פרשות השבוע

וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף־ה' אֶל־ יִשְׂרָאֵל: (במדבר לב יד).¹ 

אבן עזרא על הפסוק – פשר המילה תרבות

תרבות – מגזרת "אשר טפחתי ורביתי" (איכה ב כד), והוא קרוב מגזרת "על כל רב ביתו" (אסתר א ח), והטעם גדול (גידול) השנים.²

שמות רבה א א פרשת שמות –

"חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר" … ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות, סוף בא לתרבות רעה ושונאהו. שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו והוציאו מביתו ריקם.³

רש"י דברי הימים א כז לב – חינוך והשכלה

ויחיאל בן חכמוני עם בני המלך – מגדלן ואומן שלהם מלמדם תרבות.⁴

שיר השירים רבה פרשה א סימן ו – מרשעים יצא רשע

זהו שכתוב: "תחת אבותיך יהיו בניך" (תהלים מה יז). אתה מוצא צדיק מוליד צדיק, רשע מוליד רשע, צדיק מוליד רשע, רשע מוליד צדיק. וכולהון יש להם מקרא ויש להם משל ויש להם מליצה. צדיק מוליד צדיק, יש לו מקרא ויש לו משל. מקרא, דכתיב: "תחת אבותיך יהיו בניך", משל סרכא דאקים תאניתא.⁵ רשע מוליד רשע, יש לו מקרא ויש לו משל ויש לו מליצה: מקרא, דכתיב: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" (במדבר לב יד).  משל: "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כד יג).⁶ מליצה מנין? "מה ילדת חיפושיתא? קרוצי בישי מינה".⁷

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת צו – כנגד מי הדברים הבאים?

… אוי להם לחומסי נפשם ומדברים על יסוד עולם עתק ויתגאו בעצמם להחליף חוקים ולהפר ברית עולם. ואבותינו היו בזמן בית המקדש אשר הוסד בימי נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי וראו היאך היתה תיקון העולה והמנחה והאשם והשלמים וכל הקרבנות. וכאשר קבלו מידי הנביאים כך כתבו במשנתם להיות לעד בישראל. ואחרי כן קמו תרבות אנשים חטאים שלא ידעו בין ימינם לשמאלם אלא חכמים המה להרע ולהיטיב. לא ידעו אשר העמיקו שיחתן מלימוד הישמעאלים ממשקל רוח [תזזית] שעלה בקדקודם ולא סמכו על דברי רבותינו לאסור ולהתיר אלא מה שעלה בדעתם כתבו ומסרו להטעות ולהכשיל הרבה …⁸

תנחומא (בובר) פרשת ואתחנן סימן ו – משה, למה אזכור האבות?

א"ל הקב"ה: משה, הרי עשית ששה עונות, ולא גיליתי אחד מהם. בתחילה אמרת: "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד יג), "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה כג), "לא ה' שלחני" (במדבר טז כט), "ואם בריאה יברא ה' " (במדבר טז ל), "שמעו נא המורים" (במדבר כ י), "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" (במדבר לב יד) – ואברהם יצחק ויעקב חטאים היו, שאמרת לבניהם כך?⁹ אמר לפניו: ממך למדתי, שאמרת: "מחתות החטאים" (במדבר יז ג).¹⁰ אמר לו: אני אמרתי: "בנפשותם" (שם), ולא "באבותם".¹¹

ילקוט שמעוני בהעלותך רמז תשלט – פשר ענוותנותו של משה  

"והאיש משה ענו מאד …. מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב ג), ולא מאבות.¹² רבי יוסי אומר: אף מאבות ולא ממלאכי השרת. כתיב: "והאיש משה ענו מאד" וכתיב: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים", הוי: קשה היה, אלא שהיה שולט ביצרו.¹³

צרור המור במדבר פרשת מטות ¹⁴ – צלקות המרגלים וקרח

אחר כך אמר: "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד. ויאמרו הארץ אשר הכה ה' ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה. יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה". הנה שְׁאֵלָתָם היתה רעה כנגד רצון השם ורצון משה. כי מאסו בארץ חמדה … אבל ראו ארץ יעזר שנראה להם שעוזרת אותם … ולא ראו קדושת ישראל וְחִבָּתָם … ולפי שמשה חרה לו על זה והראה להם פנים זועפות, חזרו לומר: "ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך אל תעבירנו את הירדן הזה" …¹⁵ ואז השיב להם משה … היתכן שאחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?! והתחיל לגלות להם הרעה שעשו בזה לשבור לבות בני ישראל מעבור את הארץ ארץ חמדה, אשר נתן להם ה' אחר תלאה רבה … ויזכרו דברי המרגלים. וכבר נשבע השם להם שלא יראו את הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב כי לא מלאו אחרי ה' … והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים ולמדתם דרכי אבותיכם המרגלים. ולמדתם ג"כ מקרח ועדתו שהפריש עצמו מהקהל. ונקראו החטאים האלה בנפשותם וכן אתם תרבות אנשים חטאים – שאתם רוצים להפריד עצמכם מקהל ישראל. באופן שבזה שּׁחַתֶּם לכל העם הזה ואתם מנאצים את ה' ומואסים בארץ הקדושה.¹⁶

דברים פרק ג פסוקים יב – כ

וְאֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר־עַל־נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר־הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי: וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל־הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה … וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת־הַגִּלְעָד: … וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר ה' אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל כָּל־בְּנֵי־חָיִל: … עַד אֲשֶׁר־יָנִיחַ ה' לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם־הֵם אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם.¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: זווית ראיה נוספת לאזכור חטאיו של משה ולביקורת על דברי משה הקשים "תרבות אנשים חטאים" תיתכן אם נזכור שדברים אלה נאמרו לאחר חטא מי מריבה, לאחר שכבר נגזר על משה מה שנגזר בגין שאמר: "שמעו נא המורים". "תרבות אנשים חטאים" הוא המשך ישיר ל"שמעו נא המורים". לכאורה, אין טעם להוסיף ולדון בחטאו של משה לאחר שכבר נגזרה הגזרה. מוטב להניח את הדברים כמות שהם ולהעביר את שרביט ההנהגה לדור הצעיר. ראו דברינו חילופי דורות ומשמרות בפרשת פנחס. אבל כאשר משה ממשיך וקובל ומתחבט להיכנס לארץ ולהתחמק מסופו של כל בשר ודם, אין מנוס, עפ"י המדרש, מאשר לחזור ולמנות את חטאיו ובכללם גם זה האחרון. עוד יש לזכור, שהגם שאולי טעה משה בהפגנת כעס זו ובדבריו הקשים, צדק גם צדק בראייה קדימה ובחשבון ההיסטורי. בני גד ובני ראובן ש"חבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל …גלו תחילה מכל השבטים" (במדבר רבה כב ז) ונפרדו מלב האומה הישראלית, ראו דברינו שבטי עבר הירדן המזרחי – 1 ודברינו שבטי עבר הירדן המזרחי – 2. הכעס אולי היה לא מוצדק, אבל ההתנגדות עצמה הייתה כנראה נכונה.

מים אחרונים 2: מהעבר השני נראה לסנגר על כעסו של משה ולחזק את דברי צרור המור לעיל. אם נבחן היטב את פסוקי התורה למן סוף פרשת חוקת: כיבושי עבר הירדן המזרחי, הזנות בשיטים, מניין הפקודים בפרשת פנחס ופרשת בנות צלפחד, נמצא שבני ישראל כבר החלו להתיישב בעבר הירדן המזרחי, תוך כדי חיכוך עם עמי האזור, בעיקר מואב. ראו הפסוק: "וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ" (במדבר כא כה). מי התיישב שם בשלב הראשון? מסתבר שלא רק שניים וחצי השבטים. אח"כ בא מניין הפקודים במטרה לחלק את הארץ כולה בגורל, ארץ ישראל המערבית והמזרחית כאחד. אז כיצד יכולים בני גד ובני ראובן בכלל להעלות על דעתם שהם יירשו את עבר הירדן המזרחי לעצמם? למה לא הציעו מיד בתחילה "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ"? למה רק אחרי שמשה כועס עליהם? נראה שלמשה הייתה סיבה מאד טובה לכעוס על פנייה אנוכית זו!