וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: (במדבר כז טו-יז).1
ספרי במדבר פיסקא קלח – שבחו של משה
"וידבר משה אל ה' לאמר" – להודיע שבחן של צדיקים שכשהם נפטרים מן העולם מניחים צורך עצמן ועוסקין בצורך ציבור.2 "לאמר" – אין תלמוד לומר "לאמר". מה תלמוד לומר "לאמר"? אלא אמר לו: הודיעני נא אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו.3 עד שהשיבו הקב"ה ואמר לו: "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח אלהים בו וסמכת את ידך עליו".
ר' אלעזר בן עזריה אומר: בארבעה מקומות בקש משה לפני הקב"ה והשיבו על שאלותיו. כיוצא בו אתה אומר: "וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים" (שמות ו יב) אמר לפניו: הודיעני נא אם אתה גואלם ואם לאו. עד שהשיבו המקום על שאלותיו שנאמר: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" (שם א). כיוצא בו אתה אומר: "ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה" (במדבר יב יג), שאין תלמוד לומר "לאמר", מה תלמוד לומר לאמור"?4 אמר לפניו: הודיעני נא אם אתה רופא אותה אם לאו. עד שהשיבו הקב"ה על שאלתו, שנאמר: "ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים" (שם יד). כיוצא בו אתה אומר "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" (דברים ג כג), שאין תלמוד לומר "לאמר", מה תלמוד לומר "לאמור"? אמר לו: הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו. עד שהשיבו המקום: "ויאמר ה' אליו רב לך" (שם כו). אף כאן, שאין תלמוד לומר "לאמר", מה תלמוד לומר "לאמור"? אמר לו: הודיעני נא אם ממנה אתה עליהם פרנסים ואם לאו. עד שהשיבו המקום: "קח לך את יהושע בן נון".5
שמות רבה כא ב פרשת בשלח – דיבור וקריאה הדדיים
"מה תצעק אלי" … א"ר לוי: כשם שהקב"ה מצוה למשה ומדבר עמו, כך היה משה מצוה כביכול לפני הקב"ה … וכשם שהקב"ה קורא למשה ומדבר עמו, כך היה משה קורא להקב"ה ומדבר עמו, שנאמר: "וידבר ה' אל משה לאמר"6, וכתיב: "וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות וכו' " (במדבר עז) – ראה כמה היה שולט! וכשראה את פרעה רודף אחרי בני ישראל בא לצעוק, שנאמר: "ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי".7
ספרי זוטא פיסקא כז סימן טז – תכונות המנהיג
"יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר" – האל שהוא יודע דעת ורוח של כל אחד ואחד, איזו בגבוה איזו בנמוכה, איזו הימנית ואיזו קפדנית.8 וכן הוא אומר: "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" (תהלים לג טו) ואומר: "ותוכן לבות ה' " (משלי כא ב). "איש" – שיהא בעל כוח ובעל חכמה ובעל גבורה חתיכה ופסיפס.9 "על העדה" – שלא יהא תומהן, כמו שנאמר: "מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים" (שמואל א' י יא).10
במדבר רבה כא יד – משה מבקש על בניו?
"וידבר משה אל ה' לאמר: יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה" – כל מי שמבקש צרכי ציבור כאילו בא בזרוע.11 "יפקוד ה' " – מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות? אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה: הרי השעה שאתבע בה צרכי. אם הבנות יורשות, בדין הוא שירשו בני את כבודי. אמר לו הקב"ה: "נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד" (משלי כז יח) – בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך. הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כוחו, כדאי הוא שישמש את ישראל.12
אבות דרבי נתן נוסח ב פרק ל – אין ירושה לבנים
"והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך" – שאילו הייתה תורה ירושה לך היה אדם מורישה לבנו ולבן בנו ולבן אחותו עד סוף כל הדורות. שכן מצינו במשה, בשעה שהיה סבור שבניו עומדים תחתיו … בוא וראה מה המקום משיבו: "קח לך את יהושע".13
מסכת אבות דרבי נתן נוסח א פרק יז – משה מבין בעצמו
בשעה שראה משה רבינו את בניו שאין בהן תורה שיעמדו בנשיאות אחריו, נתעטף ועמד בתפילה. אמר לפניו: רבש"ע, הודיעני את מי יכנס את מי יצא בראש כל העם הזה … אמר לו הקב"ה למשה: משה, קח לך את יהושע. א"ל הקב"ה למשה: לך ועמוד [העמד] לו תורגמן וידרוש לפניך בראש גדולי ישראל.14
ספרי במדבר פיסקא קמ – יהושע מורה עוד בחיי משה
"ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון" – קח לך את שבלבך, קח לך מה שבדוק לך.15 ועליו מפורש: "נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכבד" (משלי כז יח). "איש אשר רוח בו"- שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד: "וסמכת את ידך עליו" – אמר לו: משה, תן לו תורגמן ליהושע להיות שואל ודורש ומורה הוראות בחייך. כשתפטר מן העולם לא יהו ישראל אומרים בחיי רבו לא הורה ועכשיו הוא מורה.16 מיד העמידו מן הארץ והושיבו אצלו על הספסל. רבי נתן אומר: כיון שהיה יהושע נכנס היה משה משתיק את התורגמן עד שנכנס וישב במקומו.17
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: בהמשך למדרש מאוצר המדרשים (אייזנשטיין) בו סיימנו זה עתה בסוף הערה 17, ראו מדרש דברים רבה פרשה ט סימן ט בסוף פרשת וילך: "קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד – אמר לפניו: רבש"ע, יטול יהושע ארכי שלי ואהא חי. אמר הקב"ה: עשה לו כדרך שהוא עושה לך. מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע. נתיירא יהושע ואמר: משה רבי בא אצלי?! יצאו להלוך. הלך משה לשמאלו של יהושע. נכנסו לאהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם. משנסתלק עמוד הענן, הלך משה אצל יהושע ואמר לו: מה אמר לך הדיבור? אמר לו יהושע: כשהיה הדיבור נגלה עליך, יודע הייתי מה מדבר עמך? אותה שעה צעק משה ואמר: מאה מיתות ולא קנאה אחת. ושלמה מפרשה: "כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה" (שיר השירים ח ו) – אהבה שאהב משה ליהושע ומה שקינא משה ביהושע. כיון שקיבל עליו למות, התחיל הקב"ה מפייסו. אמר לו: חייך, בעולם הזה הנהגת את בני, אף לעתיד לבא על ידיך אני מנהיג אותן. שנאמר: "ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעיה סג)". שוב גם כאן על מה הקנאה ועל מה הצעקה? על ההכרה בחולשה אישית רגעית (יצר הקנאה) או על אי המשך השושלת? שים לב שכאן מוזכר בפירוש עניין ההנהגה ולא ההוראה: "חייך, בעולם הזה הנהגת את בני אף לעתיד לבא על ידיך אני מנהיג אותן". ויש עוד מדרשים רבים על "קרא את יהושע" ועל אופן העברת התפקיד. ראו דברינו ונתת מהודך עליו בפרשה זו וכן עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה בפרשת וילך.