עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה

דברים רבה פרשה ט סימן ט

"קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד".1 אמר לפניו: רבש"ע, יטול יהושע אַרְכִי שלי ואהא חי.2 אמר הקב"ה: עשה לו כדרך שהוא עושה לך. מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע. נתיירא יהושע ואמר: משה רבי בא אצלי?! יצאו להלוך. הלך משה לשמאלו של יהושע. נכנסו לאהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם. משנסתלק עמוד הענן, הלך משה אצל יהושע ואמר לו: מה אמר לך הדיבור? אמר לו יהושע: כשהיה הדיבור נגלה עליך, יודע הייתי מה מדבר עמך? אותה שעה צעק משה ואמר: מאה מיתות ולא קנאה אחת. ושלמה מפרשה: "כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה" (שיר השירים ח ו) – אהבה שאהב משה ליהושע ומה שקינא משה ביהושע.3 כיון שקיבל עליו למות, התחיל הקב"ה מפייסו. אמר לו: חייך, בעולם הזה הנהגת את בני, אף לעתיד לבא על ידיך אני מנהיג אותן. שנאמר: "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ" (ישעיה סג).4

דברים רבה ליברמן, פרשת ואתחנן, עמ' 41

… אמר לו (משה לקב"ה): רגלים שעלו לרקיע וקבלו את השכינה וידיים שקבלו התורה מידך, ילחכו עפר? …5 אמר לו (הקב"ה למשה): כך עלתה במחשבה וכך מנהגו של עולם. דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו. עד עכשיו היה חלקך לשרת לפני ועכשיו …הגיעה שעה של יהושע תלמידך לשרת.6 אמר לו: רבש"ע, אם מפני יהושע תלמידי אני מת, אלך ואהיה לו תלמיד. א"ל הקב"ה: אם אתה רוצה לעשות כך, לך עשה. עמד והשכים, והיה יהושע יושב ודורש, ועמד משה וכפף קומתו,7 והניח ידו על פיו, ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו כדי שלא יצטער וישלים עצמו אליו.8 והלכו ישראל אצל פתחו של משה ללמוד תורה. שאלו ואמרו: משה רבינו היכן הוא? א"ל: השכים לפתחו של יהושע.9 הלכו ומצאוהו בפתחו של יהושע. והיה יהושע יושב ודורש, ומשה עומד ברגליו.10 אמרו לו ליהושע: מה עלתה השעה הזו שמשה עומד ואתה יושב!11 כיון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה. אמר: רבי רבי, אדוני אבי, למה אתה מחייבני ומענישני?12 אמרו ישראל למשה: משה רבינו, לַמְדֵנוּ תורה. אמר להם: אין לי רשות  … יצאת בת קול ואמרה להם: לִמְדוּ מיהושע. קבלו עליהם לישב וללמוד מיהושע. ישב יהושע בראש ומשה מימינו ובני אהרן משמאלו. והיה יושב ודורש בפני משה 13 … ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש.14 אחר שעמדו ישראל מהישיבה אמרו לו: משה, סתום לנו את התורה.15 אמר להם: איני יודע מה להשיב לכם. והיה משה רבינו עליו השלום נכשל ונופל. באותה שעה אמר משה: רבש"ע, עד עכשיו בקשתי חיים. עכשיו, הרי נפשי מסורה בידיך … 16

דברים רבה (ליברמן) פרשת וילך17

"הן קרבו ימיך למות", אמר משה לפני הקב"ה: מפני יהושע תלמידי אני מת? יכנס הוא לשררה ואני אצא. אמר ליה הקב"ה: עשה לו כאשר עשה לך. א"ל: הן. "קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד" (דברים לא יד), השכים משה אחריו, א"ל, ר' יהושע, נתיירא, וקרא ורץ אחריו, ירד אצלו, א"ל, ר', מה אתה מבקש, אחרי למוד לבא אצל ר', א"ל אמר לי הקב"ה: ארס18 של יהושע דוחקני, טוב אני לך, שאם תשכח ההלכה תשאלנה.19 וקבל שאעשה לך מה שהיית עושה לי: היית משכים אחרי, אשכים אחריך, הייתי הולך בשמאלי, אתהלך בשמאלך. א"ל יהושע: כל מה שרבי גוזר עלי אקבל, על מנת שאראה פני רב.20 עָשָׂה לו כל מה שהיה עושה לו. [כיון שנכנסו] לאוהל מועד: "וירא ה' באוהל בעמוד ענן" (דברים לא טו)21, ירד העמוד ועמד בין משה ליהושע, נמצא יהושע בפנים ומשה בחוץ. צווח משה ואמר: מאה מותין ולא חדא קנאה,22 "שימני כחותם על לבך" (שיר השירים ח ו)23 – תבע מיתה בפיו.

א"ל הקב"ה: "הן קרבו ימיך למות", א"ל: [מה] הנאה יש שאני מת? א"ל: הן מכוסו של אדם הראשון, שנאמר: "הן האדם היה" (בראשית ג כב), ולפיכך אתה מת.24

ספרי במדבר פיסקא קמא ד"ה ויסמוך את

"ויסמוך את ידיו עליו" (במדבר כז כג)25 – ככלי מלא וגדוש … "ויצוהו כאשר צוה ה' את משה" – מה צוה הקב"ה את משה בשמחה, כך צוה משה ליהושע בשמחה … 26

שומע אני שחסר משה? תלמוד לומר: "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו" (דברים לד ז) – בין טמא לטהור בין איסור להיתר. "ולא נס ליחה" – בעומלו בתורה.27

רש"י פרשת וילך, דברים לא ז

כי אתה תבוא את העם הזה – ארי את תיעול עם עמא הדין. משה אמר לו ליהושע: זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקב"ה אמר ליהושע: כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם (דברים לא, כג) – תביא על כורחם, הכל תלוי בך! טול מקל והך על קדקודן. דַבָּר אחד לדור, ולא שני דַבָּרִים לדור.28

 

שבת שלום

מחלקי המים

 

מים אחרונים: בהמשך למדרש ספרי לעיל והערה 26, מצאנו, אמנם במדרשים ופרשנים אחרונים, תיאור חיובי ואופטימי על רגעי לימוד תורה האחרונים של משה ויהושע ביחד. ראה פתרון תורה פרשת וילך עמוד 296: "באותה שעה יצאת בת קול ואמרה למשה: משה, אין לך חיים אלא חמש שעות בלבד ואחר כך הושיבו את יהושע על כסא של מלכות וישב לו על סילון של זהב ודרש כל התורה בפני כל ישראל, והיו פני משה כפני השמש ופני יהושע כלבנה במזרח. משה קורא ויהושע מתרגם, משה שונה ויהושע מפרש. ומה שהיה משה קורא היה יהושע מתרגם, משנה, שהיא משה שונה, היה יהושע מפרש ולא היה להם חלוקה זה אל זה ודבר זה עם זה. היו מכוונים כאחת כמרגלית שהמלכים, עליהם אמר שלמה דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות וג'. על אותה שעה אמר שלמה: "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני".

ובאופן ציורי עוד יותר, ראה אוצר המדרשים (אייזנשטיין) משה עמוד 365: " … היה משה הצדיק דן מעצמו ואומר שמא מפני שהגיעה שעת יהושע תלמידי אני מת, שהוא עתיד לפרנס את ישראל ולבוא בראשם, ובשביל זה היה עלי גזר דין שלא אכנס לארץ ולא לאכול מפירותיה? אבל מוטב שאחיה ויהיה יהושע פרנס ואני נכנס לא"י. מה עשה משה? מאחד בשבט עד ששה באדר היה הולך שחרית וערבית ומשמש ליהושע כתלמיד לרב, ואותם ל"ו יום עלו למשה יום לשנה.29 כיצד היה משה משמש את יהושע? בכל יום היה משה עומד מחצות לילה והולך לפתחו של יהושע ונטל המפתח ופותח את הדלת ונכנס ונוטל חלוק ומנערה ומניחה אצל מראשותיו … ומסדר כלים יקרים ונאים שלו כמנהג המלכים. ואחר כך היה יוצא כרוז: משה עומד באהלו של יהושע ואומר כל המבקש להקביל פניו של יהושע יבא ויקביל, שנפל דבר ביהושע מאת ה' להיות פרנס על ישראל … ומתקבצים זקני ישראל וכל שרי הגדודים וראשי השבטים ושרי האלפים והמאות והעשרות … כיון שהיה יהושע מכיר בו היה מתבייש ונוטל חלוקו ומכסה גופו ולובש בזעזעות נפשו ונופל על רגליו של משה ואומר לו: אל תהרגני רבי בחצי ימי מפני השררה שבאה עלי מאת הקדוש ברוך הוא. אמר לו משה: בני, אל תתיירא אין לך עון בזה, במדה שמדדת לי אמדד לך ששמשתני בסבר פנים יפות כך שמשתיך תלמידי, ואהבת לרעך כמוך, לא כך שניתי לך יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, לסוף הניחו ליהושע עד שישב על סילון של זהב כדרך מלכי העולם, ועל כרחו עמד לו ומשמשו לכל צרכו ועל כרחו הניח עליו קרני ההוד למעלה מכולם". ראה המדרש שם במקור.

עדכון אחרון: 28/10/2018

הערות שוליים

  1. הקריאה לאוהל מועד לשם העברת הפיקוד ליהושע היא יותר מאשר סימבולית וסוגרת מעגל שנפתח בקריאה למשה להיכנס לאוהל מועד בעת הקמת המשכן. ראה דברינו הקריאה למשה בפרשת ויקרא (וכן דעה קנית מה חסרת שם). הוא משה שהקים את אוהל מועד "האישי" שלו עוד לפני הציווי על המשכן מיד לאחר חטא העגל (פרשת כי תשא), שהקים את המשכן, אוהל מועד "הכללי", ולא נכנס עד שקראו לו, שהתקיים בו: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת - מגיד שהיה נכנס משה ועומד באהל וקול יורד מן השמים כמין סילון של אש לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים" (במדבר רבה יד יט) – מעביר כעת את ההנהגה ליהושע באותו אוהל מועד.
  2. ארכי ביונית – שלטון. ארכיהגמון, ארכיליסטיס, ארכיבישוף וכו'.
  3. ראה גמרא סנהדרין קה ע"ב: "בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו. בנו - משלמה. ותלמידו, איבעית אימא: ויהי נא פי שנים ברוחך אלי (מלכים ב ב ), ואיבעית אימא: ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו (במדבר כז). הרי שאחד המקורות לכלל שאדם לא מקנא בתלמידו הוא משה כשסמך ידיו על יהושע (השני הוא אליהו ואלישע)! אז מה קורה כאן? האם מה שקרה בספר במדבר, מוכחש כעת בספר דברים, ברגע האמת בו משה מסתלק מהעולם ומההנהגה ומעביר אותה ליהושע?
  4. כמעט ניתן לדרוש: אל תקרי עַמּוֹ בפת"ח, אלא עִמּוֹ בחיריק. ועל הפסוק "עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה", נאמרו דרשות הרבה: יצחק עשו ויעקב, יעקב רחל ולאה, שאול דוד ויונתן ועוד. ובע"ה נשלים זאת בשיר השירים בשבת המועד פסח הבא עלינו לטובה.
  5. מדרש זה הוא בפרשת ואתחנן על הפסוק: "ויתעבר ה' בי למענכם" ומתאר באריכות את כל התחבטויותיו של משה שבקש להיכנס לארץ סרב למות. וכבר הארכנו בנושא זה בדברינו כי לא תעבור את הירדן הזה וכן אין לבריה כלום אצל בוראה בפרשת ואתחנן.
  6. "אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא". ראה מוטיב זה במות דוד ערב עלייתו של שלמה בנו למלכות (ברכות מח ב), מלכות דוד מול מלכות שאול ומותו של שמואל (תענית ה ב) ועוד. וראה עוד מדרש תהלים (בובר) מזמור קטז: "אלמלא היה אברהם קיים, היאך היה יצחק מנהיג שררה? וכן יעקב, וכן משה, וכן יהושע, וכן שמואל, וכן דוד ושלמה. אלא אמר הקב"ה: הוא יסתלקו אלו מפני אלו".
  7. התחבא שלא יראהו יהושע. וזה כבר הבדל ראשון חשוב מול המדרש הקודם, שהדבר נעשה שלא בידיעתו (הסכמתו) של יהושע.
  8. ראה הערך שלם במילון אבן שושן. ולעינינו, החשש שלאחר הצער וההלם הראשון יתקרב יהושע למשה ויחזרו היחסים ביניהם למצבם המקורי ושוב לא עשינו דבר.
  9. בכל הדפוסים הוא בראשי תיבות ולכן לא ברור בדיוק מי אמר להם. וסביר שהוא לשון כללית: אמרו להם. הקהל, אחד לשני. ועכ"פ, חלק מהקהל כבר היה ער למה שקורה כאן, רק יהושע עדיין לא.
  10. גם עומד וגם כופף קומתו (ראה לעיל) לפני יהושע - זה היה כבר יותר מדי בשביל העם. האם יש כאן רמז למחלוקת הגדולה בין רבן גמליאל ורבי יהושע במסכת ברכות כז שבה ר' יהושע עומד על רגליו? האם יש בסיפור הזה השתקפות של בית המדרש של חכמים לתוך סיפור משה ויהושע? מדוע צריך המדרש להנמיך ככה את דמותו של משה לקראת פטירתו אם לא בשביל "צרכי השעה והדור"?
  11. "עלתה השעה" - הגיעה השעה. ובלשוננו "מה קרה"?
  12. שהמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. וראינו חכמים רבים שהקפידו מאד בדבר. ראה למשל ברכות לא ע"ב, עירובין סג ע"א, ועוד.
  13. בנקודה זו מיישר מדרשנו קו עם המדרש הקודם שמעתה הכל גלוי וכולם נותנים הזדמנות לניסיון של החלפת התפקידים.
  14. כאן לכאורה ההבדל הגדול בין שני המדרשים. לא הקנאה גרמה להשלמתו של משה עם הסתלקותו, אלא ניתוקו מהתורה. או שמא לא. שמא משה הפסיק להבין בתורה בגלל הקנאה ושני המדרשים אחד הם? עכ"פ, הדברים מזכירים את הגמרא במנחות כט ע"ה של משה שנכנס לבית המדרש "ולא היה יודע מה הם אומרים". ושם הוא רבי עקיבא ופה מיד עם כניסתו של יהושע לתפקיד. וראה גם מדרש תהלים פרק קו על הפסוק: "מי ימלל גבורות ה' " ואכמ"ל.
  15. פָּרֵש - באר את הסתום, הסבר לנו מה אמר יהושע. כמו שאולי עשה יהושע בימי משה.
  16. תם ולא נשלם. למקורות נוספים ומקבילות, ראה מדרש משלי פרשה יד ושם יש תוספת: "בקשו כל ישראל לרגום את יהושע באבנים". וראה עוד במכילתא דרבי ישמעאל "מסכתא דעמלק" סוף פרשת בשלח ששם הוא פוטר את כל העניין במשפט: אין המלך נכנס כהדיוט. ראה גם הביטוי "משה רבינו עליו השלום" במשפט הקודם שהוא שגרת לשון דרשנים, אבל כאן יש לו אולי משמעות מיוחדת.
  17. חזרנו לפרשת וילך, לנוסח דברים רבה ליברמן בפרשה זו. נוסח זה משובש ואף שתקנו אותו עפ"י הצעותיו של ליברמן, עדיין יש בו קשיים רבים. אבל גם מספר חידושים לעומת שני הנוסחאות הקודמות.
  18. ליברמן מציע שחל כאן שיבוש והמילה הנכונה היא אַרְכִי, כמו שראינו בתחילת המדרש הראשון, ראה הערה 2 לעיל.
  19. נראה שזו תוספת, אולי שלא בטובתו של משה, שהוא מציע את עצמו בתור "אורים ותומים" ליהושע ובכך מוכח שאין סיכוי להצעתו: "יכנס הוא לשררה ואני אצא". מה גם שכבר בחייו אמר משה: "וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו" (דברים א יז) ונענש על כך כשנסתם ממנו משפטן של בנות צלפחד (ראה סנהדרין ח ע"א).
  20. לא מצאנו מקבילה לביטוי זה "שאראה פני רב" וכל הידוע דבר אודותיו, יחיש ישועתו אלינו. מיהו "הרב" כאן? אם משה, אזי עדיין יהושע לא בשל לחילופי התפקיד. ראה גם שהוא קורא לו "רבי" בתחילת המשפט. או שמא "הרב" הוא השכינה ואז יהושע "תופס פיקוד" מלא; בחצי הראשון של המשפט עדיין מקפיד בכבודו של משה, קורא לו "רבי" ומקבל את גזירתו, אבל בחצי השני הוא מתנה את כל המהלך הזה בכך שהוא ידבר וייוועד עם השכינה כמו משה בשעתו.
  21. ראה הפסוק המלא שהוא חשוב להמשך הדרשה: "וַיֵּרָא ה' בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל". השווה עם הפסוק בשמות לג ט: "וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה". וכן אין "ודיבר עם משה", אלא עם יהושע כפי שהמדרש ממשיך. בעבר חצץ הענן בין משה ליהושע (ולכל העולם) כאשר משה בפנים ויהושע בחוץ. וכעת יורד שוב עמוד הענן וחוצץ ביניהם, אלא שהפעם יהושע בפנים ומשה בחוץ.
  22. כאן, לא מחכה משה לשאול את יהושע מה דיבר איתו ה' וגם לא לראות שהוא, משה, לא יכול בעצם לעמוד בניסיון ולא מבין מה יהושע דורש, כאן מספיקה חציצת הענן בין משה ליהושע, יהושע בפנים ומשה בחוץ, כדי שמשה יכיר בכך שבקשתו להיות כאחד העם תחת יהושע, איננה מציאותית. אולי הכרה מוקדמת זו היא נקודת זכות למשה.
  23. זה הפסוק של "עזה כמות אהבה". ראה הפסוק בשלימותו בשיר השירים פרק ח פסוק ו: "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה". וראה עוד במדרש תנאים לדברים לד ה: " ... אף יהושע היה מצטער על משה כשירד עמוד הענן והפסיק ביניהן. היה צויח ואומר: שימני כחותם על לבך מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שה"ש ח ו - ז)". אך שם זה יותר בהקשר עם מות משה והאזכור של ירידת הענן שהפסיק היא צדדית. עי"ש.
  24. קטע זה של המדרש, שאנחנו סימנו כפיסקה חדשה, לא ברור אם הוא עניין חדש או המשך של הדרשה שלנו. וצריך עיון נוסף.
  25. "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה: וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה".
  26. Happy end? לאו דווקא, שהרי פסוקים אלה לקוחים מספר במדבר, בפעם הראשונה שמשה מצטווה להעביר את הפיקוד ליהושע לאחר שהוא עצמו מבקש: "יפקוד ה' ... איש על העדה". ואילו אנו עומדים בסוף ספר דברים! האם נמוגה שמחתו הראשונה של משה והוחלפה בקנאה ברגע האמת של העברת התפקיד והסתלקותו מהעולם? ראה שוב הגמרא בסנהדרין קה ע"ב שלומדת מקור לכלל "בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו" מאליהו וגם ממשה בדיוק מהפסוק הזה: "ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו". האם לפנינו דרשות-גישות שונות או זמנים ורגעים שונים בתהליך העברת התפקיד ליהושע?
  27. אולי הסיום מהפסוק: "ומשה בן מאה עשרים שנה במותו, לא כהתה עינו ולא נס ליחו" הוא שיכול להעיד על "סוף טוב"? לפחות על כך שלא כחת תורתו ולא נכפפה קומתו? גם זה לא בטוח. ראה מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א: "וימת שם משה עבד ה'  - אפשר משה חי וכתב וימת שם משה? אלא, עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי ר' יהודה ואמרי לה ר' נחמיה. אמר לו ר' שמעון: אפשר ספר תורה חסר אות אחת? וכתיב: לקוח את ספר התורה הזה (דברים לא)! אלא, עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע". יהושע הוא שכותב דברים אלה לכבודו של רבו.
  28. מקור המדרש הוא בגמרא סנהדרין ח ע"א: "כתיב: כי אתה תבוא (דברים לא ז), וכתיב: כי אתה תביא (שם שם כג), אמר רבי יוחנן: אמר לו משה ליהושע: אתה והזקנים שבדור עמהם. אמר לו הקב"ה: טול מקל, והך על קדקדם - דַבָּר אחד לדור, ואין שני דַבָּרִין לדור. אך העדפנו את לשונו ופירושו המרחיב של רש"י. להבנת רש"י זה יש לעיין היטב בפסוק כג (ופירוש רש"י שם). רש"י מעמת את פסוק זה עם פסוק כג: דברי משה ליהושע כנגד דברי הקב"ה ישירות אליו. והרי לנו תחילה, פסוק מפורש בתורה בו הקב"ה מדבר עם יהושע ולא דרך משה. כדברי המדרש: בטל ארכי משה וניתן ליהושע. אין שני מנהיגים משמשים בכתר אחד ועד כאן עצותיו והוראותיו של משה. מכאן ואילך יהושע "תופס פיקוד" והנהגה ומנהיג את העם בדרכו. צריך רק לדמיין את משה לצידו של יהושע, כל הזמן משיא לו עצות ומעיר לו הערות ...
  29. כמנין השנים שיהושע שימש את משה.