מיוחדים

מערכה ראשונה: פרשת תנורו של עכנאי, בבלי ובירושלמי

מערכה שנייה: למה דווקא במסכת בבא מציעא?

מערכה שלישית: תחילתו של רבי אליעזר בן הורקנוס

מערכה רביעית: תורתו ודרכו בהלכה

מערכה חמישית: סופו של רבי אליעזר בן הורקנוס

אחרית דבר – אפילוג – חתימה: מה נשאר אחריו.

מים ראשונים: כבר הקדשנו דף מיוחד לתנורו של עכנאי בפרשת בהר. כאן ננסה להבין את הסיפור הזה בהקשר רחב יותר של אישיותו הכוללת והמיוחדת של ר' אליעזר ויחסיו עם עמיתיו בבית המדרש. שהרי לא חסרות מחלוקות גדולות וקשות אחרות בבית המדרש. ראה מסכת יבמות פרק א משנה ד מחלוקת בית שמאי ובין הלל בדין צרות היבמות, והסיכום שם: "אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי. כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו". ראה גם תוספתא מסכת מקוואות (צוקרמאנדל) פרק א, מחלוקת ר' טרפון ור' עקיבא לגבי מקווה שנמצאה חסרה, שהדיון מסתיים בהכרעה של רוב: "נמנו עליו וטמאוהו" ור' טרפון מקבל את דין הרוב ואפילו משבח את ר' עקיבא בר פלוגתו שהיה צעיר ממנו ומעין תלמיד-חבר ואומר לו: "כל הפורש ממך כפורש מחייו".¹ במה שונה המקרה כאן? אם בית שמאי ובית הלל יכלו לחיות ביחד כאשר "אלו מטהרין ואלו מטמאין", מדוע לא כך עם ר' אליעזר? דווקא כאן היה צורך להכריע באופן חד? הרי אין זה דומה למחלוקת למשל על לוח השנה, בה כפה רבן גמליאל את דעתו על מתנגדיו מסיבות ברורות (ראש השנה פרק ב, דברינו בוא בשלום רבי ותלמידי ביום הכיפורים).² אולי אישיותו המיוחדת של ר' אליעזר היא שמשחקת כאן תפקיד ראשי?

פרק ראשון: פרשת תנורו של עכנאי, בתלמוד הבבלי ובירושלמי

מסכת בבא מציעא, דף נח ע"ב – דף נט ע"ב

תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין.³ וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי? – אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו, וטמאוהו.⁴

תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו.⁵ אמר להם: אם הלכה כמותי – חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.⁶ חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם.⁷ אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – כותלי בית המדרש יוכיחו.⁸ היטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה – אתם מה טיבכם?⁹  לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין.¹⁰

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא.¹¹ – מאי לא בשמים היא? – אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני.¹² אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה: "אחרי רבים להטות".¹³ – אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? – אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.¹⁴

אמרו: אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש, ונמנו עליו וברכוהו.¹⁵ ואמרו: מי ילך ויודיעו? – אמר להם רבי עקיבא: אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו.¹⁶ מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים, ונתעטף שחורים, וישב לפניו בריחוק ארבע אמות. – אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, מה יום מיומיים? – אמר לו: רבי, כמדומה לי שחברים בדילים ממך. – אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו, ונשמט וישב על גבי קרקע. זלגו עיניו דמעות. לקה העולם שליש בזיתים, ושליש בחטים, ושליש בשעורים. ויש אומרים: אף בצק שבידי אישה טפח. תנא: אך גדול היה באותו היום, שבכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר נשרף. ואף רבן גמליאל היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל. נח הים מזעפו.¹⁷

שתי קריאות ביניים

מסכת אבות פרק ב משנה י

רבי אליעזר אומר: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך, והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש.¹⁸

ירושלמי הוריות פרק ג הלכה ה

שוב נכנסו זקנים לעלייה ביבנה ויצתה בת קול ואמרה להן: יש ביניכם שניים ראויין לרוח הקודש ושמואל הקטן אחד מהן.¹⁹ נתנו עיניהן באליעזר בן הורקנוס והיו שמחים על שהסכימה דעתן לדעת רוח הקודש.²⁰

תלמוד ירושלמי מסכת מועד קטן פרק ג הלכה א²¹

ביקשו לנדות את רבי מאיר. אמר להן: איני שומע לכם עד שתאמרו לי את מי מנדין ועל מה מנדין ועל כמה דברים מנדין.²² ביקשו לנדות את רבי ליעזר אמר אמרין: מאן אזל מודע ליה? אמר רבי עקיבה: אנא אזל מודע ליה.²³ אתא לגביה אמר ליה: רבי רבי חביריך מנדין לך. נסתיה נפק ליה לברא,²⁴ אמר: חרוביתא חרוביתא, אִין הלכה כדבריהם איתעוקרין – ולא איתעקרת. אִין הלכה כדבריי איתעוקרין – ואיתעקרת. אִין הלכה כדבריי²⁵ חוזרין ולא חזרת, אִין (אם) הלכה כדבריי חוזרין וחזרת.²⁶ כל הדין שבחא ולית הלכה כרבי אליעזר?²⁷ אמר רבי חנינה: משניתנה,²⁸ לא ניתנה אלא: "אחרי רבים להטות". ולית ר' אליעזר ידע שאחרי רבים להטות? לא הקפיד אלא על ידי ששרפו טהרותיו בפניו. תמן תנינן: חיתכו חוליות ונתן חול בין חולייא לחולייא, רבי ליעזר מטהר וחכמים מטמין.²⁹ זה תנורו של חכיניי.³⁰ אמר רבי ירמיה: חכך גדול נעשה באותו היום. כל מקום שהיתה עינו של רבי ליעזר מבטת היה נשדף. ולא עוד, אלא אפילו חיטה אחת חצייה נשדף וחצייה לא נשדף. והיו עמודי בית הוועד מרופפים. אמר להן רבי יהושע: אם חברים מתלחמים, אתם מה איכפת לכם? ויצאה בת קול ואמרה: הלכה כאליעזר בני.³¹ אמר רבי יהושע: לא בשמים היא. רבי קריספי רבי יוחנן בשם רבי: אם יאמר לי אדם כך שנה רבי ליעזר, שונה אני כדבריו, אלא דתניא מחלפין.³² חד זמן הוה עבר בשוקא וחמת חדא איתא סחותה דבייתא וטלקת ונפלת גו רישיה.³³ אמר: דומה שהיום חביריי מקרבין אותי, דכתיב: "מאשפות ירים אביון".³⁴

פרק שני: למה דווקא במסכת בבא מציעא?

מסכת בבא מציעא דף נח ע"ב³⁵

משנה: כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים. לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר: "וגר לא תונה ולא תלחצנו".

גמרא: תנו רבנן: "לא תונו איש את עמיתו" – באונאת דברים הכתוב מדבר. אתה אומר באונאת דברים, או אינו אלא באונאת ממון? כשהוא אומר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" – הרי אונאת ממון אמור. הא מה אני מקיים "לא תונו איש את עמיתו" – באונאת דברים.³⁶ הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך. אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה …  רבי יהודה אומר: אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב, וכל דבר המסור ללב נאמר בו "ויראת מא-להיך". אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו "ויראת מאלהיך" וזה לא נאמר בו "ויראת מאלהיך". ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה – ניתן להישבון, וזה – לא ניתן להישבון.

אמר רב חסדא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה, שנאמר: " הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך" (עמוס ז ז). אמר רבי אלעזר: הכל נפרע בידי שליח חוץ מאונאה, שנאמר: "ובידו אנך". … ³⁷

תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי? – אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו, וטמאוהו. … ואף רבן גמליאל היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל. נח הים מזעפו.³⁸

אימא שלום אשתו של רבי אליעזר אחותו של רבן גמליאל הייתה.³⁹ מאותו מעשה ואילך לא הניחה לו לרבי אליעזר ליפול על פניו. אותו היום ראש חודש היה והתחלף לה בין מלא לחסר. ויש אומרים שבא עני ועמד על הדלת (השער) והיא הוציאה לו פת. מצאה אותו שהוא נופל על פניו, אמרה לו: קום, כבר הרגת את אחי. בינתיים, יצא קול שופר מבית רבן גמליאל שמת.⁴⁰ אמר לה: מנין ידעת? אמרה לו:: כך מקובלני מבית אבי אבא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה.⁴¹

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ג הלכה א

"מאימתי כופין את המיטות?⁴² משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר. ורבי יהושע אומר: משיסתם הגולל. וכשמת רבן גמליאל, כיון שיצא מפתח החצר אמר רבי אליעזר לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל אמר רבי יהושע: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפיטם על פי הזקן.⁴³

פרק שלישי: תחילתו של רבי אליעזר בן הורקנוס

פרקי דרבי אליעזר (פרקים ראשון ושני)⁴⁴

מעשה בר' אליעזר בן הורקנוס שהיו לאביו חורשין הרבה והיו חורשין על גבי המענה … ישב לו על גבי המענה והיה בוכה. אמר לו אביו: מפני מה אתה בוכה שמא מצטער אתה שאתה חורש על גבי המענה? אמר לו: לאו, אמר לו ולמה אתה בוכה? אמר לו איני בוכה אלא שאני מבקש ללמוד תורה, אמר לו והרי בן שמונה ועשרים שנה אתה ואתה מבקש ללמוד תורה, אלא קח לך אשה והוליד בנים ואתה מוליכן לבית הספר.⁴⁵

עשה שתי שבתות שלא טעם כלום, עד שנגלה עליו אליהו זכור לטוב. אמר לו: בן הורקנוס מפני מה אתה בוכה? אמר לו: מפני שאני מבקש ללמוד תורה. אמר לו: אם אתה מבקש ללמוד תורה, עלה לך לירושלם אצל רבן יוחנן בן זכאי. עמד ועלה לו אל ירושלם אצל רבן יוחנן בן זכאי, ישב לפניו והיה בוכה.⁴⁶ אמר לו: מפני מה אתה בוכה? אמר לו: מפני שאני מבקש ללמוד תורה. אמר לו: בן מי אתה? לא רצה להגיד לו. אמר לו: מימיך לא למדת, לא קריית שמע ולא תפילה ולא ברכת המזון? אמר לו: לאו. עמד ולמדו שלושתן. ישב לו והיה בוכה. אמר לו: מפני מה אתה בוכה? אמר לו: מפני שאני מבקש ללמוד תורה. עמד ולמדו תורה, והיה אומר לו ב' הלכות כל ימות השבוע, ובשבת היה חוזר עליהן ומדבקן.⁴⁷

עשה שמונה ימים ולא טעם כלום, עד שעלה ריח פיו לפני רבן יוחנן והעמידו לפניו. ישב לו והיה בוכה, אמר לו: מפני מה אתה בוכה? אמר לו: שהעמדתני לפניך כאדם שהוא מעמיד מלפניו מוכה שחין.⁴⁸ אמר לו: בני, כשם שעלה ריח פיך מלפני, כך יעלה ריח חוקי תורה מפיך לשמים. אמר לו: בן מי אתה? אמר לו: בן הורקנוס. אמר לו: והרי אתה בן גדולי עולם ולא היית מגיד לי! אמר לו: חייך, אתה סועד אצלי.⁴⁹ אמר לו: כבר סעדתי אצל אכסנאי שלי. אמר לו: ומי הוא האכסנאי שלך?⁵⁰ אמר לו: ר' יהושע בן חנניא ורבי יוסי הכהן. שלח ושאל אכסניא שלו, אמר להם: אצלכם סעד אליעזר היום? אמרו לו לאו, והרי יש שמונה ימים שלא טעם כלום.⁵¹ ר' יהושע בן חנניא ור' יוסי הכהן הלכו ואמרו לרבן יוחנן בן זכאי: הרי יש לו שמונה ימים שלא טעם כלום.⁵²

וכיון ששמע ר' יוחנן בן זכאי, עמד וקרע את  בגדיו.⁵³ א"ל: אי לך ר' אליעזר שהיית מושלך מבינותינו. אבל אני אומר לך: כשם שעלה ריח פיך לפני, כך תהא משנת פיך יוצאה מסוף העולם ועד סופו. קורא אני עליך: "ושם האחד אליעזר" (שמות יח ד).⁵⁴

אמרו בניו של הורקנוס לאביהם: עלה לך לירושלים ונדה את בנך אליעזר מנכסיך, ועלה לו לירושלים לנדותו.⁵⁵  ונמצא שם יום טוב לרבן יוחנן בן זכאי, והיו כל גדולי המדינה סועדים אצלו⁵⁶ … אמרו: הרי אביו של ר' אליעזר בא. אמר (רבי יוחנן בן זכאי) להם: עשו לו מקום והושיבו אותו אצלן.⁵⁷ נתן עיניו בר' אליעזר, אמר לו: אמור לנו דבר אחד מן התורה. אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס. כך איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקבלתי ממך. אמר לו: אמשול לך משל, למה את דומה? למעיין שהוא נובע ומוציא מים ויש בכוחו להוציא יתר ממה שאינו נכנס לתוכו. כך אתה יכול לומר דברי תורה יתר ממה שקבל משה מסיני.⁵⁸ אמר לו: שמא ממני אתה מתבייש? הרי אני עומד והולך לי. עמד לו רבן יוחנן בן זכאי והלך לו לחוץ. והיה ר' אליעזר יושב ודורש ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנות משה רבינו. ואין אדם יודע אם יום ואם לילה.⁵⁹ בא (רבי יוחנן בן זכאי) מאחוריו ונשק לו על ראשו, אמר לו: אשריכם אברהם יצחק ויעקב מי יצא מחלציכם.⁶⁰

אמר הורקנוס אביו: למי אמר (רבי יוחנן בן זכאי) כך? אמרו לו: לאליעזר בנך.⁶¹ אמר להם: וכן היה צריך לומר? אשריכם אברהם יצחק ויעקב מי יצא מחלציכן? אלא: אשרי אני מי יצא מחלצי. היה רבי אליעזר יושב ודורש ואביו עומד על רגליו, כיון שראה שאביו עומד על רגל נבהל, אמר לו: אבא, שב לך שאיני יכול לומר דברי תורה ואת עומד על רגליך. אמר לו: בני, לא על כן באתי אלא לנדותך מנכסי. ועכשיו שבאתי וראיתי השבח הזה הרי אחיך מנודים מהם והם נתונים לך במתנה.⁶² אמר לו: והרי איני שוה כאחד מהם. אילו קרקעות בקשתי מלפני הקב"ה היה לפניו ליתן לי, שנאמר: "לה' הארץ ומלואה". ואילו כסף בקשתי היה לפניו ליתן לי, שנאמר: "לי הכסף ולי הזהב". אמר: לא בקשתי מהקב"ה אלא שאזכה לתורה בלבד, שנאמר: "עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי" (תהלים קיט קכח).⁶³

פרק רביעי: תורתו ודרכו בהלכה⁶⁴

ספרי זוטא במדבר פרק ט פסוק ב – אי אתה יכול לכפור בי

"וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ: (במדבר ט ב) – יכול אין לי שהוא דוחה את השבת אלא בשחיטתו?…⁶⁵ שהיה ר' יהושע אומר: הבאתו מחוץ לתחום אינה דוחה את השבת. ר' אליעזר אומר: דוחה היא מקל וחומר: אם התרת שחיטה שהיא משום מלאכה, לא נתיר הבאה שהיא משום שבות? אמר לו ר' יהושע: הרי שחיטה שהיא במקראי קודש בגבולין, תוכיח. שהתיר בה משום מלאכה ואסר בה משום שבות. אמר לו ר' אליעזר: מה זה יהושע? אין דנין רשות מחובה ולא חובה מרשות, אלא רשות מרשות לגזרה שוה וחובה מחובה לגזרה שוה.⁶⁶ נסתלק ר' יהושע. וקפץ ר' עקיבא אמר לו: הרי מי שהוּזָה הזאה ראשונה ואירע יום שביעי שלו ביום שבת בערב פסח, אומר אתה לו שיזה בשביל שיאכל את הפסח! אמר לו ר' אליעזר: הוא עיקר דיני, אם התרתה שחיטה שהיא משום מלאכה, לא נתיר הזאה שהיא משום שבות! אמר לו ר"ע: אתה כופר בי ואני כופר בך. אם אסרת הזאה שהיא משום שבות, לא נאסור שחיטה שהיא משום מלאכה? אמר לו ר' אליעזר: עקיבא, אין אתה יכול לכפור בי לעולם, מפני שאמרה תורה "במועדו" – במועדו דוחה את השבת, "במועדו" דוחה את הטומאה. אמר לו רבי עקיבא:הבא לי "מועד" לאלו כמועד לשחיטה …⁶⁷

מסכת שבת דף קל עמוד ב – שמותי הוא

פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת, והביאוהו בשבת, והיה הדבר קשה לחכמים: היאך מניחין דברי חכמים ועושין כרבי אליעזר? חדא – דרבי אליעזר שמותי הוא, ועוד – יחיד ורבים הלכה כרבים.⁶⁸

מסכת יבמות פרק א משנה ד – חיים בצוותא בית שמאי ובית הלל

בית שמאי מתירין הצרות לאחים ובית הלל אוסרים. חלצו, בית שמאי פוסלין מן הכהונה ובית הלל מכשירים. נתיבמו, בית שמאי מכשירים ובית הלל פוסלין. אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי. כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין, לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו.⁶⁹

תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק א הלכה ד – מי הגדיש את הסאה

מתניתין: אילו מהלכות שאמרו בעלית חנניה בן חזקיה בן גרון כשעלו לבקרו וכו'.⁷⁰ אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. רבי ליעזר אומר: בו ביום גדשו את הסאה.⁷¹ רבי יהושע אומר: בו ביום מחקו אותה.⁷² אמר לו ר' ליעזר: אילו היתה חסירה ומילאוה – יֵאוֹת.⁷³ לחבית שהיא מליאה אגוזין, כל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת.⁷⁴ אמר לו ר' יהושע: אילו היתה מליאה וחיסרוה – יֵאוֹת? לחבית שהייתה מליאה שמן, כל מה שאתה נותן לתוכה מים היא מפזרת את השמן.⁷⁵ תנא רבי יהושע אוֹנִיָיא: תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי ב"ה. תני: ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים.⁷⁶

בראשית רבה ע ה פרשת ויצא – היחס לעקילס הגר

"ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (בראשית כח כ) – עקילס הגר נכנס אצל ר' אליעזר, אמר לו: הרי כל שבחו של גר שנאמר: "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה" (דברים י יח)?⁷⁷ אמר לו: וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחבט עליו אותו זקן? שנאמר: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (בראשית כח כ), ובא זה והושיטו לו בקנה?⁷⁸ נכנס אצל רבי יהושע התחיל מפייסו בדברים: לחם, זו תורה דכתיב: "לכו לחמו בלחמי" (משלי ט ה); שמלה, זו טלית – זכה אדם לתורה זכה לטלית. ולא עוד אלא שהן משיאין את בנותיהם לכהונה והיו בניהם כהנים גדולים ומעלים עולות על גבי המזבח … אמרו: אילולי אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו, וקרא עליו: "טוב ארך אפים מגבור" (משלי טז לב).⁷⁹

מסכת בבא קמא דף פג ב – פד א – "עין תחת עין" ממש

… "עין תחת עין" (שמות כא כד) – ממון …. תניא: רבי אליעזר אומר: עין תחת עין – ממש. ממש סלקא דעתך? רבי אליעזר לית ליה ככל הני תנאי?⁸⁰

מסכת עבודה זרה דף טז עמוד ב – נתפס למינות?

תנו רבנן: כשנתפס ר' אליעזר למינות, העלהו לגרדום לידון. אמר לו אותו הגמון: זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו? אמר לו: נאמן עלי הדיין. כסבור אותו הגמון: עליו הוא אומר, והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים. אמר לו: הואיל והאמנתי עליך, דימוס, פטור אתה. כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו, ולא קיבל עליו תנחומין. אמר לו ר"ע: רבי, תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני? אמר לו: אמור. אמר לו: רבי, שמא מינות בא לידך.⁸¹

מסכת סוכה דף כז עמוד ב – מעולם לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו⁸²

תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי … והגיע חמה לסוכה. אמר לו: מהו שאפרוש עליה סדין? אמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט. הגיע חמה לחצי הסוכה, אמר לו: מהו שאפרוש עליה סדין? – אמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים, שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים. הגיע חמה למרגלותיו של רבי אליעזר, נטל יוחנן סדין ופירש עליה. הפשיל רבי אליעזר טליתו לאחוריו ויצא. לא מפני שהפליגו בדברים, אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם.⁸³

תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק א הלכה ב – שרשרת המסורת

רבי חזקיה ר' ירמיה ר' חייא בשם רבי יוחנן: אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה. ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון. מה טעמא? "והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת" – עד יום אשר עמדת – "לפני ה' אלהיך בחורב".⁸⁴

במדבר רבה יט ז, פרשת חוקת – בנו של משה

ר' אחא בשם ר' חנינא אמר: בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה: "ר' אליעזר אומר: עגלה בת שנתה ופרה בת שתים וכו' ". אמר לפניו: ריבון העולמים, יהי רצון שיהא מחלצי אמר לו חייך שהוא מחלציך. זהו שכתוב: "ושם האחד אליעזר" (שמות יח) – שֵׁם אותו המיוחד.⁸⁵

שיר השירים רבה פרשה א (סימן ג במהדורת וילנא, סימן כ במהדורת דונסקי) – הר סיני

בית מדרשו של ר' אליעזר היה עשוי כמין ריס ואבן אחת היתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה, פעם אחת נכנס ר' יהושע התחיל ונושק אותה האבן ואמר: האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שישב עליה דומה לארון הברית.⁸⁶

פרק חמישי: סופו של רבי אליעזר בן הורקנוס

1. מסכת סנהדרין סח ע"א

כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו. הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו. ואותו היום ערב שבת היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו. גער בו ויצא בנזיפה.⁸⁷ אמר להן לחבריו: כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה. אמר להן: דעתו ודעת אמו נטרפה, היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות?⁸⁸ כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו, נכנסו וישבו לפניו מרחוק ארבע אמות.⁸⁹ אמר להם: למה באתם? – אמרו לו: ללמוד תורה באנו. אמר להם: ועד עכשיו למה לא באתם? אמרו לו: לא היה לנו פנאי. אמר להן: תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן. אמר לו רבי עקיבא: שלי מהו? אמר לו: שלך קשה משלהן. נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו, אמר: אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין. הרבה תורה למדתי, והרבה תורה לימדתי. הרבה תורה למדתי – ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים. הרבה תורה לימדתי – ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת.⁹⁰ ולא עוד, אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה, ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם. ולא עוד, אלא שאני שונה שלש מאות הלכות, ואמרי לה שלשת אלפים הלכות, בנטיעת קשואין ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם, חוץ מעקיבא בן יוסף … אמרו לו: הכדור והאמוס והקמיע וצרור המרגליות ומשקולת קטנה מהו? אמר להן: הן טמאין וטהרתן במה שהן. מנעל שעל גבי האמוס מהו? – אמר להן: הוא טהור.⁹¹ ויצאה נשמתו בטהרה. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: הותר הנדר, הותר הנדר! למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד, היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ. פתח עליו בשורה ואמר: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב ב יב) – הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן.⁹²

אלמא, מרבי אליעזר גמרה! – גמרה מרבי אליעזר ולא סברה, הדר גמרה מרבי יהושע ואסברה ניהליה.⁹³ היכי עביד הכי? והאנן תנן: העושה מעשה חייב! – להתלמד שאני. דאמר מר: "לא תלמד לעשות" (דברים יח ט) – לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות.⁹⁴

2. מסכת סנהדרין קא ע"א

אמר רבה בר בר חנה: כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להן: חמה עזה יש בעולם.⁹⁵ התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: למה אתה משחק? אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אפשר ספר תורה שרוי בצער, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני משחק. כל זמן שאני רואה רבי, שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה, ואין שמנו מבאיש, ואין דובשנו מדביש, אמרתי: שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו. ועכשיו שאני רואה רבי בצער – אני שמח. אמר לו: עקיבא, כלום חיסרתי מן התורה כולה? – אמר לו: לימדתנו רבינו, "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה – טוב ולא יחטא" (קהלת ז כ).⁹⁶

תנו רבנן:⁹⁷ כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו: רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.⁹⁸ נענה רבי יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.⁹⁹ נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.¹⁰⁰ נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין. אמר להם: סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי, שאמר חביבין יסורין. אמר לו: עקיבא, זו מנין לך? – אמר: מקרא אני דורש: "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים … ויעש הרע בעיני ה' " (מלכים ב כא א-ב), וכתיב: "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה" (משלי כה א). וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ולמנשה בנו לא לימד תורה? אלא: מכל טורח שטרח בו, ומכל עמל שעמל בו – לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ: וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה" (דברי הימים ב לג י-יא), וכתיב: "וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (שם שם יב-יג).¹⁰¹ הא למדת שחביבין יסורין.¹⁰²

3. מסכת ברכות דף כח עמוד ב

תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם: היזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההיגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים. וכשאתם מתפללים – דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא.¹⁰³

אחרית דבר – אפילוג

מסכת נדה דף ז עמוד ב – חזר הדבר ליושנו לאחר הפטירה

כל ימיו של רבי אליעזר היו עושין כרבי יהושע. לאחר פטירתו של רבי אליעזר החזיר רבי יהושע את הדבר ליושנו. כרבי אליעזר בחייו מאי טעמא לא? משום דרבי אליעזר שמותי הוא,¹⁰⁴ וסבר: אי עבדינן כוותיה בחדא – עבדינן כוותיה באחרנייתא, ומשום כבודו דר' אליעזר לא מצינן מחינן בהו.¹⁰⁵ לאחר פטירתו של רר' אליעזר דמצינו מחינן בהו, החזיר את הדבר ליושנו.¹⁰⁶

קהלת רבה יב א – חזרו העם לנהוג כמדתם

דבר אחר: "וכמשמרות נטועים" – כל ימיו של רבי אליעזר היו העם נוהגין כרבי יהושע ואחר שמת רבי אליעזר חזרו העם לנהוג כמדתן.¹⁰⁷

מסכת שבת דף קל עמוד א – העיר שנהגה כר' אליעזר

אמר רבי יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל שהיו עושין כרבי אליעזר, והיו מתים בזמנן. ולא  עוד אלא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל על המילה, ועל אותה העיר לא גזרה.¹⁰⁸

מסכת חגיגה דף טו עמוד ב – אחד היה בינינו ולא יכולנו להצילו?¹⁰⁹

כאשר נפטר אחר, אמרו: לא נדון אותו, ולא יבוא לעולם הבא. לא נדון אותו – משום שעסק בתורה, ולא יבוא לעולם הבא – משום שחטא. אמר רבי מאיר: מוטב שידונו אותו ויבוא לעולם הבא. מתי אמות וְאַעֲלֶה עשן מקברו.¹¹⁰ כאשר נפטר רבי מאיר עלה עשן מקברו של אחר. אמר רבי יוחנן: גבורה היא לשרוף את רבו? אחד היה בינינו ולא יכולנו להצילו?! אם נחזיק אותו ביד – מי יוציאו מידינו, מי?! אמר: מתי אמות ואכבה עשן מקברו! כאשר נפטר רבי יוחנן – פסק העשן מקברו של אחר. פתח עליו אותו ספדן: אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך, רבינו.¹¹¹

מסכת שבת דף קכז עמוד ב – הורקנוס הנכד

ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלוש שנים. ערב יום הכיפורים אמר לו: תן לי שכרי … אמר לו: אין לי מעות. … – תן לי פירות. – אמר לו: אין לי. – תן לי קרקע. – אין לי. – תן לי בהמה. – אין לי. … הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל, נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? – אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. … ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? – אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. – אמר לו: העבודה, כך היה! הידרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה.¹¹²

 

מחלקי המים