פרשות השבוע

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן (במדבר לא א-ג).¹

במדבר רבה כב ד פרשת מטות – למה פנחס ולא משה  

"וישלח אותם משה … ואת פנחס בן אלעזר הכהן" (במדבר לא ו). הקב"ה אמר למשה: נקֹם נקמת בני ישראל – אתה בעצמך, והוא משלח את אחרים?! אלא מפני שנתגדל בארץ מדין, אמר: אינו בדין שאני מֵצֵר למי שעשה בי טובה. המשל אומר: בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן … ולמה שלח פנחס? אמר: מי שהתחיל במצוה הוא גומרָהּ. הוא השיב את חמתי והכה את המדינית, הוא יגמור מצותו.²

קנאותו של פנחס

ירושלמי סנהדרין פרק ט הלכה ז: וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. מה ראה? ראה את המעשה ונזכר להלכה: הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן. תני: שלא ברצון חכמים, ופינחס שלא ברצון חכמים. אמר רבי יודה בר פזי: ביקשו לנדותו, אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וגו' ".³

בבלי מסכת סנהדרין דף פב עמוד ב: "ויעמד פינחס ויפלל" (תהלים קו ל). אמר רבי אלעזר: "ויתפלל" לא נאמר, אלא "ויפלל" – מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו. בקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להן: הניחו לו, קנאי בן קנאי הוא, משיב חימה בן משיב חימה הוא.⁴

מדרש תנחומא פרשת עקב סימן ו – יהודה ומשה

"כל המצוה אשר אנכי מצווך היום תשמרון לעשות" (דברים ח א) – אם התחלת במצוה הֶוֵי גומר את כולה. למה? אמר רבי יוחנן: כל מי שמתחיל במצוה ואחרי כן בא אחר וגוֹמְרָהּ, נקראת על שם גומרה. ממי את למד? ממשה. כיון שיצאו ישראל ממצרים, מה כתיב? "ויקח משה את עצמות יוסף" (שמות יג), כל העם עוסקין בביזה ומשה היה מטפל בעצמות יוסף … נסתלק משה במדבר ולא נכנס לארץ, הכניסו ישראל עצמות יוסף וקברו אותן ותלה המצוה בהן, שנאמר: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם" (יהושע כד). לכך אמר להם: "כל המצוה אשר אנכי מצווך היום תשמרון לעשות".⁵

אמר רבי ינאי: כל המתחיל במצוה ואינו גומרה קובר אשתו ושני בניו. ממי אתה למד? מיהודה, שנאמר: "ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו". ישבו לפרוס על הפת, אמר להם: הורגים אנו את אחינו ומברכים? שנאמר: "ובוצע ברך נאץ ה' " (תהלים י ג). לכך כתיב: "מה בצע וגו' לכו ונמכרנו לישמעאלים". ושמעו לו שהיה מלך.⁶ ואילו אמר להם להחזירו אל אביו היו שומעין לו. אלא התחיל במצוה ולא גמרה. לפיכך, המתחיל במצוה יהא גומר את כולה.⁷

בראשית רבה פה ג – יהודה הוא מקרה מיוחד

ר' יהודה בר סימון ורבי חנין בשם ר' יוחנן: כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומרה קובר את אשתו ואת בניו. ממי אתה למד? מיהודה. "ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו" – היה לו להוליכו על כתיפו אצל אביו. מה גרם לו? קבר אשתו ובניו. רבי הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ואחר בא וגומרה, היא נקראת על שמו של שני. זהו שכתוב: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל" (יהושע כד לב). ולא משה הֶעֶלָם? שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות יג יט)! אלא לפי שנגזר עליו שלא יכנס לארץ, וְאֵלו נִטַּפְּלוּ בהם, לפיכך נקראת על שמם.⁸

ירושלמי מגילה פרק ב הלכה ז – במצוות העומר

… והא תנינן: קצרוהו ונתנוהו בקופות והביאוהו בעזרה והיו מהבהבין אותו באוּר כדי לקיים בו מצות קלי.⁹ א"ר יוסה: מכיון שהתחיל במצוה, אומר לו: מְרוֹק.¹⁰

ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רלו – הושע בן אלה

ר' נהוראי אומר: … כל ההיא טיבותא עבד הושע בן אלה וכתיב: "עליו עלה שלמנאסר ויהי לו הושע עבד" (מלכים ב יז ג)!¹¹ אלא, כל המתחיל במצוה ולא גמרה, שלא אמר: הכל יעלו לירושלים, אלא אמר: מי שרוצה לעלות יעלה. שמט הקולר מצוארו ותלאו בצואר הצבור.¹²

פירוש רבי בַּחְיֵי בן אשר דברים ג כד-כה – השלמת מצוות התורה בארץ

וזהו שאמר בתחילת דבורו שני שמות הקדושים,¹³ על שם שכתוב: "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ ב), וקשור הכתובים כן: אתה החילות לתת תורה על ידי ואין עיקר התורה אלא בארץ, והמתחיל במצוה אומרים לו גמור, אם כן: אעברה ואראה,¹⁴ כך פירש מורי הרב הגדול ר"ש נר"ו.¹⁵

כלי יקר פרשת ואתחנן פרק ד פסוק מא – תתחיל גם אם לא תזכה לגמור

"אז יבדיל משה שלוש ערים". בקישור פסוק זה עם הענין הקודם יצאו המפרשים ללקוט ולא מצאו ביאור מספיק ומהו לשון אז. ועתה הטה אזנך ושמע, כי מצינו שהאדם מתחיל במצוה אף על פי שאינה יכולה לבוא לידי גמר על ידו, מכל מקום מצוה שבאה לידו חייב לקיימה (מכות י א).¹⁶ כמו שמצינו בדוד שאמר לשלמה בנו: "והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב וגו' " (דברי הימים א כב יד) אף על פי שידע שהוא אינו יכול לגמור המצוה כי לא הורשה לבנות הבית, מכל מקום התחיל במצוה, אף על פי שידע באמת שלא תהיה במלואה וטובה כי אם על ידי בנו. דרך משל איש זקן הנוטע אילן לאתרוג של מצוה אף על פי שהוא יודע באמת שלא יוכל לבוא לידי מצוה זו מכל מקום בניו יכולין לבוא לידי קיומה, וכן עניינים רבים נמצאו על זה האופן.¹⁷

ספר כללי המצוות¹⁸ ערך גמר – עוד בשבח התחלת מצווה

לעולם ישתדל אדם לגמור כל מצוה שהתחיל בה, שאם באו אחרים וגמרוה נקראת על שמם … וכל העושה מצוה ואינו גומרה ובא אחר וגמרה נקראת על שמו.¹⁹ ואעפ"כ, אם בא לידו של אדם חצי מצוה ואין בו יכולת לגמור את כולה, אל יניח לעשות חצי מצוה,²⁰ דגרסינן בפרק אלו הן הגולין … זה משה רבינו שהיה יודע שאין שלוש [ערים] שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל, אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה. ומכל מקום, המתחיל במצוה שכרו גדול דגרסינן בפרק אלו הן הגולין … מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחילה, מפני שהוא פתח בהצלה תחילה, שנאמר: וישמע ראובן ויצילהו מידם. ולא עוד, אלא אפילו יעשה אדם מעט מזער מאי זו מצוה שתהיה, אותו המועט עתיד להצטרף עם כל שאר זכויותיו לחשבון גדול למתן שכרו.²¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נושא משלים לנושא דף זה הוא הכלל: מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה, וכלשון המקור במכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה ט: "ושמרתם את המצוות. כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד".