פרשות השבוע

כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן: (ויקרא כג י).¹

שׁוֹר אוֹ־כֶשֶׂב אוֹ־עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה': (ויקרא כב כז).²

ויקרא רבה כז ו פרשת אמור – לא הטרחתי אתכם

"עַמִּי מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי: כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת־מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" (מיכה ו ג-ד).³ … כך אמר להם הקב"ה לישראל: שלושה שלוחים שלחתי לכם: משה, אהרן ומרים. שמא אכלו מכם? שמא שתו מכם? שמא הטריחו עליכם כלום? לא בזכותם אתם מתפרנסים? …⁴ אמר ר' יצחק: משל למלך ששלח פרוסדגמא שלו למדינה.⁵ מה עשו בני המדינה? עמדו על רגליהם ופרעו את ראשיהם וקראוה באימה וביראה, ברתת ובזיע.⁶ כך אמר הקב"ה לישראל: קְרִיַת שמע היא פרוסדגמא שלי. לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם שתהו קורים אותה, לא עומדים על רגליכם ולא פורעים ראשיכם, אלא: "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו ז).⁷

אמר ר' יהודה בר ר' סימון: אמר הקב"ה: עשרה מיני בהמות מסרתי לך, שלושה ברשותך ושבעה אינם ברשותך. שלשה ברשותך: "שור שה כשבים ושה עזים" (דברים יד ד). ושבעה אינם ברשותך: "איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" (שם ה). לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם להתייגע בהרים להביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך, אלא ממה שברשותך, מן הגדל על אבוסך. זהו שכתוב: "שור או כשב או עז".⁸

שמות רבה לד א – בכוחו של כל אחד ואחד

"שדי לא מצאנוהו שגיא כח" (איוב לז כג)⁹ … מי ששומע הפסוק הזה אומר: שמא חירופים הוא?¹⁰ … אלא כך אמר אליהוא: לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה עם בריותיו, שאין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו, ואינו בא על האדם אלא לפי כוחו. אתה מוצא כשנתן הקב"ה את התורה לישראל, אילו היה בא עליהם בחוזק כוחו לא היו יכולים לעמוד, שנאמר: "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד – ומתנו" (דברים ה כב). אלא, לא בא עליהם אלא לפי כוחם, שנאמר: "קול ה' בכח" (תהלים כט ד) – בכוחו אינו אומר, אלא בכח, לפי כוחו של כל אחד ואחד.¹¹

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ב – אין הקב"ה בא בטרחות על ישראל

… ובשעה שאמר: "ונתנו איש כופר נפשו (שמות ל יב), אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מי יכול לתת פדיון נפשו? … אמר לו הקב"ה למשה: לא כשאתה סבור, אלא: זה יתנו – כזה יתנו. ר' הונא בשם רבי: שדי לא מצאנוהו שגיא כח – לא מצינו כוחו של הקב"ה, ואין הקב"ה בא בטרחות על ישראל. וכיון ששמע משה כך, התחיל לשבח בישראל ואומר: אשרי העם שי"י אלהיו אשרי העם שככה לו (תהלים קמד טו),¹² "אשרי שאל יעקב בעזרו" (שם קמו ה).¹³

ויקרא רבה כח ב,ג – שכר הרוח ¹⁴

"מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" (קהלת א ג). אמר ר' חייא בר אבא: בנוהג שבעולם, אדם מכבס את כסותו בימות הגשמים, בוא וראה כמה צער וכמה יגיע רואה עד שמנגבו. ואני משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ומנגבן ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואין אתם מביאין לי את העומר?¹⁵

אמר ר' בניה: בוא וראה כמה צער וכמה יגיע רואין עד שמביאין את העומר. כאותה ששנינו: "קצרוהו ונתנוהו בקופות והביאוהו לעזרה, היו מהבהבין אותו באור כדי לקיים בו מצוות קלי דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים בקנים ובקלחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך. נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב כדי שיהא האור שולט בכולו. שטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו. נתנוהו ברחיים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון, שהוא מנופה בי"ג נפה. כיצד הן עושין? שלוחי בית דין יוצאין מערב יום טוב, עושין אותו כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח לקצור. כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול.¹⁶

אמר רבי סימון:  אמר לו הקב"ה לאדם זה: "הרי חרשת וקצרת ועמרת ועשיתה ערימה. הרי ערימה עשויה?¹⁷ אם אין אני מוציא לך מעט רוח יכול אתה לזרות? אפילו שכר אותו הרוח יכול את ליתן? זהו שכתוב: "מה יתרון לו שיעמול לרוח" (קהלת ה טו).¹⁸

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים כז א פרשת ראה – שבועות רק יום אחד

חג המצות שבעת ימים וחג הסוכות שבעת ימים, לפי שאינן עונת מלאכה. אבל עצרת שהיא עונת מלאכה הוא יום אחד. מלמד שחס הקב"ה על טורחן של ישראל, דברי רבי ישמעאל.¹⁹

מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א – גם לא בטרוניא לגויים

… אמרו לפניו: רבש"ע, תנה לנו מראש ונעשנה, אמר להן הקב"ה שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה. ומי מצית אמרת הכי? והא אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: אשר אנכי מצוך היום? היום לעשותם – ולא למחר לעשותם, היום לעשותם – ולא היום ליטול שכר! אלא, שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.²⁰

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פט א פרשת נשא – חוקים ישרים ותורות אמת  

"ונקה האיש מעון" … לפי שאין הקב"ה בא עם בריותיו בטרוניא ולא נתן להם חוקים כדי ליגען וכדי לטרדן מן העולם, אלא משפטים ישרים ותורות אמת. ואין הקב"ה מביא את האדם בדין, אלא על דבר שנצטוה ובידו כח לעשות (כדי) שידו מגעת. שהרי הקרבנות לא אמר לישראל להביא איל וצבי ויחמור אלא מן הגדלים בעדרו. וכן הנביא אומר (מיכה ו) עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי.²¹

תהלים פרק נ פסוקים ז-י – לא אקח מביתך פר

שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי: לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד: לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים: כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף:²²

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כח סימן ט – מיעוט הקרבנות בשמיני עצרת

א"ר אלכסנדרי: למלך שבאת לו שמחה. כל שבעת ימי המשתה היה בנו של מלך טרוח עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה, אמר המלך לבנו: בני, יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טרוח עם האורחים, ועכשיו אני ואתה נשמח יום אחד. ואיני מטריח עליך הרבה אלא תרנגול אחד וליטרא אחת של בשר.

כך, כל שבעת ימי המשתה, ישראל עסוקים בקורבנותיהם של אומות העולם, דא"ר פנחס כל אותן שבעים פרים שהיו ישראל מקריבין בחג כנגד שבעים אומות העולם …  וכיון שיצאו שבעת ימי החג אמר הקב"ה לישראל: בניי, יודע אני שכל שבעת ימי החג הייתם עסוקים בקרבנותיהם של אומות העולם, ועכשיו אני ואתם נשמח יחד. ואיני מטריח עליכם הרבה, אלא "פר אחד איל אחד". וכיון ששמעו ישראל כך, התחילו מקלסין להקב"ה ואומרים: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח: כד).²³

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: התמקדנו במוטיב שאין הקב"ה מטריח את בריותיו. מה עם המוטיב הנגדי שבני אדם מטריחים את הקב"ה (ואולי גם מטריחים זה את זה)? נגענו במקצת במוטיב זה בהערה 19 לעיל והראינו פנים לכאן ולכאן. ראו בהקשר זה גם את דברי משה בפרשת קרח, במדבר רבה יח: "משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם שתים ושלש. כשסרח רביעית נתרשלו ידי אוהבו של מלך אמר: כמה פעמים אטריח את המלך? אף כאן משה, חטאו בעגל: ויחל משה ויהי העם, במתאוננים: ויתפלל משה, במרגלים: ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, במחלוקתו של קרח אמר: כמה אוכל להטריח את המקום. לפיכך: וישמע משה ויפול על פניו". ראו גם גמרא תענית כד ע"א את דבריו הקשים של רבי יוסי דמן יוקרת לבנו: "בני, אתה הטרחת את קונך"! והסוף הטראגי שם. וספציפית לגבי משה, ראו דברינו חילופי דורות ומשמרות בפרשת פנחס. נראה שיש להעמיק בנושא בני אדם המטריחים את הקב"ה בנפרד ובהזדמנות אחרת. ובינתיים, זכינו להשלים דף בנושא קרוב אחר, טרחא דציבורא (טרחת הציבור) בדפים המיוחדים.