מיוחדים

מים ראשונים: סיפור העברתו או הדחתו של רבן גמליאל דיבנה מהנהגת בית המדרש בכרם ביבנה,¹ הוא מן הסיפורים המפורסמים והידועים בתלמוד. בשל עושר המקורות (וריבוי הערות השוליים), חלקנו את דיוננו בנושא זה לשני דפים. בדף הראשון, זה שלפנינו, יתמקד העיון בסיפור ההדחה עצמו, ובפיוס, בו חזר רבן גמליאל לתפקד כנשיא בית המדרש. בדף השני, יתמקד עיוננו בדרשות החכמים ובדיון בבית המדרש "בו ביום" שסולק רבן גמליאל (אבל לא הדיר רגליו מבית המדרש). וגם בתקופת הפשרה, לאחר הפיוס, בה חלקו את התפקיד ופסקו: "לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי, ורבי אלעזר בן עזריה חדא שבתא".² כיצד התנהל אז בית המדרש?

מסכת ברכות כז ע"ב – הסיפור המרכזי

"תפילת הערב אין לה קבע". מאי אין לה קבע? אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא – ליתני תפילת הערב כל הלילה! אלא מאי אין לה קבע? כמאן דאמר: תפילת ערבית רשות. דאמר רב יהודה אמר שמואל: תפילת ערבית, רבן גמליאל אומר: חובה, רבי יהושע אומר: רשות. אמר אביי: הלכה כדברי האומר חובה. ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות.³

תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפילת ערבית רשות או חובה? אמר ליה: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות! אמר לו: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש.⁴ כשנכנסו בעלי תריסין, עמד השואל ושאל: תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר ליה רבי יהושע: לאו.⁵ אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות! אמר ליה: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך!⁶ עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת – יכול החי להכחיש את המת, ועכשיו שאני חי והוא חי – היאך יכול החי להכחיש את החי?⁷ היה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן: עמוד! ועמד.

אמרי: עד כמה נצעריה וניזיל? בראש השנה אשתקד צעריה,⁸ בבכורות במעשה דרבי צדוק צעריה,⁹ הכא נמי צעריה, תא ונעבריה! מאן נוקים ליה?¹⁰ נוקמיה לרבי יהושע? בעל מעשה הוא;¹¹ נוקמיה לרבי עקיבא? דילמא עניש ליה, דלית ליה זכות אבות; אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה, דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא. הוא חכם – דאי מקשי ליה מפרק ליה, והוא עשיר – דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר אף הוא אזל ופלח, והוא עשירי לעזרא – דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה. אתו ואמרו ליה: ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא? אמר להו: איזיל ואימליך באינשי ביתי. אזל ואמליך בדביתהו. אמרה ליה: דלמא מעברין לך?¹² אמר לה: [לשתמש אינש] יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר.¹³ אמרה ליה: לית לך חיורתא.¹⁴ אותו היום, בן שמונה עשרה היה, התרחש לו נס ונהפכו לו שמונה עשרה שערות לבנות. היינו דקאמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא בן שבעים שנה.¹⁵

תנא; אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו – לא יכנס לבית המדרש.¹⁶ ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי. אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן: חד אמר: אתוספו ארבע מאה ספסלי; וחד אמר: שבע מאה ספסלי. חלשה דעתו של רבן גמליאל, אמר: דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל. הראו לו בחלומו כדים לבנים מלאים אפר.¹⁷ ולא היא, ההיא ליישב את דעתו, הראו לו.¹⁸

תנא: עדויות בו ביום נשנית,¹⁹ וכל היכא דאמרינן בו ביום – ההוא יומא הוה.²⁰ ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה.²¹ ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת,²² דתנן:²³ בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש, אמר להם: מה אני לבוא בקהל? אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה לבוא בקהל; אמר לו רבי יהושע: מותר אתה לבוא בקהל. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' " (דברים כג ד)!²⁴ אמר לו רבי יהושע: וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר: "וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים" (ישעיהו י יג), וכל דפריש – מרובא פריש.²⁵ אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: "וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם ה' " (ירמיהו מט ו) – וכבר שבו. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר: "ושבתי את שבות עמי ישראל" (עמוס ט יד) – ועדיין לא שבו.²⁶ מיד התירוהו לבוא בקהל.²⁷

אמר רבן גמליאל: הואיל והכי הווה, אלך ואפייס לרבי יהושע. כאשר הגיע לביתו, ראה את כתלי הבית שהם שחורים. אמר לו: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה. אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים.²⁸ אמר לו: נעניתי לך, מחול לי! לא אשגח ביה. עשה בשביל כבוד אבא! פייס.²⁹ אמרו: מי ילך ויודיע לחכמים?³⁰ אמר להו ההוא כובס: אני אלך.³¹ שלח להו רבי יהושע לבי מדרשא: מאן דלביש מדא ילבש מדא, ומאן דלא לביש מדא יימר ליה למאן דלביש מדא שלח מדך ואנא אלבשיה?³² אמר להם רבי עקיבא לחכמים: נעלו את השערים שלא יבואו עבדי רבן גמליאל ויצערו את החכמים.³³ אמר רבי יהושע: מוטב שאקום ואלך בעצמי אליהם. בא, והקיש על הדלת. אמר להם: מַזֶּה בן מַזֶּה – יַזֶּה, ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה: מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה?³⁴ אמר לו רבי עקיבא: רבי יהושע, נתפייסת? כלום עשינו אלא בשביל כבודך! למחר אני ואתה נשכים לפתחו.³⁵ אמרו: כיצד נעשה?³⁶ נעבירו? – למדנו: מעלין בקדש ואין מורידין! נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא? – אתי לקנאויי! אלא: לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי, ורבי אלעזר בן עזריה חדא שבתא. והיינו דאמר מר: שבת של מי היתה – של רבי אלעזר בן עזריה היתה.³⁷         ואותו תלמיד – רבי שמעון בן יוחאי היה.³⁸

מסכת יומא דף לה עמוד ב – תחילתו של הלל אבי שלשלת הנשיאים

תנו רבנן: עני ועשיר ורשע באין לדין, לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל?³⁹

אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בִּטְרַפָּעִיק.⁴⁰ חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר,⁴¹ ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה, כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלוש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה.⁴² אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.⁴³

ירושלמי ברכות פרק ד הלכה א – הסיפור בנוסח שונה⁴⁴

מעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע: תפילת הערב מהו? אמר ליה: רשות. בא ושאל את רבן גמליאל: תפילת הערב מהו? אמר ליה: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי רשות. אמר לו: למחר, כשאכנס לבית הוועד עמוד ושאול את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל: תפילת הערב מהו? אמר לו חובה.⁴⁵ אמר לו: הא רבי יהושע אמר לי רשות.⁴⁶ אמר רבן גמליאל לר' יהושע: את הוא אומר רשות? אמר ליה: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידוך. והיה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם ואמרו לר' חוצפית התורגמן: הפטר את העם.⁴⁷ אמרו לרבי זינון החזן: אמור. התחיל ואמר. התחילו ועמדו כל העם על רגליהם ואמר לו: "כי על מי לא עברה רעתך תמיד" (נחום ג יט).⁴⁸ הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שֵׂיבוֹת. והיה רבי עקיבה יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני.⁴⁹ אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להתלות בה.⁵⁰ וכי מה היתה יתידתו של רבי אלעזר בן עזריה? שהיה דור עשירי לעזרא.⁵¹ וכמה ספסלין היו שם?⁵² רבי יעקב בן סיסי אמר: שמונים ספסלים היו שם של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדין לאחורי הגדר. רבי יוסי בירבי אבון אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדין לאחורי הגדר. כיי דתנינן תמן: "ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה".⁵³ תמן תנינן: "זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה".⁵⁴ וכי כרם היה שם? אלא אילו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם.

מיד הלך לו רבן גמליאל אצל כל אחד ואחד לפייסו בביתו.⁵⁵ אזל גבי ר' יהושע אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמר ליה: אילין את חיי?⁵⁶ אמר ליה: ועד כדון את בעי מידעי!⁵⁷ אוי לו לדור שאתה פרנסו! אמר לו: נעניתי ליך.⁵⁸ ושלחון גבי רבי אלעזר בן עזריה חד קצר⁵⁹ ואית דמרין רבי עקיבא הוה.⁶⁰ אמר לו: מי שהוא מזה בן מזה – יזה. מי שאינו לא מזה ולא בן מזה, יימר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה? אמר לו:⁶¹ נתרציתם? אני ואתם נשכים לפתחו של רבן גמליאל. אף על פי כן לא הורידו אותו מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין.⁶²

מחלקי המים

ירושלים

מים אחרונים – אפילוג: הצעה שלנו היא לראות את העימותים של רבן גמליאל עם ר' יהושע ושאר החכמים, על רקע התקופה שלאחר חורבן בית שני. שימו לב שכל החכמים הם מדור יבנה הראשון, תלמידי רבן יוחנן בן זכאי שאמנם לא נוכח בעימותים האלה, אבל רוחו, דרך תלמידיו, שרירה ונוכחת. הוא שהקים עולה של תורה כשחמק מירושלים בעת המצור שהיה כבר חסר תוחלת וביקש מאספסיאנוס: "תן לי יבנה וחכמיה ושושלת רבן גמליאל" (גיטין נו ע"ב), הוא שקבע את סמכות בית הדין הגדול גם לאחר שגלה מירושלים – ביבנה ובכל מקום שהוא יושב (ראש השנה פרק ד משנה א). העברת ההנהגה (באופן זמני) משושלת הלל לרבי יוחנן בן זכאי הייתה כפי הנראה בשל תמיכתו של רבן שמעון בן גמליאל במרד הגדול. אבל החזרת המקל לרבן גמליאל בנו (נינו של הלל), לא מתועדת ולא ברורה לנו כיצד ומתי אירעה. מן הסתם גם הייתה צריכה אישור של הרומאים.⁶³ נראה לנו שהעימותים הנ"ל הם חלק מהתבססותו של רבן גמליאל מחדש בראש ההנהגה ואולי משקפים גישות שונות ביחס לקימום היהדות שלאחר חורבן בית המקדש. האם לראות בתקופה זו מצב זמני ו"מהרה יבנה המקדש" (ראש השנה ל ע"א, ביצה ע"ב ועוד), או שיש להיערך לאפשרות שמצב זה יימשך זמן רב. את העימות על מועד יום הכיפורים אפשר להבין כמחלוקת מרכזית ועקרונית שהרי הלוח קובע הכל. אך מה נאמר על הוויכוח על תפילת ערבית רשות או חובה? מה כל כך מרכזי ועקרוני בדיון זה ששווה לפוצץ עליו את בית המדרש? התשובה: מקומו של בית המקדש בתודעה בדור שלאחר החורבן. ראו מסכת ברכות כו ע"ב אם שלוש התפילות ביום הם כנגד האבות או כנגד קרבן התמיד בבית המקדש. ראו דברינו תפילות אבות תקנום בפרשת וירא. אם התפילות קשורות לעבודת בית המקדש, תפילת ערבית היא בגדר רשות (שחרית כנגד קרבן תמיד של שחר ומנחה כנגד תמיד של בין הערביים). קביעת תפילת ערבית כחובה משמעותה הסימבולית היא אולי החזרה לתקופת האבות, אבל משמעותה המעשית היא שלאחר חורבן הבית יש לעצב את פני היהדות בהתאם לנסיבות החדשות. וכשייבנה בית המקדש "במהרה בימינו" – כבר יידעו חכמי אותו הדור מה ראוי לעשות.