איש כי ידור נדר לה'

מים ראשונים: דף זה הוא מהראשונים שכתבנו בעת שהתחלנו את מפעל מחלקי המים. בינתיים, התייחסנו לנושא של נדר, אם הוא דבר רצוי או לא, אם אנשים שנדרו עשו כהוגן או לא, במספר מקומות. ראה דברינו בת יפתח בפרשת בחוקותי בנדר של יפתח, נחש אליעזר והקרה נא לפני בפרשת חיי שרה במעשה עבד אברהם (אליעזר) וכמו כן אין הבטחה לצדיק בעולם הזה בנדר של יעקב בראש פרשת ויצא. השארנו את דברינו שלהלן כמות שהם (פחות או יותר), הגם שחולקו מאז מים רבים ויש הרבה מה לשפר ולהרחיב.

אִישׁ כִּי־יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ־הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל־נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל־הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (במדבר ל ג).1

מדרש תנחומא (בובר) פרשת מטות סימן א

אמר להן הקב"ה לישראל: הוו זהירין בנדרים, ואל תפרצו בהן. שכל הפורץ בנדרים, סופו למעול בשבועות. והמועל בשבועות כופר בי ואין לו מחילה לעולם, שנאמר: "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא". וכתוב אחד אומר: "ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה" (ירמיה ד ב) – אמר להם הקב"ה לישראל: לא תהיו סבורים שמותר לכם להישבע בשמי. אפילו באמת אין אתם רשאין לישבע בשמי, אלא אם יהיה בך כל המידות האלו: "את ה' אלהיך תירא, אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע" (דברים י כ) – שתהא כשלושה אלו שנקראו יראי אלהים: אברהם איוב ויוסף… אם יש בך כל המידות הללו, אתה יכול להישבע. ואם לאו, אין אתה רשאי להישבע. מעשה בינאי המלך שהיו לו שני אלפים עיירות בהר המלך וכולן נחרבו על שבועת אמת …2

בבלי מסכת נדרים דף ט עמוד א

תניא: "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם"  (קהלת פרק ה פסוק ד) – טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר, דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר: טוב מזה ומזה נודר ומשלם!3

ירושלמי מסכת נדרים פרק א הלכה א

תני בשם ר' יודן: "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם" – טוב מזה ומזה שלא תדור. רבי מאיר אומר … – טוב מזה ומזה נודר ומשלם. וכן הוא אומר: "נדרו ושלמו לה' אלהיכם" (תהלים עו יב).4

מדרש תנחומא פרשת וישלח סימן ח

רבי מאיר אומר: טוב משניהם שאינו נודר כל עיקר, אלא מביא אדם כבשתו לעזרה ושוחטה. רבי יהודה אומר: טוב משניהם שנודר ומשלם, שנאמר: "נדרו ושלמו לה' אלהיכם" – שהוא נוטל שכר על הנדר ועל השילום.5

כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא: וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא: מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ: (דברים כג כב-כד).6

בבלי מסכת נדרים דף עז ע"ב

"תני רב דימי אחוה דרב ספרא: כל הנודר, אע"פ שהוא מקיימו – נקרא חוטא. אמר רב זביד: מאי קרא? "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא" הא לא חדלת – איכא חטא.7

מסכת אבות פרק ג משנה יג

רבי עקיבא אומר: שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה. מסורת – סייג לתורה. מעשרות – סייג לעושר. נדרים – סייג לפרישות. סייג לחכמה – שתיקה.8

מסכת תענית דף ד עמוד א

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלושה שאלו שלא כהוגן: לשנים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן. ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם – דכתיב: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי" (בראשית כד יד) – יכול אפילו חיגרת אפילו סומא? – השיבו כהוגן, ונזדמנה לו רבקה. שאול בן קיש – דכתיב: "והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו" (שמואל א יז כה), יכול אפילו עבד, אפילו ממזר? – השיבו כהוגן, ונזדמן לו דוד. יפתח הגלעדי – דכתיב: "וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַה' וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה" (שופטים יא לא) – יכול אפילו דבר טמא? השיבו שלא כהוגן – נזדמנה לו בתו. והיינו דקאמר להו נביא לישראל: "הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם־רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת־עַמִּי" (ירמיהו ח כב).9 וכתיב: אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. אשר לא צויתי – זה בנו של מישע מלך מואב, שנאמר ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה, ולא דברתי – זה יפתח, ולא עלתה על לבי – זה יצחק בן אברהם.10

שבת שלום

מחלקי המים

 

עדכון אחרון: 28/07/2017

הערות שוליים

  1. כפשוטו, פסוק זה והבאים אחריו, באים להורות דיני נדרים ושבועות, כולל החובה לקיימם: "לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה", בלי לחוות דעה אם דבר זה הוא רצוי או לא, חיובי או שלילי. מדרש ספרי על הפסוק וכן פרשני המקרא נדרשים לפרטי הלכות הנלמדים מפסוק זה (והבאים אחריו): רש"י נדרש לנושא מי שנודר או נשבע נגד מצוות התורה, רמב"ן מרחיב ומעיר על רש"י וגם מוצא במילים: "לא יחל דברו" רמז להלכות היתר נדרים שעליו אמרו חז"ל שהן "פורחים באוויר" (חגיגה פרק א משנה ח), רשב"ם מתעכב על כך שפרשה זו לא מתחילה באופן הרגיל: "וידבר ה' אל משה לאמר".
  2. שטר ושוברו בצידו. להלכה, שבועה ונדר שמקיימים אותם ואין "פרוצים בהם" הם דבר חיובי. "נדרי לה' אשלם" "לך ישולם נדר" ורבים אחרים בפרט בתהלים. אבל למעשה, מי יכול להגיד על עצמו שהוא "ירא אלהים" כאברהם ויוסף, או: "איש תם וישר" כאיוב?
  3. וכן הוא בחולין דף ב ע"א ובספרי דברים על הפסוק: וכי תחדל לנדור. ובהמשך הסוגיה במסכת נדרים שם משמע שגם ר' יהודה המעדיף את הנודר ומשלם מגביל את שיטתו בשני סייגים. ראשית, שיאמר בלשון של נדבה ("הרי זה") ולא של נדר ("הרי עלי"). ושנית, שהביצוע ייעשה בסמוך להקדשה: "מביא אדם כבשתו כשהיא חולין לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה". (שיטת הלל) ובסיס המחלוקת בין ר' מאיר לר' יהודה היא בפירוש לפסוקים ג ו-ד בפרק ה' בקהלת. ראה רש"י בתחילת מסכת חולין שם.
  4. היפוך השיטות של ר' מאיר ור' יהודה שבירושלמי לעומת הבבלי הוא משמעותי משום הכלל: "ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה", עליו מסכימים הן הבבלי (עירובין מז' ע"א) והן הירושלמי (תרומות פרק ג'). הירושלמי מחזק את הדעה שעדיף לנדור ולשלם ע"י הפסוק בתהלים (תהלים כנגד קהלת? דוד כנגד שלמה?) - אך זו דעת ר' מאיר שאין הלכה כמותו. וראה גם ויקרא רבה תחילת פרשה לז' שהולך בשיטת הירושלמי (ויקרא רבה הוא מדרש ארץ-ישראלי). החידוש שם, בהשוואה הן לבבלי והן לירושלמי, הוא שהעצה / מגבלה "מביא אדם כבשתו לעזרה מקדישה ושוחטה" היא לשיטתו של מי שאומר שעדיף לא לנדור כלל. מי שאומר שעדיף לנדור ולשלם אינו זקוק, לפי ויקרא רבה, לשום עצות או הגבלות. שיקיים את נדרו: "מוצא שפתיך תשמור", "לא תאחר לשלמו" ותו לא.
  5. מקור זה הוא הצלול ביותר (כנראה היחיד) לדעה שלנדור ולשלם היא הדרגה הנעלה ביותר. בסדר השיטות בין ר' מאיר לר' יהודה הולך התנחומא כשיטת הבבלי בנדרים לעיל, היינו ר' יהודה, שהלכה כמותו, הוא שמעדיף את הנודר ומשלם. הפסוק בתהלים "נדרו ושלמו" מובא כאן בתוספת ברורה: "נוטל שכר על הנדר ועל השילום". ובנוסף, העצה של "מביא כבשתו לעזרה ושוחטה" היא של ר' מאיר שמעדיף לא לנדור כלל (כמו ויקרא רבה לעיל), לא של ר' יהודה. ומעניין שמדרש זה מובא דווקא בפרשת וישלח על הפסוק: "ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל", שם משתמעת ביקורת על יעקב שהתמהמה מלשלם את נדרו שנדר בצאתו לחרן.
  6. בספר דברים חוזר עניין הנדרים בדגש חזק יותר על החובה לקיימו, אבל בתווך, מוצעת גם האפשרות, לכאורה הרצויה ביותר, לחדול לחלוטין מנדר. ועל ציווי זה בפרשת כי תצא הארכנו לדון בדברינו מוצא שפתיך תשמור ועשית.
  7. ובנדרים כב' ע"א: "אמר שמואל: אף על פי שמקיימו - נקרא רשע". פסוק זה שבספר דברים והדרשות הרבות שנאמרו עליו הוא המקור הראשי לדעה שמוטב להימנע כליל מנדרים, גם אם מקיימים אותם. ולהלכה נקבע בשו"ע באופן חד וחלק: "אל תהי רגיל בנדרים. כל הנודר, אף ע"פ שמקיימו, נקרא רשע ונקרא חוטא" (יורה דעה סימן רג' סעיף א). חוזר לתחילת דברינו: אל תהי פרוץ בנדרים. ועדיין אין מקרא יוצא מידי פשוטו. פסוק כג' הוא חלק בלתי נפרד מפסוקים כב'-כד' בספר דברים שם. ראה דברי רמב"ן שם: "שהמקריבים עולה וזבחים יש להם שכר טוב ... ואומר ריח ניחוח לה' ...וכתוב: נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו" וכו' ". ראה דבריו בהרחבה שם.
  8. ר' עקיבא רואה בנדר סייג לפרישות. נדרים המגבילים את האדם מהנאות, יסייעו לחיי פרישות וצניעות. זו, אולי אחת האמירות החיוביות לגבי נדרים. אבל מנגד עומדים דברי הגמרא בנדרים כ ע"א, שמצטטת מקור תנאי: "תנא: לעולם אל תהי רגיל בנדרים, שסופך למעול בשבועות; ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך טבלים; אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ, שסופך להאכילך תרומה". הרי שהסייג הוא לא לנדור, אלא דווקא להימנע מנדרים.
  9. הצרי, המרפא והארוכה לבת עמי, הם היכולת להפר את הנדר ע"י חכם ואת זאת לא עשו, בשל משחקי כבוד, כפי שהארכנו, כאמור לדון בדברינו בת יפתח בפרשת בחוקותי.
  10. והסיום שם: "אמר רבי ברכיה: אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן, והקדוש ברוך הוא השיבה כהוגן, שנאמר: "ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו" (הושע ו ג). אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש, אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם, שנאמר אהיה כטל לישראל. ועוד שאלה שלא כהוגן, אמרה לפניו: רבונו של עולם, שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה, אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם, שנאמר הן על כפים חקותיך".