פרשות השבוע

הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר: (בראשית יז יג-יד).¹

 

ספר החינוך מצוה ב ד"ה לך לך – ציווי המילה הוא כפול

לך לך יש בה מצות עשה אחת, והיא מצות מילה, שנאמר: "זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך הימול לכם כל זכר" (בראשית יז י). ונכפלה בסדר אשה כי תזריע דכתיב: "וביום השמיני ימול בשר ערלת" (ויקרא יב ג). והרבה מצות כמו כן נכפלו במקומות הרבה בתורה, וכולן לצורך, כמו שפירשום חכמים זכרונם לברכה.²

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה יב – מאבות העולם והאומה לסיני 

ר' יודה בר' סימון פתח: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה" (משלי לא כט).³ אדם הראשון  נצטווה על  שש מצות, ואילו הן: על עבודה זרה ועל ברכת השם ועל הדינים ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל. וכולהם בפסוק אחד, הדה הוא דכתיב: "ויצו ה' אלהים על  האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל" (בראשית ב: טז). "ויצו" – זה עבודה זרה, כמה דאת אמרת: "כי הואיל  הלך אחרי צו"  (הושע ה יא). "ה' " – זו ברכת השם, כמה דאת אמרת: "ונוקב שם ה' מות יומת" (ויקרא  כד טז). "אלהים" – אילו הדיינין … "על האדם" – זו  שפיכות דמים … "לאמר" – זה גילוי עריות … "מכל עץ הגן" – זה הגזל, כמה דאת אמרת: "ומעץ  הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו"  (בראשית ב יז).⁴

נח נצטווה על אבר מן החי, שנאמר: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (בראשית ט ד). אברהם נצטווה על המילה, שנאמר: "ואתה את בריתי תשמור" (בראשית יז ט).⁵ יצחק חינך לשמונת ימים, שנאמר: "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים" (בראשית כא ד). יעקב על גיד הנשה, שנאמר: "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" (בראשית לב לג). יהודה על היבמה, שנאמר: "ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה" (בראשית לח ח). אבל את בסיני נצטווה תרי"ג מצוות: מאתים וארבעים ושמונה מצות בעשה ושלוש מאות וששים וחמש מצות בלא תעשה. מאתים וארבעים ושמונה מצות בעשה, כנגד מאתים וארבעים ושמונה איברים שיש באדם – כל אבר ואבר אומר לאדם: בבקשה ממך עשה בי את המצוה הזאת. ושלוש מאות וששים וחמש מצוות בלא תעשה, כנגד ימות החמה – כל יום ויום אומר לאדם: בבקשה ממך, אל תעש בי את העבירה הזאת.⁶

רמב"ם הלכות מלכים פרק ט הלכה א – נשלמה התורה על ידי משה

על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי  עריות, ועל הגזל, ועל הדינים. אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה.⁷ הוסיף לנח אבר מן החי, שנאמר: "אך בשר בנפשו דמו לא  תאכלו". נמצאו שבע מצות. וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם. בא אברהם ונצטווה יתר על  אלו במילה. והוא התפלל  שחרית. ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה אחרת לפנות היום.⁸ ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית. ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות.⁹ עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.¹⁰

פירוש המשניות לרמב"ם, חולין פרק ז משנה ו – התוקף המחייב הוא מסיני, גיד הנשה

ושים לבך על העיקר הגדול הנכלל במשנה הזאת,¹¹ והוא מה שאמר: מסיני נאסר. לפי שאתה הראית לדעת שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום, אין אנו עושים אלא במצוות משה רבינו ע"ה … כגון זה שאין אנו אוכלים אבר מן החי, אינו מפני שהקב"ה אסרו אותו לנח, אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שצוה בסיני … וכמו כן, אין אנו מלים מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו, אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו שנמול, כמו שמל אברהם אבינו ע"ה. וכן גיד הנשה, אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו, אלא מצוות משה רבינו ע"ה. הלוא תראה מה שאמרו: תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה מסיני, וכל אלה מכלל המצוות.¹²

תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ה – דיני אבלות

מניין לאבל מן התורה שבעה? "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" (בראשית נ י).¹³ ולמידין דבר קודם למתן תורה? רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעורה: שמע לה מן הדא: "ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת משכן ה' " (ויקרא ח לה)¹⁴ – כשם ששימר הקב"ה על עולמו שבעה, כך אתם שמרו על אחיכם שבעה. ומניין ששימר הקב"ה על עולמו שבעה? "ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ" (בראשית ז י). ומתאבלין קודם שימות המת? אלא בשר ודם שאינו יודע מה עתיד להיות, אינו מתאבל עד שימות המת. אבל הקב"ה שהוא יודע מה עתיד להיות, שִׁימֵר על עולמו תחילה.¹⁵

רש"י בראשית פרק ז פסוק ב – בהמות טהורות וטמאות

מכל הבהמה הטהורה תקח לך – העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה.¹⁶

בראשית רבה מה ג פרשת לך לך – עשר שנים ללא ילדים

"וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה" (בראשית טז ג). רבי אמי בשם ריש לקיש: מנין תנינן: נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל מפריה ורביה אלא יוציא וישא אשה אחרת? מהכא: "מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען וכו' ".¹⁷

בכור שור בראשית מד י – שינוי דין "ונמכר בגניבתו"

"גם עתה כדבריכם כן הוא": כלומר: אם כן הדין כמו שאתם אומרים,¹⁸ איני רוצה להחמיר עליכם כל כך, אלא: אשר ימצא אתו יהיה לי עבד: לבעל הגניבה, כמו שאמר למעלה: "לקחת אותנו לעבדים". אבל כשנתנה תורה נתחדש הדין שישלם כפל אם יוכל לשלם, אבל: "אם אין לו ונמכר בגניבתו" לעבד. "ואתם תהיו נקיים": כי שמא לא פשעתם אתם בדבר, ומספק לא תהיו עבדים.¹⁹

מסכת סנהדרין דף נו ע"ב – מצוות שנצטוו במרה

והתניא: עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן: דינין ושבת וכיבוד אב ואם. דינין – דכתיב: "שם שם לו חוק ומשפט". שבת וכיבוד אב ואם – דכתיב: "כאשר צוך ה' אלהיך" (דברים ה יא טז), ואמר רב יהודה: "כאשר צוך" – במרה.²⁰

רמב"ן שמות טו כה – מנהגים ומשפטים שיחיו בהם

… ועל דרך הפשט, כאשר החלו לבוא במדבר הגדול והנורא … שם להם … מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת. כי המנהג יקרא "חוק" … ויקרא "משפט" בהיותו משוער כהוגן … ומשפטים, שיחיו בהם: לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר, שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו, וכענין שצוה בתורה (דברים כג י) "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע".²¹

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב – פרשת החודש – קו פרשת המים

"החודש הזה לכם" – לא מנו בו אבות הראשונים.²² יכול לא מנו בו אבות הראשונים שהרי לא ניתנה תורה בימיהם, אבל משניתנה תורה ואילך יהו באי בראשית מונין בו?²³ תלמוד לומר: "לכם" – אתם מונין בו ואין באי בראשית מונין בו.²⁴

שמות פרק יח – מנוי הדיינים

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב: וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב:  … עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת  הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים: וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן: וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע … וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וכו'.²⁵

רש"י שמות פרק כד פסוק ד – ספר התורה הראשון

ויכתוב משה – מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצוות שנצטוו במרה: וישכם בבוקר – בחמישה בסיון.²⁶

ר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא) בראשית פרק א פסוק א – משה היה כותב בדיעבד

בראשית ברא וכו' – אמר ר' יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. קשה, איך אמר שמצות החודש היא ראשונה, והרי קודם זה יש המילה וגיד הנשה שנצטוו קודם לכן? יש לומר שכל המצות כולן נאמרו למשה רבינו ע"ה, ומילה וגיד הנשה אעפ"י שנכתבו באברהם ויעקב, אפילו הכי נאמרו למשה בכלל שאר התורה. ואם היתה התורה מתחלת מהחודש הזה לכם, היה כותב אותם בתורה, שהרי נאמרו למשה. דסבר ליה כמאן דאמר: גיד הנשה לא ניתן עד סיני, אלא שנכתב במקומו.²⁷ וגם מילה נכתבה בפרשת תזריע, אבל עתה שהתחיל התורה מבראשית כתבן במקומן.²⁸

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תפו – במעמד הר סיני מזכירים הבנים את האבות        

"ויבוא משה ויקרא לזקני העם" (שמות יט ז).²⁹ אמר להם: רצונכם לקבל התורה? אמרו: מה כתוב בה? אמר להם: עשרת הדברים. אמרו לו: כבר קיימו אבותינו: "אנכי ולא יהיה לך" – קיים יעקב, שנאמר: "והיה ה' לי לאלהים", וכתיב: "הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם" (בראשית לה ב). "לא תשא וזכור" – קיים יוסף "וטבוח טבח".³⁰ "כבד את אביך" – קיים יצחק שהושיט צווארו לשחיטה. "לא תרצח" – קיים יהודה, שאמר: "מה בצע כי נהרוג את אחינו". "לא תנאף" – קיים יוסף. "לא תגנוב" – קיימו כל השבטים. "לא תענה" – קיים יהודה, שנאמר: "ויכר יהודה" (בראשית לח כו). "לא תחמוד" – קיים אברהם, שנאמר: "אם מחוט ועד שרוך נעל" (בראשית יד כג). ויענו כולם בפה אחד: אבותינו קיימו התורה ואנחנו לא נקיים?³¹

מדרש תנחומא פרשת ויגש סימן ב – סיני בין האבות לבנים

בשעה שביקש הקב"ה ליתן את התורה לישראל אמר להן: תקבלו תורתי? א"ל: הן. אמר להם: תנו לי ערב שתקיימו אותה. אמרו לו: אברהם יצחק ויעקב יהיו ערבים. אמר להן: אבותיכם הן בעצמם צריכים ערבים.  אברהם אמר: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו). יצחק אהב את שונאי, דכתיב: "ואת עשו שנאתי" (מלאכי א). יעקב אמר: "נסתרה דרכי מה' " (ישעיה מ כז). אמרו לו: בנינו יהיו ערבים שלנו. מיד קבלן הקב"ה ונתן את התורה לישראל, שנאמר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהלים ח).³²

מסכת שבועות דף לט עמוד א – מצוות העתידות להתחדש

ואין לי אלא מצוה שקיבלו עליהם מהר סיני, מצות העתידות להתחדש, כגון מקרא מגילה, מנין? תלמוד לומר: (אסתר ט) "קיימו וקיבלו" – קיימו מה שקבלו כבר.³³

בראשית רבה פד ח, פרשת וישב – בית המדרש הראשון

"וישראל אהב את יוסף מכל בניו" (בראשית לז ג), רבי יהודה ורבי נחמיה. ר' יהודה אומר: שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. ר' נחמיה אמר: שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב, מסרן לו.³⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: לאחר 'סגירת הגיליון' והפצתו הראשונה קבלנו משוב על שני מקורות נוספים הקשורים לנושא שלנו: הגמרא בסנהדרין נט ע"א: "כל מצווה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני – לזה ולזה נאמרה. לבני נח ולא נשנית בסיני – לישראל נאמרה ולא לבני נח". ראה הדיון שם על מצוות כמו גיד הנשה, מילה ופרו ורבו. וגם במקור זה האבות מכונים בני נח ("באי בראשית" במכילתא לעיל). וכמו כן, חידושי הריטב"א מסכת יומא דף כח עמוד ב: "ואנן אתנאי אית לן למיסמך ולא על דברי האבות שהיו קודם מתן תורה, שהרי חכמים יודעים כי נתנה תורה ונתחדשה הלכה". ומן הסתם יש מקורות רבים נוספים שלא הבאנו.

מים אחרונים 2: למדרשים שהבאנו לעיל על אבלות שנלמדת מיעקב ומהמבול, ולדין זוג שהיה נשוי עשר שנים ולא זכה לילדים, אפשר גם להוסיף את המדרשים על אברהם שחידש את ברכת המזון: "היה מקבל את העוברים ואת השבים. ומשהיו אוכלים ושותים, היה אומר להם: ברכו! והן אומרים לו: מה נאמר? והוא אומר להם: אִמְרו: ברוך אל עולם שאכלנו משלו". ראה דברינו ברכת המזון בפרשת מסעי וכן הכנסת אורחים של אברהם בפרשת וירא. ראו גם בדברינו חלוקת שלל המלחמה שכבר קדם אברהם לדוד ומשה בייסוד חוק חלוקת שלל המלחמה בין היוצאים למלחמה ובין היושבים על הכלים. ראו גם אגדת בראשית (בובר) פרק יג שביציאה למלחמתו עם ארבעת המלכים ייסד אברהם את ההלכה: "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו וגו' " (דברים כ ח). אפשר לטעון שהלכות אלה, שאינן מפורשות במקרא, הם 'תוצר מאוחר' של חכמים שבקשו לקשר הלכות שנתנו מסיני או נתקנו על ידם, לאבות האומה. אך היא הנותנת, אם אחרי הדברים הברורים של בעלי ההלכה דוגמת הרמב"ם לעיל (וחידושי ריטב"א) שכל תוקף המצוות הוא מסיני ומחידושי בית מדרשם של התנאים (והאמוראים, נוסיף), באים בעלי האגדה (שגם בהם תנאים ואמוראים רבים) ומנסים להראות שכבר האבות נהגו מצוות אלה. משמע שבעיניהם קיום המצוות האלה ע"י האבות טרום סיני חשוב גם עבור הדורות שלאחר מתן תורה ונותן להם טעם מיוחד, בדומה לטעם הכפול של מקור התפילות אם הוא מעבודת המקדש או מהאבות. ואולי גם נותן תוקף לקיום מצוות מסוימות לאחר חורבן הבית, כתפילה למשל, בדומה לתקופת האבות שהיו בלי מקדש. ונראה עוד, שבאנו לעוד דוגמא של עולם האגדה שנוסך חינו וטעמו על עולם ההלכה.