פרשות השבוע

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן: (דברים פרק ד פסוקים ט-י).¹

וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: (ישעיהו נט כא).²

מסכת ברכות דף כא עמוד ב – הלימוד לבן

אמר רבי יהושע בן לוי: כל המלמד לבנו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר חורב, שנאמר: "והודעתם לבניך ולבני בניך" (דברים ד ט), וכתיב בתריה: "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב".³

מסכת קידושין דף ל עמוד א – חובת הלימוד לבני הבנים

עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה?⁴ אמר רב יהודה אמר שמואל: כגון זבולון בן דן, שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד, הלכות ואגדות …⁵ ואבי אביו מי מיחייב? והתניא: "וְלִמַּדְתֶּם אותם את בניכם (דברים יא יט) – ולא בני בניכם, ומה אני מקיים: והודעתם לבניך ולבני בניך? לומר לך, שכל המלמד את בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות".⁶ הוא דאמר כי האי תנא; דתניא: ולמדתם אותם את בניכם – אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין? תלמוד לומר: "והודעתם לבניך ולבני בניך" … ⁷

אמר רבי יהושע בן לוי: כל המלמד את בן בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר: "והודעתם לבניך ולבני בניך", וסמיך ליה: "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב".⁸

רבי חייא בר אבא מצאו לרבי יהושע בן לוי שהטיל כיסוי על ראשו⁹ והיה מביא את התינוק לבית הכנסת ללמוד. אמר לו: מאי כולי האי?¹⁰ אמר לו: האם דבר קטן הוא שנאמר: "והודעתם לבניך", וסמוך לו: "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב"? מכאן ואילך, רבי חייא בר אבא לא היה טועם אומצה עד שהיה מביא את התינוק לבית המדרש וּמוֹסְפֵיה.¹¹

ירושלמי שבת פרק א הלכה ב – לימוד הפרשה עם הנכד¹²

רבי יהושע בן לוי היה לַמּוּד לשמוע פרשה מבן בנו בכל ערב שבת. פעם אחת שכח ונכנס לרחוץ במרחצאות של טבריה. והיה מסתמך על כתפו של ר' חייא בר בא. נזכר שלא שמע פרשתו מבן בנו וחזר ויצא לו. מה היה?¹³ רבי דרוסאי אמר: כך היה.¹⁴ רבי לעזר בי רבי יוסי אומר: מופשט בגדיו היה. אמר לו ר' חיא בר בא: ולא כן למדתני רבי: אם התחילו במרחץ אין מפסיקים?¹⁵ אמר לו: חייא בני, קלה היא בעיניך שכל השומע פרשה מן בן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני! ומה טעמא? "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב".¹⁶

רבי חזקיה רבי ירמיה רבי חייא בשם רבי יוחנן: אם יכול אַתָ לשלשל את השמועה עד משה, שָׁלְשְׁלָהּ. ואם לאו, תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון. מה טעמא? "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת" – עד יום אשר עמדת – "לפני ה' אלהיך בחורב".¹⁷ גידול אמר: כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו. ומה טעמא? "אך בצלם יתהלך איש" [תהילים לט ז].¹⁸

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשה ג – להביא נכדים לעולם

מכאן אמרו, חייב אדם להשיא את בנו קטן; במקום אחר מהו אומר: "והודעתם לבניך ולבני בניך" – אימתי אתה זכאי¹⁹ לראות את בני בניך? בזמן שאתה משיא בניך קטנים.²⁰

רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א – התלמידים קרויים בנים

כשם שחייב אדם ללמד את בנו, כך הוא חייב ללמד את בן בנו, שנאמר: "והודעתם לבניך ולבני בניך". ולא בנו ובן בנו בלבד, אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו, שנאמר: "ושננתם לבניך". מפי השמועה למדו: בניך אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויין בנים, שנאמר: "ויצאו בני הנביאים". אם כן למה נצטווה על בנו ועל בן בנו? להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לבן חבירו.²¹

רמב"ן דברים פרק ד פסוקים ט-י – הודעת מעמד הר סיני לבני הבנים²²

"רק הישמר לך וגו' פן תשכח את הדברים" – אז כשלא תשכחום, ותעשום על אמיתתם, תֵּחָשְבוּ חכמים ונבונים, ואם תעוותו אותם מתוך שכחה, תחשבו שוטים, לשון רש"י.²³ ואינו נכון כלל. אבל הכתוב הזה לפי דעתי מצות לא תעשה, הזהיר בה מאד, כי כאשר אמר שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר רק אני מזהירך מאד להישמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך: הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש. ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם. ופירש הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו.²⁴

מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א – שרשרת הדורות

אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם, – שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר: "ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" (ישעיהו נט כא). מאי אמר ה' ? – אמר הקב"ה: אני ערב לך בדבר זה. מאי מעתה ועד עולם – אמר רבי ירמיה: מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה.²⁵

מדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן א – יעקב הנכד הראשון

"ואלה תולדות יצחק בן אברהם" –  זה שהוא אומר: "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם" (משלי יז ו), מי גרם לאברהם שנתגדל? יעקב, שנאמר: "כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם" (ישעיה כט כב).²⁶ ולמה? שאם זכה אדם שיהא בן תורה הוא ובנו ובן בנו, שוב אינה פוסקת ממנו עולמית, שנאמר: "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת" (דברים ד י) – מה יום מתן תורה אינו בטל, כך הלמד²⁷ תורה לבנו ובן בנו, שוב אינה פוסקת ממנו.²⁸ וכך כשראה הקב"ה לאברהם שהיה עוסק בתורה … ועמד יעקב ולא זז מן התורה, שנאמר: "ויעקב איש תם יושב אוהלים" (בראשית כה כז), מה התנה הקב"ה עמהם? "לא ימוש ספר התורה וגו' " (יהושע א ח). וכתיב: "בן חכם ישמח אב" (משלי י א) – זה יצחק, שנאמר: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא יב).²⁹

כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ: הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן: (דברים ד כה-כו).³⁰

שבת שלום, מחלקי המים

ושנזכה לראות בנחמת ציון, גאולת ישראל ובנין ירושלים