פרשות השבוע

דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא יט ב) – תחילת הפרשה.¹

וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא כ כו). – סוף הפרשה.²

כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וכו': (ויקרא יא מד) – סוף פרשת שמיני.³

ספרא קדושים פרשה א ד"ה וידבר ה' – הקדושה היא שלכם

"קדושים תהיו" – פרושים היו. "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם" – לומר, אם מקדישים אתם עצמכם, מעלה אני עליכם כאלו קידשתם אותי. ואם אין אתם מקדישים עצמכם מעלה אני עליכם כאלו לא קידשתם אותי. או אינו אומר אלא, אם מקדישים אתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש? תלמוד לומר: "כי קדוש אני" – בקדושתי אני בין מקדשים אותי ובין אין מקדשים אותי.⁴

ספרא קדושים פרשה ד פרק י אות ב – בין קדושים של תחילת הפרשה וסופה

"והתקדשתם והייתם קדושים", זו קדושת פרישות עבודה זרה. אתה אומר קדושת פרישות עבודה זרה, או אינה אלא קדושת כל המצות? כשהוא אומר "קדושים תהיו" – הרי קדושת כל המצות אמורה. ומה תלמוד לומר: "והתקדשתם והייתם קדושים" – זו קדושת פרישות עבודה זרה.⁵

רש"י ויקרא פרק יט פסוק ב – פרישה מאיסורי עריות

"קדושים תהיו" – הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה.

"אשה זונה וחללה וגו' – אני ה' מקדשכם", (ויקרא כא ז-ח), "ולא יחלל זרעו … – אני ה' מקדשו" (ויקרא כא טו), "קדושים יהיו … – אשה זונה וחללה לא יקחו וגו' " (ויקרא כא ו-ז).⁶

דברים ז ו פרשת ואתחנן – עם קדוש אתה

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:⁷

רמב"ם הקדמה למשנה תורה – ספר קדושה

ספר חמישי, אכלול בו מצוות של ביאות אסורות, ומצוות של מאכלות אסורות – לפי שבשני עניינים האלו קידשנו המקום והבדילנו מן האומות בעריות ובמאכלות אסורות, ובשניהם נאמר "ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ, כו), "אשר הבדלתי אתכם מן העמים" (שם, כד). וקראתי שם ספר זה ספר קדושה.⁸

רמב"ן ויקרא פרק יט פסוק ב – "פרושים תהיו"

קדושים תהיו – הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, לשון רש"י. אבל בתורת כהנים (פרשה א ב) ראיתי סתם, פרושים תהיו. וכן שנו שם (שמיני פרק יב ג), והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים.⁹

ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב,¹⁰ אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים פרושים: והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין. אם כן ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו. וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה.¹¹

לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות. … ויקדש עצמו מן היין במיעוטו, כמו שקרא הכתוב (במדבר ו ה) הנזיר קדוש, … וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס … עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו … עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר, שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים.¹²

ספר כלבו סימן עה – קדש עצמך במותר לך

לשון קדושה הוא לשון פרישות והבדלה כמו "קדושים תהיו" – כלומר, קדש עצמך במותר לך.¹³

ר' יונתן אייבשיץ (תפארת יונתן פרשת קדושים) – כנגד הפרישות הנזירית

הרמב"ן בדרשת קדושים תהיו "קדש עצמך במותר לך"¹⁴ – אמנם כבר פירשתי כי להחמיר יותר מתוך התורה הוא אפשרות רחוקה … שהיו בבית שני אנשים שהיו שוכנים ביערים מתבודדים … והיו נזירים מכל ענייני העולם, אבל הפרושים לא נחה דעתם בהם כלל וכלל, כי עובד ה' השלם צריך להיות דבריו ועסקיו נח לה' ולבריות, ולא להפריע נימוס יישוב העולם וחברת בני אדם והנהגת מדינה. ואילו היו כולם נזירים כאלה, לא נתקיים נימוס וסדר הטבע, ויכלה העולם ויאבד קשר האומה. ועל זה רמזו חז"ל: יפה תורה עם דרך ארץ. ולכן כל הפרישות שיעשה האדם תהיה על זה הסוג, שיש אפשרות שתקיים אותה כל האומה, אבל הפרישות שאפשרית רק ליחיד ולא לאומה בכללה, זה אינו בגדר השלימות, ודברים כאלה הרחיקו חכמי ישראל. וזהו כוונת המדרש "פרשה זו נאמרה בהקהל" כי הקדושה במותר לך תהיה רק מה ששייך בהקהל.¹⁵

ספר המצוות לרמב"ם שורש ד – לא בכלל מנין המצוות

השורש הרביעי, שאין ראוי למנות הציוויים הכוללים התורה כולה. הנה יבואו בתורה צוויין ואזהרות אינן בדבר רמוז,¹⁶ אבל יכללו המצות כולם כאילו יאמר עשה כל מה שצויתיך לעשות והיזהר מכל מה שהזהרתיך ממנו … ואין פנים למנות הציווי הזה מצוה בפני עצמה. … וזה כאמרו: "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" (משפטים כג), וכאמרו "את חקותי תשמורו" (קדושים יט), "ואת משפטי תעשו" (ויקרא יח) … ורבים כאלה. וכבר טעו בשרש הזה גם כן, עד שמנו קדושים תהיו (קדושים יט) מצוה מכלל מצות עשה.¹⁷ ולא ידעו כי אמרו קדושים תהיו, והתקדשתם והייתם קדושים (שם כ וסוף שמיני), הם צוויין לקיים כל התורה.¹⁸ כאילו יאמר היה קדוש בהיותך עושה כל מה שצויתיך בו ונזהר מכל מה שהזהרתיך ממנו. ולשון ספרא קדושים תהיו פרושים תהיו. רוצה לומר הבדלו מן הדברים המגונים כולם שהזהרתי אתכם מהם. ובמכילתא (דכספא) אמרו: "ואנשי קדש תהיון לי –  איסי בן יהודה אומר: כשהקב"ה מחדש מצוה לישראל הוא מוסיף להם קדושה. רוצה לומר כי זה הציווי אינו ציווי עומד בעצמו אבל הוא נמשך אחר מצוה שנצטוו בה ומקיים הצווי ההוא יקרא קדוש. ואין הפרש בין אמרו קדושים תהיו או אילו אמר עשו מצותי.¹⁹

תנחומא (בובר) פרשת קדושים סימן א – הקב"ה מתקדש בישראל

אמר הקב"ה לישראל: אני מתקדש בך, שנאמר: "כי בראותו ילדיו מעשיו ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב" (ישעיהו כט כג). וכן הוא אומר: "ישראל אשר בך אתפאר" (שם מט ג). ואתם מתקדשים בי, ואני מתקדש בכם. שנאמר: "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני".²⁰

ויקרא רבה כד ח – בין שיכורים לנזירים ובין עליונים לתחתונים

רבי אבין אמר בה שתים.

רבי אבין אמר: משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים, מהם נזירים ומהם שכורים. לעת ערב בא לתן שכרם. נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד. אמרו לו: אדונינו המלך, לא כולנו שמרנו כאחד? מפני מה אתה נותן לאלו שני חלקים ולנו חלק אחד? אמר להם המלך: אלו שכורים הם ודרכם לשתות יין, אבל אתם נזירים ואין דרככם לשתות יין. לפיכך אני נותן לאלו שני חלקים ולכם חלק אחד. כך, העליונים לפי שאין יצר הרע מצוי בהם, קדושה אחת: "ובמאמר קדישין שאלתא" (דניאל ד יד). אבל התחתונים, לפי שיצר הרע מצוי בהם, הלוואי בשתי קדושות יעמדו. זהו שכתוב: "ואמרת אליהם קדושים תהיו" וכתיב: "והתקדשתם והייתם קדושים". ²¹

ר' אבין אמר אחרת: משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך. מה עשה המלך? נתן בראשו אחת ושתים בראשם של בניו. כך בכל יום ויום העליונים מכתירים להקב"ה ג' קדושות ואומרים: קדוש קדוש קדוש! מה הקב"ה עושה? נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל. זהו שכתוב: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם", "והתקדשתם והייתם קדושים".²²

תנחומא פרשת קדושים סימן ב – ישראל מקדשים את שם הקב"ה

"קדושים תהיו כי קדוש אני" – אמר להם הקב"ה לישראל: עד שלא בראתי עולמי היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם ומקדשין את שמי בכם והיו אומרים: "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם" (דברי הימים א טז). כיון שנברא אדם הראשון אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע זהו שאנו מקלסין אותך בשמו? אמר להם: לא … בא נח. אמרו לו: זה הוא? … עמד אברהם … עמד יצחק … כיון שבא יעקב, אמרו לפניו: זה הוא? אמר להן: הן … באותה שעה קידש הקב"ה את ישראל לשמו … אמר הקב"ה לישראל: הואיל ונקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם, היו קדושים כשם שאני קדוש שנאמר: כי קדוש אני, לכך נאמר: "קדושים תהיו".²³

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: עוד בשיטת רמב"ם אחרי ההקדמה למשנה תורה ואחרי ספר המצוות, ראו השימוש שהוא עושה במדרש ספרא בפרשתנו במורה נבוכים חלק ג פרק מז במלחמתו בכת הצאב"ה שהקפידו בקיצוניות על טומאה וטהרה. מסכם רמב"ם שם: "ואנחנו אין לנו טומאה וטהרה אלא בקדש ובמקדש, אמנם אמרו יתעלה והתקדשתם והייתם קדושים, אינם בענין טומאה וטהרה כלל, לשון ספרא זו קדושת מצות וכן מה שאמר קדושים תהיו אמרו זו קדושת מצות". ומוסיף שם רמב"ם שאמנם נאמרה "טומאה" בתורה גם "באבות המצות ועיקריהם, שהם עבודה זרה, וגילוי עריות ושפיכות דמים".

מים אחרונים 2: ועוד בשיטת רמב"ם אם הוא נוקט בגישה המינימליסטית (הפאסיבית) כרש"י שהימנעות ממעשים מכוערים  היא בר "והייתם קדושים", או כרמב"ן שקדושה היא מעשה אקטיבי של "עשה טוב" ולא מספיק "סור מרע", ראו שתי הלכות צמודות בהלכות יסודי התורה פרק ה

הלכה י: "וכן כל הפורש מעבירה או עשה מצוה לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו הרי זה מקדש את השם".

אך בהלכה יא הצמודה: " … וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את השם".