ונשמרתם מאד לנפשותיכם

וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: (דברים ד טו).1

וְנִשְׁמַרְתֶּם  מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם: (יהושע פרק כג פסוק יא).2

 

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש תחילת פרשה י

"לא תעשון אתי" – רבי ישמעאל אומר: לא תעשון דמות שמשי המשמשין לפני במרום. לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים. ר' נתן אומר: לא תעשון אותי, שלא תאמר: עושה אני לו כמין דמות ואשתחווה לו, תלמוד לומר: לא תעשון אותי. וכתיב: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה".3

רמב"ן על הפסוק בפרשתנו

ונשמרתם מאד לנפשותיכם – יזהירם פן יטעו אחר הקול אשר שמעו ויעשו השחתה לקצץ בנטיעות.4

דברים רבה (ליברמן) פרשת האזינו

"הצור תמים פעלו וגו' " … ללמדך שהקב"ה יתברך שמו, פעמים נראה ופעמים לא נראה, פעמים שומע ופעמים אינו שומע, פעמים נדרש ופעמים אינו נדרש, פעמים מצוי ופעמים אינו מצוי, פעמים קרוב ופעמים אינו קרוב. כיצד? נראה למשה, שנאמר: "ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים", חזר ונעלם ממנו כשאמר לו: "הראני נא את כבודך".5 וכן נראה לישראל בסיני: ויראו את אלהי ישראל וגו', ומראה כבוד ה' וגו', חזר ונעלם מהם: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגו' ", ואומר: "קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל" (דברים ד יב).6

מסכת ברכות דף לב עמוד ב

תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפילתו.7 לאחר שסיים תפלתו אמר לו: ריקא, והלא כתוב בתורתכם: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאד" (דברים ד ט)  וכתיב: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (שם שם טו), כשנתתי לך שלום, למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי?! אמר לו: המתן לי עד שאפייסך בדברים. אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום – היית מחזיר לו? – אמר לו: לאו. ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך? – אמר לו: היו חותכים את ראשי בסייף. – אמר לו: והלא דברים קל וחומר; ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר – כך, אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים – על אחת כמה וכמה! מיד נתפייס אותו הגמון, ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום.8

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכות ד-ה

אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אדם וימות, כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו … חייב לעשות להן חוליה גבוהה עשרה טפחים. או לעשות לה כסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות. וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: "השמר לך ושמור נפשך" (דברים ד ט). ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על לא תשים דמים.9

דרשות הר"ן הדרוש התשיעי

ועוד לענין אחר אמר רק הישמר לך ושמור נפשך, למה שהמשיך דבריו וסיים ואמר (שם יב) ותמונה אינכם רואים זולתי קול. ואמר גם כן למטה (שם טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. והלשון מורה כי רק הישמר לך ושמור נפשך מאד, ואמרו: ונשמרתם מאד לנפשותיכם, בא על כונה אחת, והוא כאומר לחבירו: הישמר לך פן תיפול בגומא פלוני שאתה מוכן ליפול שם. וזהו לשון ושמור נפשך מאד, ונשמרתם מאד לנפשותיכם.10

ספר חרדים מצוות לא תעשה פרק ד

(כה) "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". להכי כתב "מאד" דחמירא סכנתא מאיסורא. אמרו רבותינו ז"ל:11 ג' משקין אסורין משום גלוי: המים והיין והחלב. בהמה או עוף נשוכי נחש אסורין, תאנה נקורה או אבטיח וכיוצא בו אסורין שמא אכל מהם נחש.12

קיצור שולחן ערוך סימן לב סעיף א

הואיל והיות הגוף בריא ושלם, מדרכי השם הוא, אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג את עצמו בדברים המברין והמחלימים את הגוף, וכן הוא אומר: ונשמרתם מאד לנפשותיכם.13

שו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן קטו – בחיוב לשמוע לדברי הרופא14

ב"ה, קרית צאנז, ח"י טבת תשמ"ג

אחדשכ"ק דיתיב בתווני דלבאי,15 הנני בזה לבקשו היות כי מצות עשה דאורייתא ונשמרתם מאד לנפשותיכם … וכפי מה שדברתי עם הרופא של כ"ק אמר לי שההכרח לו לקום מהמטה ולטייל קצת בכל יום, וע"כ אבקשו נא ונא שיציית להרופא, ובכל פעם שיקום מהמטה ויטייל יקיים מצוה של תורה, וכדאי המצוה להגן שלא יוגרם ח"ו שום היזק אלא להמשיך רפואה שלימה מן השמים.16

שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן לט

… אולם מה טוב ומה נעים להימנע מעישון סיגריות בכלל בכל ימות השנה, לאחר שנתפרסם ברבים שלפי דעת גדולי הרפואה והמדע בזמנינו, העישון מזיק ומסוכן מאוד, ועלול להביא למחלות נוראות ולסכן בריאותו של האדם … וכבר הזהירה התורה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם … והמשנה ברורה בספרו ליקוטי אמרים (פרק יג) כתב, שהמרגיל עצמו בעישון סיגריות, עובר על ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ועתיד הוא ליתן את הדין, כי הרופאים גזרו אומר שהעישון מחליש כוחותיו של האדם, ולפעמים נוגע הדבר גם בנפשו וכו'. עיין שם.17 וכל שכן בזמנינו שהוברר הדבר על ידי הרופאים שיש סכנה בעישון סיגריות … ויש להזהיר גם את הגדולים על הקטנים. ובפרט המשגיחים בישיבות, שומרי משמרת הקודש, עליהם לפקוח עיניהם על תלמידי הישיבות לבל ירגילו עצמם בכך.18

 

שבת שלום

ושנזכה לראות בנחמת ציון, גאולת ישראל ובנין ירושלים

בבריאות גוף ונפש לשנים רבות ונעימות

מחלקי המים

עדכון אחרון: 20/08/2019

הערות שוליים

  1. ושישה פסוקים קודם אומר המקרא: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ". שני הפסוקים מובאים כהכנה לתיאור מעמד הר סיני לדור הבנים ועשרת הדברים המפורטים בפרק ה הסמוך. יש לכאורה סתירה בין "כי לא ראיתם" שבפסוק הראשון שהבאנו (השני בסדר המקרא) ובין "אשר ראו עיניך" שבפסוק השני שהבאנו (הראשון בסדר המקרא), נושא עליו עמדנו בקצרה בדברינו פנים בפנים דיבר ה' עמכם בפרשה זו בשנה האחרת. הצד השווה ביניהם, מה שחשוב לעניינינו כאן, הוא ששניהם מדברים על שמירת זכרון מעמד הר סיני והדברים והציוויים שנאמרו בו (וממנו לשמירת התורה כולה כמפורט פעמים רבות בספר דברים).
  2. זהו ה"נשמרתם מאד לנפשותיכם" השני והאחרון במקרא (על הדמיון בין ספר יהושע לספר דברים כבר האריכו רבים וטובים) וגם הוא מדבר במישור הרוחני-דתי של מצוות אהבת הקב"ה (השווה עם "שמע ישראל ... ואהבת את ה' אלהיך" שבפרשתנו, פרק ו). ואם נמנה עוד "ונשמרתם" במקרא, הרי לנו "וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם" פעמיים בספר מלאכי, בפרק ב פסוקים טו-טז. ראה פירוש דעת מקרא שם שלכאורה מקשר את הנושא עם פרשתנו כשהוא מפרש: "ונשמרתם ברוחכם – לכן הישמרו לנפשותיכם", אבל רוב המפרשים שם מפרשים את העניין על שמירת היחסים בין בעל לאשתו, כפי שעולה מהפסוקים שם. אנחנו נתמקד בכותרת שלנו: ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ביטוי שכידוע רווח גם בימינו, אבל במשמעות קצת שונה.
  3. זהו ה"נשמרתם" בפשט הפסוק וברוב דרשות חז"ל על הפסוק, היינו, הישמרות מעבודה זרה וכל מה שקשור בה. ראה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ואתחנן ח ע"א שמוסיף גם הרהור עבודה זרה: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם. זו אזהרת הרהור עבודת גלולים, שאין אדם נתפש על הרהור עבירה חוץ מעבודת גלולים". ראה גם אליהו רבה (איש שלום) פרשה א שמדגיש בהקשר זה את ייחוד האל: "אמרתי לו: בני, כשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהן תורה, לא ראו לא דמות אדם ולא דמות כל ברייה ולא דמות כל נשמה שברא הקב"ה על פני האדמה, שנאמר: ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה' (דברים ד טו), אלא: אלהים אחד, הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים (דברים י יז), שמלכותו קיימת בשמים ובארץ ובשמי השמים העליונים". וכפסוק בפרשתנו (ד לה): "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ". (ראה דברינו אין עוד מלבדו בפרשה זו. תמונה לא ראיתם, אבל הוֹרְאֵתֶּם שה' הוא האל היחיד! וכבר הארכנו בדברי המכילתא הנ"ל בדברינו אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם בפרשת יתרו ושם הראינו שאי עשית תמונה וכל דמות לא נשמרו בצורה מוקפדת במרוצת הדורות. וכאן די לנו בדברים אלה.
  4. לא הייתה כל תמונה במעמד הר סיני, אבל קולות היו. ראה פירוש אבן עזרא על הפסוק בשמות כ טו: "וכל העם רואים את הקולות - ... כי כל ההרגשות מתחברות אל מקום אחד". חיבור זה יוצר את החשש שמא "יטעו אחר הקול" ובחלוף הזמן וטשטוש החיזיון, יאמרו שגם ראו תמונה. עד כדי כך הזהירה התורה בפרשתנו (בחיבור לפרשת יתרו שרמב"ן יוצר והחיבור שאנחנו יצרנו בין רמב"ן לאבן עזרא, ברשותם): ונשמרתם מאד לנפשותיכם – לא לדמיין אפילו שהייתה תמונה במעמד הר סיני בעקבות הקולות שכן היו. ראה פירוש רבי בחיי בן אשר על הפסוק בפרשתנו: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. יאמר: אחר שאתם יודעים בבירור שלא ראיתם שום תמונה, מעתה יש לכם להיזהר שלא תעשו שום תמונה, שום פסל שהוא דבר הנפסל, ולא תמונת כל סמל". ואברבנאל מוסיף (שמות יט כב): "כי אמונת הגשמיות וכל תואר וכל תמונה בו יתברך היא לעם ישראל נפילה רבה מהאמונה האמתית באלהותו וכמו שאמרו: ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' ". נראה שפירוש מחמיר זה של פרשני המקרא, מקורו במלחמתם בדעות זמנם. ראה גם פירוש ספורנו על הפסוק שם בשמות: "וזה היפך כת הצאבא שחשבו שאין במציאות דבר יותר נכבד מן הגורמים השמימיים", שהוא בעקבות מורה נבוכים לרמב"ם, חלק ג פרק כט, שדן בכת זו ובדעותיה.
  5. ראה שוב דברינו פנים בפנים דיבר ה' עמכם בפרשת ואתחנן.
  6. חז"ל לא נבהלו כל כך מעניין המראה, וכנגד הפסוק שלנו הצביעו על פסוקים אחרים מהם משתמע שהיה מראה במעמד הר סיני, ובהתגלויות אחרות. עיקר "נשמרתם מאד לנפשותיכם" הוא, עפ"י חז"ל, כפי שראינו במכילתא בה פתחנו, ובמקורות שהבאנו בהערה 3, לא להיגרר אחר עבודה זרה. ראה מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ט: "וכל העם רואים את הקולות. רואין הנראה ושומעין הנשמע, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: רואין ושומעין הנראה, רואין דבר של אש יוצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות, שנאמר: קול ה' חוצב להבות אש". והגאונים (תשובות הגאונים מוסאפיה סימן קטו, תשובות הגאונים החדשות סימן קנה) מנסים להבחין בין ראיית הלב וראיית העין. ראייה במובן של הבנה: "אתה הוראת" – נתנו לך להבין. אולי גם ראייה במובן של הורייה. נראה שאנחנו נגררים אחרי הקולות ומן הדין שנקדיש דף מיוחד למוטיב "וכל העם רואים את הקולות" באחת מפרשות יתרו הבאות עלינו לטובה. בינתיים, ראה דברינו מעמד הר סיני – התגלות ופישרה בחג השבועות. נחזור לנושא שלנו: ונשמרתם מאד לנפשותיכם.
  7. תנו רבנן זה מובא בגמרא הדנה במשנה שבראש פרק חמישי בברכות: "אין עומדין להתפלל, אלא מתוך כובד ראש ... אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. ואפילו נחש כרוך בעקבו, לא יפסיק". וכבר מעירה הגמרא שם שאין מדובר בסכנת נפשות, במלך מאומות העולם שעשוי באמת לכעוס, או בנחש מסוכן (עקרב), אלא במלך ישראל או נחש שאינו ארסי. שהרי פשיטא שתפילה איננה אחת ממצוות 'ייהרג ואל יעבור'. השווה גם עם המשנה המקבילה בדיני הפסקה בקריאת שמע, שבראש פרק ב שם: "בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב". על רקע זה, יש להבין גם את הברייתא שלנו. ההגמון שלכאורה מאיים על החסיד, לא יכול או רצה באמת להורגו (וגם החסיד יודע זאת). עובדה שהקדים ונתן לו שלום, המתין עד שסיים תפילתו, וגם לאחר שכעס, היה מוכן לשמוע את דברי החסיד ולקיים איתו דיאלוג (ואף להתפייס). העימות כאן הוא יותר עניין של פולמוס בין ההגמון (מהנוצרים הראשונים?) והיהודי. ראה הרחבה בעניין זה בדברינו מעשה בחסיד אחד בדפים המיוחדים. ומן הסתם חקרו גדולים וטובים סיפור זה וכל היודע דבר, אנא יחיש ויודיענו.
  8. מעבר לסיפור הנאה, שכל אחד ייקח ממנו מה שייקח, מקור זה משמש נתינת משמעות שונה למילים "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", בכיוון של שמירה וזהירות כמקובל יותר בימינו ובניתוק מההקשר המקורי של הפסוק, כפי שנראה עוד להלן. ומה שנוגע לסיפור עצמו, ראה ספר מנורת המאור פרק ב - תפילה קריאת שמע עמוד 123 שמביא סיפור נוסף: "ועוד שוב מעשה בחסיד אחד שהיה עומד ומתפלל, ובא המלך ועבר, ולא הפסיק את תפלתו. וכשסיים את תפלתו, אמר לו המלך: היאך אומרים עליכם שפלי רוח, ואין אתם אלא מגסי הרוח. אמר לו: אם עמדתי בשוק או בדרך, או אם ישבתי בבית, ולא הייתי רץ לקראתך לשאול בשלומך היה ראוי לך לכעוס עלי. אבל התורה הזהירה ואמרה: אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. כששמע המלך כך נתפייס, ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום". לא מצאנו מקור סיפור זה, אך מצאנו סיפור דומה בירושלמי ברכות פרק ה הלכה א: "תני: היה כותב את השם, אפילו מלך שואל בשלומו לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות כגון אל אלהים ה', הרי זה גומר את אחד מהן ומשיב שאילת שלום. רבי יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבל בציפורין. עבר ארכונא ולא קם ליה מקומוי. אתון בעיין מימחוניה. אמר לון ארפוניה: בנימוסיא דברייה הוא עסיק".
  9. רמב"ם מדבר בעיקר על מכשול שהאדם גורם לסביבה ולאחרים. הוא נעזר בפסוק: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאד", אבל נראה שהעיקר הוא הנגזרת מדין מעקה שבו פותח הרמב"ם את פרק יא בהלכות רוצח ושמירת הנפש. ראה גם את המשך דבריו בהלכה ה, שם משמע שזהירות עצמית היא מדרבנן: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד על כך מכין אותו מכת מרדות". (והדברים גם קשורים לדבריו בהלכות דעות פרק ד). למרות זאת, רואים נושאי כלי הרמב"ם בהלכה זו את היסוד לזהירות ושמירה פיסית עצמית כמצווה מהתורה, תוך קישור כל הנושא לגמרא ברכות הנ"ל. ראה למשל שו"ת הרב"ז חלק ב (אבן העזר) סימן יט: "ועוד יש לתמוה על הגאון ... בעל הלבוש ז"ל דסבירא ליה דאיסורי סכנה מדרבנן, מגמרא מפורשת בברכות לב ב: גבי מעשה בחסיד אחד שהיה מהלך בדרך ובא שר אחד וכו' וא"ל והלא כתיב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך, וכתיב ונשמרתם מאד לנפשותיכם וכו' ע"ש. הרי מבואר דנקטו חז"ל הני קראי לדרשה גמורה מן התורה, דאסור להכניס את עצמו בסכנת נפשות. ונראה דמכאן נובע מקור טהור לדברי מרן הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות רוצח הלכה ד' הנ"ל". בפי מי שמים חז"ל את דין השמירה והזהירות מהתורה? בפי ההגמון!
  10. הר"ן אינו רואה שום בעיה לדרוש את הפסוקים שלנו הן בדרכם של חז"ל על איסור תמונה ובה בעת גם לעניין השמירה הפיסית.  ראה פירוש מהרש"א על גמרא ברכות דף לב הנ"ל, שמכיר את הפירושים על הפסוק שלנו במובן של שמירה מסכנה, והמסתמכים על גמרא זו כמקור, אך הוא מתנגד לכך באופן נמרץ: " ... ובפ"ג דאבות שנינו כל השוכח ד"א ממשנתו כו' כאילו מתחייב בנפשו שנאמר רק הישמר לך וגו', וכן האי קרא ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו' איירי שלא נאמין בשום תבנית פסל וגו'. ולא איירי הני קראי כלל בשמירת נפש אדם עצמו מסכנה. ומיהו במסכת שבועות (לו.) דריש ליה תלמודא נמי למלתא אחריתי דהיינו אזהרה למקלל עצמו מנין שנאמר רק הישמר לך ושמור נפשך". מהגמרא בשבועות על מקלל שמזיק לעצמו ולאחרים, אולי כן, אבל לא מהגמרא שלנו. מהרש"א שחי לאחר הר"ן ומן הסתם הכיר אותו, לא מסכים לאפשרות של הדרשה הכפולה שהר"ן מציע "והלשון מורה", אבל להלן נראה שרבים הלכו בדרכו של הר"ן והרמב"ם ואף תמהו על פירוש המהרש"א שמתנגד לכך. ראה שוב שו"ת הרב"ז חלק ב אבן העזר סימן יט: "ויש להעיר מהמהרש"א ז"ל בחידושי אגדות ברכות ל"ב ע"ב ד"ה כתיב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך, וכו' ".
  11. מסכת חולין דף ט-י.
  12. ספר חרדים של הרב המקובל רבי אלעזר אזכרי צפת מאה 16, הוא עוד שלב במתן המשמעות הבריאותית לפסוק שלנו, מעבר למה שדרשו חז"ל. הרמב"ם כפי שראינו מסתמך על הפסוק : "רק הישמר לך ושמור נפשך מאד" ומצוות מעקה. לר"ן (מאה 14 ברצלונה) כנראה שמורה זכות הראשונים, אך כאן נזכר הפסוק שלנו בספר המונה את המצוות ונראה שהוא מבין ששמירה זו היא מצוות מהתורה (מצוות לא תעשה, בשל המילה "ונשמרתם", כמו גם "פן", "שמור" וכיוצא באלה. אך שים לב שבה בעת הוא מסתמך על הכלל בחז"ל "סכנתא חמירא מאיסורא" שבפשטות הוא איסור דרבנן ולא מהתורה. ראה פירוש העמק דבר לפסוק (דברים ד טו) שמנסה להוכי את ההרחבה לשמירת הגוף מלשון הפסוק: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם. נכלל בזה הלשון אזהרה על שמירת הגוף והנפש, דמשום שמירת הנפש היה ראוי לכתוב: ושמרתם מאד את נפשותיכם כמו לעיל ושמור נפשך, אלא ונשמרתם זה הגוף כדאיתא בברכות לב ע"ב, לנפשותיכם - לשמירת הנפש תשמרו גם הגוף".
  13. אחד המקורות הברורים והחד-משמעיים של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" כציווי לשמירה וזהירות של גוף האדם, הוא דווקא קיצור שולחן ערוך. ואולי הקיצור הוא שגרם. כך הוא לעתים בהלכה. ובדרכי המוסר, מצאנו בספר מסילת ישרים פרק ט: "כללו של דבר, צריך שישים האדם את עצמו עראי בעולם וקבוע בעבודה, יתרצה ויסתפק בכל עניני העולם במה שמזדמן לו, ויקח מן הבא בידו, ויהיה רחוק מן המנוחה וקרוב למלאכה ולעמל, ויהיה נכון לבו בטוח בה', ולא יירא מתולדות הזמן ופגעיו. שמא תאמר הרי מצינו שחייבו חכמים בכל מקום שישמור האדם את עצמו שמירה מעולה ולא ישים עצמו בסכנה אפילו הוא צדיק ובעל מעשים, ואמרו (כתובות ל): הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים, ומקרא כתוב (דברים ד): ונשמרתם מאד לנפשותיכם, הרי שאין להחליט הבטחון הזה על - כל - פנים. והתם אמרו, ואפילו לדבר מצוה". הביטחון בה' ואי המורא מפגעי הזמן, אסור שימעיטו בצורך של האדם לשמור עצמו "שמירה מעולה".
  14. ספר שאלות ותשובות של הרבי מצאנז, ר' יקותיאל יהודה הלברשטם, נולד בשנת תרס"ה
  15. בגליציה ונפטר בקרית צאנז שבנתניה בשנת תשנ"ד
  16. . ומעניין לגלות למי הוא כתב את התשובה הזו!
  17. פתיחה מקובלת בכתיבת רבנים שפענוחה הוא: אחרי דרישת שלום כבוד קדושתו שיושב במכמני לבי.
  18. "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" מצוטט ע"י פוסקים רבים כחיזוק לכל העניין של פיקוח נפש בכלל, וכחובה לשמוע בקול הרופאים בפרט ולא להסתמך על "ישועת ה' כהרף עין". ראה גם מפוסק אחר בן דורנו שהרבה להשתמש בכלל של ונשמרתם מאד לנפשותיכם, שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן מג: "דיעוין בשו"ת מהרי"א אסאד חאו"ח סי' ק"ס, שנשאל ע"ד חולה שהזהירו אותו הרופאים שלא יאכל מצה ומרור כלל בלילי פסח, שאם יאכל יהיה בסכנה גדולה. והחולה רוצה להחמיר על עצמו לסכן את עצמו, אם יברך על אכילתו או לא. והשיב דפשיטא מילתא דעל זה נאמר: אל תצדק הרבה למה תשומם. ולא (רק) זה שחסיד שוטה הוא, אלא דאיסורא עביד. דכתיב: אלה המצוה וכו' וחי בהם ולא שימות בהם וכו'. וממילא אם אוכל מ"מ אין זה מברך אלא מנאץ! דאיך יאמר וציונו ותורה אמרה: ונשמרתם מאד לנפשותיכם". ובחלק יז סימן ב מובאת תשובה נמרצת שלו בעניין כפייה על החולה לקבל תרופה וטיפול רפואי וחובת הרופא לעשות זאת: "מוטל על הרופא במצבים הדומים להנ"ל להכריח את החולה אפילו בכח לקבל את הטיפול הדרוש ... דעושין כל הצריך לפקוח נפש נגד רצונו של החולה. וכל אדם מוזהר על כך משום לא תעמוד על דם רעך ושאין הדבר תלוי בדעתו של החולה כי אינו נתון ברשותו לאבד עצמו  ... דאם לא רצה החולה לקבל התרופה כופין אותו ... משום דחסידות של שטות הוא ורחמנא אמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם". וראה עוד בחלק ג סימן טז פרק יב, התיאור המרגש של אופן לימודו ועבודתו בזמן מלחמת העצמאות בירושלים: "ולא אחת הוכרחתי להפסיק באמצע העיון והכתיבה ע"מ להסתר במסתרים מחיצי הזעם ורעמי פגזי האויב, ולקיים בכך מצות תורתנו הקדושה ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
  19. נראה שבהערה קטנה זו מקופל עולם ומלואו ותשובה לבעיה של הדרשה הכפולה שראינו לעיל ותשובה למהרש"א. הפסוק במקור אכן מדבר על עבודה זרה והצד הרוחני, ואילו דרשות הראשונים והאחרונים שלוקחות את כל הנושא לצד הגופני והפיסי מתבססות על "נפש בריאה בגוף בריא", עליה הרחבנו בדברינו גומל נפשו איש חסד בפרשת בהר. שמירה על המצוות והנפש, תלויה בשמירה על הבריאות והגוף וגובלת בדיני פיקוח נפש. ראה שוב דברי שו"ת ציץ אליעזר חלק כא סימן ח: " ... מיושב שפיר איך שְׁכָּלוּל בזה גם אזהרה לשמירת הגוף. מפני שאם אין הגוף בריא ושלם, הרי דבר זה מביא גם לשכחת התורה, כי עי"כ אי אפשר שיבין או ידע מידיעת הבורא".
  20. אם מותר לסיים במילתא דבדיחותא בשבת נחמו, מספרים שלאחר שמשרד הבריאות האמריקאי (HHS) הגיע למסקנה הסופית שאכן העישון מזיק, התאספו הרבנים באמריקה ונועצו מה לעשות. שהרי כתוב בתורה: "ונשמרתם לנפשותיכם". הרבנים הרפורמים התכנסו ליום אחד והגיעו להחלטה שאין הכלל הזה בתורה מחייב ואפשר להמשיך לעשן. הרבנים הקונסרבטיביים התכנסו שלושה ימים ושלושה לילות ובסוף החליטו שמשום שהרבנים שלהם הם שמחויבים לקיים את התורה, יפסיקו הרבנים לעשן ושאר הקהל יכול להמשיך לעשן. הרבנים האורתודוקסים התכנסו שבעה ימים ושבעה לילות ודנו באריכות ובפלפול רב בנושא, כולל עיון מדוקדק בכל שיטות הראשונים והאחרונים, ובסוף יצא עשן לבן: מי שמשתוקק מאד לעשן אבל חושש לדין "ונשמרתם לנפשותכם מאד", ימכור ריאותיו לגוי.