תרבות אנשים חטאים

וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף־ה' אֶל־ יִשְׂרָאֵל: (במדבר לב יד).1

 

אבן עזרא על הפסוק

תרבות – מגזרת "אשר טפחתי ורביתי" (איכה ב כד), והוא קרוב מגזרת "על כל רב ביתו" (אסתר א ח), והטעם גדול (גידול) השנים.2

שמות רבה פרשת שמות פרשה א סימן א

"חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר" … ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות, סוף בא לתרבות רעה ושונאהו. שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו והוציאו מביתו ריקם.3

רש"י דברי הימים א פרק כז פסוק לב

ויחיאל בן חכמוני עם בני המלך – מגדלן ואומן שלהם מלמדם תרבות.4

שיר השירים רבה פרשה א סימן ו

זהו שכתוב: "תחת אבותיך יהיו בניך" (תהלים מה יז). אתה מוצא צדיק מוליד צדיק, רשע מוליד רשע, צדיק מוליד רשע, רשע מוליד צדיק. וכולהון יש להם מקרא ויש להם משל ויש להם מליצה. צדיק מוליד צדיק, יש לו מקרא ויש לו משל. מקרא, דכתיב: "תחת אבותיך יהיו בניך", משל סרכא דאקים תאניתא.5 רשע מוליד רשע, יש לו מקרא ויש לו משל ויש לו מליצה: מקרא, דכתיב: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" (במדבר לב יד).  משל: "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כד יג).6 מליצה מנין? "מה ילדת חיפושיתא? קרוצי בישי מינה".7

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת צו דף כ עמוד א

… ואבותינו היו בזמן בית המקדש אשר הוסד בימי נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי וראו היאך היתה תיקון העולה והמנחה והאשם והשלמים וכל הקרבנות. וכאשר קבלו מידי הנביאים כך כתבו במשנתם להיות לעד בישראל. ואחרי כן קמו תרבות אנשים חטאים שלא ידעו בין ימינם לשמאלם אלא חכמים המה להרע ולהיטיב. לא ידעו אשר העמיקו שיחתן מלימוד הישמעאלים ממשקל רוח [תזזית] שעלה בקדקודם ולא סמכו על דברי רבותינו לאסור ולהתיר אלא מה שעלה בדעתם כתבו ומסרו להטעות ולהכשיל הרבה …8

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ואתחנן סימן ו

א"ל הקב"ה: משה, הרי עשית ששה עונות, ולא גיליתי אחד מהם. בתחילה אמרת: "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד יג), "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה כג), "לא ה' שלחני" (במדבר טז כט), "ואם בריאה יברא ה' " (במדבר טז ל), "שמעו נא המורים" (במדבר כ י), "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" (במדבר לב יד) – ואברהם יצחק ויעקב חטאים היו, שאמרת לבניהם כך?9 אמר לפניו: ממך למדתי, שאמרת: "מחתות החטאים" (במדבר יז ג).10 אמר לו: אני אמרתי: "בנפשותם" (שם), ולא "באבותם".11

ילקוט שמעוני תורה פרשת בהעלותך רמז תשלט

"והאיש משה ענו מאד …. מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב ג), ולא מאבות.12 רבי יוסי אומר: אף מאבות ולא ממלאכי השרת. כתיב: "והאיש משה ענו מאד" וכתיב: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים", הוי: קשה היה, אלא שהיה שולט ביצרו.13

צרור המור במדבר פרשת מטות14

אחר כך אמר: "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד. ויאמרו הארץ אשר הכה ה' ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה. יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה". הנה שְׁאֵלָתָם היתה רעה כנגד רצון השם ורצון משה. כי מאסו בארץ חמדה … אבל ראו ארץ יעזר שנראה להם שעוזרת אותם … ולא ראו קדושת ישראל וחבתם … ולפי שמשה חרה לו על זה והראה להם פנים זועפות, חזרו לומר: "ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך אל תעבירנו את הירדן הזה" …15 ואז השיב להם משה … היתכן שאחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?! והתחיל לגלות להם הרעה שעשו בזה לשבור לבות בני ישראל מעבור את הארץ ארץ חמדה, אשר נתן להם ה' אחר תלאה רבה … ויזכרו דברי המרגלים וכבר נשבע השם להם שלא יראו את הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב כי לא מלאו אחרי ה' … והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים ולמדתם דרכי אבותיכם המרגלים. ולמדתם ג"כ מקרח ועדתו שהפריש עצמו מהקהל. ונקראו החטאים האלה בנפשותם וכן אתם תרבות אנשים חטאים. שאתם רוצים להפריד עצמכם מקהל ישראל. באופן שבזה שחתם לכל העם הזה ואתם מנאצים את ה' ומואסים בארץ הקדושה.16

דברים פרק ג פסוקים יב – כ

וְאֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר־עַל־נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר־הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי: וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל־הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה … וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת־הַגִּלְעָד: … וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר ה' אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל כָּל־בְּנֵי־חָיִל: … עַד אֲשֶׁר־יָנִיחַ ה' לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם־הֵם אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם.17

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: זווית ראיה נוספת לאזכור חטאיו של משה ולביקורת על דברי משה הקשים "תרבות אנשים חטאים" תיתכן אם נזכור שדברים אלה נאמרו לאחר חטא מי מריבה, לאחר שכבר נגזר על משה מה שנגזר בגין שאמר: "שמעו נא המורים". "תרבות אנשים חטאים" הוא המשך ישיר ל"שמעו נא המורים". לכאורה, אין טעם להוסיף ולדון בחטאו של משה לאחר שכבר נגזרה הגזרה. מוטב להניח את הדברים כמות שהם ולהעביר את שרביט ההנהגה לדור הצעיר. ראה דברינו חילופי דורות ומשמרות בפרשת פנחס. אבל כאשר משה ממשיך וקובל ומתחבט להיכנס לארץ ולהתחמק מסופו של כל בשר ודם, אין מנוס, עפ"י המדרש, מאשר לחזור ולמנות את חטאיו ובכללם גם זה האחרון. ועוד יש לזכור, שהגם שאולי טעה משה בהפגנת כעס זו ובדבריו הקשים, צדק גם צדק בראייה קדימה ובחשבון ההיסטורי. בני גד ובני ראובן ש"חבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל …גלו תחילה מכל השבטים" (במדבר רבה כב ז) ונפרדו מלב האומה הישראלית, ראה דברינו שבטי עבר הירדן המזרחי – 1 ודברינו שבטי עבר הירדן המזרחי – 2. הכעס אולי היה לא מוצדק, אבל ההתנגדות עצמה הייתה כנראה נכונה.

מים אחרונים 2: מהעבר השני נראה לסנגר על כעסו של משה ולחזק את דברי צרור המור לעיל. אם נבחן היטב את פסוקי התורה למן סוף פרשת חוקת: כיבושי עבר הירדן המזרחי, הזנות בשיטים, מניין הפקודים בפרשת פנחס ופרשת בנות צלפחד, נמצא שבני ישראל כבר החלו להתיישב בעבר הירדן המזרחי, תוך כדי חיכוך עם עמי האזור, בעיקר מואב. ראה הפסוק: "וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ" (במדבר כא כה). מי התיישב שם בשלב הראשון? מסתבר שלא רק שניים וחצי השבטים. אח"כ בא מניין הפקודים במטרה לחלק את הארץ כולה בגורל, ארץ ישראל המערבית והמזרחית כאחד. אז כיצד יכולים בני גד ובני ראובן בכלל להעלות על דעתם שהם יירשו את עבר הירדן המזרחי לעצמם? למה לא הציעו מיד בתחילה "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ"? למה רק אחרי שמשה כועס עליהם? נראה שלמשה הייתה סיבה מאד טובה לכעוס על פנייה אנוכית זו!

עדכון אחרון: 22/07/2019

הערות שוליים

  1. דבריו הקשים של משה לבני גד ובני ראובן שבאים לבקש את נחלתם בעבר הירדן המזרחי. כבר הקדשנו שני דפים לקורותיהם ומעשיהם של שניים וחצי השבטים שהתנחלו בעבר הירדן המזרחי בשבת זו וכו נתמקד בביטוי "תרבות אנשים חטאים".
  2. תרבות היא מילה יחידאית במקרא ומופיעה רק כאן, ומוזר שהפרשנים הקלאסיים: רש"י, רשב"ם, רמב"ן ואחרים אינם טורחים לפרש אותה. ראה בפרט רש"י שטורח להסביר את המילה "לספות" שבפסוק, אבל לא את המילה "תרבות". אבן עזרא מסביר שתרבות היא מלשון ריבוי, הִתְרַבּוּת, טיפוח וגידול. ראה תרגום אונקלוס על הפסוק: "והא קמתון בתר אבהתכון תלמידי גובריא חייביא לאוספא עוד על תקוף רוגזא דיי על ישראל". וכן הוא בתרגום כתר יונתן (ירושלמי) על הפסוק, בתרגום חוזר לעברית: "והנה קמתם אחרי אבותיכם תלמידי אנשים חוטאים להוסיף שוב על חוזק רוגז של ה' על ישׂראל". תרבות הם התלמידים!
  3. תרבות בלשון חז"ל מצויה בשני שימושים עיקריים. תרבות בני אדם, היינו חינוך, מוסר ודרך ארץ, שם הביטוי השכיח הוא דווקא שלילי: "תרבות רעה", החשש מחינוך קלוקל. ראה כדוגמא נוספת, ירושלמי כתובות פרק ד הלכה ח בדין עדיפות למזונות: "מצוה לזון את הבנות, אין צריך לומר את הבנים ... אית תניי תני הבנים עיקר, ואית תניי תני הבנות עיקר. מאן דמר הבנים עיקר - לתלמוד תורה. מאן דמר הבנות עיקר - שלא יצאו לתרבות רעה". כך גם אלישע בן אבויה שיצא לתרבות רבה (חגיגה טו ע"א) ויש עוד רבים. שימוש שני הוא בהקשר עם בעלי חיים שעשויים להזיק. ראה בבא קמא פרק א משנה ד: "הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין. רבי אליעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין והנחש מועד לעולם". כאן, תרבות הוא חינוך טוב, אילוף בעל החיים, מה שקרוב יותר לשימוש של המילה בימינו.
  4. רש"י ששותק בפרשתנו, כי אולי פשוט לו מה פירוש המילה, מבאר לנו בדברי הימים, ברשימת שרי דוד, שיחיאל בן חכמוני היה ממונה על התרבות של בני המלך, על חינוכם והשכלתם. ראה גם פירושו במלכים א א ו: "ואותו ילדה אחרי אבשלום - כלומר גדלתו אחר תרבות שגדלה אמו של אבשלום". גם רשב"ם ששותק בפרשתנו מסביר בפרשת משפטים, שמות כג יט: "לא תבשל גדי בחלב אמו ... וגנאי הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים. ודוגמא זו באותו ואת בנו ושילוח הקן. וללמדך דרך תרבות צוה הכתוב". במרוצת הדורות הלכה מילה יחידאית זו והתפתחה, דרך השכלה, חינוך, ידע וכו', עד למשמעותה בימינו במובן של Culture ואולי גם Civilization. ותודה לפרופ' יעקב שווקה ולגב' אסתר גולדנברג שהאירו עיני והרבו תרבותנו במילה זו ובענייני לשון אחרים. מה שמעניין בכל זה הוא שלאוזנו של בן תרבות בימינו שקורא את הפסוק בתורה, נשמע כאילו משה מדבר בעברית מודרנית של היום: איזו מין תרבות יש לכם בני גד ובני ראובן! כך או כך, ברור שכעסו בא בשל חטא המרגלים שמיאנו להיכנס לארץ והדברים ברורים מהפסוקים עצמם.
  5. החוטר (הטוב) שיצא מהתאנה. הפסוק המלא בתהלים הוא: "תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל־הָאָרֶץ", שהוא חלק מ"שיר ידידות" מפואר למלך: "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר: יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם". הברכה היא שגם בניו של המלך ימשיכו אחריו. ומכאן וגם מהפסוק בפרשת המלך, פרשת שופטים: "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל", מצאו מי שמצאו אסמכתא לנפוטיזם ולעדיפות "הבן הממשיך". וזה נושא נכבד (וכאוב) עליו דנו במקצת בדברינו יפקוד ה' איש על העדה בפרשת פנחס. ראה גם דברינו מורשה קהילת יעקב בפרשת וזאת הברכה. השימוש בפסוק כאן הוא רק לציין את השבח של בן צדיק שממשיך את צדקותו של אביו.
  6. דברי דוד לשאול כאשר זה האחרון רדף אותו והייתה לדוד אפשרות לפגוע בשאול ולא עשה זאת. ראה פרק כד בשמואל א.
  7. "מה יולדת החיפושית? שרצים רעים ממנה". ואותנו מעניין המקרא! הפסוק המשמש אסמכתא לרשע המוליד רשע, לרשע שממשיך את רשעת אביו, הוא הפסוק בפרשתנו: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים"! לא פחות. הדור המיועד סוף סוף להיכנס לארץ, אחרי ארבעים שנות נדודים במדבר, הדור שאחרי הדור שזכה לגאולת מצרים ומעמד הר סיני, הם הדגם לרשע בן רשע! לרשע שמוליד רשע! לשרצים היוצאים מהחיפושית! אז מה נעשה? נחכה לעוד דור שיבוא? אפשר שהדרשן קצת "נסחף" ויכול היה למצוא פסוקים אחרים במקרא לדגם של רשע בן רשע, כגון רשעת אמון בן מנשה (מלכים ב כא כ, דברי הימים לג כב), רשעת ישמעאל בן נתניה בן אלישמע שהרג את גדליה (מגילה טו ע"א) ועוד. אבל דבריו מציפים את עוצמת הפסוק שבפרשתנו ואת השאלה: מה פשר הכעס הזה של משה? במה הכעיסו אותו בני גד ובני ראובן כל כך? מנין הביטוי "תרבות אנשים חטאים" שלאוזן העברית המודרנית, נשמע כאילו משה בדבר בשפה של היום. כל כך גרועים אתם!
  8. לא ברור לנו כנגד מי כותב כאן בעל פסיקתא זוטרתא (ר' טוביה בר' אליעזר, יוון, מאה 11, ראה הספר מבוא למדרשים, הוצאת תבונות) – אולי הקראים? - וכל היודע דבר אודות מקור זה, אנא יחכימנו במהרה ויבוא על שכרו משלם. הבאנו דברים אלה על מנת להראות כיצד במרוצת הדורות הפך הביטוי "תרבות אנשים חטאים" למטבע לשון שלילית כנגד אנשים חורשי רעה, מהרסי הדת וכו'. מן הסתם לא לכך פילל משה ואולי גם לא המדרשים שנראה להלן. שימוש זה רק מעצים את שאלתנו לעיל ומחייב אותנו לחזור אחורה ולבחון מקורות קדומים יותר, כיצד הם הבינו את דברי משה הקשים לבני גד ובני ראובן בפרשתנו.
  9. זה חלק קטן ממדרש גדול ומפורט בו משה מתווכח עם הקב"ה ומתחבט לפניו שלא יגזור עליו מיתה ושייתן לו להיכנס לארץ. ראה דברינו כי לא תעבור את הירדן הזה בפרשת ואתחנן. בשלב מסוים אומר משה לקב"ה: "כל הכעס הזה עלי למה? ... עוון אחד נמצא בי, ואין אתה מוחל לי?" על כך עונה לו הקב"ה שכבר שש פעמים סלח לו והאריך את אפו. אחת מהם היא דבריו הקשים בפרשתנו לבני גד ובני ראובן: "קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים", דברים הפוגמים באבות. לדרשן ברור שפשט הפסוק הוא ש"אבותיכם" הם דור יציאת מצרים, וחטא המרגלים. ו"תרבות" בא מריבוי היינו מהצאצאים. אבל איזה דרשן יחמיץ הזדמנות נוספת לבוא בחשבון עם משה ויחסיו על האבות ולנסות להבין, פעם נוספת, מדוע נגזר עליו שלא ייכנס לארץ.
  10. ראה הפסוק המלא והקשרו בתחילת פרק יז, פרשת קרח, לאחר מות מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר: אֱמֹר אֶל־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת־הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת־הָאֵשׁ זְרֵה־הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ: אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי־הִקְרִיבֻם לִפְנֵי־ ה' וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל".
  11. הבעיה היא לא במילים "אנשים חטאים" שאמר משה, אלא במילים: "קמתם תחת אבותיכם". ובעצם גם במילה "תרבות" המסמלת את מה ומי שיצא מהאבות. למה אתה פוגם באבות, משה, ומגנה את צאצאיהם, טוען כלפיו הקב"ה. הלוא כל יציאת מצרים היא בזכות האבות, כפי שנאמר לך משה בתחילת השליחות (שמות ב כד, ג ו, ג טו-טז ועוד)! וכבר ננזפת בהשוואה עם האבות בתחילת פרשת וארא! ואתה עצמך הלוא מסתייע באבות בתפילתך במעשה העגל (שמות לב יג), (אבל לא בחטא המרגלים! כפי שיובן אולי בהמשך). ומאגדה להלכה, ראה מרדכי מסכת יומא פרק שבעת ימים רמז תשכד שלומד מאגדה זו שאסור להוציא שם רע ולספר בגנות אנשים שהלכו לעולמם: " ...ונהגו רבותינו ואמרו שתקנת קדמונינו וחרם שלא להוציא שם רע על המתים שהם שוכני עפר. ורבים תמהו מה ראו על ככה. ולא דבר רק הוא מהם כי באנו להגדה דר' תנחומא פרשת ואתחנן: אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע כל הכעס הזה עלי למה וכו' ". והוא מביא את המדרש שהבאנו לעיל.
  12. ענוותנותו של משה לא הגיעה לדרגתם של האבות, הגם שהתורה אומרת בפירוש: "מכל האדם אשר על פני האדמה". וכבר הארכנו לדון במדרש זה ודומיו בדברינו ענוותנותו של משה בפרשת בהעלותך.
  13. המדרש מעמת את דברי משה לבני גד ובני ראובן בפרשתנו: "תרבות אנשים חטאים", עם התואר שנתנה לו התורה: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", ומסיק מכך, ראשית, שענוותנותו של משה לא הייתה בדרגת האבות ומלאכי השרת. ושנית, שבאמת משה היה אדם קשה, רק "היה שולט ביצרו" וזו ענוותנותו. אפשר להציע פתרון אחר לסתירה לכאורה בין הפסוקים, למשל, שתכונתו האישית של משה כאדם, אין לה בהכרח קשר עם תקיפותו הנדרשת כמנהיג. ראה דברי הירושלמי עבודה זרה פרק ב הלכה א על שאול שהיה כנוע לעם ומכונה לפיכך "גרופית של שקמה" (ובבלי יומא כב ע"ב: "מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול - מפני שלא היה בו שום דופי"). במשה לא היה דופי, אך בה בעת גם לא היה "גרופית של שקמה". אם בשל ההפרדה בין תפקיד המנהיג וההתנהלות האישית, ואם כשתי תכונות שיכולות לדור בכפיפה אחת אצל אדם מיוחד כמשה. בין כך ובין כך, מדרש ילקוט שמעוני זה מצטרף לרשימה המצומצמת יחסית של מקורות שמצאנו שמתייחסים לפסוק שלנו. הוא אינו רואה בפסוק בעיה מיוחדת. משה אכן היה אדם קשה, אלא ששלט ביצרו.
  14. רבי אברהם ב"ר יעקב סבע, ספרד-פורטוגל-מרוקו-טורקיה, מאה 15. נכדתו הייתה אשתו של ר' יוסף קארו.
  15. שים לב שהוא יוצר כאן דיאלוג מקדמי בין משה ובני גד ובני ראובן שאיננו במקרא. רק לאחר שלא הבינו את הרמז, דרך פניו הזועפות של משה, וחזרו ובקשו וגם הוסיפו את המילים: "אל תעבירנו את הירדן הזה", מתפרץ עליהם משה.
  16. פירוש צרור המור מחזיר אותנו לקריאת פסוקי התורה כפשוטם (בתוספת הדיאלוג המקדמי שלו). בקשתם של בני גד ובני ראובן חשפה את צלקת חטא המרגלים שטרם הגליד. הכל צף ועולה ומשה חרד מאד שמא הדברים חוזרים. אם חו"ח שוב מואסים בני ישראל בנחלת האבות, בארץ שהובטחה ל"אבותיכם", מה יהיה? לשם מה נענש דור המדבר שעצמותיו נפלו במדבר? למה סבב עם ישראל במדבר ארבעים שנה? רק בשביל לראות שהדברים חוזרים על עצמם? אבל לא רק צלקת חטא המרגלים צפה ועולה, מוסיף צרור המור, גם צלקת מחלוקת קרח ועדתו, סמיכות פרשות השבוע שלח לך וקרח. וזה החידוש השני שלו. כעסו של משה נובע מהשילוב המפחיד, בעיניו, של פירוד פנימי בעם ישראל עם פירוד העם מארצו ומאיסה בארץ המובטחת. בכך, מתווכח צרור המור עם מדרש תנחומא לעיל, שמפריד בין קרח והמרגלים. כפי שהוא אומר שם בפירוש: "ורבותינו ז"ל לקחו דרך אחרת". לשיטתו, בשני המקרים, המרגלים וקרח, מדובר באנשים חטאים, "בנפשותם" או "באבותם". שניהם משחיתים את העם בשילוב של פירוד עם וארץ. נראה שלשיטתו, אפשר לפרש את המילים של משה: "קמתם תחת אבותיכם" במשמעות כפולה. תחת אבותיכם – דור המדבר כפי שהוא אומר: "למדתם דרכי אבותיכם המרגלים", אבל גם קמתם (התקוממתם) תחת אבותיכם – אברהם, יצחק ויעקב, שלהם הובטחה הארץ. ויש לקרוא את הפסוק כך: אתם תרבות אנשים חטאים שקמו כנגד ההבטחה לאבות האומה. בכך, שם פירוש צרור המור תשובה טובה בפי משה לביקורת הקב"ה עליו במדרש תנחומא לעיל.
  17. רבים וטובים הצביעו על השוני הגדול, בין ספר במדבר וספר דברים, בסיפור פנייתם של בני גד ובני ראובן (וחצי שבט המנשה) ותגובתו של משה. כאן, בספר דברים, הנושא מרוכך בהרבה עד שאפשר אפילו להבין שהייתה זו יוזמה של משה לתת להם את עבר הירדן המזרחי. נראה שאכן התרככו הדברים וכאשר משה חוזר על הדברים בספר "אלה הדברים", משנה תורה, לא רק המוסיקה והתווים השתנו, גם המילים עצמם. "קשה לכעוס ונוח לרצות – חסיד" (מסכת אבות פרק ה משנה י). שש פעמים לכעוס, במהלך תקופה כה ארוכה ורצופת אירועים, חלקם גם כעס וטרוניא כלפי שמיא כשהוא מגן על עם ישראל, אינם הרבה. העיקר שבסוף נוח לרצות. כחלק מריצוי זה גם זכה משה שמקום קבורתו יהיה "באמצע" חלקם של בני גד ובני ראובן. ראה ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא קו: "ר' יהודה אומר: אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאמרו. הרי הוא אומר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו (דברים לב מט) - זה נחלת בני ראובן, שנאמר: ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קריתים ואת נבו (במדבר לב לז). ולא נקבר אלא בתוך נחלתו של גד שנאמר: ולגד אמר ברוך מרחיב גד וגו' וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון (דברים לג כא). אלא מלמד שהיה משה נתון על ידו של הקב"ה ארבעת מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד. ומלאכי השרת מקלסים אותו ואומרים: צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא). צדקה = פיוס.