מנשה בן חזקיהו מלך יהודה | מחלקי המים

מיוחדים

מנשה בן חזקיהו מלך יהודה

מיוחדים

עדכון אחרון: 23/02/2023

בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם … וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם … וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל … וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיס: וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם: … וַיְדַבֵּר ה' בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים לֵאמֹר: יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה … וַיַּחֲטִא גַם אֶת יְהוּדָה בְּגִלּוּלָיו: לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו: … וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה': (מלכים ב פרק כא).1

 

מסכת סנהדרין פרק י משנה ב – אין לו חלק לעולם הבא

שלושה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. שלושה מלכים: ירבעם, אחאב ומנשה.2

רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר: "ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו" (דברי הימים ב לג). אמרו לו: למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו.3

ויקרא רבה לו ג פרשת בחקותי למה לא אחז (ואחרים)?

… בר קפרא אמר: אחז וכל מלכי ישראל הרשעים אין להם חלק לעוה"ב … והרי הוא נמנה באיפטיא של מלכים, שנאמר: "בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה" (ישעיה א א)?!4  ר' אחא בשם ר' אלעזר ור' יוסי בשם ריב"ל אמר: ע"י שהיה לו בושת פנים … ר' הושעיא רבה אמר: על ידי שהיה אביו צדיק. – ומנשה לא היה אביו צדיק? אלא אחז היה אביו צדיק ובנו צדיק  מנשה היה אביו צדיק ובנו רשע. הוא שחזקיה אומר: "הנה לשלום מר לי מר" (ישעיה לח יז) – מר לי מלפני מאחז, מר לי מאחרי ממנשה.5

מסכת סנהדרין דף קג עמוד א – סוף מלכות יהודה ובית ראשון

אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב: וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" (משלי כד ל-לא). על שדה איש עצל עברתי – זה אחז, ועל כרם אדם חסר לב – זה מנשה, והנה עלה כלו קמשונים – זה אמון, כסו פניו חרלים – זה יהויקים, וגדר אבניו נהרסה – זה צדקיהו, שנחרב בית המקדש בימיו.6

מסכת שבת דף קיג עמוד ב – רות מתבשרת על מנשה

"וטבלת פתך בחומץ" (רות ב יד). אמר רבי אלעזר: מכאן שהחומץ יפה לשרב. רבי שמואל בר נחמני אמר: רמז רמז לה; עתיד בן לצאת ממך שמעשיו קשין כחומץ, ומנו – מנשה.7

מסכת ברכות דף י עמוד א – חזקיהו מסרב להוליד את מנשה

… מה עשה הקב"ה – הביא יסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה: שנאמר: "בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' " … מת אתה – בעולם הזה, ולא תחיה – לעולם הבא. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא – לעביד.8

מסכת יומא דף ט עמוד ב – שפיכות דמים

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. … שפיכות דמים – דכתיב: "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה".9

מסכת סנהדרין דף קג עמוד ב – צלם בהיכל

אמר רבי יוחנן: בתחילה עשה לו פרצוף אחד ולבסוף עשה לו ארבעה פרצופים, כדי שתראה שכינה ותכעוס.10 אחז העמידו בעלייה, שנאמר: "ואת המזבחות אשר על הגג עלית אחז" (מלכים ב כג יב). מנשה העמידו בהיכל, שנאמר: "וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם".11 אמון הכניסו לבית קדשי הקדשים, שנאמר: "כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס" (ישעיהו כה כ). מאי "כי קצר המצע מהשתרע"? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כי קצר המצע זה מלהשתרר עליו שני רעים כאחד. מאי "והמסכה צרה כהתכנס"? אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן כי הוה מטי להאי קרא הוה קא בכי. מי שכתב בו "כונס כנד מי הים" (תהלים לג ז) – תיעשה לו מסכה צרה?12

תנו רבנן: מנשה היה שונה חמשים וחמישה פנים בתורת כהנים, כנגד שני מלכותו. אחאב – שמונים וחמישה, ירבעם – מאה ושלושה.13

תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק יד הלכה ח – נדבק לזרעו של משה

כיוצא בו14: "ויהונתן בן גרשם בן מנשה" (שופטים יח ל) וכי בן מנשה הוא? והלא בן משה הוא! ולמה ניתלה דבר במנשה? אלא מלמד שתולין חובה בחייב.15

מסכת זבחים דף סא עמוד ב – אש המזבח ממשה עד מנשה

אש שירדה מן השמים בימי משה – לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה, ואש שירדה בימי שלמה – לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה.16

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמח – משה מתפלל על מלכי בית דוד

"וזאת ליהודה", מלמד שנתפלל משה על מלכי בית דוד, אמר לפניו: ריבונו של עולם, כל זמן שמלכי בית דוד שרוים בצער ומתפללים לפניך אתה מעלה אותם מתוכה. "ואל עמו תביאנו" – זה יאשיהו, שנאמר: "הנני אוסיפך אל אבותיך" (מלכים ב כב כ). "ידיו רב לו" – זה מנשה, שנאמר: "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד" (מלכים ב כא טז).. לסוף מה נאמר בו: "ויתפלל אליו ויעתר לו" (דברי הימים ב לג יג). "ועזר מצריו תהיה" –  זה יהושפט, שנאמר: "ויזעק יהושפט וה' עזרו".17

מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב – דורש בהגדות של דופי

תנו רבנן: "והנפש אשר תעשה ביד רמה" – זה מנשה בן חזקיה, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא: "ואחות לוטן תמנע" (בראשית לו כב) "ותמנע היתה פילגש לאליפז" (שם יב), "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה" (שם ל יד)? יצאה בת קול ואמרה לו: "תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך" (תהילים נ כ-כא). ועליו מפורש בקבלה: "הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה". … אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחילה דומה לחוט של כוביא ולבסוף דומה לעבות העגלה.18

מסכת יבמות דף מט עמוד ב – הריגת ישעיהו הנביא

תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגילת יוחסין בירושלים, וכתוב בה … מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא: מידן דייניה וקטליה.19 אמר ליה, משה רבך אמר: "כי לא יראני האדם וחי", ואת אמרת: "ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא"! משה רבך אמר: "מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו", ואת אמרת: "דרשו ה' בהמצאו"! משה רבך אמר: "את מספר ימיך אמלא", ואת אמרת: "והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה"! אמר ישעיה: יודע אני שלא יקבל מה שאומר לו, ואם אומר לו אעשה אותו מזיד. אמר שם (המפורש) ונבלע בארון. הביאו את הארון ונסרוהו, כשהגיע אל פיו נחה נפשו, משום דאמר: "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב".20

מסכת סנהדרין דף קב עמוד ב – האם אנחנו יכולים בכלל לדון אותו

רב אשי אוקי אשלשה מלכים. אמר: למחר נפתח בחברין.21 בא מנשה ונראה לו בחלומו. אמר: חברך וחברי אביך קראת לנו? מהיכן צריך לחתוך22 לברכת המוציא? – אמר לו: אינני יודע. – אמר לו: מהיכן שצריך  לפתוח ב"המוציא לא למדת, ו"חברך" קראת לנו? – אמר לו: למדני, ולמחר אדרוש משמך בפירקא.23 – אמר לו: מהיכא דקרים בישולא.24 אמר לו: מאחר שהייתם חכמים כל כך, מדוע עבדתם עבודה זרה? אמר לו: אם היית שם – היית מרים את שיפולי גלימתך ורץ אחריה. למחר אמר להו לרבנן: נפתח ברבותינו.25

בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: … וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּתוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: … וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית ה': וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ בְּגֵי בֶן הִנֹּם וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף … וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית הָאֱלֹהִים … וַיְדַבֵּר ה' אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ: וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה: וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים: … וַיָּסַר אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְאֶת הַסֶּמֶל מִבֵּית ה' … וַיִּבֶן אֶת מִזְבַּח ה' וַיִּזְבַּח עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים וְתוֹדָה וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לַעֲבוֹד אֶת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (דברי הימים ב פרק לג).26

 

ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ב – מנשה חזר בתשובה27

כתיב: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ: וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה" (דברי הימים ב לג י-יא).28 מהו "בחחים"? בכירו מניקיא. אמר רבי לוי: מולא של נחושת עשו לו ונתנו אותו בתוכה והיו מסיקין תחתיו. כיון שראה שצרתו צרה לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירה. כיון שלא הועיל לו כלום, אמר: זכוּר אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ: כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם" (דברים ד ל-לא).29 הרי אני קורא אותו. אם עונה אותי – מוטב, ואם לאו – הא כל אפיא שוין.30 והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה. והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אדם שעבד עבודה זרה והעמיד צלם בהיכל, אתה מקבלו בתשובה?! אמר להן: אם איני מקבלו בתשובה, הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקב"ה? חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו. הדא היא דכתיב: "ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיביהו ירושלם למלכותו" … "וידע מנשה כי יי' הוא האלהים" באותה שעה אמר מנשה: אית דין ואית דיין.31

מסכת סנהדרין קא ע"א – מנשה בפטירתו של ר' אליעזר בן הורקנוס

תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו: רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. …32 נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין. אמר להם: סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי, שאמר חביבין יסורין. אמר לו: עקיבא, זו מנין לך? – אמר: מקרא אני דורש: "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים … ויעש הרע בעיני ה' " (מלכים ב כא א-ב), וכתיב: "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה" (משלי כה א). וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ולמנשה בנו לא לימד תורה? אלא: מכל טורח שטרח בו, ומכל עמל שעמל בו – לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ: וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה" (דברי הימים ב לג י-יא), וכתיב: "וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (שם שם יב-יג). הא למדת שחביבין יסורין.33

מסכת סנהדרין דף קב עמוד ב – התמונה מורכבת

מנשה – שֶׁנָּשָׁה יָה. דבר אחר: מנשה – שֶׁהִנְשִׁי את ישראל לאביהם שבשמים.34 ומנלן דלא אתי לעלמא דאתי – דכתיב: "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש אשרה … כאשר עשה אחאב מלך ישראל" – מה אחאב אין לו חלק לעולם הבא – אף מנשה אין לו חלק לעולם הבא.

רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר: "ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו וכו' ", אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר: "ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו". מר סבר: בגלל מנשה – שעשה תשובה, ואינהו לא עבוד, ומר סבר: בגלל מנשה – דלא עבד תשובה. אמר רבי יוחנן: כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהן של בעלי תשובה… אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: "וישמע אליו ויחתר לו", ויעתר לו מיבעי ליה! – מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין.35

מסכת שבת דף קנ עמוד א – תנא דבי מנשה

ותנא דבי מנשה: משדכין על התינוקות ליארס בשבת, ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות. – אמר קרא: "ממצוא חפצך ודבר דבר"! חפציך – אסורים, חפצי שמים – מותרין.36

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. וכל כך, שגם כאשר קם אחריו יאשיהו בנו הצדיק, עליו אומר הכתוב, מלכים ב כג כה: "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ", מי שעשה פסח בירושלים אשר לא נעשה "מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה" (שם כב), לא נמחקו חטאי מנשה ולא נסלח לעם. כפסוק הצמוד שם: "אַךְ לֹא שָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה". גם ירמיהו נביא החורבן זועק כנגדו: "וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת נְאֻם ה' אֶת הַחֶרֶב לַהֲרֹג וְאֶת הַכְּלָבִים לִסְחֹב וְאֶת עוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֶת בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית: וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם" (ירמיהו טו ג-ד). לכאורה, דברים קשים וברורים שאינם מותירים ספק באשר לדמותו של מנשה, אך מקריאה של התנ"ך אנחנו יודעים שהיו גם מלכים חטאים אחרים ומשום מה מנשה בולט מכולם. מה מיוחד דווקא בו? מה יש בדמות זו שהעסיקה לא מעט את עולם המדרש?
  2. מנשה איננו לבד, אבל היחידי מבית דוד וממלכות יהודה שגם בה לא חסרו מלכים רשעים. ראו בגמרא סנהדרין על המשנה (דפים קג-קד) וכן באבות דרבי נתן נוסח א פרק לו שמוסיפים גם את אבשלום ואת "בעשא ואחזיה וכל מלכי ישראל שהרשיעו". ולהלן נראה עוד דמויות שבקשו לצרף לרשימה הנכבדה הזו. ומי הם שישבו ופסקו מי יזכה לחלק בעולם הבא ומי לא? ראו בגמרא סנהדרין קד ע"ב: "מי מנאן? אמר רב אשי: אנשי כנסת הגדולה מנאום". ראשוני התנאים שקבלו את התורה מהנביאים (אבות א א) לאחר שפסקה הנבואה מישראל בתחילת בית שני. הם לא רק יושבים ומנסים להבין מה אירע שם בתקופת בית ראשון, אלא גם שופטים וקובעים גורלות. ראו שם את מי עוד "בקשו למנות" עד שבאה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם "ולא השגיחו עליה, באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם - ולא השגיחו עליה". אבל במשנה, רק מנשה מבית יהודה ומצאצאי דוד.
  3. זו שיטתו של רבי יהודה שמתבססת על פסוקים בספר דברי הימים שטרם הבאנו ומקדימה את המאוחר. נניח לה לפי שעה בצד ונחזור אליה בהרחבה להלן.
  4. בר קפרא מבקש להוסיף את אחז לרשימת מי שאין להם חלק לעולם הבא, יחד עם כל מלכי ישראל (ויהודה) הרשעים, אבל המדרש מעיר על כך שהנה בפסוק הראשון של ישעיהו, נמנה אחז עם מלכים צדיקים.
  5. המדרש לא מניח למשנה המונה את שלושה המלכים האלה שאין להם חלק בעולם הבא ושואל כאן מאחז, אביו של חזקיהו, שהיה מהמלכים הרשעים ביותר. ראו תיאור מעשיו הקשים במדרש ויקרא רבה יא ז פרשת שמיני: "למה נקרא שמו אחז? על שום שאחז בתי כניסיות ובתי מדרשות". אחז השבית את התורה מישראל (ראו דברינו המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה בפרשת לך לך וכן ויהי ביום השמיני בפרשת שמיני). אבל אחז הצליח להימלט, ככתוב: "וזרע צדיקים נמלט". ובגמרא סנהדרין קד ע"א: "מפני שמוטל בין שני צדיקים". ושם שואלים גם על יהויקים וביותר על אמון (בנו של מנשה): "מפני מה לא מנו את אמון - מפני כבודו של יאשיהו. מנשה נמי לא נמני מפני כבודו של חזקיהו!" ומתרצים שם שבן צדיק (יאשיהו) יכול לזכות אבא רשע (אמון), אבל אבא צדיק (חזקיהו) לא יכול לזכות בן רשע - הוא מנשה. מנשה נשאר לפי שעה ברשימה ועל כך נרצה להרחיב ולהבין מדוע. מה הפך דווקא את מנשה לסמל של רשעות? האם יש גם לו הצלה?
  6. זו הראייה הקשה של חכמי בית שני (כבר לא אנשי הכנסת הגדולה אלא אמוראים מאוחרים בהרבה) על סופו של בית ראשון ומלכות בית יהודה. שים לב שמלכים צדיקים כחזקיהו אביו של מנשה ויאשיהו בן בנו של מנשה כלל לא נזכרים כאן וגם לא הועילו למנוע את החורבן כפי שראינו לעיל (הערה 1). בה בעת, מנשה נמצא כאן "בחברה טובה", הוא לא המלך הרשע היחידי ולא בימיו חרב הבית. הוא לא היחידי ששפך דם והגביר עבודה זרה. מדוע אם כן נחרג במשנה משאר המלכים הרשעים שברשימת מי שאין להם חלק בעולם הבא?
  7. כבר רות המואביה, "אמה של מלכות" שממנה יצא חוטר מגזע ישי ובית דוד, מתבשרת כאשר היא יושבת לפוש מעט מעבודת הליקוט בשדה בחום הקיץ, שהחומץ שבעז מציע לטבול בו את פיתה, איננו רק חמצמצות נעימה של מאכל הקוצרים ברינה, אלא גם חומץ קשה שיצא מצאצאיה בדמעה. ומי הוא מכולם? מנשה.
  8. מה שמתבשרת רות, יודע גם חזקיהו שעתיד לצאת ממנו בן רשע ולפיכך נמנע מלהביאו לעולם. נושא זה של מפגש ישעיהו עם חזקיהו לאחר מפלת שלמנאסר בשערי ירושלים והצלת מלכות בית דוד, מחייב דף מיוחד (שהתחלנו וטרם השלמנו) כולל דיון בביטוי "הדי כבשי דרחמנא" שהם מחשבונות הבורא העלומים. מה שחשוב לנו כאן הוא דווקא "המפגש" של ישעיהו עם מנשה. בזכות ישעיהו בא מנשה לעולם. ונראה שלאחר כל ההקדמות והפתיחות הנ"ל הגיעה השעה לדון במנשה עצמו: במה היה חטאו כה גדול? האמנם אין לו תקנה?
  9. כל זה כפתיחה להמשך הגמרא שם שדנה בחטאי בית שני: "אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים". ובהמשך הגמרא שם גם סניגוריה קלה על אנשי בית ראשון שאמנם היו רשעים "אלא שתלו בטחונם בהקב"ה". ראו גם הביקורת הקשה על אנשי בית שני שהלכות טומאה וטהרה היו בעיניהם יותר חשובות משפיכות דמים: "תנו רבנן: מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו - נטל סכין ותקע לו בלבו ... געו כל העם בבכיה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר. אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין. ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים" (יומא כג ע"א). אך עם כל הביקורת על הגורמים לחורבן בית שני שבצילו חיים ופועלים חז"ל, חשוב להם להבין גם מה אירע בבית ראשון ומנשה הוא דמות מרכזית בנושא זה. אחד מחטאיו הגדולים היה שפיכות דמים.
  10. כנגד ארבע חיות / דמויות המרכבה? (יחזקאל פרק א). המספר ארבע בא לסמל: מכל צד: ימין ושמאל, פנים ואחור, וכפי שנראה גם במדרש תנחומא להלן (בהערה 12). ראו גם שיטת רבי סימאי בירושלמי שקלים ו א שהדברות היו כתובים: "ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה: מזה ומזה הם כתובים – טטרגונה". מכל צד שתביט על כל לוח, תמצא את עשרת הדברות. ראו שיטה זו בדברינו עשרת הדברים – חמישה כנגד חמישה בפרשת יתרו. הצלם מחליף את לוחות הברית. ובגמרא שם, גם משקלו העצום של הפסל: "משאוי אלף בני אדם", שהיה כרוך במוות של אנשים רבים ובכך מתחברת עשיית הפסל עם שפיכות דמים.
  11. ראו בירושלמי יומא פרק ד הלכה ד: "אמר רבי אחא בר יצחק: בשעה שבנה שלמה את בית המקדש צר כל מיני אילנות לתוכו ובשעה שהיו אלו שבחוץ עושין פירות היו אלו שבפנים עושין פירות ... אימתי יבשו? א"ר יצחק חיננא בר יצחק: בשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו, דכתיב [נחום א ד] ופרח לבנון אמלל". השוו עם גמרא יומא לט ע"ב: "למה נקרא שמו יער? דכתיב: בית יער הלבנון - לומר לך: מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב. דאמר רב הושעיא: בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירות בזמניהן. וכיון שהרוח מנשבת בהן, היו נושרין פירותיהן, שנאמר: ירעש כלבנון פריו. ומהן היתה פרנסה לכהונה. וכיון שנכנסו גוים להיכל – יבשו" – בדברינו מקדש שלמה בפרשת תרומה. לא, אומר הירושלמי. לא בשעה שנכנסו הגויים לבית המקדש הוא חדל להיות מקום של חיות, פריחה ופירות, אלא בשעה שמנשה הכניס שם את הצלם.
  12. ובמדרש ויקרא רבה יז ז: "כנגע נראה לי בבית ... זה צלמו של מנשה ... סמל הקנאה הזה בביאה ... אמר רבי אחא: ביא ביא! התושב מפנה לבעל הבית! ... כי קצר המצע מהשתרע: אין המטה יכולה לקבל אשה ובעלה ורֵעָהּ כאחת". ראו אמנם באיכה רבה פתיחתא י על הפסוק: "ואותי לא קראת יעקב" שהלוואי והיו בני ישראל עובדים את הקב"ה בשיתוף (בדברינו על השיתוף בפרשת כי תשא), אך שם מדובר בבית עבודה זרה בדמשק וכאן בבית המקדש בירושלים. ועכ"פ, מדרש תנחומא בחוקותי סימן ג מסביר את שלבי עשיית הצלם ע"י מנשה ואת הכעסת השכינה: "בא מנשה והכניס שם את הצלם כדי להוציאנו משם. בתחילה עשו לו פרצוף אחד והעמידו למערב כביכול היתה השכינה הולכת לזויות אחרת מקום שלא נראה הפסל. כשראה מנשה כך, עשה לו ארבעה פרצופין שיראה השכינה ויסתלק". במדרשים אלה לא נזכרים אחז ואמון. מנשה הוא שעשה את הצלם, שיכלל אותו לארבעה פנים "והכניסו לבית קודש הקדשים". אבל בגמרא לעיל הם קיימים. ומי שהכניס את הצלם לקודש הקדשים וסילק את בעל הבית הוא אותו אמון שלעיל ראינו שניצל בזכות יאשיהו בנו. האם יש כאן החמרה מכוונת כלפי מנשה?
  13. קטע זה מופיע בגמרא שם לפני הקטע הקודם והוא מהדרשות המופלאות שבעולם האגדה. מה פשר רעיון זה ששלושה המלכים שאין להם חלק לעולם הבא, הם תלמידי חכמים גדולים כאלה? ראו בעיונים שטיינזלץ שמביא בשם מהרש"א: "הפליג בגדולתם של אלה. ומה שמספר בגדולת תורתם הוא להסביר מפני מה אין להם חלק לעולם הבא, שכיוון שהיו כה גדולים בתורה, כל מה שהרשיעו בזדון ובמחשבה תחילה היה". ועדיין חידה גדולה היא: מה באים כאן חכמים ללמדנו? נמשיך בנושא מנשה.
  14. שתוֹלִים חובה בחייב וזכות בזכאי, ברשימת דוגמאות שהתוספתא מונה שם, עוד אחת "כיוצא בהן" שקשורה במשה ומנשה.
  15. ובאבות דרבי נתן נוסח א פרק לד: "כיוצא בו ויהונתן בן גרשום בן מנשה וכי בן מנשה היה והלא בן משה היה אלא לפי שלא נדמו מעשיו למשה אביו לפיכך תולין במנשה". מדובר בלוי ששימש לפני פסל מיכה, ראו פרשה זו הקשורה גם בהתנחלות בני דן בספר שופטים פרקים יז-יח, בגמרא בבא בתרא קט ובדברינו פסל מיכה במיוחדים. אותו לוי, טוען המדרש, היה מצאצאיו של משה רבנו ונוספה נו"ן קטנה לשמו על מנת לכסות על קשר זה ולחבר אותו עם מנשה הרשע (נו"ן שלעתיד לבוא תיעקר ממקומה, אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לז). מנשה מחפה על משה ונוטל על עצמו את החובה (כאילו שחסרים לו בנים חוטאים משלו).
  16. כאן שוב דרשה 'פשוטה' בגנותו של מנשה - הוא הרשע שמכבה את אש המזבח של בית המקדש שמקורה באש של משה רבנו (החלפת האש ממשה לשלמה מסמלת את המעבר מהמשכן הזמני אל בית העולמים. אש שלמה היא המשכיות ישרה של אש משה שכבר בשירת הים התנבא על המקדש וקרא למשכן מקדש). אבל אם נחזור ללוי מפרשת פסל מיכה ונחבר את המדרשים (שהרי שערי מדרש וחיבורים לעולם אינם ננעלים), נראה בגמרא בבא בתרא קי ע"ב שהלוי מפסל מיכה חזר בתשובה: "שב לאל בכל לבו" ע"י דוד שמינה אותו "על האוצרות". אז מה קבלנו? על מנשה שכיבה את האש בבית המקדש ששלמה בן דוד חידש בעת הקמת המקדש, על מנשה ששם צלם בהיכל, תולים את הלוי של פסל מיכה. אבל זה שב בתשובה ע"י דוד ומנשה הוא באמת מצאצאי דוד. ודוד גם הציל גם את שלמה בנו מלבוא ברשימה (סנהדרין קד ע"ב, הרמז ששתלנו בסוף הערה 2 לעיל). אז אולי תעמוד גם למנשה זכות כלשהיא? הרי גם הוא מצאצאי דוד ורות.
  17. מדרש זה, כמו ר' יהודה במשנה לעיל (הערה 3), מקדים דברים שנביא בהמשך, אבל אי אפשר שלא להביאו כאן להשלמת הקשר משה – מנשה. אחרי שהתפלל שם על דוד ועל שבטי יהודה ושמעון, מתפלל משה על שלושה מלכים מבית דוד ובהם מנשה. משה רואה את הדם הנקי הרב שעתיד לשפוך מנשה ובכל זאת מתפלל עליו. משום שגם מנשה בסוף ימיו למד להתפלל ועשה תשובה כפי שעוד נראה. ומשום שיש למשה חוב למנשה. נו"ן קטנה מפרישה בין גדול הנביאים ובין מלך יהודה שאנשי הכנסת הגדולה שפתחו ואמרו: "משה קבל תורה מסיני וכו' ", פסקו שאין לו חלק לעולם הבא. האם משה הוא שיציל אותו?
  18. ברייתא זו על מנשה שישב וקרא במקרא ודרש "הגדות של דופי" בגנות פסוקים במקרא שלכאורה מה צורך בהם, טעונה הסבר. ראו פירוש רש"י שם: "דבר שאינו צריך הוא וכן היה מלגלג ואומר שכתבו משה שלא לצורך". מקצת פרשנים מחברים עניין זה לקורא בספרים החיצוניים (שגם לו אין חלק לעולם הבא), היינו להשפעות חיצוניות על המקרא (ר' יונתן מלוני"ל). אחרים קושרים את העניין למשנה באבות פרק ג משנה יא על המגלה פנים בתורה שלא כהלכה שאין לו חלק לעולם הבא (ראו מפרשי המשנה שם). אך עדיין למה דווקא מנשה? האם מנסה הברייתא לשים את שורשי ביקורת המקרא בפי מנשה, להעמיס עליו עוד חטא שאיננו במקרא? בנושא זה דן חננאל מאק במאמר מנשה מלך יהודה של חז"ל – מבקר מקרא משכיל פרוע ומפרה, בעיני אלהים ואדם – האדם המאמין ומחקר המקרא עמודים 379, 380, 381, בית מורשה ירושלים תשע"ה. הוא מצטט שם מאמר של אהרון שמש ז"ל, מה גילה מנשה בן חזקיהו בתורה – על שרידי הלכה צדוקית-כיתתית בספרות חז"ל, מגילות ב תשס"ד. תורף תיזה זו היא שדרשות אלה מייצגות מחלוקות הלכתיות של ממש (כמו הדיון בירושת הבת) בין הצדוקים לפרושים ופסוקים אלה שימשו לאסמכתא הלכתית (בפרט בידי הפרושים). חננאל מאק מוסיף במאמרו שגם הזלזול בפסוק של מציאת הדודאים בידי ראובן הוא חלק מזלזול הצדוקים בפרושים ששבחו את שבט יששכר "יודעי בינה" כעוסקים בתורה. לא נוכל להאריך עוד בעניין "הגדות של דופי" ולמה דווקא מנשה, רק נפנה את מטיבי לכת לדברי הרמב"ם במורה הנבוכים חלק ג פרק נ שכנגד הגדות הדופי של מנשה קובע נחרצות: "דע כי כל ספור שתמצאהו כתוב בתורה הוא לתועלת הכרחית בתורה, אם לאמת דעת שהוא פנה מפנות התורה, או לתקון מעשה מן המעשים". ראו גם הקדמת מהרש"א לחידושי אגדות שלו על הש"ס שמזהיר את העוסקים באגדה ומפרשיה: "מהם שבאו לדרוש אגדות של דופי וכעושים תורתן פלסתר שאין המקרא והמאמר סובל דרושם". ואנו נציע שאולי הדברים קשורים לתנו רבנן לעיל שמנשה היה שונה "חמשים וחמישה פנים בתורת כהנים". החיבור של 'ידענות למדנית' מופלגת עם הגדות של דופי ולימוד מקרא פגום מתאר למדנות חסרת איזון בין דקדוקי הלכה ותלמוד ובין לימוד אגדה ומקרא כראוי. ועכ"פ, הגמרא שם בסנהדרין מסבירה את הצורך בפסוקים הנ"ל שמנשה מזלזל בהם. ראו דברינו בית נחור בפרשת וירא.
  19. לא סתם הרג אותו. דן אותו ואח"כ הרגו.
  20. ולכאורה קיבל ישעיהו עונש על דברים אלה שאמר, דברים שזכו גם לביקורת קשה של חז"ל. ראו שיר השירים רבה א: "רצוץ פה למי שאמר דלטוריא על בני". אך מה פשר העניין הזה שמנשה מתגלה (שוב) כאיזה תלמיד חכם ושופט מאמין הדן עפ"י התורה ורודף את ישעיהו הנביא עד מוות (הוא ישעיהו שבזכותו בא מנשה לעולם, הערה 8 לעיל). נראה שהפתרון לסיפור יוצא דופן זה הוא באחד משני מישורים. במישור האחד, יש כאן המשך לקו שראינו במדרש הקודם: חז"ל משתמשים בדמותו של מנשה על מנת להציג דמויות בנות זמנם שבאים להתחכם בפירוש פסוקים, פלפולי הלכות, אגדות מתחכמות וכו', לעתים גם בשילוב עם כוח שלטוני, וסופם שמגיעים עד שפיכות דמים (כתלמידי בית שמאי שהרגו בתלמידי בית הלל? ירושלמי שבת א ד). אבל אין לנפנף טיעונים כאלה, אומרים חז"ל, צריך לדעת להתמודד איתם בבחינת "דע מה שתשיב" (ראו גם דברינו לאלו דחית בקנה – לנו מה אתה משיב), וכפי שכותב חננאל מאק במאמרו הנ"ל על אגדה זו: "דבר גדול לימדנו כאן המספר: אף אם המבקר עצמו הוא אדם שאינו ראוי עליך להתייחס אל דבריו ברצינות ,,, קבל האמת ממי שאמרה". ואמנם, בהמשך הסוגיה שם משמשת הגמרא שופר לקולו של ישעיהו ונותנת הסבר לשאלותיו המתחכמות של מנשה, ואולי גם התמודדות אמתית עם דעות של ביקורת המקרא והיהדות במעין ראייה עתידית ארוכת-טווח. במישור השני, אין כאן אלא רדיפה מתחכמת של מנשה ומלכים אחרים אחרי הנביאים המוכיחים אותם על מעשיהם הרעים. ראו בהקשר זה את המקבילה בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ד: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה סו א), בסוף נבואתו של ישעיה נתנבא הפסוק הזה. ואימתי נתנבא אותו? בימי מנשה שכיון שהכניס מנשה את הצלם להיכל התחיל מתנבא ישעיה לישראל ואמר להם: מה אתם מתגאים לי בבית הזה שבניתם לי? העליונים והתחתונים אינם מחזיקים כבודי והבית הזה שבניתם לי אני צריך? איזה בית אשר תבנו לי? הרי נבוכדנצר עולה ומחריב אותו ומגלה אתכם. מיד כעס עליו מנשה ואמר להם תפשוהו, רצו אחריו לתופשו ברח מפניהם פערה החרובית עצמה ובלעה אותו וכו' ". למקבילות נוספות ראו בבלי סנהדרין קג ע"ב, ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ב. ופירוש מלבי"ם מלכים ב כא יא שאחז היה לו בושת פנים מישעיה ורק "רצה לפרוק עול" ומומר לתיאבון, אבל מנשה היה מומר להכעיס". וראו עוד פירוש רש"י לגמרא בבא בתרא טו ע"א שבגלל הרג זה של ישעיהו הוא לא הספיק לכתוב את ספרו והשלימו זאת "חזקיהו וסיעתו".
  21. רב אשי עצר בלימוד אותו היום לפני המשנה לעיל של שלושה המלכים שאין להם חלק בעולם הבא ואמר: למחר נפתח לדון בחברינו. ראו רש"י ושטיינזלץ שהתכוון בלשון כבוד: "שהיו תלמידי חכמים כמותנו". שוב יחס של תלמיד חכם למנשה. מכאן ואילך נביא את הגמרא בתרגום לעברית בעזרת פירוש שטיינזלץ ואנו מפצירים במי שרוצה לצטט מקור זה שיפנה בבקשה אל המקורות (אתר ספריא, פרויקט השו"ת ועוד) ולא יסמוך על התרגום לעברית שלנו.
  22. למישרא – לפתוח להתיר.
  23. בדרשה בפני כל הציבור.
  24. מהמקום בו קורמים (נקרמים, מתקרמים?) פני הלחם. מהמקום בו הוא מקרים או מקדים להיאפות. מצדי הכיכר ולא מאמצעיתו.
  25. כבר לא "חברינו" אלא "רבותינו". אבל עדיין המשיכו חכמים בלימוד ובדיון על אותם שאין להם חלק לעולם הבא והמשנה לא זזה ממקומה. ראו שם קטע קודם על רבי אבהו שהיה רגיל לדרוש במשנה של שלושה מלכים (שאין להם חלק לעולם הבא) ונפל למשכב. בחוליו קבל עליו שלא לדרוש עוד בהם, אך לאחר שהחלים, חזר לדרוש בהם (חזר בו מההחלטה שלא לדרוש בהם). אמרו לו: וכי לא קבלת על עצמך שלא לדרוש בשלושה המלכים האלה? ענה ר' אבהו: וכי הם חזרו בהם בתשובה, שאני אחזור בי מלדרוש? קטע זה משקף את היחס המורכב של חז"ל לקורות בית ראשון כפי שכבר הערנו לעיל. מה בדיוק אירע שם? מה היה בה בעבודה זרה שכל כך נמשכו אליה? האם היה החורבן נמנע אילולי חטאו כל כך? בין כך ובין כך, דברי ר' אבהו שהם לא חזרו בהם, מביאים אותנו לסיפור השונה על מנשה בספר דברי הימים ולדרשות בהתאם.
  26. חזרנו אל המקרא. בספר דברי הימים אנחנו שומעים 'מנגינה אחרת'. מנשה היה אמנם בתחילתו מלך רשע, אך לאחר שנשבה ע"י מלך אשור (סיפור שלא נמצא בספר מלכים) שב בתשובה ושינה לחלוטין את עורו. ולא עוד אלא שתשובה זו נזכרת במדרשים הרבים על ערך התשובה, ובהם פסיקתא דרב כהנא (להלן) שפותח במילים: "תשובתו של מנשה קבלתי ותשובתכם לא אקבל?". ראו גם 'תפילת מנשה מלך יהודה' בספרים החיצוניים שעפ"י מסורת אחת הייתה תפילה זו חלק מסידור יהודי מצרים בתקופה קדומה ונכתבה במקור ביוונית. למידע כללי על תפילה זו ראו בויקיפדיה. לנוסחים של תפילה זו (מתורגם לעברית ראו באתר ספריא. הנה כי כן, הקורא בספרים החיצוניים אין לו חלק בעולם הבא (במשנה הראשונה שהבאנו בראש הדף, במקור שם), ומנשה עסק ה"הגדות של דופי", אך נוסח תפילתו שהשתמר בספרים החיצוניים נשמע כשר למהדרין.
  27. לדרשה זו יש מקבילה די מדויקת בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כד – שובה, שם מנשה נזכר בין שאר הדמויות שעשו תשובה ויש ללמוד מהם. הפתיחה בפסיקתא היא כפי שכבר מובא לעיל: "תשובתו של מנשה קבלתי ותשובתכם לא אקבל?".
  28. ראו סדר עולם רבה פרק כד שעושה את חשבון השנים ומוסיף גם פרט מעניין: "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וגו' - בשנת כ"ב למנשה גלה מנשה לבבל, ופסלו של מיכה עמו, שנאמר: ויקימו להם בני דן את הפסל וגו' עד יום גלות הארץ (שופטים יח ל) ... נמצא מנשה עשה תשובה ל"ג שנה לפני מיתתו". מנשה גולה לאשור ולוקח איתו את פסל מיכה! ראו תוספתא סנהדרין לעיל.
  29. ראו דברינו מתשובה לשיבה בפרשת ניצבים. בפסוקי התשובה בתורה (דברים ל א-י), התשובה הדתית קשורה קשר גומלין הדוק עם השיבה לארץ. אין תשובה בלי שיבה אין שיבה בלי תשובה.
  30. כל הפנים שוות (זהות). קריאת תיגר של מנשה שאם הקב"ה לא יענה לו אזי הוא, מנשה שלקח עמו לשבי את פסל מיכה, יאמר שכל האלוהיות בעולם הם אותו הדבר! היש חוצפה גדולה מזו? האם הקב"ה צריך "להיבהל" מהצהרה כזו ולהיעתר למנשה?
  31. יש דין ויש דיין. הדרשה על מנשה שחזר בתשובה בכלא באשור (בנינוה?) מצויה בנוסח מקוצר גם במדרש דברים רבה ב כ פרשת ואתחנן שם השיח הוא ישיר בין מנשה והקב"ה: "כיון שראה מנשה צרתו צרה שלא ענה אותו אחד מהם, התחיל קורא להקב"ה, אמר לפניו: רבש"ע, הרי קראתי לכל אלהות שבעולם וידעתי שאין בהן ממש. רבש"ע, את הוא אלוה על כל אלהים! ואם אי אתה עונה אותי אני אומר שמא חס וחלילה כל הפנים שוות! אמר לו הקב"ה: הא רשע, בדין הוא שלא אענה אותך, שהכעסת אותי. אלא שלא לנעול דלת לפני השבים. שלא יהו אומרים: הרי מנשה ביקש לעשות תשובה ולא נתקבל לפיכך הריני עונה אותך". למסכת התחכמויותיו של מנשה שכבר ראינו לעיל, נוספת כאן ההתחכמות הדתית-מוסרית. מנשה יודע שלקב"ה כביכול אין ברירה אלא לסלוח לו והוא מנצל זאת כהוגן (ומי שהוסיף את הביטוי חס וחלילה הוא הדרשן). ראו סיומת הסוגיה שם שמשווה את מנשה לקין ולעשו: "תנו רבנן: שלושה באו בעלילה, אלו הן: קין, עשו, ומנשה". תשובתו של מנשה היא 'עלילה'. יש כאן הבלטה של 'הבעיתיות' שיש ברעיון התשובה, נושא עליו כבר הרחבנו בדברינו שני פנים לתשובה ואולי יותר בפרשת שובה.
  32. דלגנו על הדברים המנחמים והמפייסים של רבי טרפון, רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה. ראו דיון מורחב בסיפור זה בדברינו ר' אליעזר בן הורקנוס – סיפור בחמישה פרקים. כאן נתמקד בדברי ר' עקיבא.
  33. דרשה ארוכה נושא ר' עקיבא לפני רבו השוכב על ערש דווי והלה מקשיב בקשב רב. מייסוריו של מנשה המלך הרשע, צריך להתעודד ר' אליעזר ולהפנים שהייסורים חביבים הם ("לא הם ולא שכרם", אומרים חכמים זה לזה בגמרא ברכות ה ע"ב). אלא שלייסורים כשלעצמם אין שום משמעות אם לא קדם להם לימוד תורה, מוסר וחכמת חיים. התלמוד הבבלי חולק מכל וכל על הירושלמי לעיל שבשעת צרתו נזכר מנשה בפסוק שאבא חזקיה היה קורא בבית הכנסת: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וכו' " ודי בכך. לייסורים יש ערך ומשמעות ויכולת קבלה, רק למי שטרח ועמל בתורה שנים הרבה. על המשמעות הקשה והטרגית של דברים אלה מפי ר' עקיבא לר' אליעזר רבו המובהק, כבר עמדנו בדברינו ר' אליעזר בן הורקנוס – סיפור בחמישה פרקים. משמעותם לגבי מנשה ויחסו עם חזקיהו אביו היא סגירת המעגל שנפתח באי רצונו של חזקיהו להביא את מנשה לעולם, המשך בישעיהו שגרם להולדתו, מנשה שגרם מנגד למותו של ישעיהו, חזקיהו שכן ניסה לחנך את מנשה לתורה, נכשל שנים רבות והנה עם "קצת" ייסורים הפנים מנשה את החינוך שקיבל ושבעט בו. ראו בהקשר זה גם גמרא מגילה יד ע"א שהסרת טבעת אחשורוש ונתינתה להמן הועילה להחזיר את בני ישראל למוטב "יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל". מסביר ר' שמואל מסלנט שדברי הנביאים לא היו לשוא. הסרת הטבעת לבדה, כמו ייסורי מנשה במולא של נחושת, לא היו מועילים. הסרת הטבעת גרמה לדברי הנביאים להשתקע בלב ובראש. נראה שכל זה נלמד כבר ממנשה ומהדרשה של ר' עקיבא לר' אליעזר רבו ערב פרידתו מן העולם. ועל הקשר המשולש: ר' אליעזר בן הורקנוס – משה – מנשה, בפעם אחרת.
  34. נשה – שכח. הנשיא – השכיח. מזכיר את מנשה המקראי: "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי".
  35. הנה כי כן, נחלקו הדעות לגבי דמותו המורכבת של מנשה, לא רק בחז"ל, אלא גם במקרא עצמו ורב הסתום על הגלוי.
  36. עשרות אזכורים והלכות נמסרו לנו בתלמוד (הבבלי בעיקר) מבית מדרשו של רב מנשה. וגם בנים תלמידי חכמים היו לו: גידל בר מנשה, יודן בר מנשה. לא שמענו על דבי אחאב או ירבעם או אמון ושאר רשעים. אבל השם מנשה, גם אם יסודו במנשה בן יוסף, לא ננשה עקב מנשה בן חזקיהו ולא ראו בו שום פגם (כך זכה גם השם ישמעאל למשל). מנשה שידע חמשים וחמישה פנים בתורת כהנים, הוסיף לקח ותורה בבית מדרשם של חכמים, לצד אביו "תני דבי חזקיה" ולא רק מפיו של רב אשי כנ"ל. ועל השמטת "ללמדו אומנות" מהפיוט "מה ידידות מנוחתך" ראו דברינו ששת ימים תעשה מלאכה בפרשת אמור.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה