אם כבנים אם כעבדים

היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים. אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחוננו ותוציא כאור משפטנו, איום קדוש: (מתוך תפילת מוסף לראש השנה, פיוט שלאחר תקיעות למלכויות, זכרונות ושופרות).1

בבא בתרא דף י עמוד א

תניא: היה רבי מאיר אומר, יש לו לבעל הדין2 להשיבך ולומר לך: אם אלוהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסן? אמור לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהינום.3

וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלוהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם? אמר לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהינום. אמר לו: אדרבה, זו שמחייבתן לגיהינום! אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים, וציווה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא כועס עליו? ואתם קרויים עבדים, שנאמר: "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כה נה)!4

אמר לו רבי עקיבא: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים, וציווה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון משגר לו? ואנן (אנו) קרויים בנים, דכתיב: "בנים אתם לה' אלוהיכם" (דברים יד א).5

אמר לו: אתם קרויים בנים וקרויים עבדים. בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים בנים, ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרויים עבדים, ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום!6 אמר לו, הרי הוא אומר: "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית" (ישעיהו נח ז) – אימתי "עניים מרודים תביא בית"? האידנא (היום, בימינו), וקאמר (והוא אומר): "הלא פרוס לרעב לחמך".7

דרש רבי יהודה ברבי שלום: כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, זכה – הלא פרוס לרעב לחמך, לא זכה – ועניים מרודים תביא בית.8

ספרי במדבר פיסקא קטו

למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה? משל למה הדבר דומה? למלך שנשבה בן אוהבו וכשפדאו לא פדאו לשום בן חורין, אלא לשום עבד. שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו, יאמר לו: עבדי אתה. כיון שנכנס למדינה אמר לו: נעול לי סנדליי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ. התחיל הבן ההוא מנתק.9 הוציא עליו שטר ואמר לו: עבדי אתה.10

כך, כשפדה הקב"ה את זרע אברהם אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים. כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם, יאמר להם: עבדיי אתם. כיון שיצאו למדבר, התחיל לגזור עליהם מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות כגון שבת ועריות ציצית ותפילין. התחילו ישראל להיות מנתקים. אמר להם: עבדיי אתם, על מנת כן פדיתי אתכם, על מנת שאהיה גוזר ואתם מקיימים.11

מסכת קידושין דף לו עמוד א

"בנים אתם לה' אלהיכם" – בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים – אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים – אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה.

רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרויים בנים, שנאמר: "בנים סכלים המה" (ירמיה ד כב), ואומר: "בנים לא אמון בם" (דברים לב כ), ואומר: "זרע מרעים בנים משחיתים" (ישעיהו א ד), ואומר: "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" (הושע ב א).12

מלאכי פרק א פסוק ו

בן יכבד אב ועבד אדניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי אמר ה' צבאות …13

ספר אבודרהם סדר תפלת ראש השנה

"אם כבנים אם כעבדים" כלומר, לא ידענו אם תדוננו על ענין שאנו בניך שנאמר: "בנים אתם לה' אלהיכם", או אם תדוננו על ענין שאנו עבדיך שנאמר: "כי לי בני ישראל עבדים" ואין דרך לרחם על העבד כבן.

"אם כבנים" – פירוש אם זכינו שתדוננו כבנים רחמנו כרחם אב על בנים. ואם לא זכינו שתדוננו כבנים אלא כעבדים, הנה יש הרבה אדונים מרחמים על עבדיהם ועיני העבדים תלויות אל אדוניהם על שם שכתוב: "הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם" (תהילים קכג, ב) – כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו.14

שבת שלום15

שנה טובה

תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים

מחלקי המים

מים אחרונים: גם מטבע הלשון "אבינו מלכנו" מקפל בתוכו את עמידתנו הכפולה ביום הדין "אם כבנים (אבינו) – אם כעבדים (מלכנו)". ומי ייסד תפילה זו? רבי עקיבא. ראה מסכת תענית דף כה עמוד ב.

עדכון אחרון: 24/09/2017

הערות שוליים

  1. מקור הראשון בו נזכר פיוט זה, שמחברו אינו ידוע, הוא בסידור רב עמרם גאון. וכבר הרחבנו לדרוש ב"יום הרת עולם" ומשמעותו בדברינו יום הרת עולם - בין ניסן לתשרי על ראש השנה כיום בריאת העולם. הפעם נבקש לדרוש בקטע: "אם כבנים, אם כעבדים" ואולי גם נציע לו מקור. בין כך ובין כך, ריבונו של עולם, עליך לדון אותנו לכף זכות.
  2.  "בעל דין - רשע או גוי" (רש"י). ובמקומות אחרים "בעל הדין" הוא היצר או השטן המקטרג. ראה גמרא מנחות קי ע"א בנושא הקרבנות: "תניא, אמר רבי שמעון בן עזאי: בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות, שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא ה', שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק". ראה גם חולין סג ע"ב.
  3.  "שאנו זוכים במצוות על ידם, שאנו נעשים שליחיו (של אלהים) לפרנס אותם" (שטיינזלץ שם).
  4.  "ואם גזר הקב"ה על אדם שיהיה במחסור נמצא שהנותן לו צדקה עובר על רצון הבורא" (שטייזלץ שם).
  5. ראה מסכת תענית פרק ג משנה ח בסוף הסיפור על חוני המעגל: "שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו". אבל נראה שטענתו של רבי עקיבא היא מעבר לכך, לא סתם בן שמתחטא ומתרפק\מתפנק על אביו, אלא טענה בסיסית יותר הנוגעת לעצם תפקידו של האדם בעולם. ביחסים שבין בן לאב, שלא כמו בין עבד לאדונו, יש מקום ל"הפרת פקודה"! יש מקום לשיקול דעת עצמאי של הבן, מה גם שברור שהאב מנסה את הבן האם יבין שתפקידו הוא "לסרב פקודה", לתת צדקה למי שהקב"ה היכהו ולתקן את החברה שסביבו. אבל זכות זו שמורה רק לבן, לא לעבד. האמנם?
  6. מה מוכיח ש"עכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום"? סביר שזה המצב הכלכלי, לאומי וחברתי הירוד שבו היה נתון עם ישראל באותה תקופה. וזו כידוע טענה שהרבו להשמיע אותה גויים ומינים (נוצרים) כהוכחה לכך שעם ישראל שוב איננו הבן הנבחר.
  7. מה בדיוק עונה רבי עקיבא לטורנוסרופוס? ראה שטיינזלץ שם שמציע שר' עקיבא מקנטר את טורנוסרופוס ואומר לו שאנו עניים ומושפלים בגללכם הרומאים שגובים מאתנו מסים רבים כל כך. מה תשובה היא זו? שים לב לביטוי "עניים מרודים" שבפסוק, שעמהם מצווה האדם לפרוס ולחלוק את פיתו. ("עני דרכו בפרוסה" – הא לחמא עניא). מי שרואה שסביבו יש עניים יותר ממנו – עניים מרודים – והוא יש לו לפחות פרוסה לפרוס, שוב אולי איננו כל כך עני. ובעקבות כך, ההחלטה אם אתה עבד (עני מרוד) או בן (עשיר\עני בדרגות שונות) איננה אובייקטיבית ולא נמדדת בעיניים חיצוניות, אלא סובייקטיבית ותלויה בהרגשתו הפנימית של האדם ובאופן בו הוא מסתכל על סביבתו. גם זה ניסיון. עכ"פ, לא אתה טורנוסרופוס תחליט אם אני רבי עקיבא בן או עבד. אני אמשיך לתת צדקה גם במצב הקשה בו אני נתון. אני אתן וזה עצמו יוכיח על היותי בן למקום. וכבר הרחבנו לדון במדרש זה בדברינו על מצוות צדקה בפרשת בהר ובדברינו גלגל חוזר הוא בעולם בפרשת ראה, ושם הראינו שיש כאן גם וויכוח פילוסופי בין התפיסה ההליניסטית-רומית שאין לאדם להתערב בהחלטת האל מי נעשה עני ומי נעשה עשיר ובין גישת היהדות של מצוות צדקה שהאדם צריך לתקן את העולם הנברא.
  8.  בראש השנה נקבעים מזונותיו של אדם (ראה גם ביצה טז ע"א: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה. שאם פחת - פוחתין לו, ואם הוסיף - מוסיפין לו"). אבל את הפסוק "הלא פרוס לרעב לחמך" אנו קוראים בהפטרה של יום הכיפורים. ובין ראש השנה ויום הכיפורים, עשרת ימי תשובה בהם הצדקה קורעת את דינו של האדם (בראשית רבה מד יב: "שלשה דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הם תפלה וצדקה ותשובה"). כל זאת אם הוא מחשיב עצמו לבן ולא לעבד "ומסרב פקודה" ונותן צדקה בכל מצב שהוא. וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו קצבת ראש השנה.
  9.  מתמרד, פורק עול. ראה תהלים ב ג: "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו".
  10. כבר זכינו להרחיב בנושא זה בדברינו כי עבדי הם בפרשת בהר. ראה גם דברינו עבד שמכרו רבו בתשעה באב, שם, בעקבות החורבן והגלות, באים זקני בני ישראל ליחזקאל הנביא בטענה שהברית הופרה, שטר העבדות נקרע, ואין עוד מחויבות של עם ישראל לברית. ותשובת הנביא: "והעולהעל רוחכם היו לא תהיה". ראה שם.
  11.  תביעה בלתי מתפשרת זו של השתתת היחסים בין הקב"ה לעם ישראל על יחסי אדון-עבד, היא תגובת הנגד לעבודה זרה בה האדם נוהג עם אלוהיו באופן פמילירי וחברי. ראה שמות רבה מו ד: "כך אמר הקב"ה לישראל: עתה אתם קוראים אותי אבי? אתמול הייתם עובדים עבודת כוכבים וקוראים אותה אבי, שנאמר: (ירמיה ב) אומרים לעץ אבי אתה". מעמד הר סיני פותח במילים "אנכי ה' אלהיך"! זו התביעה החמורה שכל כולה להוציא מעבודה זרה. וכבר הזכרנו גם את הביטוי "חברותא כלפי שמיא מי איכא" (ברכות לד ע"א) כמציין עודף פמיליאריות עם הקב"ה. ואם יורשה לנו להעיר, הסטיקרים שפשטו ברחובותינו ובפגושי מכוניותינו: "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך" אולי אינם במקום.
  12.  אחרי קבלת יחסי אדון-עבד בספר ויקרא (ושמות) יכול לבוא ספר דברים ולהציע את האפשרות הגבוהה יותר של בנים. ואחרי התורה, באים הנביאים ואומרים שבכל מצב ובכל מקרה, יחסי בן-אב שוב אינם פוסקים. לפיכך, הביטוי "אם כבנים" איננו התניה או סימן שאלה, אלא ביטחון בחסדי שמים שלא ייתמו. שים לב שהדרשן הוא ר' מאיר איתו פתחנו במדרש הראשון ממסכת בבא בתרא בנושא מצוות הצדקה. ר' עקיבא רבו קובע שם את המוטו שאנו בנים ור' מאיר תלמידו ממשיך זאת כאן.
  13.  ראה פירוש מצודת דוד על פסוק זה: "אם אתם מחזיקים אותי לאב איה כבודי הראוי לי בעבור אהבתי לכם. ואם אתם מחזיקים אותי לאדון איה המורא הראוי לירוא מפני". ופירוש אבן עזרא שם: "בשכל הלב ידוע כי הבן חייב לכבד האב והעבד מוכרח מאדניו". נראה שפסוק זה הוא מקור הפיוט שלנו. הפייטן יוצר כאן מעין משקל נגד לדברי הנביא. הקב"ה אומר: ממה נפשך, אתם חייבים בכבודי ועם ישראל עונה: ממה נפשך אתה חייב לסלוח לנו.
  14.  כאשר לא באים מכיוון קנטרני כמו של טורנוסרופוס הרשע, אפשר להסכים שאכן התורה מכנה אותנו פעם עבדים (ספר ויקרא) ופעם בנים (ספר דברים והנביאים) ואפילו להסכים לכך שהיותנו עבדים הוא הבסיס (כדברי הספרי לעיל). אבל כל זה איננו "נפקא מיניה למעשה". בשני המקרים אנו עומדים לפני הקב"ה ומבקשים, בסופו של דבר, את אותו הדבר ובטוחים שניענה. אפשר להרגיש גם בנים וגם עבדים ואין כאן שום סתירה.
  15.  תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם. וגדולה קדושת השבת שבעטיה בטלו חכמים את מצוות תקיעת שופר.