כי לא תעבור את הירדן הזה

ואתחנן אל ה' … אעברה נא ואראה את הארץ הטובה … ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה … עלה ראש הפסגה … וראה בעיניך, כי לא תעבור את הירדן הזה: (דברים ג כג-כז).1

… לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה: (דברים לא ב).2

דברים רבה פרשה יא סימן י

מלמד שעד עשרה פעמים נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל, ועדיין לא נתחתם גזר דין הקשה, עד שנגלה עליו בית דין הגדול ואמר לו: גזירה היא מלפני שלא תעבור, שנאמר: "כי לא תעבור את הירדן".3

דברים רבה, פרשה ב סימן ט

"כי לא תעבור את הירדן הזה" – אמר לו הקב"ה למשה: אם אתה נקבר כאן אצלם, בזכותך הם באים עמך. אמר ר' לוי: משל למה הדבר דומה? לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפילה. אמר: אם אומר אני: האירו לי שאקבץ מעותיי – אין ברייה משגחת עלי. מה עשה? נטל זהוב אחד והשליך בתוכם והתחיל צווח ואומר: בבקשה מכם, האירו לי, זהוב אחד היה לי ונפל ממני כאן. והאירו לו. מה עשה? משנטל את הזהוב אמר להם: בחייכם, המתינו לי שאלקט [גם] את המעות – וליקטן. בזכות הזהוב נתלקטו המעות. כך אמר לו הקב"ה למשה: אם נקבר אתה אצלם במדבר הן באים בזכותך ואתה בא בראשם שנאמר: "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם".4

במדבר רבה פרשה יט סימן יג

אמר לו הקב"ה למשה: באיזה פנים אתה מבקש לִכָּנֵס לארץ? משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן. ביקש הרועה לכנס לפלטרין של מלך. אמר לו המלך: אם אתה נכנס עכשיו, מה יאמרו הבריות? שאתה הִשְׁבִּיתָ5 הצאן! אף כאן אמר לו הקב"ה למשה: שבחך הוא שהוצאת ששים ריבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר? עכשיו יאמרו: אין לדור המדבר חלק לעולם הבא! אלא, תהא בצדם ותבוא עמהם שנאמר: "ויתא ראשי עם. צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל". לכך כתיב: "לא תביא את הקהל הזה" אלא אותו שיצא עמך.6

דברים רבה פרשה ז סימן י

שני דברים גזר הקב"ה: אחד על ישראל ואחד על משה. אחד על ישראל, בשעה שעשו אותו מעשה.7 מנין? שנאמר: "הרף ממני ואשמידם" (דברים ט יד). ואחד על משה, בשעה שביקש משה ליכנס לארץ ישראל, אמר לו הקב"ה: "לא תעבור את הירדן הזה". ומשה ביקש מן הקב"ה לבטל את שתיהן. אמר לפניו: רבש"ע, "סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך" (במדבר יד יט) ובטלה של הקב"ה ונתקיימה של משה. מניין? שנאמר: "סלחתי כדברך" (במדבר יד כ). כיון שבא ליכנס לא"י התחיל אומר: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה". אמר לו הקב"ה: משה, כבר בטלת את שלי וקיימתי את שלך. אני אמרתי "ואשמידם" ואתה אמרת "סלח נא" ונתקיים שלך. ועכשיו מבקש אני לקיים את שלי ולבטל את שלך.8 א"ל הקב"ה: משה, אין אתה יודע מה לעשות, אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשים. א"ל: אם "אעברה נא" אתה מבקש לקיים – בטל "סלח נא". ואם "סלח נא" אתה מבקש לקיים – בטל "אעברה נא". אמר ר' יהושע בן לוי: כיון ששמע משה רבינו כך, אמר לפניו: רבש"ע, ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תינזק ציפורנו של אחד מהם.9

דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

"רב לך" – רבו הוא לך, ביזה כולה בזוז לך.10 ואם אתה נוטל הכל, לית את שבק ליהושע תלמידך כלום. גאלת את ישראל ממצרים, הנהגתם בים והורדת להם המן ואת התורה, הנהגתם במדבר מ' שנה, ואת מבקש ליכנס לארץ לחלקה להם? אין אתה מניח ליהושע כלום!11

שמות רבה פרשה ה' סימן כב'

באותה שעה בא משה והשיב דברים לפני הקב"ה אמר לו: "למה הרעות לעם הזה וגו'" … כך אמר לפני הקב"ה: נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהם של דור המבול היאך נדונו – מדת הדין הייתה. ומעשה דור הפלגה של סדומיים היאך נדונו – ומדת הדין הייתה. העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו? … היה לו להשתעבד דורו של יצחק או דורו של יעקב, לא לעם הזה שהוא בדורי! ואם תאמר: מה איכפת לי? אם כן, למה זה שלחתני? … "והצל לא הצלת" … ר' עקיבא אומר: יודע אני שאתה עתיד להצילם, אלא מה איכפת לך באותם הנתונים תחת הבניין? באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, וכיון שראה הקב"ה שבשביל ישראל הוא אומר לא פגעה בו מדת הדין.

"ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה" – במלחמות פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמות של ל"א מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך. מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ.12

ספרי זוטא פיסקא י כט

"נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם" – וכי משה היה נוסע עמהן? והלא כבר נאמר "וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה"! יש אומרין: עדיין לא היה הדבר בידו. ר' שמעון אומר: כבר היה הדבר בידו שנאמר: "כי אנכי מת בארץ הזאת וגו'" (דברים ד כב).13

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ואתחנן סימן ה

"ואתחנן אל ה' " – למה? כדי שיכנס לארץ … אמר ליה: מה אתה מבקש? אמר ליה: "מקצה הארץ אליך אקרא בעטוף לבי" (תהלים סא ג).14 א"ל הקב"ה: "רב לך אל תוסף" (דברים ג כו).15

א"ל משה: ריבונו של עולם, אתה קראתני "משה עבדי", "לא כן עבדי משה" (במדבר יב ז), אני עבד ולוויתן עבד, אני מתחנן לפניך, והוא מתחנן לפניך, שנאמר: "הירבה אליך תחנונים" (איוב מ כז) – תחינת לוויתן שמעת וכרת עמו ברית וקיימתו, שנאמר: "היכרות ברית עמך תקחנו לעבד עולם" (שם שם כח), ואני עבדך, ואמרת לי: "הנה אנכי כורת ברית" (שמות לד י),16 ולא קיימתה, אלא אמרת לי: "ומות בהר אשר אתה עולה שמה" (דברים לב נ). ולא עוד, אלא כתבת בתורה ואמרת: "ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו' " (שמות כא ה) – ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך. "לא אצא חופשי" – איני מבקש למות.17 "והגישו אדוניו אל האלהים … ועבדו לעולם" (שם שם ו), ולא קיימת עמי. ועכשיו בבקשה: "שמעה אלהים רינתי" (תהלים סא ב), "ואל תתעלם מתחינתי" (תהלים נה ב). א"ל הקב"ה: אי אפשר, "רב לך" (דברים ג כו), בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזירה שתמות וכל הבריות כמותך. אדם הראשון שאכל מן האילן גרם מיתה לכל.18

שבת שלום ויום טוב19

מחלקי המים

עדכון אחרון: 19/02/2017

הערות שוליים

  1.  "כי לא תעבור את הירדן הזה" - פעמיים מופיע ביטוי זה בספר דברים. פעם אחת בתחילת הספר בפרשתנו ושוב בסוף הספר בפרשת וילך (הפסוק הסמוך). מדוע באמת? התשובה לכאורה פשוטה: "יען לא האמנתם בי" - חטא מי מריבה. וכמו שנאמר בפירוש במות אהרון: "על אשר מריתם את פי למי מריבה" (במדבר כ כד). אלא שמלשון המקרא כאן משתמע אחרת: "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה", מדוע? "כי לא תעבור את הירדן". לשון זו מרמזת שיש אולי סיבה (סיבות) נוספות. על אחת מהן נעמוד הפעם (יש עוד).
  2. לא אוכל לצאת ולבוא כי "ה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה", או שמא לא אוכל עוד לצאת ולבוא כי זקנתי ונחלשתי וממילא ה' גם "אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה". ראה דברינו לא אוכל עוד לצאת ולבוא בפרשת וילך.
  3.  "גזר דין קשה" של בית הדין הגדול. אז אולי באמת "גזרה היא מלפני" ותו לא? (ראה ביטוי זה בפיוט לעשרה הרוגי מלכות). זו בהחלט אפשרות - "חוקה חקקתי גזירה גזרתי". אבל אנחנו נחפש אחר הסבר. אגב, קטע זה שציטטנו נמצא בתחילת אחד המדרשים הארוכים והמרגשים ביותר המתארים את מותו של משה. בסוף דברים רבה, פרשת וזאת הברכה, על הפסוק: "הן קרבו ימיך למות". ראה שם איך משה נלחם כנגד הגזירה: "וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין, גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה". וזה כבר נושא אחר של אי הכניעה לשום גזירה. נשוב לנושא שלנו. מדוע באמת "לא תעבור את הירדן הזה"?
  4.  "בזכותך הם באים" - משה מזכה לדור המדבר. משה הוא הזהוב ודור המדבר הם המעות. זהוב (דינר זהב) שווה 150 מעות ואילו משה שקול כנגד שישים ריבוא (כך הוא במספר מקומות רב, כולל המדרש הבא!). מכאן גם קשר לט"ו באב שחל השנה בשבת ואתחנן: "יום שכלו בו מתי מדבר" (מסכת תענית דף ל עמוד ב).
  5.  השבית - גרמת שישבו את הצאן. במילים אחרות, הפקרת את הצאן ואת נפשך שלך הצלת. לומר כך על משה, הרועה הנאמן! ראה דברינו ומשה היה רועה בפרשת שמות.
  6.  לא רק זכות, כמו המדרש הקודם, אלא גם חובה. חובה של מנהיג לעמו. מה שווה המנהיג ללא השישים ריבוא שהוציא ממצרים. משה "חייב" את זה לדור המדבר. הוא הוציאם ממצרים והוא זה שיכניסם לעתיד לבוא לארץ. כאדם פרטי וכמנהיג "באיזה פנים אתה מבקש להיכנס לארץ"? ההקשר הרחב הוא ברור, ההקשר הספציפי של מדרש זה הוא ספר במדבר - חטא המרגלים. נכון שאין שליח לדבר עבירה, אבל המשלח לא יכול להתנער לחלוטין מאחריותו. ראה בהקשר זה גם דברים שכתבנו דור המדבר וחלקו לעולם הבא בפרשת שלח לך.
  7.  הכוונה כמובן לחטא העגל. "אותו מעשה" מופיע בעוד מספר מקומות כמציין את חטא העגל (שמות רבה מא, ירושלמי תענית פרק ד ועוד). אבל הוא משמש כאזכור בלשון עדינה גם לחטאים אחרים כגון: חטאו של דוד, ראובן, חם ועוד.
  8.  הקב"ה אומר למשה: היות שגם כעת אתה מבקש שאני אוותר ויתקיים שלך "אעברה נא" ולא שלי "כי לא תעבור", אין ברירה אלא לבטל את "העסקה" הקודמת. הלשון קצת קשה (יש נוסח כאן שגורס "ואף עכשיו" אם זה מקל) אבל הכוונה ברורה.
  9.  מדרש זה אמנם נמצא בדברים רבה, אבל הוא לוקח אותנו עוד צעד אחד אחורה - אל ספר שמות, אל חטא העגל. בעימות כביכול שם, בין הקב"ה לעם, נקט משה את הצד של העם. הסיומת של המדרש מביאה אותנו לנושא של מות משה (שני הנושאים: מות משה ואי כניסתו לארץ ישראל מעורבבים זה בזה וגם על כך נצטרך פעם לעמוד), אך גוף המדרש מדבר בברור על "לא תעבור את הירדן הזה". שכחת משה - אומר לו הקב"ה - שעשית איתי "עסקה". אך מה באמת הפירוש של "עסקה" זו? מדוע יכול להתקיים או "סלח נא" או "אעברה נא" ובשום פנים ואופן לא שניהם? התירוץ שאנו מציעים חוזר למוטו של הזדהות המנהיג עם דורו ומתחבר לשני המדרשים הקודמים שהבאנו וזה שיבוא מיד בהמשך דברינו. הקב"ה אומר למשה כך: תחליט אם אתה בא אלי כאדם פרטי או כאיש ציבור. אינך יכול להיות שניהם בעת ובעונה אחת. בחטא העגל (ובמרגלים) באת כמנהיג ואיש ציבור וזו הסיבה העיקרית שבגללה סלחתי. כמנהיג ואיש ציבור עליך לקבל את הגזירה שלא תכנס לארץ. אם כעת אתה משיל מעליך את תפקיד המנהיג ובא כאיש פרטי, אני צריך לבטל, רטרואקטיבית, את ה"סלח נא". ועדיין צריך עיון ...
  10. עפ"י המשך המדרש נראה לפסק קטע זה עם סימן שאלה או תמיהה בסוף. את כל "הביזה" והשלל אתה רוצה משה לעצמך?
  11. לצד החשבון של משה עם בני ישראל שראינו בשני המדרשים הקודמים, יש גם את החשבון עם יהושע. אינך יכול, משה, לנכס לעצמך את כל ההנהגה של ישראל, תשאיר משהו ליהושע! ראה גם מדרש תנאים לדברים פרק ג: "רב לך - אמר לו: הרבה נסים ונפלאות עשיתי על ידך, עכשיו ארכי של יהושע דוחקת לפני, שבשעה שבראתי את עולמי בראתי אותו אורכיות אורכיות". וכבר נגענו במקצת בנושא של "הגיעה שעתו של יהושע" כגורם (נוסף) למיתתו של משה ואי כניסתו לארץ, ראה דברינו חילופי דורות ומשמרות בפרשת פנחס וכן דברינו עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה בפרשת וילך. ויש עוד להוסיף ודרוש בנושא "רב לך" בהזדמנות אחרת.
  12. כבר הבאנו מדרש זה בהקשרים אחרים. ראה דברינו אותם הנתונים תחת הבניין בפרשת שמות. מה שחשוב לענייננו הוא שהקב"ה לא צריך להזכיר למשה את אחריותו לדור המדבר. משה הוא שיצר את הקשר האמיץ עם דורו, קשר שהוא הבסיס לכל השליחות. הוא תחילתה והוא סופה.
  13.  איך משה אומר ליתרו "נוסעים אנחנו אל המקום" כאשר הוא עצמו כבר יודע שהוא לא נוסע לשם?! שאלת המדרש קצת תמוהה. משה אומר זאת ליתרו בפרשת בהעלותך, שהיא לא רק הרבה לפני חטא מי מריבה (38 שנים), אלא גם לפני חטא המרגלים! אז אפילו מטעם אחריותו של משה לדור המדבר - לחטא המרגלים - עדיין לא נגזרה הגזירה. (זו אכן התשובה של ה"יש אומרים" - תשובה פשוטה למדי! ועדיין שיטת ר' שמעון צריכה הסבר, מה מועיל לנו הפסוק מספר דברים? אלא אם נאמר ששם מדובר במתן תורה ... וצ"ע). אז אולי מדרש אחד מתרץ את השני. לפי המדרש הקודם, כבר במצרים נגזר על משה שלא ייכנס לארץ ישראל ולכן כשהוא אומר ליתרו "נוסעים אנחנו" - יש בזה גדלות ואצילות רוח של מי שיודע שהוא לא יזכה להיכנס "אל המקום", ובכל זאת הוא אומר "אנחנו". ואולי יש כאן עוד רעיון. משה מזדהה ומזוהה עם דור המדבר, אבל מנסה עד הרגע האחרון להיות שייך גם לדור שנכנס לארץ. מחד גיסא, "כי לא תעבור את הירדן הזה" - נגזרה הגזירה כבר בתחילת הדרך. מאידך גיסא, לא נכנעים לשום גזירה ומנסים עד הרגע האחרון. וזה מביא אותנו לרעיון אחר של "ואתחנן" כנגד "לא תעבור". ועל כך, בעזרת השם, בפעם אחרת.
  14. ראה שם גם הפסוק: "שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי". כותרת הפרק היא אמנם: "למנצח על נגינת לדוד", אבל מדרש זה דורש את פסוקיו על תחינתו של משה.
  15. עד כאן בדומה למדרשים שכבר ראינו לעיל.
  16. זו לכאורה ברית עם העם ולא אישית עם משה. אפשר שהוא מכוון לסוף הפסוק: "אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ" ואפשר שפשוט אין מקשים על המדרש. ראה לשון אבן עזרא הפירוש הקצר שמות ב ט: "וסוף דבר, אמרו הגאונים על הדרש אין מקשין בו ולא ממנו".
  17. אפשר שהוא מכוון אל הפסוק בתהלים פח ו: "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר" שעליו דרשו בגמרא שבת ל ע"א: "מאי דכתיב במתים חפשי - כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות". ואולי כוונתו (גם) לפסוק באיוב ג יט: "קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו". כאן אנו גולשים למוטיב מלחמתו של משה במוות עליו הרחבנו בדברינו מדרש פטירת משה בפרשת וזאת הברכה.
  18. וההמשך שם בדומה למדרשים שראינו לעיל על כך שנגזרה על כל בני האדם מיתה בגין חטאם או בגין חטאו של אדם הראשון ומשה איננו יוצא מהכלל. תוספת מדרש זה היא התחינה של משה להיות עבד עולם לקב"ה. כמין היפוך של עבד עברי שבחר להירצע ואות קלון היא לו – ראה דברינו אוזן ששמעה בסיני בפרשת משפטים – משה ששמע היטב את הדברות שנאמרו בסיני: אנכי ולא יהיה לך, מבקש "להירצע" כעבד עולם לקב"ה, אך זה בלתי אפשרי. אבל זכה משה שבסוף התורה נכתב עליו: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד־ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל־פִּי ה' " (דברים לד ה). בתחילת הפרשה האחרונה בתורה מכונה משה "איש האלהים" - ראה דברינו משה איש האלהים בפרשת וזאת הברכה - תואר שמשה מעולם לא ביקש ואף ברח ממנו, ובסופה הוא זוכה לתואר הגדול מכולם: "עבד ה' ".
  19.  מסכת תענית פרק ד משנה ח: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים ...". שנזכה לימים טובים.