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי (בראשית מה כח), מיד ירדו כל השבטים עמו, מי גרם להם שירד למצרים? – יוסף. "בחבלי אדם אמשכם" – זה יוסף. "ויוסף הורד מצרימה".¹³

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת: וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ: (בראשית מה כח – מו ד).¹⁴

 

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק מו ג – ענה הקב"ה ליעקב מעין מחשבותיו

"ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה". אמר יעקב אבינו: יצחק אבי בקש לרדת מצרימה, אמר לו הקב"ה: "אל תרד מצרימה", ואני היאך אני יורד? לפיכך: "ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק" – על שם שעיכבו ליצחק מלרדת מצרימה וליעקב צוה לרדת. וראיה לדבר שהרי אמר לו הקב"ה: אל תירא מרדה מצרימה – אע"פ שעכבתי את אביך מלרדת, אתה רד. ונראין הדברים, שהרי ענה לו הקב"ה מעין מחשבותיו.¹⁵

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק מז – לגור ירדנו, לא להשתקע

"ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו"¹⁶ – כיון שאמר להם: מה מעשיכם? אמרו לו: רועי צאן עבדיך. בקש להם: מה הנאה יש לי מכם שבאתם בארצי? הלוא כל רועי צאן הוא תועבת מצרים? וקודם שדבר הוא, התחילו הם לומר: לגור בארץ באנו. לא ירדנו פה להשתקע אלא לגור בארץ באנו, כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך. הא אם היה מרעה, לא באנו למצרים. ושמא תאמר לא היה רעב גדול? תלמוד לומר: כי כבד הרעב, הא תדע כי אנוסים ירדנו.¹⁷

שכל טוב (בובר) שמות פתיחה – מעבותות אהבה לעיוות הדרך

כי היה ראוי לפרעה לבוא ולכבוש את ארץ חברון במצור ולהוציא מתוכו את יעקב ואת ביתו בכבלי ברזל ונחושת ולהורידם למצרים, לקיים גזירת הבורא, שנאמר: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (שם שם).¹⁸ ומשכם שם הבורא בחבלי אדם בעבותות אהבה, כדכתיב: "שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף" (תהלים קה יז). ומאהבת יעקב את יוסף אמר: "אלכה ואראנו בטרם אמות" (בראשית מה כח). וניתן חינם בעיני פרעה ועבדיו, שנאמר: "במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך" (שם מז ו). וכשעיוותו את דרכם לפני בוראם ובגדו בתורת הדעת, ונטמאו בשיקוצי עיניהם ודבקו בגילולי מצרים כבוגדים, הקים הקב"ה עליהם מלך איתן הפכפך ועקלתון וחידש גזירותיו והעבידם בפרך.¹⁹

מסכת שבת דף י עמוד ב – אל ישנה אדם בין הבנים

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מֵילַת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו – נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.²⁰

בראשית רבה פז א פרשת וישב – בגין הוצאת דיבה ולשון הרע?

"ויהי אחר הדברים האלה" (בראשית לט ז). "וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר לֵב" (משלי ז ז). "וארא בפתאים" – אלו השבטים … "אבינה בבנים נער" – זה יוסף, "חסר לב" – שהיה אומר לשון הרע על אחיו. יש חסר לב יותר מזה? [ומתמן נתגלגלה ירידתן למצרים]. "והנה אשה לקראתו" – זו אשתו של פוטיפר.²¹

רמב"ן בראשית מז כח תחילת פרשת ויחי – גלות מצרים כמודל לשאר הגלויות

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה – כבר הזכרתי (לעיל מג יד) כי רדת יעקב למצרים הוא גלותינו היום ביד החיה הרביעית (דניאל ז ז) רומי הרשעה. כי בני יעקב הם עצמם סבבו רדתם שם במכירת יוסף אחיהם.²² ויעקב ירד שם מפני הרעב, וחשב להינצל עם בנו בבית אוהב לו, כי פרעה אוהב את יוסף וכבן לו. והיו סבורים לעלות משם ככלות הרעב מארץ כנען … והנה לא עלו, אבל ארך עליהם הגלות … וכן אנחנו עם רומי ואדום. אחינו הסיבונו ביאתינו בידם, כי כרתו ברית עם הרומיים. ואגריפס המלך האחרון לבית שני ברח אליהם לעזרה. ומפני הרעב נלכדו אנשי ירושלים, והגלות ארך עלינו מאד, לא נודע קצו כשאר הגליות. ואנחנו בו כמתים אומרים: יבשו עצמותינו נגזרנו לנו.²³ ויעלו אותנו מכל העמים מנחה לה', ויהיה להם אבל כבד בראותם כבודנו. ואנחנו נראה בנקמת ה', יקימנו ונחיה לפניו.²⁴

רמב"ן בראשית יב פרשת לך לך – אברהם יורד למצרים וחוזר לארץ

ואמר "למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך", כל ימי היותנו גרים בארץ הזאת עד עבור הרעב.  כי אברהם מפני הרעב בא לגור בארץ, וכעבור הרעב ישוב לארץ אשר נצטוה עליה ונתנה השם לו ולזרעו. והיה חושב שיחיו נפשם ברעב ויבא להם ריוח והצלה מאת האלהים לשוב, או שיתכן להם לברוח לארץ כנען בהתיאשם ממנה.²⁵

אברבנאל דברים פרק כו – חלקם של אבות האומה והאמהות

ויש מי שפירש בפסוק "ארמי אובד אבי וירד מצרימה", שראה המגיד²⁶ לבאר הסיבה שהביאתם למצרים, באומרו שמפי עליון לא יצא עליהם הרע ההוא, כי אם מעצמו. כמו שאמר משה רבינו: "וירדו אבותינו מצרימה".²⁷ ויהושע אמר: "ויעקב ובניו ירדו מצרימה".²⁸ וידוע הוא שקנאת השבטים ביוסף ושנאתם היא היתה הסיבה והגלגול לרדתם למצרים. אבל הקנאה והשנאה ההיא, שהיו בהם מדות פחותות, לא נמשכו בהם מאבותיהם אברהם ושרה … אמנם נמשכו להם אותן המדות המגונות מטבע אמותם, שהיו שאר בשר ללבן הארמי. כי הנה רבקה זקנתם נתיחסה לו … לזה אמר המגיד כי ארמי אבי אמה גרם נזק ואבדון בבית אביה, בהתילד בבניו תכונות רעות בם עשו מה שעשו, אשר לסיבתם ירדו מצרים.²⁹

כלי יקר שמות כא ב פרשת משפטים – דין עבד עברי חוזר למכירת יוסף

"כי תקנה עבד עברי". טעם להתחלת כל הדינין בשילוח העבד חופשי לשש, לפי שהדברות מתחילין "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", אמר כאן: כשם שהיית עבד וחופשה ניתן לך כי פדיתיך מבית עבדים, כך תקרא דרור וחופשי לעבדך הנמכר לך בגניבתו. כי גם אתם נמכרתם בגניבת יוסף שמכרוהו השבטים ונתגלגל הדבר שירדו על ידו למצרים לבית עבדים. ואף על פי כן, יצאתם לחופשי. כן גם אתם לרבות עבדכם תשלחו חופשי.³⁰

כלי יקר בראשית פרק מז פסוק כז – השתקעו ולא רצו לצאת

"וישב ישראל בארץ גושן … ויפרו וירבו מאד". כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר כי הקב"ה גזר עליהם "כי גר יהיה זרעך", והמה ביקשו להיות תושבים במקום שנגזר עליהם גרות … הפסוק מאשימם על ישיבה זו שביקשו אחוזה בארץ לא להם. ולא כך אמרו אל פרעה "לגור בארץ באנו"? מלמד שמתחילה לא ירדו להשתקע שמה אלא לגור כמדייר בי דיירא ועכשיו חזרו מדבריהם. וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים, עד שהוצרך הקב"ה להוציאם משם ביד חזקה, ואותן שלא רצו לצאת מתו בשלושת ימי אפילה.³¹

אלשיך שמות פרק א – האם הפדות מצדיקה את השעבוד? איפה הדורות שלא זכו?

והנה לבוא אל הענין, ראוי כל איש חכם לבב לדרוש ולתור בחכמה, על מה עשה ה' ככה לקדושים אשר בארץ, יעקב וכל הנפש הבאה מצרימה, לתת תחת סבלות מצרים את בניהם ובני בניהם מאתים ועשר שנה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה? מה פשעם ומה חטאתם? והלא לא חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא חלילה:

עוד שמעתי אומרים, שהוא למען הודיעם את כוחו הגדול, למען יאמינו בו יתברך בתת להם התורה. כי עיניהם ראו את ידו יתברך הגדולה והחזקה, בכל האותות והמופתים אשר עשה במצרים. ויש סעד לזה, מאמר הכתוב: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", וכן הוא אומר: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וכו' ".³² אך הנה כל זה איננו שוה. כי אם אל היות מה שהוציאם ביד חזקה בכל המכות הגדולות ההם, שהיה למען ידעו ישראל גדולתו יתברך, אך אעיקרא דדינא פירכא: למה גלו ישראל? האם יתכן כי למען יראו מכות היציאה הקדים גלותם בחומר ובלבנים רד"ו שנה? ומה הרוויחו הדור הראשון והשני, שהוחל בהם השעבוד ומתו שמה? כדי שיראו הדור השלישי שיצאו את מכות הארץ ההיא? וטוב טוב היה כי הדור הראשון יראו את מעשה ה' כי נורא הוא, לדעת את ה', והיו מתנחמים על צרתם בתועלת יציאתם.³³

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראה פירוש רש"ר (ר' שמשון רפאל הירש) לבראשית מה יא: "על ידי משקל שני סלעי מילת – כביטוי חז"ל (שבת י ע"ב) – שיעקב הוסיף על כתונת יוסף, התגשמה הברית בין הבתרים. בארץ כנען לא הייתה משפחת יעקב נעשית לעם. תוך גידולה, הייתה נטמעת בסביבתה. כדי להיות לעם בלא להתבולל, היה עליה לבוא אל תוך אומה שמעצם טבעה התנגדה לתכונה היהודית – וזו הייתה מצרים. כך, לאחר מכן, הקנאות שבנתה את הגיטאות, היא שהייתה כלי שרת בידי ה', כדי להרחיק אותנו מכל תרבות החטאים של ימי הביניים, ולמען נטפח בחוגנו הצר את אושר המשפחה ואת רוח המשפחה והקהילה. למען יוקצה לנו במצרים מחוז מיוחד להתפתחותנו, נאלץ האחד לעבור לפנינו, להיות "אב" לפרעה ומושל בכל הארץ. ולמען לא יוכל שום מצרי לטעון שאין מקום לעברים במצרים, שכן לא נולדו שם, נאלצו כל המצרים לעזוב את אדמת אבותיהם, להיות הם עצמם גרים באדמה שיעבדוה מעתה. בדומה לכך, הזרם המופלא של נדידת העמים הירבה גרים על אדמת אירופה, בשעה ששבט יעקב פתח במסעו הגדול אל תפוצת בני אירופה. לעומת צווי הגירוש של אי-סובלנות גרמנית: "אין מקומכם כאן", העמידה ההיסטוריה שאלה תחת שאלה: "כלום עריסת סבך עמדה כאן?".

מי יגול עפר מעיניך, רבי שמשון רפאל הירש, לראות איך נשרפו עד אפר הגטו המשפחתי והאמנציפציה הגרמנית "הנאורה" בכבשני אושוויץ, ורק בהר ציון התקיים: "והייתה פליטה והיה קודש". ולא נוסיף עוד על דברי הרש"ר, רק נחזור ונקרא את דברי יחזקאל ושני מדרשי שמות רבה בהם פתחנו וקריאת התיגר של משה שם על "אידיאל" שעבוד מצרים.

מים אחרונים 2: הבאנו שני פירושי רמב"ן לעיל, שונים מה בגישתם לגבי "גזירת" הירידה לגלות מצרים. בקריאה שנייה, יש לרמב"ן שיטה כוללת בנושא זה הבאה לידי ביטוי במספר מקומות לאורך ספר בראשית שיש לצרפם יחד ולדון בהם בגיליון נפרד. ראה פירושיו במקומות הבאים: בראשית פרשת לך לך, פרק יב פסוקים י – יא, פרשת ויגש, פרק מו פסוקים א – ב, תחילת פרשת ויחי פרק מז פסוק כח. וכבר זכינו להשלים את הדף מוטיב הגלות בספר בראשית בשיטת רמב"ן בפרשת ויחי.