לוחות שניים – כראשונים?

בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ: וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן: (דברים י א-ב).1

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ: (שמות לד א).2

 

מסכת תענית דף ל עמוד ב

אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. בשלמא יום הכפורים – משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא חמשה עשר באב מאי היא? – אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה.3

מדרש משלי (בובר) פרשה כג

אמר ר' ישמעאל: שלשה הן שחזרו למקומן: תורה, וישראל, כסף וזהב …4  תורה היתה מן השמים, שנאמר: "מן השמים השמיעך את קולו" (דברים ד לו). כיון שחטא ישראל במעשה העגל, נשתברו הלוחות ופרח הכתב למקומו, שנאמר: "התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים" (משלי כג ה).5 אמר ר' יוחנן: אע"פ שנשתברו הלוחות, חזרו ונתחדשו להם, שנאמר: "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ" (דברים י א), ומה שכתב בראשונים כתב באחרונים, שנאמר: "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם ה' אֵלָי" (דברים י ד).6

דברים רבה פרשה ג סימן יז

"פסול לך שני לוחות" – שאלו את רבי יוחנן בן זכאי: מפני מה לוחות הראשונות מעשה שמים והשניים מעשה אדם? אמר להם: למה הדבר דומה? למלך שנשא אשה והביא הנייר והלבלר משלו, עיטרה משלו והכניסה לביתו. ראה אותה המלך שׂוֹחֵקֵת לעבד אחד משלו, כעס עליה והוציאה. בא שושבינה אצלו ואמר לו: מָרִי, אי אתה יודע מהיכן נטלת אותה? לא בין העבדים גדלה? וכיון שגדלה בין העבדים, לִבָּהּ גס בהם. אמר לו המלך: ומה אתה מבקש, שאתרצה לה? הבא הנייר והלבלר משלך והרי כתב ידי. כך אמר משה להקב"ה בשעה שבאו לידי אותו מעשה. אמר לו: אי אתה יודע מאיזה מקום הוצאת אותם? ממצרים, ממקום עבודת כוכבים! אמר לו הקב"ה: ומה אתה מבקש, שאתרצה להם? הבא את הלוחות משלך והרי כתב ידי וכתבתי על הלוחות.7

ספרי במדבר פיסקא קא – לוחות שניים – מעשה אדם

וכן מצינו שהספיר של לוחות של משה היה,8 שנאמר: "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים" (דברים י א). ובמקום אחר הוא אומר: "והלוחות מעשה אלהים המה" (שמות לב טז). ואומר: "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". מקיש מעשה למעשה. מה מעשה האמור להלן של ספיר אף מעשה האמור כאן של ספיר.9

מדרש תנאים לדברים פרק ה פסוק טז  – דברות ואתחנן

"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך"  אם כבדתו – למען יאריכון ימיך; ואם לאו – למען יקצרון ימיך, שדברי תורה נדרשין מכלל הין לאו ומכלל לאו הין. "ולמען ייטב לך" – גדולים הן לוחות שניות יתר מן הראשונות. שהשניות נאמר בהן "טוב", שנאמר: "ולמען ייטב לך"; והראשונות לא נאמר בהן טוב.10

מסכת בבא קמא דף נד עמוד ב

שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם "טוב", ובדברות האחרונות נאמר בהם "טוב"?11 אמר לו: עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו.12 כְּלָךְ אצל ר' תנחום בר חנילאי, שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי, שהיה בקי באגדה.13 אזל לגביה, א"ל: ממנו לא שמעתי, אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא, ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא: הואיל וסופן להשתבר.14

אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק לד פסוק א

פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים – במין ובמידה.15 ויאמר הגאון,16 כי השניים נכבדים מהראשונים בשבעה דרכים: האחד, שתקן להם ארון ששם שם הלוחות; והשני, כי בשניים כתוב ולמען ייטב לך (דברים ה טז), שהוא טוב העולם הבא; והשלישי, כי יש עליהם שלש בריתות. והם: הנה אנכי כורת ברית (י), כרתי אתך ברית (כז), ויכתוב על הלוחות את דברי הברית (כח); והרביעי, כי בם חלק מהשמים והארץ כגוף בן אדם,17 כמו: העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל יט). והחמישי, שהראשונים הורידם ביום חול;18 והשישי, כי בעבורם קרן עור פני משה;19 והשביעי, שקבלום ישראל, כי התאבלו על הראשונות.20 ואין צורך להשיב על דברי זה הגאון, כי ראיותיו הם כדברי חלום לא מעלים ולא מורידים, רק יצא עתק מפיו. והאומר כן חייב שילקה. כי ידוע כי מכתב האחרונים כמכתב הראשונים מכתב אלהים הוא. והנה הם במכתב שווים. והראשונים על דעתי (דעתו) בראם השם, והשניים פסלם משה מאבן נבראת, והנה מעשה משה נכבד ממעשה אלהים? ולפי דעתי (דעתו), שבראשונים נכתבו עשרת הדברים כאשר הם כתובים בפרשת וישמע, ובשניים כאשר הם כתובים בפרשת ואתחנן. ושם אפרש.21

שמות רבה פרשה מו סימן א

"ויאמר ה' אל משה פסל לך". זהו שכתוב: "וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַ מֵעֲוֹנֶךָ" (איוב יא ו) – אתה מוצא, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: "לך רד כי שחת עמך" (שמות לב ז), היה תופס בלוחות ולא היה מאמין שחטאו ישראל. אמר: אם איני רואה איני מאמין … אפשר שלא היה משה מאמין בהקב"ה שאמר לו: "כי שחת עמך"? אלא הודיע משה דרך ארץ לישראל אפילו שיהא אדם שומע דבר מן יחידי נאמן, אסור לקבל עדותו לעשות דבר על פיו אם אינו רואה … ראה משה שחטאו ושבר את הלוחות …. משל למלך שנטל אשה וכתב לה כתובה ונתנה ביד השושבין. לאחר ימים יצא עליה שם רע. מה עשה השושבין? עמד וקרע את הכתובה. אמר: מוטב שתהא נדונית כפנויה ולא כאשת איש. כך עשה משה … שברם.22 אמר לו להקב"ה: לא היו יודעין מה היו כתוב בהם … ראה שאין לישראל עמידה וחִבֵּר נפשו עמהם ושבר את הלוחות ואמר להקב"ה: הם חטאו ואני חטאתי ששברתי הלוחות. אם מוחל אתה להם, אף לי מחול  … ואם אין אתה מוחל להם, אל תמחול לי … לא זז משם עד שפינה חטייה שלהם … התחיל מצטער על שבור הלוחות. אמר לו הקב"ה: אל תצטער, בלוחות הראשונות לא היו אלא עשרת הדברות בלבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרשות ואגדות. זהו שכתוב: "וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה", ולא עוד אלא שאתה מבושר שמחלתי לך על חטייה שלך שנאמר שם: "וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַ מֵעֲוֹנֶךָ".23

פתרון תורה פרשת וידבר עמוד 110

אמר ר' יצחק: בוא וראה כמה יפה צניעות לפני הקב"ה. שבשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל, נתנה להם בפרהסיא … "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם", "וכל העם רואים את הקולות", "ארץ רעשה", "רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן" … נתנה להם בפומבי גדולה. ירד משה והלוחות בידו ראה את העגל שעשו ישראל נטלן ושברן. וכיון שאמר לו הקב"ה: עשה לוחות אחרונים, אמר משה לפני הקב"ה: מי יעלה עמי? אמר: לא יעלה עמך שום בריה שבעולם, שנאמר: "ואיש לא יעלה עמך" … דע כמה יפה צניעות לפני הקב"ה, לשעבר היה הקב"ה מדבר עם משה בכל מקום בפרהסיא בסנה במדין במצרים, כיון שראה צניעות יפה התחיל מדבר עם משה מתוך משכן.24

מדרש תהלים (בובר) מזמור ח

ועשה הקב"ה חסדו, ונתן אותה למשה, ככלותו לדבר כל הדברים אל המלאכים … עשו ישראל אותו מעשה, ונשתברו הלוחות, שמחו מלאכי השרת, ואמרו: עכשיו תחזור התורה אלינו. וכשעלה משה לקבלה פעם שניה, אמרו מלאכי השרת: רבש"ע, והלא אתמול עברו עליה, שכתבת בה: "לא יהיה לך אלהים אחרים"! אמר להם הקב"ה: בכל יום הייתם קטיגורין ביני לבין ישראל, לא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב? שנאמר: "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו' ויאכלו" (בראשית יח ח). ותינוק שלהם כשהוא בא מבית רבו, ואמו נותנת לו פת ובשר וגבינה לאכול, והוא אומר לה: היום למדני רבי, לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות לד כו).25 לא מצאו לו מענה. באותה שעה אמר הקב"ה למשה: "כתוב לך את הדברים האלה" (שמות לד כז), עד שאין להם מענה ותשובה.26

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לז: "עשרה דברים עלו במחשבה ירושלים. ורוחות האבות. ואור הצדיקים. וגיהנם. ומי המבול. ולוחות השניים. והשבת. והמקדש. והארון. ואור העולם הבא". לוחות שניים הם מאותם דברים שעלו במחשבה להיבראות, או נבראו בערב שבת בין השמשות, או בכלל קדמו לבריאת העולם, כל הדברים שאינם מנויים כחלק מהבריאה, אבל נחשבים למעין בריאה בפני עצמה. נבראו בפוטנציאל והתממשו ברגע המתאים.

עדכון אחרון: 12/02/2018

הערות שוליים

  1. בפסוקים אלה פתחנו גם את דברינו שני ארונות היו בפרשה זו, בה דנו בארון העץ המיוחד שנעשה לכבודן של הלוחות השניים עד שיבוא בצלאל ויעשה את ארון הקבע של המשכן. והפעם נתמקד בנושא של הלוחות השניים עצמם. מה שווה ומה שונה בינן ובין הלוחות הראשונים. יכולנו לדרוש בנושא זה גם או בעיקר בפרשת כי תשא, שם מסופר העניין בשעת המעשה עצמו, אלא שנתגלגל העניין ובאנו לדרוש בנושא זה דווקא בפרשת עקב, ספר דברים, בו משה מספר לדור הבנים את אשר אירע. ולא נקפיד הכא והתם וניקח מלוא חופניים מדרשים ודברי פרשנים משם (פרשת כי תשא) ומכאן (פרשת עקב) ומכל מקום יאות אחר.
  2. בנושאים רבים יש הבדלים משמעותיים בין תיאור הדברים בשעת מעשה, בחומשים שמות ובמדבר, ובין תיאורם ע"י משה בספר דברים, גם סדר הדברים שונה וכבר עמדו על כך רבים וטובים. ודווקא כאן, בפסוקים שהבאנו יש דמיון לשוני מדויק למדי, להוציא את נושא ארון העץ (ראה הערה קודמת). משה מתבקש לפסול לוחות חדשים במקום אלה ששבר ולעלות להר, שם עתיד ה' לכתוב עליהם: "אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ". ובפרשה שלנו אף חוזר הדבר ומאוּשש במילים: "ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים" (דברים י ד). האמנם? האם היו הלוחות השניים ומעשיהם רפליקה מדויקת של לוחות הראשונים?
  3. בחרנו לפתוח דברינו במדרש זה (הנמצא גם במסכת בבא בתרא קכא ע"א בהקשר הדיון בבנות צלפחד ודיני ירושת הבת וכן באיכה רבה פתיחתא לג), העומד בין ט"ו באב ובין שבת זו בה אנו קוראים במעשה הלוחות השניים (או אחרונים). ט"ו באב אחר כתלנו וכבר הארכנו לדון בנושא הותרו שבטים לבוא זה בזה שם. עיקר ענייננו הפעם הוא הנושא של מתן לוחות האחרונים שעל פי המסורת וחשבונות העתים חל ביום הכיפורים שבו נסלח סופית לעם ישראל חטא העגל (סדר עולם רבה פרק ו, רש"י שמות יח יג ועוד). בלוחות השניים יש מוטיב מרכזי של סליחה וכפרה ואולי חשוב אף יותר, ברית חדשה, סגירת מעגל, התרצות ונכונות "לפתוח דף חדש". לא רק התרצות לשעתה, כדברי מדרש דברים רבה ג טו: "א"ר יצחק מן הלוחות שניים ריצה משה את הקב"ה לישראל"; אלא זיכרון, ריצוי ותקווה שנחקקו לדורות בלוח השנה העברי. יז בתמוז מסמל את שבירת לוחות הראשונים וחטא העגל, יום הכיפורים את הלוחות השניים ובתווך א' באלול בו משה עולה שנית להר ובו נשמעים פעמי ימי הסליחות והרחמים. ראה מדרש אגדה (בובר) שמות פרק לד: "לפיכך נהגו לתקוע שופר בראש חדש אלול, על שם התחלת לוחות האחרונות, שהכריז משה רבינו כאשר עלה על הר סיני, שלא יחזרו ישראל לסיאורן כבתחילה". ובשבת פרשת עקב אנחנו כבר מריחים (ובשנים מסוימות ונדירות גם מברכים) את חודש אלול. ונשאלת השאלה: מדוע נעלם מוטיב הורדת הלוחות השניים מסדר תפילת יום הכיפורים? מישהו מכיר פיוט / תפילה כלשהיא בה נזכר עניין זה?
  4. ישראל, שחזרו וגלו לבבל שמשם באו האבות; מצרים, שכל הכסף והזהב שנצלו בני ישראל את מצרים, חזר למצרים ע"י שישק מלך מצרים כאשר צר על ירושלים (דברי הימים ב יב ט); והתורה, כפי שהוא ממשיך ודורש על שבירת הלוחות ופריחת הכתב, המהות, התוכן של התורה, חזרה למקום מחצבתה. כסף בא והולך ונשים אותו בצד. האנלוגיה המעניינת היא בין ישראל והתורה. ההגליה חזרה למקום ההתחלה איננה ניתוק גמור. לגבי עם ישראל, ראה דברינו עבד שמכרו רבו בתשעה באב. ומכאן גם לתורה, ששבירת הלוחות הראשונים לא הייתה גט כריתות גמור. את הנעשה ונשמע אי אפשר לבטל. אפשר רק ללמוד ממנו לקח. ראה דברינו שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד שקריית שמע היא מודל של נשמע ונעשה, שמתקן את פגימת נעשה ונשמע בחטא העגל.
  5. כאן משמע שבעקבות שבירת הלוחות פרח הכתב. אבל בירושלמי תענית פרק ד הלכה ה משמע ההפך: "תני בשם רבי נחמיה הכתב עצמו פרח רבי עזרה בשם רבי יהודה בי רבי סימון הלוחות היו משאוי ארבעים סאה והכתב היה סובלן כיון שפרח הכתב כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו". ויש לכך משמעות רבה לגבי טיב מעשהו של משה שבירת הלוחות.
  6. הדברים אשר נאמרו במעמד הר סיני, היינו דברות ספר שמות. לעצם המדרש, ראה גמרא פסחים פז ע"ב: "שלשה חזרו למטעתן, אלו הן: ישראל, כסף מצרים, וכתב לוחות ... כתב הלוחות - דכתיב ואשברם לעיניכם. תנא: לוחות נשברו ואותיות פורחות". ובשמות רבה מז ו: "ויכתוב על הלוחות, מלמד שהראשונים והאחרונים היו שוים". וכך אכן נראה מפשט כל הפסוקים שהבאנו לעיל! בלוחות השניים היה כתוב בדיוק מה שהיה כתוב בלוחות הראשונים שמשה שבר. מוטיב פריחת הכתב המוזכר במדרש הוא נושא בפני עצמו, אך יש לו השלכות ונגיעה לנושא שלנו שנראה בהמשך. כפשוטו, מדרש זה מחזק את הדעה שכתב הלוחות השניים היו בדיוק כמו בראשונים. ורמב"ן (שמות לד כח) רואה הקבלה רחבה יותר: "כי כל המעשה אשר היה בלוחות הראשונות ירצה לשנותו עמהם בלוחות השניות. ואין ספק שעשה כן ... כי היה ענין הלוחות השניות ככל ענין הראשונות במכתב אלהים ובימים שעמד שם לפני השם, שלא יחשוב שכבר למד התורה בפעם הראשון, ולא יצטרך עתה לעמוד שם הרבה".
  7. הכתב, המכתב והדברים הם אותם דברים. חזר הכתב, אבל לא למקומו הראשון. הלוחות הראשונים הם מעשה גבוה והלוחות השניים מעשה בשר ודם. אם כתוצאה ממעורבות השושבין (משה) כפי שמדגיש מדרש זה ורבים אחרים ואם כתוצאה מהיחסים הישירים בין המלך ואשתו. ראה דברים רבה ג יב: "נשברה החבית נשברה לסרסור. אמר לו הקב"ה: אתה היית סרסור ביני לבין בני. אתה שברת אתה מחליף" וכן במדרש זוטא - קהלת (בובר) פרשה ז עד כדי נזיפה ממש: "אל תבהל ברוחך לכעוס. זה משה. אמר לו הקב"ה למשה: אתה כעסת, אתה השלכת, אתה שברת, אתה תחליף ... פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים". לעומתם, ראה תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ז הלכה ד, בלי שושבין בכלל: "בלוחות הראשנים הוא אומר: והלוחות מעשה אלהים המה וגו', ובשניות: והלוחות מעשה משה והמכתב מכתב אלהים. משלוּ משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שקידש את האשה. הוא מביא את הלבלר ואת הקולמוס ואת הדיו ואת השטר ואת העדים. קילקלה, היא מביאה את הכל. דייה שיתן לה המלך כתב הכר יד שלו". בין כך ובין כך, הלוחות השניים הם מעשה קידושין שני.
  8. ניתן לקרוא משפט קצת קשה זה באחת משתי אפשרויות. האחת, שהספיר של הלוחות הראשונים היה של משה, מה שמתאים לדרשות רבות אחרות שמשה העשיר מפסולתן של הלוחות הראשונים (נדרים לח ע"א, ירושלמי שקלים ה ב, שמות רבה מו ב ועוד). השנייה, שהלוחות של משה, היינו הלוחות השניים היו עשויים (גם הם) מספיר. האפשרות השנייה נראית יותר עפ"י המשך הדרשה. ראה מדרש ספרי האראוויטץ עמ' 68 שדן בעניין.
  9. ובילקוט שמעוני פרשת עקב רמז תתנד הלשון ברורה עוד יותר: "אמר רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא: מתחת כסא הכבוד הראה לו הקב"ה למשה את המחצב, שנאמר: ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. וכתיב ביה: והלוחות מעשה אלהים. ועליו נאמר: תמשילהו במעשי ידיך (תהלים ח). אמר לו הקב"ה: חצוב מכאן שני לוחות אבנים כראשונים. מה הראשונים ארכן ו' טפחים ורחבן ג' אף אלו כן. מה הראשונים של סנפירינון אף אלו. מה אלו נתנו בפומבי אף אלו נתנו בפומבי". בניגוד למדרשים (ולהלן גם פרשני המקרא) המדגישים את ההבדל בין לוחות ראשונים לשניים בחומר עצמו (את פשט הפסוקים ניתן לקחת לכאן או לכאן), עפ"י מדרש יחידאי זה, אין הבדל. שניהם מושתתים על אותו בסיס. כאשר משה בא לחצוב את האבן של הלוחות השניים עליהם יחקקו עשרת הדברות מחדש, הוא לוקח את המחצב מאותה לבנת הספיר שהייתה כל שנות השעבוד תחת כסא הכבוד. הלוחות השניים שהם מעשה אדם, נלקחים מלבנת הספיר המסמלת את השעבוד והסבל האנושי. ומי לוקח אותם? משה. אותו משה שכאשר ראה את סבל ישראל לא היה יכול להבליג ואמר "והצל לא הצלת את עמך" וזעק את זעקת אותם הנתונים תחת הבנין. אותו משה שראה את לבנת הספיר והבין את מלוא משמעותה. ראה דברינו לבנת הספיר בפרשת משפטים.
  10. מדרש זה נראה תמוה ומפתיע ולכאורה מערבב את נושא הלוחות והדברות. יש אכן הבדלים גדולים בין דברות ספר שמות ודברות ספר דברים וכבר נדרשנו לנושא זה, בחלקו, בפרשת השבוע שעבר, ואתחנן, בדברינו זכור ושמור בדבור אחד. התעכבנו שם במיוחד על פירוש אבן עזרא שמפרט את כל ההבדלים בין שני הנוסחאות בתורה של עשרת הדברות והוא תמה על חז"ל שמכל ההבדלים, רק זכור ושמור (ובירושלמי גם שוא ושקר) הטריד אותם. מסקנתו היא: "כי עשרת הדברים הכתובים בפרשה הזאת (יתרו) דברי השם בלי תוספת ומגרעת ... ועשרת הדברים הכתובים בפרשת ואתחנן הם דברי משה". אבל כל זה בדברות. מה עניין הדברות ללוחות? האם מדרש תנאים זה מבין שדברות שמות היו על הלוחות הראשונים, בעוד שדברות ואתחנן היו על הלוחות השניים? האם ייתכן שמישהו ערבב "לוחות" עם "דברות" וצריך פשוט לתקן את הנוסח במדרש: "גדולים הן דברות שניות יתר מן הראשונות וכו' "?
  11. מדובר במצוות כיבוד אב ואם שבדברות הראשונות מנוסחת כך: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" ואילו בדברו השניות, הנוסח הוא: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". ויש אגב עוד שלושה "למען יאריכו ימיך" בתורה – מצא אותם.
  12. ראה פירוש שטיינזלץ: "אינני בקיא בתורה לזכור דברים אלה". לא כולם ידעו את נוסח התורה שבכתב בע"פ וכנראה גם לא היה לפניהם, בכל רגע, ספר תורה כתוב. ובעלי האגדה היו יותר בקיאים בציטוט בע"פ של פסוקי התורה שבכתב. ראה עוד בעיונים של שטיינזלץ הצעה שמדובר בשאלה מה היה כתוב על הלוחות שנשברו (ואולי גם על הלוחות השניים שאבדו), האם הנוסח הדברות של שמות או נוסח הדברות של דברים? ובעלי האגדה הדרשנים אולי יודעים ממסורות המדרש איזה נוסח של עשרת בדברות, זה של שמות או זה של ואתחנן, היה על הלוחות הראשונים.
  13. אכן כך במדרשים רבים. אבל בראשית רבה צד ה רבי יהושע בן לוי מחזר אחר בעלי אגדה שבדרום שיפרשו לו פסוק.
  14. בלוחות הראשונים לא היה כתוב "ולמען ייטב לך" משום שסופן להישבר ופשיטא שהכילו את נוסח עשרת הדברות של ספר שמות. ראה בהמשך הגמרא שם שהוא שואל ועונה: "וכי סופן להשתבר מאי הוי? אמר רב אשי: חס ושלום, פסקה טובה מישראל". אבל מה שחשוב לעניינינו הוא החזרה הברורה של מקור זה על החידוש שראינו במדרש תנאים לדברים הקודם (לא ברור איזה מקור קדם לאיזה ואם לא שניהם מקור אחד הוא, אבל בנוסחאות שבידינו אלה שני מקורות שמחזקים זה את זה ומפחיתים את האפשרות שיש כאן העתקה לא נכונה). דברות ספר שמות היו על הלוחות הראשונים ואילו דברות ואתחנן היו על הלוחות השניים! לאמר, נוסח דברות ואתחנן לא נולד בספר דברים, אלא כבר בספר שמות פרק לד, בעצם הכתיבה החוזרת של הדברות על הלוחות! לא רק הלוחות הפיסיים "חזרו ונתחדשו להם", יאמרו מדרשים אלה עפ"י מדרש משלי הקודם, אלא גם הכתב שהוא תוכן הלוחות חזר והתחדש. הכתב המקורי של הלוחות שהשתברו, פרח וחזר למקומו ולמטעו הראשון בשמים! במקומו בא כתב חדש הכולל את כל השינויים שבנוסח דברות ואתחנן מול דברות יתרו ואולי גם את כל היסוד של "משנה תורה", כוחם של חכמים לשנות, "לא בשמים היא", "נצחוני בני" וכפי שנראה במדרש שמות רבה להלן. ובוודאי שהמוטיב הידוע של "לוחות ושברי לוחות מונחים בארון" (ברכות ח ע"ב ורבים אחרים) מקבל כעת משמעות חדשה ומהפכנית: שני נוסחים של עשרת הדברות יש בארון!
  15. משמע מאותו חומר ובאותו הגודל.
  16. רס"ג.
  17. שמשה הביא את הלוחות מעשה ידי אדם והקב"ה כתב עליהם "כמכתב הראשון".
  18. והשניים ביום הכיפורים. וכבר פלפלו בעלי תריסין איך טלטל משה את הלוחות ביום הכיפורים ...
  19. ראה שמות לד כט: "וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה ... וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ".
  20. ואנו מבקשים להוסיף שמיני: יג מידות שנאמרו למשה בנקרת הצור כחלק ממעשה הלוחות השניים הקשור גם בבקשתו של משה "הראני נא את כבודך". זו התפילה המיוחדת המלווה את הימים הנוראים ויום הכיפורים בראשם: "כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם" (ראש השנה יז ע"ב). האם זו גם תשובה לשאלתנו בהערה 3 לעיל על חוסר אזכור הורדת לוחות השניים בתפילות יום הכיפורים?
  21. יש הבדלי נוסחאות בכתבי היד של אבן עזרא זה, האם המשפט האחרון מתחיל במילים: "ולפי דעתי", או "ולפי דעתו". אם "ולפי דעתי", אזי אבן עזרא חוזר בו ומאמץ את שיטת רס"ג לאחר שתקף אותה במילים כה חריפות. אם "ולפי דעתו", נשאר אבן עזרא נאמן לשיטתו שאין לערבב את הלוחות עם הדברות. אבל רס"ג כן חושב כך, ומדרשים מאוחרים הוסיפו נופך משלהם, כאשר בדקו ומצאו שבדברות הראשונות (הלוחות הראשונים לשיטתם) יש את כל האל"ף בי"ת להוציא את האות טי"ת ואין ייצוג מלא לאותיות שבהן נבראה התורה (שיר השירים רבה א ג, איכה רבה פתיחתא כד). לא בכדי התווספה המילה "טוב" (נכון יותר "ייטב") בדברות\לוחות השניים. ראה מדרש אגדה (בובר) שמות לד: "וכתבתי על הלוחות את הדברים. לפי שבלוחות הראשונות לא היה כתוב בהם ט', עד שנכתב ט' בלוחות האחרונות: אשר שברת. אמר לו הקב"ה: יישר כוחך ששיברת, שאילולי לא נשתברו, נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה". וכך הוא באותו מדרש בתחילת דברות ואתחנן: "אנכי ה' אלהיך. למה חזר עשרת הדברות? לפי שעשרת הדברות הראשונים היו כתובות בלוחות הראשונות, ואלו נכתבו בלוחות האחרונות". מדרש תנאים לדברים הנ"ל לא נשאר איפוא לבד ואיננו יחיד, עם כל הפליאה. ומי שרוצה להעמיק עוד בנושא זה, יעיין בפירוש תורה תמימה לדברים פרק ה הערה יב.
  22. כיון שנזקקנו כבר לעיל לנושא פריחת הכתב מעל הלוחות הראשונים, נביא את המדרש המרכזי בעניין, הגם שזו סטייה מסוימת מהנושא בו אנו דנים. ראה אבות דרבי נתן נוסח א פרק ב: "נטלן וירד והיה שמח שמחה גדולה. כיון שראה אותו סרחון שסרחו במעשה העגל אמר היאך אני נותן להם את הלוחות? מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה לשמים ... חזר לאחוריו. וראו אותו שבעים זקנים ורצו אחריו. הוא אחז בראש הלוחות והן אחזו בראש הלוחות. חזק כחו של משה מכולן, שנאמר: ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. נסתכל בהן וראה שפרח כתב מעליהן. אמר: היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות שאין בהן ממש? אלא אאחוז ואשברם, שנאמר: ואתפוש בשני הלחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם". משה שבר את הלוחות כי הם היו אבן ריקה, בלי שום כתב עליהם. הכתובה נמחקה מעצמה ושוב לא היה לשטר שום ערך!
  23. מאד מומלץ לקרוא מדרש נפלא זה על שבירת הלוחות בשלמותו במקור, אך אין ספק שההפתעה הגדולה היא בסופו: בלוחות ראשונים היו רק עשרת הדברות. בלוחות השניים נוספו לנו הלכות, אגדות ומדרשים! מה שמתאים גם לפסוק כז בסוף פרק לד, לקראת סוף שהותו של משה בהר לקבלת הלוחות השניים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל" – פסוק ממנו לומדים חז"ל את מקורה של התורה שבע"פ – "על פי הדברים האלה". ראה דברינו כתוב לך את הדברים האלה בפרשת כי תשא. ומה היינו עושים אילולא חטא העגל? היינו בלי מדרשים והלכות? כצדוקים וכקראים? נשמח לקבל הסברים למדרש מפתיע זה. עד שיגיעו ההסברים המאירים, ראה שיר השירים רבה פרשה ב: "שמאלו תחת לראשי - אלו לוחות הראשונים, וימינו תחבקני - אלו לוחות השניים". הימין הוא בלוחות השניים! ראה כל המדרשים על התורה שניתנה בימין שהוא הכוח הבונה והיוצר. (ברכות ו ע"א, שבת סג ע"א ועוד). ראה עוד דברי הירושלמי מסכת שקלים פרק ו הלכה א: "חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דיקדוקיה ואותיותיה של תורה ממולאים בתרשיש כימא רבא. רבי שמעון בן לקיש כד הוה מטי הדין קרייא הוה אמר: יפה לימדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבר ודיבר דיקדוקיה ואותיותיה של תורה". לפי עניינה של הסוגיה שם בירושלמי (מידות הלוחות ואופן הכנסתן לארון, מחלוקת ר' יהודה ור' מאיר), הסברה נותנת שמדובר בלוחות שניים. ושוב אנו מגיעים כמובן לרש"י החותם את התורה בסוף פרשת וזאת הברכה: "לעיני כל ישראל - שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר (לעיל ט, יז) ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר: אשר שברת - יישר כוחך ששברת". אולי משום שאם לא היה שובר לא היו לנו המשנה והתלמוד ומדרשים ואגדות ורש"י היה כותב רק פירוש רק לתורה ולא לתלמוד ומפסיק שם ...
  24. ראה גם תנחומא (בובר) פרשת מקץ סימן ח: "ויאמר יעקב לבניו למה תתראו. אמר להם יעקב: בבקשה מכם, היו מצניעים עצמיכם, שאין קשה מעין הרע. וכן אתה מוצא בלוחות הראשונות, על ידי שניתנו בגדולה נשתברו, שנאמר וכל העם רואים את הקולות (שמות כ יד), אבל הלוחות השנים כשניתנו, לא ראה אותם אלא משה, שנאמר ואיש לא יעלה עמך". אולי הצניעות, המושכת למשכן ולבית המדרש, שם כל מה שתלמיד עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני, היא המוטיב המשלים את המדרש הקודם. בצניעות, בלוחות מעשה ידי אדם, בערבות של השושבין, בלימוד אישי ובחבורה, מתפתחים ההלכות, המדרשות והאגדות. לא בקולות וברקים וקול שופר חזק. ואם נלך עוד צעד ונחבר את המדרש המאוחר הזה, פתרון תורה, לא רק עם שמות רבה הקודם, אלא גם עם מדרש תנאים לדברים והגמרא בבבא קמא, שמזהים את הלוחות השניים עם הדברות השניות, הרי לנו שכבר בלוחות השניים התחילה תורה שבע"פ, התחיל הפירוש לדברות הראשונות והכל בצניעות הלימוד של בית המדרש ולא "בקולות וברקים".
  25. אזכור איסור בשר בחלב, "לא תבשל גדי בחלב אמו", איננו מקרי. ראה שמות לד, פסוקים יא-כו, המצוות שנצטווה משה בעלייתו השנייה להר סיני לקחת את הלוחות השניים!
  26. ראה איך מדרש זה "מעתיק" את המדרש הידוע במסכת שבת פח ע"ב, וויכוח משה והמלאכים, ללוחות השניים! לעלייתו השנייה של משה להר סיני, אחרי חטא העגל!