ייכתב עווני

יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: (במדבר כ יב)1

במדבר רבה יט יא – "יען לא האמנתם בי …"

"לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ"2 – משל למה הדבר דומה? לשתי נשים שלוקות בבית דין. אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית.3 אמרה להם אותה שאכלה פגי שביעית: בבקשה מכם, הודיעו לבריות על מה אני לוקה שלא יאמרו אף אני קלקלתי. הביאו פגי שביעית ותלו עליה והכריזו ואמרו: זו קלקלה ולקתה וזו אכלה פגי שביעית ולקתה. אף כך אמר משה: ריבוני, הרי גזרת עלי למות במדבר עם הדור הזה שהכעיסוך שנאמר: "כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון" (תהילים עח) ועכשיו יאמרו לדורות שאני כמותם!4 ייכתב עלי על מה נענשתי! לפיכך כתוב: "יען לא האמנתם בי".5

אור החיים פרק כ פסוק ח

פרשה זו רבו עליה כל מפרשי המקרא ותרתי בה לאור באור החיים6 … וראיתי שנאמרו עשרה דברים בענין בדברי מפרשי התורה … רש"י ז"ל פירש ששגגת משה היתה כי ה' אמר אליהם: דברו, והוא הכה.  … הרמב"ם פירש כי הקפיד ה' עליו על אשר נתרגז על העדה … הר"י אלבו בספר העיקרים ישב שהקפדת ה' היתה על שלא נתעוררו משה ואהרון מעצמן להוציא מים והיו מרעידים שזה יורה מיעוט הביטחון …

הנה כל העשרה דרכים אינם מוציאים אותנו ידי חובת האמת  … ואני טוען על השאר … שההקפדה היתה על שכינה לעצמו המעשה ואמר "נוציא" …7

יומא דף פו עמוד ב

אמר רב יהודה: רב רמי,8 כתיב: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב א) וכתיב: "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי כח יג)! לא קשיא: הא בחטא מפורסם, הא – בחטא שאינו מפורסם.9 רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן – בעבירות שבין אדם לחברו, כאן – בעבירות שבין אדם למקום.10

וצריך לפרוט את החטא …..דברי רבי יהודה בן בבא. רבי עקיבא אומר: אשרי נשוי פשע כסוי חטאה….

שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל, משה ודוד. משה אמר: יכתב סורחני, שנאמר: "יען לא האמנתם בי להקדישני". דוד אמר: אל יכתב סורחני, שנאמר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". משל דמשה ודוד למה הדבר דומה? לשתי נשים שלקו בבית דין, אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית. אמרה להן אותה שאכלה פגי שביעית: בבקשה מכם, הודיעו על מה היא לוקה,11 שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה. הביאו פגי שביעית ותלו בצווארה, והיו מכריזין לפניה ואומרין: על עסקי שביעית היא לוקה.12

ספרי במדבר פיסקא קלז

שני פרנסים עמדו לישראל אחד אמר אל יכתב סורחני ואחד אומר יכתב סורחני. דוד אמר אל יכתב סורחני … משה אמר יכתב סורחני … משל למה הדבר דומה לשתי נשים וכו'13

ר' אלעזר המודעי אומר: בוא וראה כמה צדיקים חביבים לפני הקב"ה. שבכל מקום שמזכיר מיתתם שם מזכיר סורחונם. וכל כך למה? כדי שלא יהיה להם פתחון פה לבאי עולם לומר: מעשים מקולקלים היו בהם בסתר לפיכך מתו. כך, בארבעה מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן, ובכל מקום שהוא מזכיר מיתתן – שם מזכיר סירחונם. להודיעך, שלא היתה בהם אלא זו בלבד.14

בראשית רבה פרשה פז סימן ו

מטרונה שאלה את ר' יוסי, אמרה לו: אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה עומד בכל חומו והיה עושה הדבר הזה? הוציא לפניה ספר בראשית והתחיל קורא לפניה מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר. אמר לה: מה אם אלו שהם גדולים וברשות אביהן לא כיסה עליהם הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה.15

ספרי דברים פיסקא כו

שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד מלך ישראל. משה אמר לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, עבירה שעברתי תיכתב אחרי. שלא יהיו הבריות אומרים דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטווה. משל למלך שגזר ואמר כל מי שאוכל פגי שביעית וכו' …16 כך אמר משה לפני המקום: עבירה שעברתי, תיכתב אחרי. אמר לו הקב"ה: הריני כותבה שלא היתה אלא על המים שנאמר: "כאשר מריתם פי" (במדבר כז יד).17

רבי שמעון אומר: משל למלך שהיה מהלך בדרך ובנו עמו בקרוכין שלו.18 הגיע למקום צר נהפכה קרוכין שלו על בנו, ניסמת עינו, נקטעה ידו, נשברה רגלו.19 כשהיה המלך מגיע לאותו מקום אומר: כאן ניזק בני, כאן נסמת עינו, כאן נקטעה ידו, כאן נשברה רגלו. אף כך המקום מזכיר שלש פעמים: מי מריבה, מי מריבה, מי מריבה. לומר: כאן הרגתי את מרים, כאן הרגתי את אהרן, כאן הרגתי את משה, וכן הוא אומר: "נִשְׁמְטוּ בִידֵי סֶלַע שֹׁפְטֵיהֶם" (תהלים קמא ו).20

דוד אמר לפני המקום: עבירה שעברתי, לא תיכתב אחרי. אמר לו המקום: לא שוה לך שיהו הבריות אומרים בשביל שאהבו מחל לו?21 משל לאחד שלוה מן המלך אלף כורים חטים בשנה. היו הכל אומרים: איפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים חטים בשנה ואינו ממשכנו המלך, אלא כתב לו אפוכי? פעם אחת שייר ולא שקל לו כלום, נכנס המלך לביתו ונטל בניו ובנותיו והעמידם על אבן המכר. באותה שעה ידעו הכל שלא שייר בידו כלום. אף כל פורעניות שהיו באות על דוד היו מכופלות, שנאמר: "ואת הכבשה ישלם ארבעתים" (שמואל ב יב ו). רבי חנינה אומר: ארבעתים – ששה עשר. אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה.22

סנהדרין דף קז עמוד א

אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, "שגיאות מי יבין" (תהלים י"ט יב). אמר לו: שביקי לך23. – "ומנסתרות נקני" – שביקי לך. – "גם מזדים חשוך עבדך" – שביקי לך. – "אל ימשלו בי אז איתם", דלא לישתעו בי רבנן24 – שביקי לך. "ונקיתי מפשע רב", שלא יכתב סרחוני. – אמר לו: אי אפשר. ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים, עד שבא יהושע והוספתי לו, שנאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג טז), כל הפרשה כולה על אחת כמה וכמה.25

במדבר רבה פרשה יט סימן יג

אמר לו הקב"ה למשה: באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ? משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן. ביקש הרועה לכנס לפלטרין של מלך. אמר לו המלך: אם אתה נכנס עכשיו, מה יאמרו הבריות? שאתה השבית הצאן! אף כאן אמר לו הקב"ה למשה: שבחך הוא שהוצאת ששים ריבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר? עכשיו יאמרו: אין לדור המדבר חלק לעולם הבא! אלא, תהא בצדם ותבוא עמהם שנאמר: "ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל". לכך כתיב: "לא תביא את הקהל הזה", אלא שיצא עמך.26

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 26/06/2017

הערות שוליים

  1. ראה פירוש רש"י לפסוק זה ש"לכן" הוא לשון שבועה. וכן הוא בדברים רבה יא י וכך פירש גם חזקוני.
  2.  המדרש לומד את הפשט בפסוק באופן אחר מרש"י וסיעתו. "לכן לא תביאו" היא הצהרה שאומרת: חטא זה – "יען לא האמנתם בי" – הוא ורק הוא הסיבה שבגללה לא תביאו ולא תבואו לארץ הנכספת (דרשה דומה נראה בהמשך על הפסוק "כאשר מריתם את פי"). קריאה זו היא הבסיס לכל המדרש כפי שנראה. וכבר הראינו פעמים רבות שהמדרש מגלה גם פנים חשובות בפשט הפסוקים ויש בו לעתים מרכיב פרשני\פשטני חשוב של "הבנת הנקרא". דרש ופשט אינם בהכרח שיטות מנוגדות.
  3. קלקלה – זנתה. ולעניין פגי שביעית, אמנם מצווה לאכול פירות שביעית. אבל אסור להפסיד פירות שביעית וכיון שאכלה אותם בעודם בוסר כאילו הפסידה והשחיתה אותם. ראה מסכת שביעית פרק ד משנה ז וכן פרק ב משנה ה. וראה שטיינזלץ יומא פו ע"ב בעיונים.
  4. משה מבקש להפריד בינו ובין דור המדבר. "במבחן התוצאה" שניהם שווים, שהרי שניהם לא זכו להיכנס לארץ. אבל דווקא משום כך חשוב להראות שבמהות החטא יש הבדל. דור המדבר שחטא בחטא המרגלים, הוא האשה שקלקלה. משה שחטא בחטא מי מריבה, הוא האשה שאכלה פגי שביעית. בעיני משה (בעיני הדרשן) חטא המרגלים שהוא "בכיה לדורות" חמור מחטא אי האמנה של מי מריבה. האמנם? בהשוואה עם חטא אחר, חטא המתאוננים, נראה שדווקא חטא מי מריבה חמור יותר משום שהיה בפומבי. ראה במדבר רבה יט י': "יען לא האמנתם בי - וכי לא אמר משה דבר קשה מזה שאמר: "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם", אף שם אין אמנה והיא גדולה מזו, מפני מה לא גזר עליו שם? למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב והיה מגיס בינו לבין המלך בדברים קשים ולא הקפיד המלך עליו. לימים עמד והגיס במעמד הלגיונות, גזר עליו מיתה. אף כך אמר לו הקב"ה למשה: הראשונה שעשית - ביני לבינך. עכשיו - כנגד הרבים, אי אפשר! שנאמר "להקדישני לעיני בני ישראל". עניין הפומביות של חטא משה חשוב גם להמשך הוויכוח בין שיטת משה לשיטת דוד, ייכתב או אל ייכתב עווני.
  5. יש כאן אירוניה ברורה של המקרא על משה: "יען לא האמנתם בי" כנגד "והם לא יאמינו בי" שבתחילת שליחותו של משה בפרשת שמות (פרק ד פסוק א). יש כאן סגירת מעגל קשה וכואבת. האם גם לזה התכוון משה באומרו: "ייכתב עלי על מה נענשתי"? אפשר שכן. הכל בא, יאמר משה, מהשליחות ומהתפקיד הציבורי שכלל לא רציתי אותו. הרי כידוע התנגדתי לכל השליחות ולא רציתי בה עד שהקב"ה כעס עלי ולמעשה כפה אותה עלי (ראה פרק ד בשמות ובפרט פסוק יד). באופן זה אפשר לשלב כאן גם את הפסוק בדברים א לז: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם" שבו לכאורה משה חוזר בו מקבלת האחריות של "ייכתב עווני". (ראה רמב"ן על הפסוק וכן רלב"ג יהושע ד כ). – בגללכם, אומר משה, ובגלל כל השליחות שלא רציתי בה מלכתחילה, חטאתי במי מריבה. ודא עקא, את החטא הזה אני מבקש לפרסם. אלה פגי השביעית שלי (על פג – בוסר – בהקשר עם דיבור, ראה בראשית רבה מט ט: "אברהם אמר בישולה, איוב אמר פגה").
  6.  שים לב לביטויים המליציים והשנונים שבמשפט פתיחה זה.
  7. "ייכתב על מה נענשתי" – בקש משה. אלא שדווקא בחטא מי מריבה אין הדברים פשוטים כל כך. לא רק פרשני המקרא הרבו לדון בחטאו של משה, גם המקרא עצמו שנה ושילש וריבע חטא זה וכל פעם בלשון אחרת. כאן "לא האמנתם בי". ובהמשך פרשתנו במיתת אהרון: "על אשר מריתם את פי" (במדבר כ כד) ובפרשת פנחס כאשר משה מצטווה להתכונן למיתתו: "כאשר מריתם פי" (במדבר כז יד) וחמור מכולם בסוף פרשת האזינו: "על אשר מעלתם בי ... על אשר לא קדשתם" (דברים לב נא). וסיכם זאת המדרש בילקוט שמעוני בפרשתנו (רמז תשסד): "ארבע חטאות כתובין כאן, לא האמנתם, לא קדשתם, מעלתם, מריתם". משמע, החטא לא נגמר ב"לא האמנתם". יש גם מעילה ומריה. ראה דברינו יען לא האמנתם בי בפרשה זו. תיאור החטא בריבוי לשונות ומקומות, והפירושים הרבים שנאמרו עליו, מכהים לכאורה את בקשתו הפשוטה של משה: "ייכתב עלי על מה נענשתי". ובסוף גם יש לנו "מריתם" של משה מול "כמה ימרו" של בני ישראל (ראה המדרש הראשון). שניהם המרו ומשה אינו שונה מדור המדבר. דיון סבוך זה בחטאו של משה אכן מעורר שאלות חמורות לגבי בקשתו של משה "ייכתב סורחני" (האם הפרשנים היו מודעים למדרש?), אבל מאידך הוא מעצים את תוקפה המוסרי. כך או כך או גם כך - "ייכתב עווני". ואולי זה עצמו משה אומר לכל הפרשנים והדרשנים: ייכתב, יתפרש ויידרש סורחני במי מריבה, על ידכם, ככל שתרצו. אין לי מה להסתיר.
  8. רב משליך מפסוק אחד לשני. מציג סתירה, לכאורה, בין שני פסוקים.
  9. ראה מפרשי הגמרא רש"י ושטיינזלץ שם. חטא מפורסם הוא חטא שכבר נודע ברבים ואז מוטב לאדם שיודה עליו בפומבי. חטא שאינו מפורסם, מוטב שיתוודה בינו לבין עצמו ולא יעשה פומבי לחטאיו.
  10. הנושא אם לפרסם חטא או לא נדון בגמרא לאור שני פסוקים סותרים שיש לנו בכתובים: פסוק בתהלים ממנו משמע שלא טוב לפרסם חטאים ופסוק במשלי ממנו משמע שטוב לפרסם ומי שמנסה להסתיר, לא יצליח. וברמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ה סוכמו הדברים להלכה: "ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו .... וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה ... שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח. במה דברים אמורים, בעבירות שבין אדם לחברו אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו ועזות פנים היא לו אם גילם, אלא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ... וטובה היא לו שלא נתגלה עונו שנאמר: אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". ולכאורה, חטא מי מריבה הוא בין אדם למקום ולא היה סיבה למשה להצהיר "ייכתב עווני". (המקרה היחיד שמפרסמים חטא שבין אדם למקום הוא "החנפים". ראה בגמרא ביומא שם וראה גם רמב"ם הלכות דעות ו ח). או שמא כבר נתפרסם החטא שהרי כל ישראל נכחו שם ולכן מוטב שייכתב לדורות בצורה ברורה. על נושא גילוי החטא או כיסויו כבר זכינו להרחיב ביום הכיפורים. מה שחשוב לנו כאן הוא להציג את שיטת משה.
  11. על מה אני לוקה, דיבור בגוף שלישי של המדבר על עצמו.
  12. מהדיון ההלכתי מגיעה הגמרא למשל של שתי הנשים. יש כאן, לכאורה, חזרה על המשל שכבר ראינו במדרש במדבר רבה בו פתחנו (לא ברור מי קדם למי ואפשר בהחלט שהגמרא ביומא קדמה למדרש במדבר רבה), אבל בהארה שונה בתכלית. במדרש במדבר רבה הנמשל של האשה שקלקלה הוא דור המדבר ושל האשה שאכלה פגי שביעית – משה. מה הנמשל כאן? האשה שקלקלה זה דוד שחטא באשת איש ... האם הדרשן אכן התכוון למשל כפול ודו-צדדי? משה – האישה שאכלה פגי שביעית, דוד – האישה שקלקלה, או שהוא מתייחס רק לצד של משה? "משל דמשה ודוד" אומר המדרש. אם אכן כך, אזי במסווה של "אל ייכתב סורחני", נכתב סירחונו של דוד באופן הבוטה ביותר. הוא גם האשה שקלקלה וגם מנסה להסתיר קלקול זה. אם למישהו יש קריאה שונה של מדרש זה, אנא יאיר את עינינו ותבוא עליו ברכה.
  13. חלק זה של מדרש ספרי (בפרשת פנחס על הפסוק "כאשר מריתם פי") הוא מקבילה מדויקת של הגמרא ביומא הנ"ל.
  14. הנופך החדש שמוסיף מדרש ספרי למה שראינו עד כאן, הוא שהתורה והמקרא כולו אינם מכסים על חטאים, בפרט של האישים המפורסמים והצדיקים, לטובתם ולטובת הכלל. בזכות משה שאמר "ייכתב סורחני" זכו גם בני אהרון, נדב ואביהוא ויזכה כל אדם שירצה להיות צדיק אמיתי, שהרי "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז כ). צדיק אמיתי הוא בארץ ולא בשמים. ומשום שהוא בארץ הוא גם חוטא לפעמים. ומה יעשה כשיחטא? יתוודה, גם בפומבי אם צריך ולא יכסה על פשעיו. ראה מדרש תהלים (בובר) מזמור טז על הפסוקים הפותחים את הפרק: "מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: אָמַרְתְּ לה' אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ - אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אף על פי שהייתי מלך המלכתיך עלי. אמר לו הקב"ה: איני מחזיק לך טובה, טובתי בל עליך. ולמי היא טובתי? לקדושים אשר בארץ המה, שאין הקב"ה קורא לצדיק קדוש עד שינתן בארץ. למה? שיצר הרע מיצר לו, ואין מאמין בו בעולם הזה עד יום מותו, וכן אמר שלמה כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז כ), לפיכך אינו קוראו קדוש עד שינתן בארץ, לכך נאמר לקדושים אשר בארץ, ואפילו אבות העולם לא נקראו קדושים עד שניתנו בארץ". דוד מדגיש את מלכותו ולכן לא מוכן להודות בחטאו. משה, לעומתו, שעלה למרות ושהה במחיצת עליון, רואה עצמו כצדיק בארץ.
  15. שרשי שיטת משה נעוצים בספר בראשית שכל כולו "מעשה אבות סימן לבנים". ראה דברינו נטלתי ספר בראשית וקראתי בו בפרשת וישב וכן דברינו מעשה אבות סימן לבנים בפרשת חיי שרה.
  16. המשך המדרש על המשל על שתי הנשים דומה לנוסח שכבר ראינו ביומא ובספרי במדבר לעיל, להוציא שינויים קלים. ראה במדרש שם. שים לב גם ללשון "עבירה שעברתי" בפיסקה הבאה שהוא מעין וידוי.
  17. ראה מקבילות למדרש זה בויקרא רבה לא ד, דברים רבה ב ו, ספרי זוטא כז ועוד. מדרשים אלה הולכים "צעד נוסף". לא רק דיון הלכתי מתי לגלות את החטא ומתי לא (הגמרא ביומא) ולא רק הדגשת הצדיקים והאבות כדמויות מוסריות (ספרי במדבר), אלא גם אחריות המנהיג, הפרנס. בפרט פרנס כמשה שהנחיל את התורה לעם ישראל ומשמש בית אב לכל המנהיגים והנביאים שבאו אחריו: "שלא יהיו הבריות אומרים דומה שזייף משה בתורה או אמר דבר שלא נצטווה". אין זה חטא פרטי שניתן לדון אותו בגדרי "בין אדם למקום". הציבור מעורב כאן. כל סמכותו ותורתו של משה עומדת כאן במבחן.
  18. קרוכין היא מרכבה.
  19. של הבן.
  20. ראה במדבר רבה כג ג, פרשת מסעי: "אלה מסעי בני ישראל - משל למלך שהיה בנו חולה. הוליכו למקום אחד לרפאותו. כשחזרו, התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני. לכך נאמר: אלה מסעי". על מדרש זה ודומיו, שמציינים את מסעי בני ישראל ותחנותיהם השונות במדבר, פעם לגנאי ופעם לשבח, כבר הרחבנו בדברינו אלה מסעי בפרשת מסעי. כאן, הקב"ה הוא ששם ציונים ותמרורי דרך (ראה ירמיהו לא כ) לבניו שהרג (כלשון המדרש) במדבר. בהריגת מרים נראה שהכוונה שעם מותה פסקה הבאר שהייתה מספקת מים לעם כל אותם שנים. ראה דברינו בארה של מרים בפרשת חוקת.
  21. בדף זה אנחנו מתמקדים בגישתו של משה "ייכתב עווני". לעימות הרעיוני בין דוד ומשה, האם לכסות על החטא או לפרסמו ולהודיעו ברבים, הקדשנו את הדף כיסוי החטא או גילויו ביום הכיפורים. אך כיוון שהמדרש מציג את "שני הפרנסים", ולנוכח העמדה הברורה של משה שלא לכסות על החטא, נגררנו להציג גם את עמדתו של דוד כאן (מה גם שאת המדרש הזה לא הבאנו בדף ליום הכיפורים). דוד בשלו – הוא לא מוכן שיתפרסם חטאו. "לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה" (תהלים לב א).
  22. אבל דוד לא מוותר, כפי שהמדרש שם מסיים: "דוד אמר חטאתי לה' (שמואל ב יב יג). מה אמר לו (נתן):  גם ה' העביר חטאתך לא תמות, ואומר: לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי (תהלים נא ו)'. לכאורה נתן הנביא מסכים איתו. אבל סוף דבר אנחנו יודעים את סיפורי דוד ואת משל כשת הרש ושנעשנו ארבעת בניו: אבשלום, אמנון, תמר ואדוניהו. נראה כאילו המדרש משאיר לקורא להחליט אם משה צודק או דוד צודק. ולהלכה הכריעו חכמים והבחינו בין חטאים שבין אדם לחברו שצריך לפרסם ובין חטאים בין אדם למקום שאינו צריך לפרסם. רקאה שוב דברינו כיסוי החטא או גילויו ביום הכיפורים.
  23. מחול לך, ויתרתי לך. ראה תפילת כל נדרי: "שביקין ושביתין בטלים ומבוטלים וכו'". התרגום המדויק של שבק: עזב.
  24. שלא ידונו חכמים בעווני בבית המדרש. ואמנם אמרו: "כל האומר דוד חטא איננו אלא טועה" (שבת נו ע"א). ואף על פי כן גם המקרא וגם חז"ל לא חסו על דוד ודנו בחטאו באריכות (סנהדרין שם, יומא כב ועוד), כולל בקשתו שלא ייכתב עוונו שממנה הגענו להשוואתו עם האשה שקלקלה שזה, כפי שכבר ציינו, אולי הקטרוג הגדול ביותר על דוד. בסופו של דבר, אי אפשר להסתיר את החטאים. סופם להתגלות ויפה שעה אחת קודם של הודאה ווידוי. ראה ספרי ואתחנן פיסקא כו: "דוד אמר לפני המקום עבירה שעברתי לא תכתב אחרי. אמר לו המקום: לא שוה לך שיהו הבריות אומרים בשביל שאהבו מחל לו".
  25. ראה המשך הגמרא שם: "ונקיתי מפשע רב", אמר לפניו: ריבונו של עולם, מחול לי על אותו עון כולו! - אמר: כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו: "היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה (משלי ו כז-כט)". ראה גם הפתיח שם: "למה דוד דומה? לסוחר כותי" (שעומד על המקח ומוריד מן המחיר מעט מעט - שטיינזלץ שם). נראה איפוא ששיטת משה היא שנצחה, לפחות באשר למנהיגים ואישי ציבור (להלכה, אין לנו אלא דברי הרמב"ם בהלכות תשובה, הערה 10 לעיל). שים לב לאנלוגיה שעושה הגמרא בין מחיקת היו"ד של שרי לבין אי כתיבת חטאו של דוד. לעתים לא לכתוב דבר מה כמוהו כמחיקה!
  26.  מדרש זה צמוד וסמוך למדרש בו פתחנו (כך לפחות בדפוסים שבידינו, וכן הוא בתנחומא סימן י בפרשתנו). מסמיכות זו נראה שמשה אומר "ייכתב על מה נענשתי" על מנת ליצור חייץ ברור בינו ובין דור המדבר ולחזור ולבקש להיכנס לארץ ישראל. האם זה מכהה את תוקפה המוסרי של הבקשה "ייכתב סירחוני"? לאו דווקא. מכל המדרשים שהבאנו עולה בברור שחז"ל ראו בשיטת משה "ייכתב עווני" דבר העומד, הלכתית ומוסרית, בפני עצמו. הוא גם נשען על פשט הפסוקים "לכן לא תביאו" ו"כאשר מריתם את פי". ואם משה חוזר ומבקש להיכנס לארץ לאחר שהתוודה על חטאו, אין זאת אלא למעלתו ולמעלת ארץ ישראל. אך שוב, "במבחן התוצאה" לא עלתה לו למשה והוא ודור המדבר נענשו באופן דומה. אם משום שחטאו של משה היה לא פחות חמור ואם בשל הטענה המוסרית הנגדית של הקב"ה: "שבחך הוא שהוצאת ששים ריבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר?" וכבר הארכנו לדון בנושא זה בדברינו יען לא האמנתם בי בפרשה זו ובדברינו כי לא תעבור את הירדן הזה בפרשת ואתחנן. ראה שם.