אין הקב"ה בא בִּטְרָחוֹת עם בריותיו | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

אין הקב"ה בא בִּטְרָחוֹת עם בריותיו

פרשת אמור, תשע"ד, תשפ"ד

עדכון אחרון: 15/05/2024

כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן: (ויקרא כג י).1

שׁוֹר אוֹ־כֶשֶׂב אוֹ־עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה': (ויקרא כב כז).2

 

ויקרא רבה כז ו פרשת אמור – לא הטרחתי אתכם

"עַמִּי מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי: כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת־מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" (מיכה ו ג-ד).3 … כך אמר להם הקב"ה לישראל: שלושה שלוחים שלחתי לכם: משה, אהרן ומרים. שמא אכלו מכם? שמא שתו מכם? שמא הטריחו עליכם כלום? לא בזכותם אתם מתפרנסים? …4 אמר ר' יצחק: משל למלך ששלח פרוסדגמא שלו למדינה.5 מה עשו בני המדינה? עמדו על רגליהם ופרעו את ראשיהם וקראוה באימה וביראה, ברתת ובזיע.6 כך אמר הקב"ה לישראל: קְרִיַת שמע היא פרוסדגמא שלי. לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם שתהו קורים אותה, לא עומדים על רגליכם ולא פורעים ראשיכם, אלא: "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו ז).7

אמר ר' יהודה בר ר' סימון: אמר הקב"ה: עשרה מיני בהמות מסרתי לך, שלושה ברשותך ושבעה אינם ברשותך. שלשה ברשותך: "שור שה כשבים ושה עזים" (דברים יד ד). ושבעה אינם ברשותך: "איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" (שם ה). לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם להתייגע בהרים להביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך, אלא ממה שברשותך, מן הגדל על אבוסך. זהו שכתוב: "שור או כשב או עז".8

שמות רבה לד א – בכוחו של כל אחד ואחד

"שדי לא מצאנוהו שגיא כח" (איוב לז כג)9 … מי ששומע הפסוק הזה אומר: שמא חירופים הוא?10 … אלא כך אמר אליהוא: לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה עם בריותיו, שאין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו, ואינו בא על האדם אלא לפי כוחו. אתה מוצא כשנתן הקב"ה את התורה לישראל, אילו היה בא עליהם בחוזק כוחו לא היו יכולים לעמוד, שנאמר: "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד – ומתנו" (דברים ה כב). אלא, לא בא עליהם אלא לפי כוחם, שנאמר: "קול ה' בכח" (תהלים כט ד) – בכוחו אינו אומר, אלא בכח, לפי כוחו של כל אחד ואחד.11

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ב – אין הקב"ה בא בטרחות על ישראל

… ובשעה שאמר: "ונתנו איש כופר נפשו (שמות ל יב), אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מי יכול לתת פדיון נפשו? … אמר לו הקב"ה למשה: לא כשאתה סבור, אלא: זה יתנו – כזה יתנו. ר' הונא בשם רבי: שדי לא מצאנוהו שגיא כח – לא מצינו כוחו של הקב"ה, ואין הקב"ה בא בטרחות על ישראל. וכיון ששמע משה כך, התחיל לשבח בישראל ואומר: אשרי העם שי"י אלהיו אשרי העם שככה לו (תהלים קמד טו),12 "אשרי שאל יעקב בעזרו" (שם קמו ה).13

ויקרא רבה כח ב,ג – שכר הרוח 14

"מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" (קהלת א ג). אמר ר' חייא בר אבא: בנוהג שבעולם, אדם מכבס את כסותו בימות הגשמים, בוא וראה כמה צער וכמה יגיע רואה עד שמנגבו. ואני משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ומנגבן ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואין אתם מביאין לי את העומר?15

אמר ר' בניה: בוא וראה כמה צער וכמה יגיע רואין עד שמביאין את העומר. כאותה ששנינו: "קצרוהו ונתנוהו בקופות והביאוהו לעזרה, היו מהבהבין אותו באור כדי לקיים בו מצוות קלי דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים בקנים ובקלחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך. נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב כדי שיהא האור שולט בכולו. שטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו. נתנוהו ברחיים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון, שהוא מנופה בי"ג נפה. כיצד הן עושין? שלוחי בית דין יוצאין מערב יום טוב, עושין אותו כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח לקצור. כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול.16

אמר רבי סימון:  אמר לו הקב"ה לאדם זה: "הרי חרשת וקצרת ועמרת ועשיתה ערימה. הרי ערימה עשויה?17 אם אין אני מוציא לך מעט רוח יכול אתה לזרות? אפילו שכר אותו הרוח יכול את ליתן? זהו שכתוב: "מה יתרון לו שיעמול לרוח" (קהלת ה טו).18

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים כז א פרשת ראה – שבועות רק יום אחד

חג המצות שבעת ימים וחג הסוכות שבעת ימים, לפי שאינן עונת מלאכה. אבל עצרת שהיא עונת מלאכה הוא יום אחד. מלמד שחס הקב"ה על טורחן של ישראל, דברי רבי ישמעאל.19

מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א – גם לא בטרוניא לגויים

… אמרו לפניו: רבש"ע, תנה לנו מראש ונעשנה, אמר להן הקב"ה שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה. ומי מצית אמרת הכי? והא אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: אשר אנכי מצוך היום? היום לעשותם – ולא למחר לעשותם, היום לעשותם – ולא היום ליטול שכר! אלא, שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.20

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פט א פרשת נשא – חוקים ישרים ותורות אמת  

"ונקה האיש מעון" … לפי שאין הקב"ה בא עם בריותיו בטרוניא ולא נתן להם חוקים כדי ליגען וכדי לטרדן מן העולם, אלא משפטים ישרים ותורות אמת. ואין הקב"ה מביא את האדם בדין, אלא על דבר שנצטוה ובידו כח לעשות (כדי) שידו מגעת. שהרי הקרבנות לא אמר לישראל להביא איל וצבי ויחמור אלא מן הגדלים בעדרו. וכן הנביא אומר (מיכה ו) עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי.21

תהלים פרק נ פסוקים ז-י – לא אקח מביתך פר

שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי: לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד: לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים: כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף:22

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כח סימן ט – מיעוט הקרבנות בשמיני עצרת

א"ר אלכסנדרי: למלך שבאת לו שמחה. כל שבעת ימי המשתה היה בנו של מלך טרוח עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה, אמר המלך לבנו: בני, יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טרוח עם האורחים, ועכשיו אני ואתה נשמח יום אחד. ואיני מטריח עליך הרבה אלא תרנגול אחד וליטרא אחת של בשר.

כך, כל שבעת ימי המשתה, ישראל עסוקים בקורבנותיהם של אומות העולם, דא"ר פנחס כל אותן שבעים פרים שהיו ישראל מקריבין בחג כנגד שבעים אומות העולם …  וכיון שיצאו שבעת ימי החג אמר הקב"ה לישראל: בניי, יודע אני שכל שבעת ימי החג הייתם עסוקים בקרבנותיהם של אומות העולם, ועכשיו אני ואתם נשמח יחד. ואיני מטריח עליכם הרבה, אלא "פר אחד איל אחד". וכיון ששמעו ישראל כך, התחילו מקלסין להקב"ה ואומרים: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח: כד).23

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: התמקדנו במוטיב שאין הקב"ה מטריח את בריותיו. מה עם המוטיב הנגדי שבני אדם מטריחים את הקב"ה (ואולי גם מטריחים זה את זה)? נגענו במקצת במוטיב זה בהערה 19 לעיל והראינו פנים לכאן ולכאן. ראו בהקשר זה גם את דברי משה בפרשת קרח, במדבר רבה יח: "משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם שתים ושלש. כשסרח רביעית נתרשלו ידי אוהבו של מלך אמר: כמה פעמים אטריח את המלך? אף כאן משה, חטאו בעגל: ויחל משה ויהי העם, במתאוננים: ויתפלל משה, במרגלים: ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, במחלוקתו של קרח אמר: כמה אוכל להטריח את המקום. לפיכך: וישמע משה ויפול על פניו". ראו גם גמרא תענית כד ע"א את דבריו הקשים של רבי יוסי דמן יוקרת לבנו: "בני, אתה הטרחת את קונך"! והסוף הטראגי שם. וספציפית לגבי משה, ראו דברינו חילופי דורות ומשמרות בפרשת פנחס. נראה שיש להעמיק בנושא בני אדם המטריחים את הקב"ה בנפרד ובהזדמנות אחרת. ובינתיים, זכינו להשלים דף בנושא קרוב אחר, טרחא דציבורא (טרחת הציבור) בדפים המיוחדים.

הערות שוליים

  1. זו מצוות העומר עליה כבר זכינו לדון בכמה הזדמנויות. ראו בפרט דברינו מנחת אומר לעומר בפרשה זו.
  2. ומיד אחריו הדין של אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד שגם עליו כבר הספקנו לדון. ראו פסוק זה בהקשר שמונה הפסוקים החותמים את פרק כב בספר ויקרא (מקרבן תודה ועד איסור חילול השם!). ויש לשאול, מה פשר העמדת שני הפסוקים הדנים במצוות העומר והבאת קרבן תודה, זה לצד זה? מה יכול להיות המשותף ביניהם ואיך כל זה מתקשר לכותרת הדף?
  3. ראו שם את הפסוקים הפותחים את פרק ו במיכה. הקב"ה קורא לעם ישראל לריב, נכון יותר לוויכוח: "שִׁמְעוּ־נָא אֵת אֲשֶׁר־ה' אֹמֵר ... שִׁמְעוּ הָרִים אֶת־רִיב ה' וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב לַה' עִם־עַמּוֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח".
  4. שהמן ירד לבני ישראל בזכות משה, הבאר בזכות מרים וענני הכבוד שהיו מסוככים עליהם מחום וקור המדבר – בזכות אהרון. ראו דברינו בארה של מרים וכן מות אהרון בפרשת חוקת. מְטִרְחַת השלוחים עובר המדרש לטרחת או הטרחת או טרחות השולח – הקב"ה שהוא הנושא שלנו.
  5. פרוסדגמא = כתב פקודה, מנשר מהשלטון.
  6. ראו מסכת ברכות כב ע"א, אבות דרבי נתן נוסח א פרק ו, יומא ד ע"ב ועוד שלימוד תורה צריך שיהיה: "ביראה ברתת ובזיעה כדרך שקבלו אבותיך מהר סיני באימה ביראה ברתת ובזיע". וכמו שקיבל משה בעלותו להר סיני.
  7. זה הבדל גדול בין קריאת שמע לתפילת עמידה בדיני הפסקה, קריאה בראש האילן, פטורים במקרים מיוחדים ועוד. ראו פרק ב במשנה ברכות ובפרט הדין: "האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפילה". ולעומתו בפרק ה שם: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ... אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק". קריאת שמע היא קבלת עול מלכות שמים ודווקא בה יש "הקלות". ראו גם מחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנה ברכות פרק א שבית שמאי מטריחים את האדם לקיים "בשכבך ובקומך" בפועל ממש, ובית הלל אומרים "קורא כדרכו".
  8. וגם מאלה שברשותך רק הבהמות "הבייתות" שנמצאות באבוס ממש ולא הרועות באפר, בשדה בחוץ. ראו האבחנה בין "בייתיות" ל"מדבריות" בדיני יום טוב, מסכת ביצה פרק ה משנה ז. אמנם מצאנו במדרש תנחומא (בובר) פרשת אמור סימן כ: "אמר הקב"ה: הטרחתי עליכם להביא קרבן בשביל לזכות אתכם". וכן משמע במדרשים אחרים שרוצים להבחין בין ישראל שקבלו את התורה ובין אומות העולם שסירבו: "איני מטריח על אומה אחרת אלא עליכם" (תנחומא תרומה סימן ד), ובוודאי יש טרחה לישראל בעצם קבלת התורה והמצוות, אבל בתוך עולם התורה, מעבר לטרחה הבסיסית ועול המצוות, אין הקב"ה מבקש שנוסיף טרחות נוספות. די לנו במה שצוונו. ומכאן אולי מקור מחשבתי לאיסור בל תוסיף (ראו הדף לא תוסיף ולא תגרע במדרש).
  9. אלה דברי אליהוא שמצטרף בתחילת פרק לב לשיח של איוב עם שלושת רעיו שבאו לנחמו, והוא נוזף הן באיוב "עַל צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים", והן על שלושת רעיו: "עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת אִיּוֹב". בפשוטו, מדבר הפסוק על כוחו ודרכיו הנסתרות של הקב"ה והשגחתו בעולם ומענה לדברי איוב: "מי יתן ידעתי ואמצאהו" (שם כג ג), "אערכה לפניו משפט" (שם) ועוד. ראו פירוש דעת מקרא על פסוק זה.
  10. שכאילו אין למצוא את הקב"ה והשגחתו בעולם שהם דברי כפירה. ברור שזו קריאה רטורית על מנת להגיע לעיקר הדרשה.
  11. ובהמשך המדרש שם, עוד דרשה על הפסוק באיוב: "דבר אחר: שדי לא מצאנוהו שגיא כח, בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן, התחיל מתמיה ואומר: כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים והוא אומר עשה לי משכן? ועוד היה מסתכל וראה ששלמה עומד ובונה בית המקדש שהוא גדול מן המשכן ... אמר הקב"ה: לא כשם שאתה סבור כך אני סבור. אלא כ' קרש בצפון וכ' בדרום וח' במערב. ולא עוד, אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה". כאן אנו גולשים לנושא צמצום השכינה עליו הרחבנו בדברינו האמנם ישב אלהים את האדם בפרשת תרומה. נחזור למוטיב שאין הקב"ה מטריח את בריותיו, הגם שאפשר שיש קשר בין מוטיב זה ובין מוטיב צמצום השכינה. נשאיר זאת לאוהבי הסוד והמסתורין. ובאשר למוטיב "לפי כוחו, לפי כוחם", שהוא מקביל ומשלים לנושא דף זה, ראו הדף לפי כוחו לפי כוחם בפרשת פנחס.
  12. מישהו הפך את סדר חלקי הפסוק והקדים את "אשרי העם שי"י אלהיו" ל-" אשרי העם שככה לו". האם זה במכוון ע"י הדרשן או שמא טעות המעתיקים?
  13. וכן הוא בפסיקתא רבתי פיסקא טז - קרבני לחמי לגבי קרבן תמיד. ראו שם. הקב"ה לא בא בטרחות עם בריותיו במתן תורה, לא בבניית המשכן, לא בקרבנות, וכעת גם לא במצוות מחצית השקל, שהיא אחד משלושה הדברים ש"שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו. ראו דברינו כופר נפש בפרשת כי תשא.
  14. כבר הארכנו לדון במדרש זה בדברינו מנחת אומר לעומר בפרשה זו, וכאן נביא אותו בקצרה ורק לצורך הנושא שלנו.
  15. קרבן העומר (מנחת העומר, נקרא גם מנחת ביכורים) הוא הפשוט מכולם: עשירית האיפה קמח שעורים. והוא סמל של המינימום שהקב"ה מבקש מהאדם. זה גם השיעור למצוות שכחה (מתנות עניים).
  16. קצירת העומר וההכנות לכך, נעשו "בעסק גדול", כולל כאשר הקצירה הייתה בשבת (כגון שפסח חל להיות ביום שישי, מה שלא ייתכן מאז קביעת הלוח בשל הכלל לא בד"ו חג). כל זאת, כנראה, על מנת להוציא מלבם של צדוקים, שהרי לשיטתם יום קצירת העומר (וממילא גם חג השבועות שיבוא בהמשך) לעולם יחול ביום ראשון "ממחרת השבת". אבל בפעולת הקצירה לא נשלמה המלאכה. לאחריה, בא הבהובו, טחינתו, ניפויו וכו' של העומר שנקצר, על מנת להוציא בסוף עשירית האיפה, יש צער וטרחה גדולים בכל הפעולות האלה. האם מדרש זה סותר את הקודם? (שניהם בפרשתנו).
  17. האם בעשיית הערימה נשלמה המלאכה ואפשר כבר להתחיל ליהנות מיבול השנה שהגיע עד כאן בשלום?
  18. מדרש זה מייצג גישה מינימליסטית כפולה: כל מה שהאדם ייתן, לעולם לא יענה על החסד שהוא מקבל מהקב"ה ולכן גם מספיק שייתן מינימום. הקב"ה אינו מטריח את האדם כי גם אם יטרח, לעולם לא ייתן מספיק. ומה עם הטרחה האנושית? וודאי שהיא קיימת: "בזעת אפיך תאכל לחם", עמל האדם ודאגת החקלאי המתמדת מ"טללים רעים", רוחות חמסין, גשם שלא בעתו ושאר פגעי עונת המעבר המאפיינים את ימי ספירת העומר. ראו דברינו בין פסח לעצרת ובין צינה לשרב – עם תום הגשמים ותחילת השרבים בפרשת אחרי מות. הקב"ה מסייע לאדם בטרחתו הכלכלית בדברים שנראים לנו מובנים מאליהם ובאמת אין הם כאלה. ראו דרשתו של ר' ינאי, מדרש אחד קודם בויקרא רבה שם, המשלימים את דרשת רבי סימון: "בנוהג שבעולם, אדם לוקח ליטרא אחת של בשר מן השוק, כמה יגיעות הוא יגע כמה צער הוא מצטער עד שבישלה. והבריות ישנין על מטותיהן והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומגדל צמחים ומדשן את הפירות ואין נותנים לו אלא שכר העומר". ומה עוד עושה הקב"ה?
  19. ראו ספרי דברים פרשת ראה פיסקא קמ: "רבי שמעון אומר: פסח וחג שאין עונות מלאכה, עשה זה שבעה וזה שמונה. עצרת שהיא עונת מלאכה, אינה אלא יום אחד בלבד. מלמד שחסך הכתוב לישראל". מלבד הסיוע שבטבע, חוסך הקב"ה בימי חג בעיצומה של העונה החקלאית. פסח בתחילת העונה – שבעה ימים. סוכות חג האסיף מהעבר השני – שמונה ימים. אבל חג השבועות – עצרת, שהוא באמצע בשיא העונה החקלאית הבוערת – יום אחד בלבד. הקב"ה לא מטריח על האדם, אבל האדם, בפרט מי שדואג בתקופה זו של השנה יכול ורשאי להטריח את הקב"ה בתפילתו ובקשותיו. כמאמר תלמוד ירושלמי ברכות פרק ט הלכה א: "בשר ודם, יש לו פטרון, אם הטריח עליו ביותר הוא אומר אשכח פלן דקא מטרחא לי (אשכח פלוני שמטריח אותי). אבל הקב"ה אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך, הדא הוא דכתיב: השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". וכן הוא בדומה במדרש תהלים (בובר) מזמור ד: "אמר ר' זעירא: אדם יש לו בן בית, פעם ראשונה הוא מושיבו על המטה, כשהוא נכנס שניה אצלו מושיבו על הכסא, שלישית על הספסל, רביעית אמר לו כמה דוחק זה עלי ומטריחני. אבל הקב"ה אינו כן, כל מה שישראל דוחקין ובאים למקום תפילתו, שמחה הוא לפניו, לכך נאמר: כה' אלהינו בכל קראנו אליו". אך גם לטרחה זו יש גבול, ראו מדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ סימן יא: "שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש מהו להתפלל בכל שעה, אמר ליה אסור. אמר ליה למה? אמר ליה שלא תהא נוהג קלות ראש בגבורה. לא קיבל ממנו. מה עשה? השכים אצלו, א"ל קירי בדא, לאחר שעה נכנס אצלו, א"ל אמפרטור, לאחר שעה א"ל שלום עליך המלך. א"ל מה אתה מבזה על המלכות? א"ל ישמע אזניך מה שאתה מוצא מפיך, ומה אתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה, אתה אומר כך, המבזה מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה, שלא יהא מטריח בכל עת. ראו דברינו ולוואי ויתפלל אדם כל היום בדפים המיוחדים.
  20. הביטוי "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" הוא ביטוי שונה אך דומה לביטוי "אין הקב"ה בא בטרחות על בריותיו" – אין הקב"ה מטריח יתר על המידה את בריותיו; וגדולים וטובים כבר חברו בין שני ביטויים אלה. ההסבר כאן הוא שהגויים מתחרטים, לעתיד לבוא, על שלא קבלו את התורה ומבקשים לקיים אותה. למרות שרק בעולם הזה ניתן לקיים את המצוות ("היום לעשותם") ורק מי שטרח בערב שבת (בעולם הזה) יאכל בשבת (יקבל שכר בעולם הבא), הקב"ה אינו בא בטרוניא לבריותיו (לגויים) ונותן להם הזדמנות לקיים את מצוות הסוכה (ראו הפטרת החג הראשון של סוכות בזכריה יד), שהיא בלשון חז"ל "מצווה קלה". ראו פירוש שטיינזלץ: "לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא (בעלילה, עפ"י רש"י) עם בריותיו ורוצה שירגישו שדינם נעשה בצדק". ראו הביטוי גם בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) נספחים א - וזאת הברכה: "א"ר אבהו: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאין אומות העולם מקבלין את התורה. מפני מה יצא ידיהן? שכך הן מידותיו של הקב"ה, אינו מעניש עד שיצא ידי בריותיו ... לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו". נראה שמדובר בביטוי קרוב ודומה, אבל שונה!
  21. נראה שבמרוצת הדורות השתנתה מעט ההבנה של הביטוי "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" והלך והתקרב לביטוי "אין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו" כפי שראינו במקורות לעיל, בפרט במדרש ויקרא רבה בפרשתנו בו פתחנו. ראו בדומה פירוש רבי בחיי בן אשר לשמות פרק טו יח: "ה' ימלך לעולם ועד. ע"ד הפשט יאמר, כשם שהראה מלכותו עתה בקריעת ים סוף שהוא מציל את יראיו ומאבד את המורדים בו, כן יהי רצון מלפניו שיעשה כן בכל הדורות לעולם, וכענין שכתוב: ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה (תהלים קמו י). ונכתב ימלך חסר, ללמדך שאין הקב"ה בא בטרוניא עם הבריות שיהיה מבקש מהם עבודה קשה אלא בנחת ודברים רכים, כענין שכתוב: עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי (מיכה ו ג)". ואף בדורות המאוחרים כך. ראו למשל דברי העידוד שכתב האדמו"ר יוסף יצחק (הריי"צ) האדמו"ר השישי לחסידות חב"ד – ליובאוויטש בשנות העשרים כאשר יהודי ברית המועצות סבלו קשות מרדיפות הקומוניסטים. ושם הוא גם מזכיר את הביטוי של חז"ל: לפום גמלא שיחנא (כתובות סז וכן קד) – היינו לפי גודל הגמל וחוזקו כך מעמיסים עליו. הקב"ה מטיל על האדם ייסורים לפי כוחו לעמוד בהם. ראו גם משל החמור והכלב שנשלחו לגורן לטעון תבואה, ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמג. שנזכה ולא נתנסה.
  22. אם נחזור למדרש ויקרא רבה בו פתחנו ולנושא הטרחה שבקרבנות, נראה שאפשר לצרף לכך גם פסוקים אלה מספר תהלים. אך כאן אנו נכנסים לנושא הרחב יותר של חפץ הקב"ה בעולות וזבחים, נושא שנדרשנו לו מעט בדברינו על דברי עולה וזבח בפרשת צו. כאן אגב, מתהפך מוטיב בעלי החיים  שברשות האדם (הבייתות) מול אלה שחיים חופשי. כאן הקב"ה אפילו לא מבקש מהאדם את בעלי החיים שברשותו ומציין שיש לו (לקב"ה) מספיק בעלי חיים בטבע! ובאשר לפסוק: "שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי", דרשות רבות נאמרו עליו שגם אותן ניתן אולי לחבר לנושא שאין הקב"ה מטריח את בריותיו, בפרט לא בקרבנות. ראו שמות רבה כט ד, רות רבה פתיחתא א, ולא נוכל להאריך כאן.
  23. חג הסוכות הוא מרובה קרבנות, בו לפחות נראה שהתורה כן מטריחה את בני האדם. חז"ל היו ערים לעניין זה ואחת ההצעות היא שריבוי הקרבנות, בפרט סך כל פרי החג שהסתכם במספר שבעים, הוא כנגד אומות העולם. (הם האומות שהנביא זכריה (יד יט) קורא להם לעלות ולחוג את חג הסוכות, ומאידך, בגמרא עבודה זרה (ג ע"א) הם נדחים כאשר הם מבקשים לקיים מצוות צדקה). היוצא מכך שגם בנ ישראל (בן המלך במשל) היה טרוד בחג הסוכות עם אומות העולם (האורחים במשל) ולא עם הקב"ה הוא המלך. בא חג שמיני עצרת ומחבר את הבן עם המלך, את עם ישראל עם הקב"ה. ומה מקריבים בו? "פר אחד, איל אחד (ושבעה כבשים בני שנה תמימים"). בשמחה אמתית אין טרחה. ראו פיתוח דרשה זו במדרש תנחומא פרשת פינחס סימן טז: " ... לפיכך אמר הקב"ה: כל שבעת ימי החג שהייתם מקריבים לפני קרבנות, על אומות העולם הייתם מקריבים שבעים פרים, אבל עכשיו הקריבו על עצמכם שביום השמיני עצרת תהיה לכם. והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד איל אחד. משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים וזמן כל בני המדינה בשבעת ימי המשתה. כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו: כבר יצאנו ידי חובותינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה במה שתמצא: בליטרא של בשר או ליטרא של דג או ירק. כך הקב"ה אמר לישראל: כל קרבנות שהקרבתם בשבעת ימי החג על אומות העולם הייתם מקריבים, אבל ביום השמיני נגלגל אני ואתם במה שאתם מוצאין בפר אחד ואיל אחד". ראו הדף ייחודו של שמיני עצרת בשמיני עצרת.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה