אין מים אלא תורה

מים ראשונים: לאחר כך וכך גיליונות של 'מחלקי המים' (כולם נמצאים באתר מחלקי המים), נראה שהגענו לגיליון הטבעי לנו ביותר. ויהיו הדברים מכוונים גם כלפי ראש השנה לאילנות החל השבוע (ברוב שנים, ט"ו בשבט חל בשבת שבין פרשת בשלח ויתרו), שהרי האילנות גדלים על מים והלכות רבות של מצוות התורה קשורות באילנות ארץ ישראל ופירותיהם.

"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל־מִדְבַּר־שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה־נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל־ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל־הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" (שמות טו כב-כה).1

"וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ־שָׁם עַל־הַמָּיִם" (שמות טו כז).2

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויסע פרשה א

"ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים", מגיד הכתוב שאותו מקום מהולל במים מכל המקומות.3 תדע שכן, שהרי היו שנים שנים עשר מבועין ולא ספקו אלא לשבעים דקלים. כיון שבאו ישראל ושרו עליהם ששים רבוא בני אדם וספקו להם ולנו ושנו ושלשו.4 "ויחנו שם על המים", לעולם אין ישראל חונין אלא על המים, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר: כיון שברא הקב"ה את עולמו, ברא שם שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטי יעקב, ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים. ומה תלמוד לומר: "ויחנו שם על המים"? מלמד שהיו עוסקים בדברי תורה שנתנו להם במרה.5

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויסע פרשה א

"וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים", ר' יהושע אומר כשמועו.6 ר' אליעזר אומר: והלא המים תחת רגלי ישראל היו והארץ אינה צפה אלא על המים, שנאמר: "לרוקע הארץ על המים" (תהלים קלו ו)! הא מה תלמוד לומר "ולא מצאו מים"? כדי ליגען.7 … דורשי רשומות אמרו: ולא מצאו מים – דברי תורה שנמשלו למים.8 ומנין שנמשלו למים? שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה א) לפי שפרשו מדברי תורה שלושת ימים, לכך מרדו.9 ולכך התקינו להם הנביאים והזקנים שיהיו קורין בתורה בשבת בשני ובחמישי.10 הא כיצד? קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת. וקורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי. וקורין בחמישי ומפסיקין בערב שבת.11

ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מח

רבי עקיבה אומר: הרי הוא אומר: "שתה מים מבורך"12 באר מתחילתו אין יכול להוציא טיפת מים מאליו, לא היה אלא מה שבתוכו. כך, תלמיד מתחילתו לא למד כל דבר, לא היה אלא מה שלמד. "ונוזלים מתוך בארך" – דומה לבאר, מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה, כך באים תלמידים ולמדים הימינו. וכן הוא אומר שם: "יפוצו מעינותיך חוצה וגו' ".13

נמשלו דברי תורה למים: מה מים חיים לעולם, כך דברי תורה חיים לעולם, שנאמר: "כי חיים הם למוצאיהם" (משלי ד כב).14 מה מים מעלים את הטמאים מטומאתם, כך דברי תורה מעלים את הטמאים מטומאתם, שנאמר: "צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה" (תהלים קיט קמ).15 מה מים משיבים נפשו של אדם, שנאמר: "מים קרים על נפש עיפה" (משלי כה כה), כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם, שנאמר: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהלים יט ח). מה מים חינם לעולם, כך דברי תורה חינם לעולם, שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה א).16 מה מים אין להם דמים, כך דברי תורה אין להם דמים, שנאמר: "יקרה היא מפנינים" (משלי ג טו).17 או מה מים אין משמחים את הלב, כך דברי תורה אין משמחים את הלב? תלמוד לומר: "כי טובים דודיך מיין" (שיר השירים א ב) – מה יין משמח את הלב, כך דברי תורה משמחים את הלב, שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים יט ט).18

מסכת תענית דף ז עמוד א

אמר רבי חנינא בר אידי: למה נמשלו דברי תורה למים? דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" – לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה.19

מסכת הוריות דף יב עמוד א

אמר להו רב משרשיא לבריה: … כי גרסיתו – גרסו על נהרא דמיא, דכי היכי דמשכן מיא משכן שמעתתייכו.20

אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסח א פרק ו

אלישע בן אבויה אומר: אדם שיש לו מעשים טובים ולמד תורה למה הוא דומה? לבנאי שבנה אבנים מלמטה ואח"כ לבנים. שאין (שאם?) באין מים הרבה ועומדין בצדן אין מזיזין אותו ממקומו. אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה למה הוא דומה? לבנאי שבנה לבנים מלמטה ואח"כ אבנים, שאם באין קמעא ועומדין בצדו נמוך והלך (נימוק והולך?).21

פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק ב

… אמרו: הרי אביו של ר' אליעזר בא. אמר להם: עשו לו מקום והושיבו אותו אצלן. נתן עיניו בר' אליעזר, אמר לו: אמור לנו דבר אחד מן התורה. אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס. כך איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקבלתי ממך. אמר לו: אמשול לך משל, למה אתה דומה: למעיין שהוא נובע ומוציא מים ויש בכוחו להוציא יתר ממה שאינו נכנס לתוכו, כך אתה יכול לומר דברי תורה יתר ממה שקבל משה מסיני.22

משנת רבי אליעזר פרשה ז עמוד 132

משל לבאר עמוקה, שלא היה אדם יכול לשתות ממנה, בא פקח אחד וקשר חבל בחבל, פסקיא בפסקיא, ודלה ממנה ושתה. כך התורה נמשלה בבאר עמוקה, ואדם צריך לעשות לה חבלים ושלשלאות לדלות ממנה, שנאמר: "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה" (משלי כ ה). ואחר כך היא נעשית גלויה לכל כנחל, שנאמר: "מים עמוקים דברי פי איש נחל נובע מקור חכמה" (משלי יח ד).23

תלמוד ירושלמי עירובין פרק ה הלכה א

מלמד שכל עמידות שעמד (אליהו) לפני אחיה השילוני רבו, כילו (כאילו) עמד לפני השכינה. רבי חלבו בשם אילין דבית שילה: אפילו אליהו מבקש מים לפניו, היה אלישע נותן על ידיו. מה טעמא? "פה אלישע בן שפט אשר למד תורה" אין כתיב כאן, אלא: "אשר יצק מים על ידי אליהו". כתיב: "והנער שמואל משרת את יי' לפני עלי" – והלוא לא משרת אלא לפני עלי, אלא מלמד שכל שירות ששרת לפני עלי רבו, כילו (כאילו) שרת לפני שכינה.24

בראשית רבה פרשה צז סימן ג, פרשת ויחי

"וידגו לרוב בקרב הארץ" – מה דגים הללו גדלים במים, כיון שיורדת טיפה אחת מלמעלה, מקבלים אותה בצימאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהם, כך הן ישראל: גדלים במים בתורה, כיון שהן שומעים דבר חדש מן התורה, הם מקבלים אותו בצימאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהם.25

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה המדרש הקצר בגמרא סוטה כא ע"א: "עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה, שנאמר: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה!". האם ניתן לקשר אותו לנושא שלנו? התורה היא מים חיים והעבירה היא מים רעים (ראה הערה 14). לכאורה, מים רעים הרבה יכולים לכבות (להעכיר) מים חיים וטובים. אבל לא אם יש במים הטובים את סם האהבה שנתן הקב"ה לעמו ישראל.

עדכון אחרון: 04/01/2016

הערות שוליים

  1. ומהו החוק והמשפט שהושמו שם? מצוות שנצטוו במרה, נושא אליו כבר נדרשנו בפרשה זו בשנה האחרת. והפעם אנחנו בעסקי מים.
  2. התחנה הבאה היא מקום בשם אֵלִים והפעם ללא מרירוּת (תרתי משמע) וצעקות, רק בשובה ונחת. שוב מדגישה התורה את המים, דבר נחוץ ונדרש במדבר. אבל הדרשן לא יסתפק במים סתם וברור לו שיש כאן רעיון ולקח. על חשיבותה של תחנה זו באלים, ראה שחזור מסעות בני ישראל בתחילת פרשת מסעי (במדבר פרק לג) שהמקרא אינו מספר את הקורות במרה וגם לא את פרשת המן, אבל הפסוק הזה מופיע שם במלואו: "וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ־שָׁם" (במדבר לג ט).
  3. המילה "מהולל" איננה מתאימה כאן כפי שעולה בברור מהמשך המדרש. ראה במקבילה מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי טו כז: "ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים, מגיד שהיה אותו מקום מקולקל במים יתר מכל המקומות שהרי היו שנים עשר מבועים ולא סיפקו אלא שבעים דקלים". מקולקל הפך בטעות למהולל ואולי היה שם כתוב במקור מקולל ומישהו האריך את הרגל הקטנה של האות ה"א שהפכה לקו"ף ויצא מהולל במקום מקולל. ואולי הוא לשון סגי נהור? ראה עוד במילונים שהשורש הל"ל יכול להיות גם במובן שלילי ומתחלף לעתים עם חל"ל (ה"א וחי"ת מתחלפות, הרגל הקטנה של ה"א נמשכה למעלה ולא למטה).
  4. עד כאן אגדה המצטרפת לאגדות ונפלאות יציאת מצרים, הרי אנחנו בפרשת בשלח וזה עתה קראנו את קריעת ים סוף!
  5. פתחנו במדרש על הפסוק השני לעיל, שהוא נושא משני העומד בזכות עצמו: מים, תמרים ותורה, ואם נזכה נדון בו בהזדמנות אחרת, והגענו בסופו למקור הראשון שהבאנו מהמקרא, לפרשת מרה. וממנה, שוב לנושא שלנו שמים הם דברי תורה ובני ישראל שזה עתה עברו בתוך הים ביבשה והומתקו להם המים במרה, חונים כעת על המים, היינו עוסקים בתורה. באותה תורה ראשונית שנתנה להם במרה שהיא מבוא למתן תורה בסיני. והיכן כל זאת? על אותם שנים עשר מבועי מים ותחת שבעים התמרים שעמדו וחיכו מבריאת העולם לבני ישראל שיבואו וילמדו תורה שם. ראה שוב דברינו מצוות שנצטוו במרה. ואגב, בין דרשת האגדה שבפתיחת המדרש (בלי שם הדרשן) ובין דרשת ר' אלעזר המודעי, עומדת דרשת ר' יהושע "לעולם אין ישראל חונים אלא על המים" שלא ברור לאן היא שייכת ומה היא באה לחדש.
  6. כפשוטו – לא מצאו מים לשתות. האם ר' יהושע זה יכול לשפוך אור על ר' יהושע מההערה הקודמת ולבאר אותו?
  7. ולהעמידם בניסיון כמו שהתורה אומרת: "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" וכפי שקרה מספר פעמים במסע הארוך של בני ישראל במדבר. בקטע שהשמטנו יש עוד דעה שהמים המתוקים שיצאו באורח פלא מים סוף ומהם שתו בני ישראל בעוברם בים (ראה תנחומא בשלח סימן י "ויצאו להם כדי מים מתוקין מתוך מלוחין" שהוא אחד מעשרה ניסים שנעשו על ים סוף) נגמרו. גם כאן יש לנו חלק אגדי המקדים את הדרשה על מים ותורה שהיא נושאנו הפעם.
  8. דורשי רשומות הוא כינוי נדיר לדרשנים מתקופה קדומה יחסית ושכיח במדרשי המכילתא (ר' ישמעאל ורשב"י), אך לא רק בהם - מפי פרופ' אביגדור שנאן. ראה גם התייחסות למושג זה בספרו של יונה פרנקל, דרכי האגדה והמדרש, עמ' 608 הערה 80, שם הוא מדגיש שמונח זה מופיע אך ורק במדרש האגדה, לא בהלכה ו"משמעו של הביטוי הוא בפשטות 'דורשי רמזים' שבתורה". רמזים שכוחם יפה במדרשי אגדה, אך אולי לא במדרשי הלכה שמבוססים על יג מדות שבהן התורה נדרשת, כך כהצעת פרופ' יונה פרנקל.
  9. מאילו דברי תורה פרשו? הרי אנחנו עוד לפני מצוות שנצטוו במרה? וכל היודע דבר בעניין, אנא יחיש שמועתו הטובה אלינו.
  10. נביאים וזקנים? ואיפה משה? ועוד, ניחא זקנים ששמענו עליהם בתורה, נביאים מנין? ואין מקשים על המדרש ...
  11. ראה מקבילה בגמרא בבא קמא פב ע"א שמביאה את הדין של קריאה בתורה בשני, חמישי ושבת מתקנת עזרא ושואלת על בסיס הדרשה לעיל שדין זה קדום יותר, והוא מימי משה ויציאת מצרים: "עשרה תקנות תיקן עזרא: שקורין במנחה בשבת, וקורין בשני ובחמישי, ודנין בשני ובחמישי, ומכבסים בחמישי בשבת וכו' ... ושיהו קוראין בשני ובחמישי - עזרא תיקן? והא מעיקרא הוה מיתקנא! דתניא: וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים - דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו. עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה!" הגמרא מתרצת שם שעזרא הוסיף לתקנה את מספר הקרואים ושיהיו עשרה פסוקים בסה"כ, והעיקר לעניינינו הוא שאין מים אלא תורה והקריאה בתורה בציבור מקורה בפרשתנו, בפרשת מרה ואלים בהם המים הוא עניין מרכזי.
  12. ראה צמד הפסוקים במשלי ה טו-טז שהם בסיס הדרשה: "שְׁתֵה־מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ: יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי־מָיִם". קודמות לדרשת ר' עקיבא, דרשותיהם של רבי שמעון בר יוחאי ור' שמעון בן מנסיא על פסוקים אלה, ראה שם. פיסקא מח בספרי דברים מוקדשת לדרשות על הפסוק: "כי אם שמור תשמרון את כל המצווה הזאת" הדנות בערך לימוד התורה ודרכי הלימוד וראויה לדף בפני עצמו בפרשת עקב. מכל העושר הזה, אנו בחרנו להתמקד בדרשתו של ר' עקיבא על הפסוקים במשלי.
  13. וכן הוא במשנת רבי אליעזר פרשה יג עמוד 252: "היה ר' עקיבה אומר: למה נמשלו דברי תורה בבאר? לומר לך, מה הבאר הזה בתחילה אין בה טיפת מים חיים, אלא מה שהיא מוציאה מעיני מים, אחר כך היא מנזלת מים מכל צדדיה. כך תלמיד חכם, בתחילה אין בו תורה, וכיון שלמד נמצא נובע והולך, שנאמר: נחל נובע מקור חכמה, ואומר: תורת חכם מקור חיים". ר' עקיבא משרטט כאן דרך מרכזית של לימוד תורה לעצמך ולאחרים, מן הקל אל הכבד, מן המכונס אל הפורץ, מהפרטי אל הציבורי. בדרך משל המים מהבור, דרך הבאר, אל המעיין (נראה שהדרשה קטועה משום שהבאר והמעיין קרובים מדי זה לזה). ומי לנו כר' עקיבא שבגיל ארבעים ישב ללמוד את האל"ף בי"ת ביחד עם בנו (אבות דרבי נתן נוסח א פרק ו, שם הוספה ב לנוסח א פרק ח ועוד) וסופו שבא לביתו עם עשרים וארבעה אלף תלמידים (כתובות סג ע"א, נדרים נ ע"א), שיכול לשרטט ולהתוות דרך זו. ראה דרשה דומה בספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שו על הפסוק יערוף כמטר לקחי, ושם הבור הוא הכוח המכנס: "רבי דוסתי בן יהודה אומר: אם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים המים בבור, לסוף שאתה זוכה ורואה את משנתך שנאמר: שתה מים מבורך. ואם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים מטר בבורות שיחים ומערות, לסוף שאתה מנזל ומשקה אחרים שנאמר: ונוזלים מתוך בארך. ואומר: יפוצו מעיינותיך חוצה". ראה דברינו כמטר לקחי – כטל אמרתי בפרשת האזינו. ולעניינינו, המשלת התורה למים איננה משל כללי ו"שטוח". כמו שלמים יש מצבי צבירה אגירה והפצה שונים, וכך גם לתורה.
  14. משל התורה כמים חיים (וההפך) הוא רחב ומופיע במספר רב מאד של דרשות, כגון בשיר השירים רבה על הפסוק: "מעין גנים באר מים חיים". חלקן מייחסות את החיוּת הזו לבארות שחפרו האבות: אברהם ויצחק: "ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. רבי נתן אומר: מצא תורה, שנאמר: כי מוצאי מצא חיים וכתיב הכא באר מים חיים" (מסכת ברכות נו ע"ב). אבל מים יכולים גם להיות מעופשים, עכורים ורעים. ראה מסכת אבות פרק א משנה יא: "אבטליון אומר חכמים היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל". ובגמרא שבת פח ע"ב: "דברי תורה יש בם להמית ולהחיות. היינו דאמר רבא: למיימינים בה - סמא דחיי, למשמאילים בה - סמא דמותא". ובעקבות המכילתא לעיל על פרשת מרה שיצרה את האנלוגיה בין מים לתורה,  נוכל לחזור למקרא עצמו ולקרוא אותו בעיניים שהדרשן סלל לנו גם אם לא התכוון להרחיק עד כדי כך. אכן היו אלה בתחילה מים מרים! ורק העץ שהושלך אליהם הפכם למים חיים ולתורת חיים. והרי לנו את תפקידו של העץ כמרפא המים והופכם ממרים למים חיים ומשם לתורה. מהו עץ זה? ראה מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א: "ר' יהושע אומר: זה עץ של ערבה. ר' אלעזר המודעי אומר זה עץ של זית שאין לך עץ מר יותר מעץ זית. ר' יהושע בן קרחה אומר זה עץ הרדופני". מינוס כפול מינוס שווה פלוס. המר ממתיק את המר. מה זה אומר על הנמשל "אין מים אלא תורה"?
  15. ראה שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ג: "מה המים מטהרים את האדם מטומאה שנאמר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, כך תורה מטהרת הטמא מטומאתו שנאמר (תהלים יב) אמרות ה' אמרות טהורות. ומה המים מטהרים הגוף שנאמר (ויקרא יד) ורחץ את בשרו במים, כך תורה מטהרת הגוף שנאמר (תהלים קיט) צרופה אמרתך מאד. ומה מים מכסים ערותו של ים שנאמר (ישעיה יא) כמים לים מכסה, כך תורה מכסים ערותן של ישראל שנאמר (משלי י) ועל כל פשעים תכסה אהבה". ללא תורה ומוסר (ומעשים טובים ודרך ארץ שנראה להלן), האדם הוא ערום. איתם, יש לו תמיד אפשרות לחזור ולהיטהר.
  16. נראה שבימיו של ישעיהו היו המים בחינם ... לביאור הדרשה יש לקרוא את הפסוק שם (הנקרא בהפטרת פרשת ראה, עניה סוערה) במלואו: "הוֹי כָּל־צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין־לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא־כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב". ראה פירוש דעת מקרא (עמוס חכם) שם: "כל הפסוק אמוּר בדרך משל, והכוונה – שהנבואה קוראת לכל מבקשי האמת לבוא ולשמוע את דבריה שהם מחיים את הנפש כמים ואוכל, וערבים כיין וחלב; ואין הנביאים נוטלים שכר משומעיהם ותלמידיהם". ובזמנו של הדרשן שפסקה הנבואה, מדובר בתורה ולא בנבואה ו"חכם עדיף מנביא" (בבא בתרא יב א). עוד על התורה שנלמדת בחינם ראה גמרא נדרים לז ע"א: "כתיב: ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם, וכתיב: ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' - מה אני בחינם אף אתם נמי בחינם". ובמדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - פרשת במדבר: "בג' דברים ניתנה תורה: באש ובמים ובמדבר ... לומר לך מה ג' דברים אלו חינם לכל באי העולם, אף התורה חינם לכל באי העולם". על לימוד תורה תמורת שכר נכתבו דברים חריפים בתלמוד ובהלכה (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ז), אך במרוצת הדורות התרופף העניין והיום גם המים וגם התורה הם בכסף מלא. "ואשר אין לו כסף – לכו שברו".
  17. דרשה זו משלימה את הקודמת. התורה היא דבר יקר שאין לו מחיר - אין לו דמים. כל מחיר שתנקוב, הוא נמוך מערכה האמיתי של התורה. ולפיכך, היא בחינם!
  18. לקראת סוף הדרשה מגייס הדרשן משקה נוסף, את היין, ובדרשות אחרות גם את החלב והשמן, כפי שפותח מדרש שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ג שמוקדש גם הוא לנושא המים והתורה: "כי טובים דודיך מיין - נמשלו דברי תורה במים ביין בשמן בדבש וחלב". המשלת התורה למים נזקקת לחיזוק מנוזלים ומשקאות נוספים, בדומה לשתיית מים פשוטה שמוהלים אותם בנותני טעם למיניהם. הדימוי למים הוא עממי ופשוט, אך חסר לו הפן האצילי והמכובד יותר. ועכ"פ, מדרש שיר השירים רבה פרשה א על הפסוק "כי טובים דודיך מיין" וכן מדרש תהלים פרק א על הפסוק "והיה כעץ שתול על פלגי מים" משלימים את מדרש ספרי שראינו בשלל דימויים נוספים של המשלת התורה למים, כגון: "מה מים יורדין טיפין טיפין ונעשית נחלים נחלים, כך תורה אדם למד ב' הלכות היום וב' למחר עד שנעשה כנחל נובע. ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן השקיני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד דבר אחד או פסוק אחד ואפילו אות אחת. ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן סוף שהוא מתבלע כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן סוף שהוא מתבלע". וכמובן שלא נוכל להביא את כולם.
  19. ובהמשך שם השוואה לשלושה המשקאות שכבר ראינו לעיל: מים, יין, וחלב: "לומר לך: מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחוּת שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה". ושם גם הסיפור על בתו של קיסר והתגרותה ברבי יהושע בן חנניה: "אי, חכמה מפוארה בכלי מכוער!" ראה שם. והעיקר, שהתורה יורדת ממקום גבוה למקום נמוך ומתקיימת במי שדעתו שפלה (צנועה). ראה גם מסכת דרך ארץ ז א: "הוי רך כקנה שהרוח נושבת בו לכל צד שתרצה, שאין התורה מתקיימת אלא במי שרוחו נמוכה עליו. ולמה נמשלה התורה למים, לומר לך, מה דרכו של מים הללו, אין הולכין למקום גבוה אלא במקום נמוך, כך אין התורה מתקיימת אלא במי שרוחו נמוכה עליו". ובילקוט שמעוני תורה פרשת בלק רמז תשעא: "כארזים עלי מים [כד, ו] אלו גסי הרוח שבישראל שיש בהן דברי תורה, על אחת כמה וכמה השפלים והעניים שהם מזלזלין עצמן בדברי תורה, שנאמר: יזל מים מדליו". ובמסכת נדרים פא ע"א: "היזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר: יזל מים מדליו, שמהן תצא תורה. ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? אמר רב יוסף: שלא יאמרו תורה ירושה היא להם". והנושא מתקשר ללימוד התורה בחינם שראינו לעיל, כפי שמדגיש מדרש תנחומא פרשת ויקהל סימן ח: "ולכך נמשלה התורה למים שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים. כשם שאין אדם מתבייש לומר לחברו השקני מים, כך לא יתבייש לומר לקטן ממנו למדני תורה למדני דבר זה. וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה בלא מחיר, כך כל הרוצה ללמוד תורה לומד בלא מחיר ובלא כסף ... ולמה ניתנה התורה במדבר לומר מה המדבר מופקר לכל בני אדם אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד. שלא יהא אדם אומר: אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה אלא אבותיך גרים היו. לכך כתיב: מורשה קהלת יעקב, לכל מי שמתקהל ביעקב, ראה דברינו מורשה קהילת יעקב בפרשת וזאת הברכה.
  20. רב משרשיא נותן שם מספר עצות בלימוד תורה לבנו, כמו העצה לחזור היטב על המשנה לפני תחילת השיעור אצל הרב, להסתכל על הרב בזמן השיעור ועוד. ראה שם. ואותנו מעניינת העצה ללמוד ליד נחל או נהר מים, ליד מים זורמים. זרימת (משיכת) המים תגרום לזרימת (משיכת, הימשכות) לימוד התורה. ואולי גם תנועת המים הבלתי פוסקת, תמחיש את אינסופיות התורה וזרימתה הבלתי פוסקת.
  21. דווקא משום התורה נמשלה למים, עדיף שלא היא תהיה הבסיס, אלא המעשים הטובים. התורה היא הלבנים, מעשה ידי אדם (לעתים קרובות מבוץ וקש, כבתי אנשי השרון שהיו בסכנה בגשמים מרובים) ואילו המעשים הטובים הם האבנים, החצובות מהסלע שבטבע ורק מסותתות בידי אדם. אם הלבנים יהיו בסיס הבית, יבואו מי הגשמים וימוססו אותם. מים במים. אם האבנים יהיו בסיס הבית, לא יוכלו להם המים. את המשל הזה של אלישע בן אבויה (שאולי התמקד בתורה ולא במעשים טובים ולכן יצא לתרבות רעה) אפשר לקחת לשני כיוונים. האחד, משלים, ומזכיר את המשל על האילן ששורשיו מרובים או ענפיו מרובים: "אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה? לאילן שעומד על המים. ענפיו מועטין ושורשיו מרובין, אפילו ארבע רוחות העולם באות אין מזיזות אותו ממקומו, שנאמר: והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' (תהלים א ג). אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה? לאילן שעומד במדבר - ענפיו מרובין ושורשיו מעוטין. כשרוח נושבת בו, עוקרתו והופכתו על פניו, שנאמר: והיה כערער בערבה וגו' (ירמיה יז ו)" (אבות דרבי נתן נוסח א פרק כב). ושוב אגב, זכינו לקשר את הדף עם ט"ו בשבט שיחול ביום חמישי הבא. הכיוון השני הוא לכאורה מנוגד. ראה כל הדרשות על הפסוק "אבנים שחקו מים", שמהן עולה שהמים, בפעילות ארוכה ומתמדת, יכולים לשחוק את האבנים. ראה דרשה זו בקשר ללימוד התורה של ר' עקיבא בתחילת דרכו, שכבר הזכרנו לעיל, אבות דרבי נתן נוסח א פרק ו: "בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא אבנים שחקו מים (איוב יד יט)?".
  22. אנחנו חוזרים לדרך שהתווה ר' עקיבא לדימוי התורה למים, מהבור לבאר ולמעיין (ספרי דברים פיסקא מח והערה 14 לעיל). מסתבר שר' עקיבא אינו הראשון ויסודה של דרך זו בסיפור כניסתו לעולם התורה של ר' אליעזר בן הורקנוס, רבו של ר' עקיבא. ואולי לידתו הראשונה של הרעיון הוא בדיאלוג שבין ר' אליעזר ור' יוחנן בן זכאי רבו. רבי יוחנן בן זכאי דוחק בר' אליעזר לומר דברי תורה בפני גדולי ירושלים, בעת שאביו, הורקנוס, בה לנדותו מנכסיו. ר' אליעזר מצטנע ואומר שהוא עדיין כְּבּוֹר שאין בו יותר מתורת רבו ואילו רבי יוחנן בן זכאי אומר לו שהוא כמעיין (ובנוסחאות אחרות, כבאר). ראה מקבילה לסיפור זה, שמצדיק דף בפני עצמו, באבות דרבי נתן נוסח ב פרק יג. ועל הקשר בין ר' אליעזר ומשה, ראה דברינו משה, ר' אליעזר ופרה אדומה בפרשת חוקת.
  23. הדרשן "משחק" עם שני פסוקים במשלי בהם מוזכר הביטוי "מים עמוקים" (שנזכר במקרא רק כאן). פעם משמע שרק איש תבונות יכול להגיע אליהם ופעם משמע שהם זורמים כנחל נובע ומשמשים מקור חכמה לכל (גם לברסלב). אין לדעת אם המדרש המכונה משנת רבי אליעזר הוא אכן משנתו של ר' אליעזר בן הורקנוס, אך כיון שכך השתרש, לנו נח מאד לקשר מדרש זה עם קודמו. כאן, בהמשך דרכו של ר' אליעזר בתורה וכשנעשה גדול בישראל, הוא פורס לפנינו את פירוט הנוסחה של המעבר מבור ובאר למעיין ונחל זורם המפיץ מימיו חוצה. ומה הסוד? החבל והשלשלאות וחוט המשיחה שבעזרתם דולים מים מהבאר העמוקה. משל זה מתחבר למדרשים על לא בשמים היא וכן לא נפלאת היא ממך וכן על קהלת (שלמה) שעשה אזניים לתורה. ראה למשל שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ח: "א"ר חנינא: לבאר עמוקה מלאה מים והיו מימיה צוננין ומתוקים וטובים ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה. בא אדם אחד וספק לה חבל בחבל משיחא במשיחא ודלה ממנה ושתה. התחילו הכל דולין ושותין. כך מדבר לדבר ממשל למשל עמד שלמה על סודה של תורה". משל זה גם נמצא בבראשית רבה ראש פרשת ויגש בתיאור דברי יהודה ליוסף. מה שחשוב לנו הוא שוב מוטיב הבור-באר-מעיין-נחל נובע שמסמל הן את דרך לימוד התורה של היחיד, צעד אחרי צעד, בהתמדה ובשינון, והן את הוצאת התורה מהתחום הצר של חוג תלמידי החכמים שרק הם יודעים לדלות מהבאר העמוקה, אל רשות הרבים, אל הנחל הזורם והמעיין הנובע שצריך רק להושיט כד או דלי ולשאוב. והכי טוב בשמחת בית השואבה ששם הכל דולים ושואבים מים, תורה ורוח הקודש: "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה (ישעיה יב ג) - שלומדין ושואבין דברי תורה" (אליהו רבה (איש שלום) פרשה יא).
  24. יחסי תלמיד-רב שראינו בשני המדרשים האחרונים, מביאים אותנו ליחס אלישע-אליהו שבמקרא שעליו נאמר "אשר יצק מים על ידי אליהו". מה קל מלדרוש "אין מים אלא תורה" ולהוסיף את אלישע-אליהו לדרשות הנ"ל. מה פשוט מלומר: מה תלמוד לומר: יצק מים על ידי אליהו? שלמד תורה מפיהו ואין מים אלא תורה (דרשה שלנו). אבל הירושלמי אינו נסחף במוטיב של מים-תורה ואומר שלא מדובר כאן בלימוד תורה, אלא בשרות של קדושה, כאילו הוא עומד ומשרת בקודש. וכך גם עמד אליהו עמד ושרת לפני אחיה השילוני. מה שלכאורה דוחה הירושלמי, בא מדרש מאוחר ומחזיר - למוטיב תורה-מים. אמנם לא ללימוד התורה ממש, אבל לשימוש תלמידי חכמים שעליו נאמר פעמים הרבה שהוא גדול וחשוב מהלימוד – "גדול שימושה מלימודה". ראה ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רכו: "א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: גדולה שימושָהּ של תורה יותר מלימודָהּ, שנאמר: אשר יצק מים על ידי אליהו. למד לא נאמר, אלא יצק. הא למדת שגדולה שמושה יותר מלמודה". ומים, אכן מתקשרים היטב לשימוש התלמיד לפני רבו שהוא אחד מארבעים ושמונה דברים שבהם התורה נקנית (פרקי אבות פרק ו).
  25. שנזכה כל ימינו להוסיף דעת ולשחות כדגים בים התורה ותמיד, תמיד לשמוח על כל מדרש וחידוש שנשמע מפי כל אדם. כאילו לא שמענו דבר תורה מימינו, כאילו אנחנו בבית מדרשם של משה ואהרון, ר' עקיבא וחבריו, ר' אליעזר בן הורקנוס ורבותיו.