מועדי ישראל

הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ: (שיר השירים ז יד)

 

מסכת עירובין דף נג עמוד א – הראשונים כפתחו של אולם

אמר רבי יוחנן: לִבָּן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל – ואנו כמלוא נקב מחט סידקית. ראשונים – רבי עקיבא, אחרונים – רבי אלעזר בן שמוע. איכא דאמרי: ראשונים – רבי אלעזר בן שמוע, אחרונים – רבי אושעיא בריבי. ואנו כמלוא נקב מחט סידקית. אמר אביי: ואנן כי סיכתא בגודא (יתד בכותל) לגמרא. אמר רבא: ואנן – כי אצבעתא בקירא (אצבע בשעווה) לסברא, אמר רב אשי: אנן כי אצבעתא בבירא (אצבע בבור) לשכחה.¹

מסכת שבת דף קיב עמוד ב – הראשונים כמלאכים

אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים – אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים – אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים.²

מסכת יומא דף ט עמוד ב – מחלוקת בבית המדרש בטבריה

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: ראשונים שנתגלה עוונם – נתגלה קצם, אחרונים שלא נתגלה עוונם – לא נתגלה קצם. אמר רבי יוחנן: טובה ציפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים. – אמר ליה ריש לקיש: אדרבה, אחרונים עדיפי, אף על גב דאיכא שעבוד מלכויות – קא עסקי בתורה! אמר ליה: בירה תוכיח, שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים. שאלו את רבי אלעזר: ראשונים גדולים או אחרונים גדולים? – אמר להם: תנו עיניכם בבירה.³

מסכת ראש השנה דף כה עמוד ב – יפתח בדורו כשמואל בדורו

… ואומר: "וישלח ה' את ירובעל ואת בְּדָן ואת יפתח ואת שמואל" (שמואל א יב יא) … ואומר: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" (תהלים צט ו). שָׁקָל הכתוב שלושה קלי עולם כשלושה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו – כמשה בדורו, בְּדָן בדורו – כאהרן בדורו, יפתח בדורו – כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור – הרי הוא כאביר שבאבירים, ואומר: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" (דברים יז ט). וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר: "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה" (קהלת ז י).⁴

קהלת פרק ז פסוק י

אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה:⁵

ויקרא רבה ב יא – מהאבות עד רבי מאיר, שרשרת אחת של חדשים גם ישנים

"צָפוֹנָה לפני ה' " – כנגד מעשיהם של אברהם יצחק יעקב שהם צפוּנים לפניו. ומנין שהלשון הזה הוא לשון צפונה?⁶ שנאמר: "חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך" (שיר השירים ז יד). אברהם  יצחק ויעקב – ישנים, עמרם בן קהת וכל הכשרים שהיו במצרים – חדשים … חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד ושל חזקיה – ישנים, חבורתו של  עזרא ושל הלל ושל רבי יוחנן בן זכאי ושל רבי מאיר וחבריו – חדשים. ועליהם הוא אומר: "חדשים  גם ישנים דודי צפנתי לך".⁷

שיר השירים רבה א  כ "לריח שמניך טובים" – בין ריח לשמן, ואיפה הר סיני?

ר' ינאי בריה דר' שמעון: כל השירים שאמרו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, כאדם שמריק מכלי לכלי חבירו. כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, מאתים וארבעים ושמונה [רמ"ח] מצוות עשה, ושלש מאות וששים וחמש [שס"ה] מצוות לא תעשה.⁸

רבי אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא. ר' אליעזר אומר: אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסין ושמים וארץ מגלות וכל בני האדם לבלרים, אין מספיקין לכתוב תורה שלמדתי. ואני לא חיסרתיה,⁹ אלא כאדם שמטביל זכרותו של מכחול בים.¹⁰ רבי יהושע אומר: אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים וארץ יריעות וכל בני אדם לבלרין, אין מספיקין לכתוב דברי תורה שלמדתי. ולא חיסרתיה רק כאדם שמטביל זכרותו של מכחול בים.¹¹ ר' עקיבא אומר: אני אין בי כוח לומר כמו שאמרו רבותי. אלא, רבותי חיסרוה ואני לא חיסרתיה, אלא כמריח באתרוג – המריח נהנה והאתרוג לא חסר. וכממלא מאמת המים וכמדליק מנר לנר.¹²

פעם אחת שהה רבי עקיבא לבוא לבית המדרש בא וישב לו מבחוץ. נשאלה שאלה: "זו הלכה?" אמרו: "הלכה מבחוץ". חזרה ונשאלה שאלה, אמרו: "תורה מבחוץ". חזרה ונשאלה שאלה, אמרו: "עקיבא מבחוץ". פינו לו מקום. בא וישב לו לפני רגליו של ר' אליעזר. ובית מדרשו של ר' אליעזר היה עשוי כמין ריס ואבן אחת היתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה. פעם אחת נכנס ר' יהושע התחיל ונושק אותה האבן ואמר: האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שישב עליה דומה לארון הברית.¹³

גמרא עירובין כא ע"ב – דברי תורה ודברי סופרים

"חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך", אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי – וקיימתים. אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה: מי שמיע לך "חדשים גם ישנים" מהו? אמר ליה: אלו מצות קלות ואלו מצות חמורות.¹⁴ אמר ליה: וכי תורה פעמים פעמים ניתנה? אלא: הללו מדברי תורה, והללו מדברי סופרים.¹⁵

שיר השירים רבה ז יח "ועל פתחינו כל מגדים" – האריס שהשביח הפרדס

בית ר' שילא ורבנן. בית ר' שילא אומרים: [משל] לאשה כשרה שהניח לה בעלה מעט חפצים ומעט יציאות.¹⁶ כיון שבא בעלה אמרה לו: "ראה מה הנחת לי ומה סיגלתי לך וגם הוספתי לך עליהם". וחכמים אומרים: [משל] למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאריס. מה עשה אותו האריס? מילא כלכלות של תאנים מפירותיו של פרדס ונתנן על פתח הפרדס. כשהיה המלך עובר רואה כל השבח הזה, אמר: כל השבח הזה בפתח הפרדס, בפרדס כולו על אחת כמה וכמה. כך בדורות הראשונים – אנשי כנסת הגדולה הלל ושמאי ורבן גמליאל הזקן. בדורות האחרונים – ר' יוחנן בן זכאי ור' אליעזר ור' יהושע ור' מאיר ור' עקיבא ותלמידיהם על אחת כמה וכמה. ועליהם הוא אומר: "חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך".¹⁷

שיר השירים רבה פרשה א ה (דונסקי טז) – בין כוס יין למרתף היין

ר' אליעזר אומר: משל למלך שהיה  לו מרתף של יין. בא אחד, אורח ראשון, מזג לו את הכוס ונתן לו; ובא השני ומזג לו את הכוס ונתן לו; כיון שבא בנו של מלך נתן לו המרתף כולו.¹⁸ כך, אדם הראשון נצטווה על שבע מצות …¹⁹ נח נתוסף לו אבר מן החי, דכתיב: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (בראשית ט ה). אברהם נצטוה על המילה, יצחק חנכה לשמונה ימים, יעקב על גיד הנשה … יהודה על היבמה … ישראל – א-כל²⁰  מצוות עשה ומצוות לא תעשה.²¹

אלשיך ויקרא פרק כו פסוק מה

"וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני ה' " … שנתן טעם … מה שלא מאסתים ולא געלתים וכו', הוא כי וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים – שהיו שם עובדי עבודה זרה וימרו על ים בים סוף, ועם כל זה כרתי להם ברית.²²

שבת שלום ומועדים לשמחה

מחלקי המים

מים אחרונים 1: את הוויכוח על "ולא חיסרתיה" אם הוא לשבח וגדולה או למיעוט, אפשר גם להמשיך על הפסוק "ותחסרהו מעט מאלהים" (תהלים פרק ח). כפשוטו, פסוק זה, והפרק כולו הוא שבח והלל לאדם שנברא בצלם אלהים ובינו ובין הקב"ה אין אלא הבדל מעט. אך ניתן גם לקרוא פסוק זה במובן הפוך: "ותחסרהו, מעט מאלהים". האדם חסר מאד בהשוואה לאלהים ואינו אלא מעט ממנו. ואם כך, יש כאן הקבלה נדירה בין לשון המקרא וחז"ל.

מים אחרונים 2: לרשימת המקורות הנ"ל נראה שאפשר להוסיף גם את הקטע הבא מתוך מסכת תמורה טו ע"ב: "תנן התם: משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות – איש שהכל בו. ואמר רב יהודה אמר שמואל: כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו. והאמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה! דאישתכח להו – אישתכח, ודגמירן להו – הוו גמירי כמשה רבינו".

הגמרא שם מוסיפה להקשות על המאמר הנ"ל שמימות יוסי בן יועזר כבר אין לימוד תורה כבימי משה רבנו – שואלת ומתרצת מה שמתרצת, עד שהיא מגיעה לסיפור על החסיד שהיה חולה ולצורך רפואתו גידל עז בביתו ועבר על תקנת חכמים שלא לגדל בהמה דקה בארץ ישראל. וכשבאו חבריו לבקרו: "ישבו ובדקו ולא מצאו בו עוון אלא של אותה העז בלבד". הגמרא ממשיכה לספר שם מי היה אותו חסיד וקובעת שהוא היה אחד משני תלמידי החכמים הגדולים: "או ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אילעאי". על בסיס קביעה זו חוזרת ושואלת הגמרא: הנה חכמים גדולים כאלה חיו מספר רב של דורות אחרי יוסף בן יועזר איש צרידה! והגמרא נדחקת לתרץ שהדופי של הדורות שאחר יוסי בן יועזר היה רק בנושא הסמיכה (סמיכה על קרבנות חגיגה ביום טוב). מעיון מדוקדק בגמרא זו ניתן לשייך אותה לקו התפר או נקודת האיזון כפי שהערנו בהערה 6 לעיל, או אפילו לשייך אותה לשבח הדורות האחרונים.