מיוחדים

מסכת אבות פרק א משנה א

משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה.¹

מסכת אבות פרק ג משנה יג

רבי עקיבא אומר: שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה. מסורת – סייג לתורה.² מעשרות – סייג לעושר.³ נדרים – סייג לפרישות.⁴ סייג לחכמה – שתיקה.⁵

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לג

רבי עקיבא אומר: סייג לחכמה שתיקה. סייג לכבוד שלא לשחוק. סייג לקדשים טהרה. סייג לנדרים פרישות. סייג לתורה מסורת. הוא היה אומר: אל תדור בין הגוים, שלא תעבוד ע"ז. אל תאכל לחם עם כהן עם הארץ, שלא יאכילך מקדשי שמים. אל תבוא לידי שבועה, שלא תבוא לידי נדרים. אל תבוא לידי ספק, שלא תבוא לידי ודאי. אל תבוא לידי שחוק, שלא תבוא לידי עבירה. ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש.⁶

אבות דרבי נתן נוסח א פרקים א–ב

ועשו סייג לתורה. ועשה סייג לדבריך כדרך שעשה הקב"ה סייג לדבריו ואדם הראשון עשה סייג לדבריו. תורה עשתה סייג לדבריה. משה עשה סייג לדבריו. ואף איוב ואף נביאים וכתובים וחכמים כולם עשו סייג לדבריהם:⁷

איזהו סייג שעשה הקב"ה לדבריו? הרי הוא אומר: "ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת" (דברים כט כג), מלמד שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין הדורות לומר כך. לפיכך א"ל הקב"ה למשה: משה, כתוב והנח לדורות הבאים: "ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלוהי אבותם" (שם כה). הא למדת, שהוציא הקב"ה שכר בריותיו בשלום.⁸

איזהו סייג שעשה אדם הראשון לדבריו? הרי הוא אומר: "ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב יז).⁹ לא רצה אדם הראשון לומר לחוה כדרך שאמר לו הקב"ה, אלא כך אמר לה: "ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון" (שם ג ג).¹⁰

איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה? הרי הוא אומר: "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב" (ויקרא יח יט). יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים? תלמוד לומר: "לא תקרב".¹¹

איזהו סייג שעשה משה לדבריו? הרי הוא אומר: "ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר" (שמות יט ג) לא רצה משה הצדיק לומר להם ישראל כדרך שאמר לו הקב"ה, אלא כך אמר להם: "היו נכונים לשלושת ימים אל תגשו אל אשה" (שם שם טו), והוסיף להם משה יום אחד מעצמו. ומנין שהודה לו המקום? שנאמר: "והיו נכונים ליום השלישי" (שם י"א).¹²

איזהו סייג שעשה איוב לדבריו? הרי הוא אומר: "איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע" (איוב א א) – מלמד שהרחיק איוב את עצמו מדבר המביא לעבירה ומן הכיעור ומן הדומה לכיעור.¹³

איזהו סייג שעשו נביאים לדבריהם? הרי הוא אומר: "ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח" (ישעיה מב יג) – לא כגבור אחד [בלבד] אלא ככל הגבורים שבעולם. כיוצא בו: "אריה שאג מי לא יירא ה' אלהים דבר מי לא ינבא" (עמוס ג ח) – לא כאריה אחד בלבד אלא ככל אריות שבעולם. כיוצא בו: "והנה כבוד ה' אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו" (יחזקאל מג ב) … אלא מראין את העין מה שיכולה לראות ומשמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע.¹⁴

איזהו סייג שעשו כתובים לדבריהם? הרי הוא אומר: "הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה" (משלי ה ח). "הרחק מעליה דרכך" – זו מינות, שאומרים לו לאדם: אל תלך בין המינים ואל תיכנס לשם, שמא תכשל בם. ואם אמר: בטוח אני בעצמי שאע"פ שאני נכנס לשם איני נכשל בם, שמא תאמר שומע אני את דבריהם וחוזר בי?¹⁵ תלמוד לומר: "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים" (שם ב יט).¹⁶

איזהו סייג שעשו חכמים לדבריהם? שחכמים אומרים: קריאת שמע של ערבית עד חצות. רבן גמליאל אומר: עד קרות הגבר.¹⁷ כיצד? אדם בא ממלאכתו, אל יאמר: אוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא קריאת שמע. נמצא ישן כל הלילה ואינו קורא. אלא אדם בא ממלאכתו בערב, ילך לבית הכנסת או לבית המדרש. אם רגיל לקרות – קורא, ואם רגיל לשנות – שונה. ואם לאו, קורא קריאת שמע ומתפלל … עמדו חכמים והרבו ועשו סייג לדבריהם.¹⁸

ויקרא רבה פרשת ויקרא, פרשה א סימן י

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (ויקרא א א) – אמר ר' אלעזר: אף על פי שניתנה תורה סייג לישראל מסיני, לא נענשו עליה עד שנשנית באוהל מועד. משל לדיוטגמא¹⁹ שהיא כתובה ומחותמת ונכנסה למדינה. אין בני המדינה נענשים עליה עד שתתפרש להן בדימוסיא של מדינה. כך, אף על פי שנתנה תורה לישראל מסיני, לא נענשו עליה עד שנשנית להם באוהל מועד. זהו שכתוב: "עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי" (שיר השירים ג ד). "אל בית אמי" – זה סיני, "ואל חדר הורתי" – זה אוהל מועד, שמשם נצטוו ישראל בהוראה.²⁰

סנהדרין מו ע"א – יבמות דף צ עמוד ב

תניא, א"ר אלעזר בן יעקב: שמעתי, שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה – אלא לעשות סייג לתורה. ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך – אלא שהשעה צריכה לכך; ושוב מעשה באדם אחד שהטיח באשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו, לא מפני שראוי לכך – אלא שהשעה צריכה לכך!²¹

מסכת ברכות דף סג עמוד א

… ואומר: "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט קכו). אמר רבא: האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש, מסיפיה לרישיה מדריש. מרישיה לסיפיה מדריש: עת לעשות לה' מאי טעם – משום הפרו תורתך. מסיפיה לרישיה מדריש: הפרו תורתך מאי טעמא – משום עת לעשות לה'.

רש"י שם: "מרישיה לסיפיה עת לעשות לה' משום הפרו – עתים הם לה' לעשות משפט פורעניות בעוברי רצונו – משום דהפרו תורתך. מסיפיה לרישיה – הפרו תורתו עושי רצונו, כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א' י"ח) שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא.²²

מסכת נדה דף ג עמוד ב

הכי קאמר ליה הלל לשמאי: אין, טעמא קאמרת דאם איתא דהוה דם – מעיקרא הוה אתי, ומיהו – עשה סייג לדבריך, דמאי שנא מכל התורה כולה דעבדינן סייג? אמר ליה: אם כן, ביטלת בנות ישראל מפריה ורביה! והלל – מפריה ורביה מי קאמינא? לטהרות הוא דקאמינא! ושמאי – לטהרות נמי לא, דאם כן – לבו נוקפו ופורש.²³

מסכת אבות דרבי נתן נוסח ב פרק א

ועשו סייג לתורה – לא דומה כרם שהוא מוקף גדר לכרם שאינו מוקף גדר.²⁴ שלא יעשה אדם גדר יותר מן העיקר ויפול הגדר ויקצץ את הנטיעות.²⁵ שכך מצינו שעשה אדם הראשון, גדר יותר מן העיקר, ונפל הגדר וקצץ את הנטיעות:²⁶

מסכת סנהדרין דף לז עמוד א

"בטנך ערמת חטים" – מה ערימת חטים הכל נהנין ממנה – אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן.²⁷ "סוגה בשושנים" – שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות. והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא: אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא, אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת? – אמר ליה: התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, שאפילו כסוגה בשושנים – לא יפרצו בהן פרצות.²⁸

בראשית רבה פרשת בראשית פרשה כב סימן ו

ר' ברכיה בשם ר' שמעון בר אמי אמר: "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"- אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו.²⁹

המדרש הגדול פרשת מטות, לב א

"ויאמרו אם נא מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה". אמר ר' יהודה: קשה היא המחלוקת, אפילו לעשות סייג למצוות. שכן מצינו בבני גד ובבני ראובן שאמרו למשה: "יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה". ומפני מה בחרו בה? מפני שהיה להם מקנה הרבה והיו מבקשים להתרחק מן הגזל. ולפי שפירשו הן מישראל תחילה, לפיכך הן גלו תחילה, שנאמר: "ויער … ויגלם …" (דברי הימים א ה כו). והרי דברים קל וחומר: ומה אם מי שפירשו מחבריהם כדי להתרחק מן הגזל – כך נענשו; הפורשים מחבריהם מפני השנאה והתחרות – על אחת כמה וכמה. וכן מצינו, שלא גלו אבותינו עד שהניחו את השלום ותפסו את המחלוקת.³⁰

מסכת יבמות דף מו עמוד א

ועל יינם משום יין נסך – משום לך לך אמרין, נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב.³¹

תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק א הלכה ד

מתניתין: אילו מהלכות שאמרו בעלית חנניה בן חזקיה בן גרון כשעלו לבקרו וכו'.³² אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל.³³ רבי ליעזר אומר: בו ביום גדשו את הסאה.³⁴ רבי יהושע אומר: בו ביום מחקו אותה.³⁵ אמר לו ר' ליעזר: אילו היתה חסירה ומילאוה – יֵאוֹת.³⁶ לחבית שהיא מליאה אגוזין, כל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת.³⁷ אמר לו ר' יהושע: אילו היתה מליאה וחיסרוה – יֵאוֹת? לחבית שהייתה מליאה שמן, כל מה שאתה נותן לתוכה מים היא מפזרת את השמן.³⁸ תנא רבי יהושע אוֹנִיָיא: תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל. תני: ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים.³⁹

בית הבחירה (מאירי) מסכת אבות פרק א

המאמר הג' שיעשו סייג לתורה. שעד אותו זמן לא היו עושין סייג לאסור את המותר, מחשש שמא יבואו לידי איסור.⁴⁰ ומתוך כך תמיד היו באים לגוף העבירות כמו שמצינו להם בנישואי נשים נוכריות בספר עזרא ובחילול שבת ובכמה דברים. ועתה בגלות בבל התחילו לעשות תקנות וגדרים לקדש עצמן במותר להם שלא ליגע באיסור תורה. וכבר הוציאוה מן התורה כמו שדרשו רז"ל: "ושמרתם את משמרתי – עשו משמרת למשמרתי".⁴¹ ובאבות דרבי נתן פרק קמא פירשו: עשה סייג לדברך כדרך שהקב"ה עשה סייג לדבריו.⁴²

ויראה לי בביאור זה שהוא הזהיר להיות כל אדם שומר פתחי פיו לתת להם בל יכביד השומעים בהם. וכל שכן כשמדבר בדברי תורה, שלא ידבר בהם אלא בזמן הראוי בשיעור הראוי ובמקום הראוי לו ובדברים הראויים לו, אם מצדו אם מצד השומעים.⁴³ ובמשלי הערב אמרו על חכם אחד שהיה מאריך בדבריו יותר מדאי. ושאלו לו: מדוע אתה עובר הגבול להאריך כל כך? ואמר להם: כדי שיבינו הפתאים. אמרו לו: בעוד שיבינו הפתאים, המשכילים יקוצו. ואמרו: "כדרך שעשה הקב"ה סייג לדבריו" – עניינו, כמו שהקב"ה נתן התורה והמצות והחוקים כפי מה שראוי לאדם לסבול לפי המונח בטבע, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, כן יהיו דברי האדם במידה במשקל ובמשורה וכל שכן בדברי תורה.⁴⁴

רבי בחיי  בן אשר דברים פרק ד פסוק ב

"לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו". יזהיר שלא יתחכם האדם על המצות לומר: אוסיף על מה שצוה השם יתברך, ויחשוב כי התוספת הזה תהיה עבודה לשם יתברך, לכך אמר: לא תוסיפו, כי התורה שלמה אינה צריכה תוספת ומגרעת, וכל המוסיף בה גורע.⁴⁵ ורז"ל דרשו (ספרי ראה פב) בתוספת זה: כגון ארבע טוטפות שבתפילין שיאמר: אוסיף עליהן אחד ויהיו חמש, ארבע מינין שבלולב, שיוסיף עליהם ויהיו חמשה, וכן בברכת כהנים שהן שלושה ויוסיף ויהיו ארבעה.⁴⁶ אבל מה שתקנו רז"ל והגדרים והסייגים שלהם אין זה נקרא תוספת, כי לא באו אלא לשמור את העיקר, כמו שעושים לכרם גדר סביב כדי שישתמר הכרם, וכענין שאמר: לך לך אמרין נזירא, סחור סחור, לכרמא לא תקרב. אדרבה, העובר על גדריהם ותקנותיהם עובר על לאו: (דברים יז, יא) "דלא תסור מן הדבר", וכן צותה התורה: (ויקרא יח, ל) "ושמרתם את משמרתי", ואמרו רז"ל: (יבמות כא א) עשו משמרת למשמרתי.⁴⁷

מחלקי המים

ירושלים

מים אחרונים: המשולש עשו סייג לתורה – לא תסור – לא תוסיף, דורש דיון מיוחד וכל היודע דבר אודות מי שחקר וכתב דברים בנושא, אנא יודיענו. אנו שלחנו את דליינו לשאוב מים בשלושה נושאים אלה, כ"א בנפרד: עשו סייג לתורה כאן במיוחדים, לא תסור – ככל אשר יורוך בפרשת שופטים, ולא תוסיף בפרשת ראה (בכתובים). והדברים צריכים ליבון ובירור נוספים.