מיוחדים

מים ראשונים: כשחכמים מבקשים לומר על דבר-מה ש"שאי אפשר לאומרו", הם "נתלים באילן גדול" ומסתמכים על המקרא. כאומרים: דבר זה שאנו מבקשים לומר "קשה הדבר לאומרו, ואי אפשר לַפֶּה לפרשו",¹ אבל כיוון שהכתוב (המקרא) עצמו אמרו, אין לנו אלא לדרוש ולפרש. אך מי אמר שכך אכן כתוב בפסוק? – המדרש והפירוש! מי אמר שאי אפשר לקרוא את הפסוק באופן 'קל' ופשוט יותר? הנושא הזה נסקר ביסודיות במאמר של משה הלברטל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, תרביץ ס"ח חוברת א תשנ"ט, בו הוא סוקר את כל המקרים בספרות המדרש בו מופיע הביטוי "אי אפשר לאומרו" ודומיו ומביא מקורות נוספים שדנו בנושא. הלברטל מציע שתי דרכי פירוש עיקריות לביטוי זה: האחת, שאכן יש כאן תמיהה וקושי אמתיים; והשנייה, שיש כאן בעצם נתינת חסות לדרשן להביע את דעתו באופן חופשי ונועז כשהוא 'מגייס' את המקרא לסייעו. ואנחנו רק נלקט כמה מהמקורות ונעיר 'הערות קטנות'.²

מסכת ברכות דף לב עמוד א – חטא העגל

וכיון שאמר: "הרף ממני ואשמידם", אמר משה: דבר זה תלוי בי – מיד עמד ונתחזק בתפילה ובקש רחמים. משל למלך שכעס על בנו והיה מכהו מכה גדולה, והיה אוהבו יושב לפניו ומתירא לומר לו דבר. אמר המלך: אלמלא אוהבי זה שיושב לפני, הרגתיך!³ אמר:⁴ דבר זה תלוי בי – מיד עמד והצילו. "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול וגו' " – אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו! מלמד שתפסו משה להקב"ה כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו, ואמר לפניו: ריבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם.⁵

מסכת עירובין דף כב עמוד א – בשעת הכעס

"ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" (דברים ז י),⁶ אמר רבי יהושע בן לוי: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול כאדם שנושא משוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו.⁷

מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב – הקב"ה כשליח ציבור

"ויעבור ה' על פניו ויקרא" (שמות לד ו), אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם.⁸

מסכת סוטה דף יג עמוד ב – מקום קבורת משה

א"ר יהודה: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, היכן משה מת? בחלקו של ראובן, דכתיב: "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו" (דברים לד א),⁹ ונבו בחלקו של ראובן קיימא, דכתיב: "ובני ראובן בנו וגו' ואת נבו וגו' " (במדבר לב לז-לח). והיכן משה קבור? בחלקו של גד, דכתיב: "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וגו' " (דברים לג כא).¹⁰ ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי? ארבעה מילין, אותן ארבעה מילין מי הוליכו? מלמד, שהיה משה מוטל בכנפי שכינה, ומלאכי השרת אומרים: "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל",¹¹ והקב"ה אומר: "מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהלים צד טז).¹² ושמואל אמר: "מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר" (קהלת ח א). ורבי יוחנן אמר: "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה" (איוב כח יב).¹³

פרקי דרבי אליעזר פרק יז – קבורת משה בידי הקב"ה בעצמו

גְּמִילוּת חֲסָדִים לַאֲבֵלִים מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִים? מֵהקב"ה, שֶׁהוּא בְעַצְמוֹ גָּמַל חֶסֶד לְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ וּקְבָרוֹ בְּיָדוֹ. וְאִלְמָלֵא הַדָּבָר כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי" [דברים לד ו]. רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: לֹא לְמֹשֶׁה לְבַדּוֹ גָּמַל הקב"ה חֶסֶד, אֶלָּא אַף לְאַהֲרֹן.¹⁴

מסכת בבא בתרא דף י עמוד א – מצוות צדקה

א"ר יוחנן, מאי דכתיב: "מלוה ה' חונן דל" (משלי יט יז)? אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול, עבד לוה לאיש מלוה.¹⁵

מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א – השטן המסית

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם" (איוב ב ג)¹⁶ – אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כאדם שמסיתין אותו וניסת. במתניתא תנא: יורד ומתעה ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה.¹⁷

מסכת סנהדרין דף צה עמוד ב – האנשה, דימוי הקב"ה

אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, דכתיב: "בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה" (ישעיהו ז כ). אתא קודשא בריך הוא ואדמי ליה כגברא סבא. אמר ליה: כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב דאייתיתינהו לבנייהו וקטלתינהו, מאי אמרת להו? – אמר ליה: ההוא גברא בההוא פחדא נמי יתיב.¹⁸

מסכת חולין דף צא עמוד ב – הקב"ה ניצב על יעקב

תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה. בעו לְסִכּוּנֵיה,¹⁹ מיד: "והנה ה' נצב עליו". אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו – כאדם שמניף על בנו.²⁰

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יד – הקב"ה עצמו נפדה

… וכן אתה מוצא כל זמן שישראל משועבדין כביכול שכינה משועבדת עמהם, שנאמר: "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד י) … ונאמר: "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג ט) … ואומר: "ויהי ה' את יוסף" (בראשית לט כ – כא), ואומר: "מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו" (שמואל ב ז כג). ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה עם ישראל בים … זה צלמו של מיכה.  ר' עקיבא אומר: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו. כביכול אמרו ישראל לפני הקב"ה: עצמך פדית! וכן את מוצא בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם: גלו למצרים שכינה עמהם … גלו לבבל שכינה עמהם … גלו לעילם שכינה עמהם … גלו לאדום שכינה עמהם … וכשעתידין לחזור, כביכול שכינה חוזרת עמהן, שנאמר: "ושב י"י אלהיך את שבותך" (דברים ל ג). אינו אומר "והשיב", אלא "ושב". ואומר: "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד ח) וכו'.²¹

תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח – מצרה לחברותא

אמר הקב"ה: כל צער וצער שיש להן לישראל, כביכול אני עמהם, לו צר, אל תקרי לו אלא לי, ואומר ויאמר לי עבדי אתה וגו' (ישעיה מט ג), לכך נאמר "קומי רוני בלילה", מיכן אמרו כל תלמיד חכם שיושב בינו לבין עצמו וקורא ושונה, הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו, שנאמר: "נכח פני ה' " (איכה ב יט), ולהלן הוא אומר, "ויחנו אלה נכח אלה" (מלכים א כ כט) – פניהם של אלה כנגד פניהם של אלה, ופניהם של אלה כנגד פניהם של אלה, אחריו מה כתוב: "ויהי ביום השביעי ותחזק המלחמה" (שם), אילולי הדבר כתוב אי איפשר לאמרו, וכל האומרו נתחייב עליו מיתה.²²

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור א – הקב"ה נשפט

ר' ראובן בשם ר' חנינא אמר: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו: "כי באש ה' נשפט" (ישעיה סו טז) – "שופט" אין כתיב כאן, אלא "נשפט". והוא שדוד אמר: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני" (תהלים כג ד).²³

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב – כחיה ששׁוֹחָה על בנה, כאב שנוטל פנס לפני בנו

מצרי וישראל נתונין במיטה, לא היתה פסיחה אלא על ישראל, שנאמר: "ופסחתי עליכם" (שם יג). וכן הוא אומר: "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" (ישעיהו לא ה).²⁴ אלמלא דבר כתוב אי אפשר לאמרו – כחיה שֶׁשׁוֹחָה על בנה ומניקתו. וכן הוא אומר: "ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלוהיך וגו' (דברים א לא). ואומר: "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש וגו' " (תהלים צא ז), ואומר: "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך וגו' עד מעתה ועד עולם" (שם קכא ח).²⁵

בראשית רבה פרשה א סימן ה – בריאת העולם מתוהו ובוהו

ר' הונא בשם בר קפרא פתח: "תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק ובוז" (תהלים לא יט). "תאלמנה" – … ישתתקו כמשמעו, "הדוברות על צדיק" – חי העולמים. "בגאוה" – בתמיהה, בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית? "ובוז" – בתמיהה, מבזה על כבודי? … בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבים, ובמקום האשפה, ובמקום הסריות. כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות, אינו פוגם? כך כל מי שהוא בא לומר העולם הזה נברא מתוך תוהו ובוהו אינו פוגם? אתמהה! ר' הונא בשם בר קפרא אמר: אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – מנין? מן "והארץ היתה תהו ובהו".²⁶

דברים רבה (ליברמן) פרשת וזאת הברכה – הצדיק גוזר על הקב"ה

"איש האלהים" (דברים לג א), אמר ר' שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כדרך שאדם גוזר על אשתו ועושה, כך הקב"ה, גוזר עליו משה ועושה.²⁷ מהו "את בני ישראל"? זכותן של ישראל גרמה לו.²⁸

מדרש תנחומא (בובר) פרשת שופטים סימן ו – הדיין דן את הקב"ה

א"ל שמעון בן שטח: עמוד על רגלי (רגליך), ותן את הדין. כי לא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם. מיד עמד על רגליו ונתן את הדין.²⁹ מכאן שיהיו בעלי דינין נוהגין אימה בעצמן, כביכול להקב"ה דנין. שכך אמר יהושפט לדיינין: "דעו מה אתם עושים, כי לא לאדם תשפטו כי לה' " (דברי הימים ב יט ו). אמר ר' חמא בר חנינא: בוא וראה, אילמלא מקרא כתיב אי אפשר לאומרו, שבשר ודם דן לבוראו. אמר הקב"ה לדיינין: היו נוהגין אימה בעצמכם כאילו דנין אותי. כיצד? אדם עושה מצוה לפני, גזרתי עליו ליתן לו מאה שדות. אם אתה מעביר עליו את הדין באחת מה שגזרתי עליו, אני נותן לו אחרים משלי ומעלה אני עליך כאילו ממני נטלת.³⁰

איכה רבה פתיחתא כד – הקב"ה מתאבל על החורבן

מיד אף הם קרעו בגדיהם והניחו ידיהם על ראשיהם והיו צועקים ובוכין עד שערי בית המקדש.³¹ כיון שראה אותם הקב"ה מיד: "וַיִּקְרָא ה' אלהים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק" (ישעיהו כב יב).³² ואלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו. והיו בוכין והולכין משער זה לשער זה, כאדם שמתו מוטל לפניו,³³ והיה הקב"ה סופד ואומר: אוי לו למלך שבקטנותו הצליח ובזקנותו לא הצליח.³⁴

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כז – שהקב"ה יוריד את אמרתו

אמרו לו:³⁵ עשה למען שמך שנקרא עליהם, אמר להם: "ואת שם קדשי חיללו". אמרו לו: אין אתה רוצה להתפייס, איקונים של אביהם מהו עושה אצלך? "השליך משמים ארץ תפארת ישראל" (איכה ב א),³⁶ האמירה הזו שהלבישו אותך,³⁷ מה היא עושה עליך? אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו: "עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו וגו' " (איכה ב יז).³⁸

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כח – על נהרות בבל

… אמר להם:³⁹ תנחומיכם הללו שאתם מנחמים אותי, ניאוצים הם לפני. רדו מלפני ושימו את משאוי מעל בני.⁴⁰ מיד ירדו, לא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב"ה נשא עמהם, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו: "לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה" (ישעיהו מג יד). וכל ישראל באים הגולה יצאו לקראתם: בני בארי ובני מדינות אחרות והיו רואים אותם מוטלים בשלשלאות של ברזל, היו מתמהין ובוכים עליהם ואומרים: "עם ה' אלה ומארצו יצאו" (יחזקאל לו כ) דבוודאי דאילו הם.⁴¹

מחלקי המים

מים אחרונים 1: סוף דבר, למרות אריכות הדף מן הסתם לא מנינו את כל "אילמלי מקרא כתוב", אך נראה שדי בדוגמאות שהבאנו להראות שבד"כ אין בעיה עם הכתוב במקרא וניתן להסביר אותו בדרך הפשט או המליצה. המדרש הוא שמבקש לומר דברים נועזים ומוצא לו אילן גדול להיתלות עליו – המקרא. ואפשר שצריך לשנות את כותרת הדף מ"אילמלי מקרא כתוב אי אפשר לאומרו", ל"אילמלי מדרש כתוב (מדרש הדורש את הכתוב) אי אפשר לאומרו".

מים אחרונים 2: בשמות הדרשנים הנדרשים לביטוי: "אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו" בולט ר' אבהו, אמורא ארץ-ישראלי מהדור השני-שלישי שהיה מרה דאתרא של קיסריה. בצירוף שמות הדרשנים האחרים: ר' יוחנן, ריש לקיש, ר' יהושע בן לוי, ר' חמא בר חנינא, ר' אליעזר (בן פדת) ועוד, נראה שמטבע לשון וסוג דרשה אלה הן ארץ-ישראליות מובהקות, רובן הגדול מבית המדרש הגלילי של המאה שנייה-שלישית שעל ציר טבריה – ציפורי – קיסריה.