מים ראשונים: מי לא שלח ידו בנושא הנכבד של מות משה וסירובו המוחלט של הקב"ה לתחינתו להיכנס לארץ, מי לא התבשם מהמדרשים המרגשים שנקשרו לנושא נכבד זה. רבים וטובים כבר עסקו בו לפנינו, ועוד יעסקו אחרינו, וחידשו ויחדשו כל מה שניתן לדרוש ולהאיר בו. ראו למשל ספרו של יעקב בלידשטיין: עצב נבו: מיתת משה במדרשי חז״ל שמקיף את הנושא מכל עבר. ואף אנו שלחנו בו מקצת יד בדברינו כי לא תעבור את הירדן הזה ובדברינו אין המלך נכנס כהדיוט בפרשה זו (ובדפים אחרים). ראו גם דברינו מדרש פטירת משה בפרשת וזאת הברכה. הפעם ניתן למדרש אחד לדבר ברצף ולהתרשם מקריאתו הרצופה כיצירה ספרותית. וגם אם לא נעמוד בפיתוי ונשלח ידינו בהערות שוליים פה ושם, ייטיב לעשות הקורא אם יקרא את המדרש בשלימותו ואל ייתן למים אשר מתחת לרקיע (מתחת לקו) לפגום בזרם המים אשר מעל לרקיע (מעל לקו) – הם "מים רבים אדירים משברי ים" – קולו הצלול של המדרש נטו.
וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב־לָךְ אַל־תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה: (דברים ג כו).1
מדרש תנחומא (בובר) פרשת ואתחנן סימן ו2
"רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג כו). זה שאמר איוב: "אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע" (איוב כ ו), כנגד מי אמר המקרא הזה? לא אמרו אלא כנגד יום המיתה, שאפילו אדם יעלה לשמים ויעשה לו כנפים כעוף, כיון שיגיע קיצו למות, נשתברו כנפיו ונופל … וכן אמר דוד: "תצא רוחו ישוב לאדמתו" (תהלים קמו ד). "אם יעלה לשמים שיאו" – זה משה שעלה לרקיע ודשו רגליו ערפל, והיה כמלאכי השרת, ודיבר עמו פנים בפנים, וקיבל את התורה מידו. כיון שהגיע קיצו למות, אמר לו: "הן קרבו ימיך למות" (דברים לא יד).3
אמר לפניו: ריבונו של עולם, לשוא דשו רגלי ערפל, לשוא רצתי לפני בניך כסוס – סופי רימה ותולעה! אמר ר' אבהו: למה הדבר דומה? לאחד מגדולי מלכות, שמצא סייף אחד הִנְדִי, שאין כמותו בעולם, ואמר: אין זה ראוי אלא למלך. מה עשה? הביאו דורון למלך. אמר המלך: חתכו את ראשו בו. אף כך אמר משה לפני הקב"ה: בדבר שקילסתיך ואמרתי: "הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים" (דברים י יד), בו בלשון אתה גוזר עלי מיתה ואומר: "הן קרבו ימיך למות" (דברים לא יד)?4
אמר לו: כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון. אמר לפניו: ריבונו של עולם, אדם הראשון היה ראוי למות, מצוה קלה צוית אותו ועבר עליה. ואני לא אמות!5 אמר לו: הרי אברהם שקידש את שמי בעולם ומת. אמר לפניו: ריבונו של עולם, הרי יצא ממנו ישמעאל שגזעו מכעיסין לפניך, שנאמר: "ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו" (איוב יב ו).6 אמר לו: הרי יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח. אמר לפניו: מיצחק יצא עשו הרשע, שהחריב מקדשך ושרף היכלך! אמר לו: הרי יעקב שיצאו ממנו שנים עשר שבטים. אמר לפניו: יעקב לא עלה לרקיע ולא דשו רגליו בערפל ולא קיבל תורה מידך ולא דיבר עמך פנים אל פנים.7 אמר לו הקב"ה: "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה"! אמר לפניו: שמא יאמרו הדורות אלמלא לא מצא במשה דברים רעים, לא היה מסלקו מן העולם. אמר לו: כבר כתבתי בתורתי: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד י). אמר לפניו: ריבונו של עולם, שמא יאמרו הבריות בקטנותי עשיתי רצונך, בזקנותי לא עשיתי רצונך! אמר לו: כבר כתבתי: "על אשר מעלתם בי וגו' ", "על אשר לא קדשתם אותי" (דברים לב נא).8
אמר לפניו: אם רצונך, אכנס לארץ ואהיה (אחיה?) שם שתים ושלש שנים, ואחר כך אמות. אמר לו: גזירה היא מלפני. אמר לו: אם לא אכנס בחיי, אכנס לאחר מותי. אמר לו: לא בחייך ולא במותך!9 אמר לפניו: ריבונו של עולם, כל הכעס הזה עלי למה? – "על אשר לא קדשתם אותי".10 אמר לפניו: עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלשה פעמים, שנאמר: "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר" (איוב לג כט), ואני עון אחד נמצא בי, ואין אתה מוחל לי? א"ל הקב"ה: משה, הרי עשית ששה עונות, ולא גיליתי אחד מהם. בתחילה אמרת: "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד יג), "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה כג), "לא ה' שלחני" (במדבר טז כט), "ואם בריאה יברא ה' " (במדבר טז ל), "שמעו נא המורים" (במדבר כ י), "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" (במדבר לב יד) – ואברהם יצחק ויעקב חטאים היו, שאמרת לבניהם כך? אמר לפניו: ממך למדתי, שאמרת: "מחתות החטאים" (במדבר יז ג). אמר לו: אני אמרתי: "בנפשותם" (שם), ולא "באבותם".11
אמר לפניו: ריבונו של עולם, אני יחיד וישראל ששים ריבוא, הרבה פעמים חטאו לפניך, ובקשתי עליהם רחמים, ומחלת להם. על ששים ריבוא השגחת בשבילי, ועלי אין אתה משגיח?12 אמר לו משה: אינו דומה גזירת ציבור לגזירת יחיד. ועוד, עד עכשיו היתה שעה מסורה בידך, ועכשיו אין שעה מסורה בידך. אמר לפניו: רבש"ע, עמוד מכסא דין, ושב על כסא רחמים עלי ולא אמות, ועוונותי יהיו נמחלות ביסורין שתביא בגופי, ואל תתנני בחבלו של מלאך המות, ואם אתה עושה כך אגיד שבחך לכל באי עולם, כשם שאמר דוד: "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה" (תהלים קיח יז). אמר לו: "זה השער לה' צדיקים יבאו בו" (שם פסוק כ) – מכאן לצדיקים, ולכל הבריות מתוקן מות מימות עולם.13
כשראה משה שאין משגיחין עליו, הלך אצל שמים וארץ, ואמר להם: בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שנבקש רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמינו, שנאמר: "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה" (ישעיה נא ו). הלך אצל חמה ולבנה, אמר להן: בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שנבקש רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמנו, שנאמר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (ישעיה כד כג). הלך אצל כוכבים ומזלות, אמר להם: בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שנבקש רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמנו, שנאמר: "ונמקו כל צבא השמים … וכל צבאם יבול" (ישעיהו לד ד). הלך אצל הרים וגבעות, אמר להם: בקשו עלי רחמים. אמרו לו: נבקש על עצמנו, שנאמר: "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה" (ישעיהו נד י).14 הלך אצל ים הגדול, אמר לו: בקש עלי רחמים. אמר לו הים: בן עמרם, מה היום מיומיים? הלא אתה בן עמרם שבאת עלי במטך והכיתני, וחילקתני לשנים עשר חלקים, ולא הייתי יכול לעמוד לפניך, מפני שכינה שהיתה מהלכת לימינך… ועכשיו מה עלתה לך? כיון שהזכיר לו הים מה שעשה בנערותו, צווח ואמר: "מי יתנני כירחי קדם" (איוב כט ב), בשעה שעמדתי עליך הייתי מלך בעולם, ועכשיו אני משתטח ואין משגיחין בי. מיד הלך לו אצל שר הפנים, אמר לו: בקש עלי רחמים שלא אמות. אמר לו: משה רבי, טורח זה למה? כך שמעתי מאחורי הפרגוד, שאין תפילתך נשמעת בדבר זה.15
הניח משה ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמר: אצל מי אלך לבקש עלי רחמים? אמר ר' שמלאי: באותה שעה נתמלא הקב"ה עליו בעברה, שנאמר: "ויתעבר ה' בי" (דברים ג כו), עד שפתח משה ואמר מקרא זה: "ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון וגו' " (שמות לד ו), מיד נתקררה רוח הקודש.16 אמר לו הקב"ה למשה: משה, שתי שבועות נשבעתי: אחת שתמות, ואחת לאבד את ישראל. לבטל שתיהן אי אפשר, ואם תרצה אתה להחיות, יאבדו ישראל. אמר לפניו: ריבונו של עולם, בעלילה אתה בא עלי! אתה תופש את החבל בשני ראשים! יאבד משה ואלף כמותו, ואל יאבד אחד מישראל.17 אמר לפניו: ריבונו של עולם, רגלים שעלו לרקיע, ופנים שהקבילו פני שכינה, וידים שקיבלו תורה מידך, ילחכו עפר! ווי לכל הבריות, יאמרו ומה משה שעלה למרום, והיה כמלאכי השרת ודיבר עמו פנים בפנים, וקיבל תורה מידו, לא היתה לו תשובה להשיב לפני הקב"ה, בשר ודם שילך בלא תורה ובלא מצות על אחת כמה וכמה.18
אמר לו הקב"ה למשה: כל צער זה שאתה מצטער, למה? אמר: ריבונו של עולם, מתיירא אני מחבלו של מלאך המות. אמר לו: איני מוסרך בידו. אמר לפניו: ריבונו של עולם, יוכבד אמי שהקהו שיניה בשני בניה בחייה, יקהו שיניה במיתתי. אמר לו: כך עלתה במחשבה, וכך מנהגו של עולם: דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו. עד עכשיו היה חלקך לשרת, ועכשיו הגיע חלקו של יהושע תלמידך לשרת.19
אמר לפניו: ריבונו של עולם, אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה תלמידו. אמר לו: אם אתה רוצה לעשות כך, לך עשה. עמד משה והשכים לפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ודורש. ועמד משה וכפף קומתו, והניח ידו על פיו, ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו, כדי שיצטער וישלים עצמו [למיתה].20 והלכו ישראל אצל פתחו של משה, ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד. אמרו לו ליהושע: מה עלתה לך שמשה רבינו עומד ואתה יושב? כיון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה ואמר: רבי רבי, אבי אבי ואדני. אמרו ישראל למשה: משה רבינו למדנו תורה. אמר להן: אין לי רשות. אמרו לו: אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם: לִמְדוּ מן יהושע. קיבלו עליהן לישב וללמוד מפי יהושע. ישב יהושע בראש ומשה מימינו ואלעזר ואיתמר משמאלו, ויושב ודורש בפני משה. אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: בשעה שפתח יהושע ואמר: ברוך שבחר בצדיקים ובמשנתם, נִטְלוּ מסורות החכמה ממשה וניתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש. אחר שעמדו ישראל, אמרו לו למשה: סתום לנו את התורה.21 אמר להם: איני יודע מה אשיב לכם. והיה משה רבינו נכשל ונופל.22 באותה שעה אמר: ריבונו של עולם, עד עכשיו בקשתי חיים ועכשיו הרי נפשי נתונה לך.23
וכיון שהשלים נפשו למיתה, פתח הקב"ה ואמר: "מי יקום לי עם מרעים" (תהלים צד טז) – מי יעמוד להם לישראל בשעת כעסי? ומי יעמוד במלחמתן של בניי? ומי יעמוד ויבקש עליהם רחמים בשעה שחוטאין לפני? באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו. אמר לפניו: ריבונו של עולם, בחייו של משה שלך הוא, ובמותו שלך הוא.24 אמר לו הקב"ה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה. למלך שהיה לו בן, ובכל יום ויום היה כועס עליו אביו ומבקש להורגו, שלא היה עומד בכבוד אביו. והיתה אמו מצלת אותו מידו. לימים מתה אמו, והיה המלך בוכה. אמרו לו עבדיו: אדונינו המלך, מפני מה אתה בוכה? אמר להם: לא על אשתי לבד אני בוכה, אלא על בני. שהרבה פעמים כעסתי עליו, ובקשתי להרגו, והצילתו מידי. אף כך אמר הקב"ה למטטרון: לא על משה לבד אני בוכה, אלא עליו ועל ישראל, שהרי כמה פעמים הכעיסוני וכעסתי עליהם, ועמד בפרץ לפני להשיב חמתי מהשחיתם.25
באו ואמרו למשה: הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם. אמר להם: המתינו לי עד שאברך את ישראל, שלא מצאו ממני קורת רוח כל ימיי, מפני תוכחות ואזהרות שהייתי מוכיחן.26 התחיל לברך כל שבט בפני עצמו. כיון שראה שנתקצרה השעה, כללן כולן בברכה אחת.27 באו ואמרו: הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם. אמר להם: לישראל, הרבה ציערתי אתכם על התורה ועל המצוות, ועכשיו מחלו לי. אמרו לו: רבינו אדונינו, מחול לך. אף ישראל עמדו לפניו ואמרו לו: משה רבינו, הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח, מחול לנו. אמר להם: מחול לכם. באו ואמרו לו: הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם. אמר: ברוך שמו חי וקיים לעולם ועד. אמר להם לישראל: בבקשה מכם, כשתכנסו לארץ זִכְרוּ אותי ואת עצמותי ואִמְרוּ: אוי לו לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס, ונפלו עצמותיו במדבר.28 באו ואמרו לו: הגיע חצי רגע. נטל שתי זרועותיו והניח על לבו ואמר לישראל: ראו אחריתו של בשר ודם! שני ידיי שקיבלו את התורה מפי הגבורה יפלו בקבר! באותה רגע יצתה נשמתו בנשיקה, שנאמר: "וימת שם משה עבד ה' על פי ה' " (דברים לד ה).29 ולא נתעסקו בקבורתו, לא ישראל ולא אחד מן המלאכים, אלא הקב"ה שנאמר: "ויקבור אותו בגיא" (דברים לד ו). ומפני מה נקבר בחו"ל? כדי שיחיו מתים שבחוצה לארץ בזכותן, שנאמר: "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי־שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם־ יִשְׂרָאֵל" (דברים לג כא).30
רחל / מנגד
קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.31
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.32
שבת שלום ויום טוב33
מחלקי המים