פרשות השבוע

מים ראשונים: לכאורה, רמאות במידות ומשקלות איננה אלא צורה אחרת של גניבה או של רמאות (אונאה). ואע"פ כן, יש כאן דין מיוחד כפי שנראה, למשל, בהיבט הציבורי הכללי של אחריות בית הדין (המדינה) לתיקון המידות. הגניבה כאן היא בעלת משמעות רחבה יותר מאשר גניבה או רמאות שמקורה בעסקה חד פעמית בין פרט (אדם) אחד לחברו. וכבר הצענו במספר מקומות את הרעיון שלחלוקה המקובלת של המצוות לשתי הקבוצות: בין אדם למקום ובין אדם לחברו, אפשר להוסיף קבוצה שלישית: בין אדם לציבור \ לכלל החברה שהתיקון שלה הוא אולי הקשה ביותר. זו ללא ספק דוגמא בולטת לעבירה בקבוצה זו.

 

לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־ ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל (דברים כה יג טז).¹

לֹא־תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה: מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי־צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר־הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (ויקרא יט לה לו).²

 

בבא מציעא סא ע"ב – הקשר ליציאת מצרים

אמר ליה רב יימר לרב אשי: לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי? – אמר ליה: לטומן משקלותיו במלח. – היינו גזל מעליא הוא! – לעבור עליו משעת עשייה.³

אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים בריבית, יציאת מצרים גבי ציצית, יציאת מצרים במשקלות? אמר הקב"ה: אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור – אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל בריבית, וממי שטומן משקלותיו במלח, וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא.⁴

בבא בתרא פח ע"א, פט ע"ב – הקפדה על מידות ושערים

משנה: הסיטון⁵ מקנח מדותיו אחד לשלשים יום, ובעל הבית – אחד לשנים עשר חדש. רבן שמעון בן גמליאל אומר: חילוף הדברים. חנווני מקנח מידותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל.⁶ אמר רשב"ג: במה דברים אמורים – בלח, אבל ביבש – אינו צריך. וחייב להכריע לו טפח. היה שוקל לו עין בעין – נותן לו גירומין, אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש. מקום שנהגו לָמוֹד בדקה – לא יָמוֹד בגסה, בגסה – לא ימוד בדקה, למחוק – לא יגדוש, לגדוש – לא ימחוק.⁷

גמרא: מנהני מילי? אמר ריש לקיש, דאמר קרא: "אבן שלמה וצדק" – צָדֵק משלך ותן לו.⁸

אמר רב יהודה מסורא: לא יהיה לך בביתך – מה טעם? משום איפה ואיפה, לא יהיה לך בכיסך – מה טעם? משום אבן ואבן, אבל אבן שלמה וצדק – יהיה לך, איפה שלמה וצדק – יהיה לך.⁹

תנו רבנן: מנין שאין מוחקין במקום שגודשין, ואין גודשין במקום שמוחקין? תלמוד לומר: איפה שלמה. ומנין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין ולפחות לו מן הדמים, והריני גודש במקום שמוחקין ולהוסיף לו על הדמים, שאין שומעין לו? תלמוד לומר: איפה שלמה וצדק יהיה לך.¹⁰

תנו רבנן: "לא יהיה לך" – מלמד שמעמידין אגרדמין למידות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים. דבי נשיאה אוקימו אגרדמין בין למידות בין לשערים.¹¹

תנו רבנן: היה מבקש ממנו ליטרא – שוקל לו ליטרא, חצי ליטרא – שוקל לו חצי ליטרא, רביע ליטרא – שוקל לו רביע ליטרא. מאי קא משמע לן? דמתקנינן מתקלי (משקלות) עד הכי.¹²

תנו רבנן: אין עושין משקלות לא של בַּעַץ ולא של אֲבָר, ולא של גיסטרון ולא של שאר מיני מתכות.¹³ אבל עושה הוא של צונמא ושל זכוכית. תנו רבנן: אין עושין המחק של דלעת – מפני שהוא קל, ולא של מתכת – מפני שהוא מכביד, אבל עושהו של זית ושל אגוז, של שקמה ושל אשברוע (אשכרוע).¹⁴ תנו רבנן: אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר; לא ימחוק בבת אחת, שהמוחק בבת אחת – רע למוכר ויפה ללוקח, ולא ימחוק מעט מעט, שרע ללוקח ויפה למוכר.¹⁵ על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי: אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר. אם אומר – שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר – שמא יאמרו הרמאין: אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו. איבעיא להו: אמרה או לא אמרה? אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה, ומהאי קרא אמרה: "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע יד י).¹⁶

רמב"ם הלכות גניבה סוף פרק ח – הפיקוח על המדות, המשקלות והשערים

חייבין בית דין להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שיהיו מחזרין על החנויות ומצדקין את המאזנים ואת המדות ופוסקין את השערים. וכל מי שנמצא עמו משקל חסר או מדה חסרה או מאזנים מקולקלין, רשות יש להן להכותו כפי כוחו ולקנסו כפי ראות בית דין לחזק הדבר. וכל מי שמפקיע את השער ומוכר ביוקר מכין אותו וכופין אותו ומוכר כשער השוק.¹⁷

בבא בתרא דף פח עמוד ב – קשה יותר מאיסורי עריות

אמר ר' לוי: קשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות … דהתם אפשר בתשובה, והכא לא אפשר בתשובה.¹⁸

בבא בתרא דף פט עמוד א – נפש המאזניים

תנו רבנן: נפש מאזנים – תלויה באויר ג' טפחים, וגבוהה מן הארץ שלשה טפחים, וקנה ומתנא שלה שנים עשר טפחים.¹⁹

ר' יוסף ב"ר אברהם ג'יקטיליא,²⁰ ספר המשלים סימן ל

למה הדיין דומה בדין – לנפש מאזנים. פירוש, אם הדיין הוא אמיתי צריך להיות דעתו שוה בין טוען לנטען ולא יטה לאחד מהצדדים, כדמיון נפש המאזנים העומדת באמצע ואינה נוטה לכאן ולכאן. ואם קבל שוחד דומה לנפש מאזנים הנוטה לצד אחד בזמן שהם ריקים, ואי אפשר לשקול בהם משקל אמיתי שהרי אחת מן המאזנים מכרעת את חברתה. וכל מאזנים אשר אינם שוות כשהם ריקניות אי אפשר לשקול בהם משקל אמיתי לעולם.²¹

תנחומא כי תצא סימן ח – הקשר למצוות מחיית עמלק

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" – רבי בנאה פתח: "מאזני מרמה תועבת ה' ואבן שלמה רצונו" (משלי יא א).²² אם ראית דור שמידותיו שקר, דע שהמלכות מתגרה באותו הדור. מה טעם? "מאזני מרמה תועבת ה' " וכתיב אחריו: "בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה". רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר: "האזכה במאזני רשע ובכיס אבני מרמה" (מיכה ו יא) – אפשר דור שמידותיו שקר שהוא זכאי ובכיס אבני מרמה? אמר רבי לוי: אף משה רמזה להם בתורה, שנאמר: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן", "לא יהיה לך בביתך".²³ מה טעם? "כי תועבת ה' כל עשה אלה". מה כתיב אחריו: "זכור את אשר עשה לך עמלק".²⁴

פסיקתא דרב כהנא פיסקא י עשר תעשר – מר' יצחק ליצחק אבינו ²⁵

"בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה־טוֹב שְׁכָן־אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה" (תהלים לז ג). ר' חגי בשם ר' יצחק מסריס הדין קרייא:²⁶ עשה טוב ובטח בה'. להגרונימוס²⁷ שיצא לְשָׁעֵר את המידות, וראה אותו אחד והתחיל מיטמן מלפניו. אמר לו: מה לך מיטמן מלפני? שָׁעֵר מדותיך ואל תתירא! הדא הוא דכתיב: עשה טוב ובטח בה'.²⁸ שכון ארץ – תיעשה שכינה של ארץ, הוי זורע הווי נוטע.²⁹

ירושלמי פאה פרק א הלכה א – הבטחה לאריכות ימים

אמר רבי אבא בר כהנה: השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות. מצוה קלה שבקלות זה שלוח הקן, ומצוה חמורה שבחמורות זה כיבוד אב ואם. ובשתיהן כתיב: "והארכת ימים".³⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו פירוש כלי יקר לפסוק "אבן ואבן", שמסביר, בניגוד לרוב הפרשנים, שלא מדובר ששתי האבנים מזויפות, אחת כלפי מעלה והשנייה כלפי מטה, אלא שאחת (הגדולה) היא נכונה והשנייה (הקטנה) היא מזויפת: "כי אם לא היה לו האבן הישרה, היה מתיירא לשקול לכל העולם בקטנה השקרית". רמאי או שקרן איננו אחד שמרמה או משקר תמיד!