מיוחדים

מים ראשונים: אחת התופעות המיוחדות בעולם המדרש הוא מה שהדרשנים מכנים 'מדרשי פליאה', היינו מדרשים שמפליגים בתיאור סיטואציה קיצונית, יוצרים פרשנות תמוהה למקרא, או מציגים רעיון קיצוני, שקשה ביותר להלום. אנו מעדיפים להשתמש במונח 'המדרש המעצים', וכוונתנו למדרשים שמעצימים הרבה מעבר מה שכתוב במקרא, לכאורה ללא צורך, סיבה או אפילו מטרה. בדף זה רכזנו מגוון מדרשים מעצימים, מסוגים וסוגות שונים. לחלק ממדרשים אלה נציג הצעה אפשרית לסיבת ההעצמה וחלק נשאיר לשואבי המים להציע רעיונם ופתרונם. ואולי גם להצביע על 'מדרשים מעצימים' שלא סקרנו בגיליון זה.¹

גמרא שבת צו ב – התורה מכסה והדרשן מגלה

תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (במדבר טו לב), ולהלן הוא אומר: "אבינו מת במדבר" (במדבר כז ג),² מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך, התורה כיסתו ואתה מגלה אותו! ואם לאו – אתה מוציא לעז על אותו צדיק! … כיוצא בדבר אתה אומר: "ויחר אף ה' בם וילך" (במדבר יב ט)³ – מלמד שאף אהרן נצטרע, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך – התורה כִּסַּתּוּ ואתה מגלה אותו! ואם לאו – אתה מוציא לעז על אותו צדיק!⁴

בראשית רבה י ב – העולם נברא יש מיש

רבי חמא פתח: "הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי" (משלי כה ד) – אמר רבי אליעזר בן יעקב: משל לְאַמְבָּטֵי שהיתה מלאה מים. והיו בה שני דְיוֹסְקוֹסִים נאים.⁵ כל זמן שהיתה מלאה מים, לא היתה מלאכת דיוסקוסים נראית. כיון שֶׁפְּתָקָהּ וניער המים שבתוכה, נראית מלאכת דיוסקוסים. כך, כל זמן שהיה העולם תוהו ובוהו, לא נראית מלאכת שמים וארץ. כיון שנעקר תוהו ובהו מן העולם, נראית מלאכת שמים וארץ: "וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי", נעשו כֵּלִים. זהו שכתוב: "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם".⁶

בראשית רבה כז א, פרשת בראשית – דימוי הצורה ליוצרה!

"וירא ה' כי רבה רעת האדם" (בראשית ו ה). כתוב: "כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכישרון" (קהלת ב כא) – אמר ר' יודן: גדול כוחם של נביאים שמדמים את הצורה ליוצרָהּ, שנאמר: "וָאֶשְׁמַע קוֹל אָדָם בֵּין אוּלָי" (דניאל ח טז).⁷ אמר ר' יודן בר' סימון: יש לנו מקרא המחוור יותר מזה, שנאמר: "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה" (יחזקאל א כו).⁸ "שעמלו בחכמה" – שנאמר: "ה' בחכמה יסד ארץ" (משלי ג יט); "ובדעת" – שנאמר: "בדעתו תהומות נבקעו" (משלי שם כ); "ובכשרון" – ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר' סימון: לא בעמל ולא ביגיע ברא הקב"ה את עולמו, אלא: "בדבר ה' שמים נעשו" (תהלים לג ו) – וכבר שמים נעשו.⁹

בראשית רבה כד א, פרשת בראשית – דימוי הצורה ליוצרה?

"זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה א) – רבי יהושע רבה פתח: "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ" (ישעיה כט טו) – לארכיטקטוס¹⁰ שבנה את המדינה חדרים וביבים ומערות. לאחר ימים נעשה גבאי, והיו בני המדינה מטמינים מפניו בתוך החדרים ובתוך המערות. אמר להם: אני הוא שבניתי את המערות, ומפני מה אתם מטמינים עצמכם בהם? כך: "הוי המעמיקים" – "מה' לסתיר עצה"? "הַפְכְּכֶם אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב" (שם) – מדמים צורה ליוצרה נטיעה לנוטעָהּ, "כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין".¹¹

ויקרא רבה פרשה כט ב – יעקב שלא עלה בסולם

"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה … והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" – ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמעון בן מנסיא משום ר' מאיר: הראהו שָׂרָהּ של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יוון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר לפניו: ריבון העולמים, כשם שיש לאלו ירידה כך יש לי ירידה? אמר לו הקב"ה: "אל תחת" – עלה, שאתה עולה ואין אתה יורד. ואעפ"כ נתיירא ולא עלה. … ר' מאיר היה דורש: "בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו" (תהלים עח לב) – מדבר ביעקב שלא האמין ולא עלה. אמר לו הקב"ה: יעקב, אילו האמנתה ועליתה, שוב לא היית יורד. עכשיו שלא האמנתה ולא עלית, הרי בניך נאחזים באומות ומסתבכים במלכויות. ממלכות למלכות, מבבל למדי וממדי ליוון ומיוון לאדום.¹²

בראשית רבה ע יט, פרשת ויצא – מי כאן רמאי?

… כל אותו הלילה היה קורא לה: רחל, והיא עונה לו. "בבוקר והנה היא לאה" (בראשית כט כה). אמר לה (יעקב ללאה): מה? רמאית בת רמאי! אמרה לו: ויש סופר שאין לו תלמידים? לא כך היה אביך קורא לך: עשו, ואתה ענית לו? אף אתה קראת לי ואני עניתי לך.¹³

שמות רבה ל יט, פרשת משפטים – יעקב ויצחק מחפים בדין

א"ר אלעזר: כל התורה תלויה במשפט. לכך נתן הקב"ה דינין אחר עשרת הדברות. לפי שהבריות מעבירים על הדין, הוא נפרע מהם ומלמד את באי עולם. שלא הפך את סדום עד שעברה את הדין, שנאמר: "הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה" (יחזקאל טז מט). ואף ירושלים לא גלתה עד שעברה את הדין, שנאמר: "יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם" (ישעיה א).¹⁴ ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה? והלא לא לבדו הוא גיבור מכל אחיו, והלא שמעון ולוי גיבורים היו, והאחרים? אלא שדן דין אמת לתמר, לכן נעשה דיין לעולם.¹⁵ משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה, כך יהודה בא דין תמר לפניו שתישרף והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד? היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מחפים אותו. הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר ואמר: "צדקה ממני" ועשאו הקב"ה נשיא.¹⁶

בראשית רבה עט ח, פרשת וישלח – יעקב עושה מעצמו אלוהות ונענש

"ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלוהי ישראל" (בראשית לב כ) – אמר ריש לקיש: אמר לו: אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים. ר' הונא בשם ריש לקיש אמר: אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך?! מחר בתך יוצאה ומתענה, זהו שכתוב: "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב" (בראשית לד א).¹⁷

בראשית רבה עז א, פרשת וישלח – מי כאל? ישורון!

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב כה). "אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך" (דברים לג) – ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר' סימון אמר: "אין כאל", ומי כאל? "ישורון" – הנאים והמשובחין שבכם. אתה מוצא, כל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעתיד לבוא, הקדים ועשה ע"י הצדיקים בעולם הזה: הקב"ה מחיה המתים ואליהו מחיה את המתים. הקב"ה עוצר גשמים ואליהו עוצר גשמים. הקב"ה מברך את המועט ואליהו מברך את המועט. הקב"ה מחיה את המתים ואלישע מחיה את המתים. הקב"ה פוקד עקרות ואלישע פוקד עקרות. הקב"ה מברך את המועט ואלישע מברך את המועט. הקב"ה ממתיק את המר ואלישע ממתיק את המר. הקב"ה ממתיק את המר במר ואלישע המתיק את המר במר.¹⁸ ר' ברכיה בשם ר' סימון אמר: אין כאל, ומי כאל? ישורון – ישראל סבא. מה הקב"ה כתוב בו: "ונשגב ה' לבדו" (ישעיה ב יז), אף יעקב: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ".¹⁹

בראשית רבה פ ז פרשת וישלח – מה למדנו משכם בן חמור הרשע

'וידבר חמור אתם לאמר" (בראשית לד ח) – אמר ריש לקיש: בג' לשונות של חִבָּה חִבֵּב הקב"ה את ישראל: בדביקה, בחשיקה, ובחֲפִיצָה. בדביקה: "ואתם הדבקים בה' " (דברים ד ד). בחשיקה: "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם" (דברים ז ז), ובחפיצה: "ואשרו אתכם כל הגוים … כי תהיו אתם ארץ חפץ" (מלאכי ג יב). ואנו למדים אותה מפרשה של רשע הזה: בדביקה – "ותדבק נפשו", בחשיקה – "שכם בני חשקה נפשו בבתכם", בחפיצה – "כי חפץ בבת יעקב".²⁰

מכילתא דרבי ישמעאל בא פרשה ה – "ולא שמעו אל משה"

אמר להם: משכו ידיכם מע"ז והידבקו במצוות. ר' יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? נולד לך בן זכר, רבך מוציאך לחירות, ואינו שמח? אם כן למה נאמר: "ולא שמעו אל משה"? אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, שנאמר: "ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו" (יחזקאל כ ז). ואומר: "וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם: וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יחזקאל כ ח-ט). זהו שכתוב: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" – ציום לפרוש מעבודה זרה.²¹

שמות רבה פרשה כד סימן א – וימרו על ים סוף

"ויסע משה את ישראל מים סוף" (שמות טו כב). זהו שכתוב: "הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם" (דברים לב ו) – ר' ששא בנו של רבי אבא, היה כותב ה"א למטן ולמ"ד למעלן,²² כלומר: הא, לה' תגמלו זאת? אחר כל הנסים שעשה לכם? … שכחתם כל הנסים האלו שעשה עמכם הקב"ה, והיה צלמו של מיכה עובר עמכם בים והנחתם דברי תורה והתעסקתם בדברים אחרים! – "הלה' תגמלו זאת". אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי: לא דיים שעבר עמהם צלמו של מיכה, אלא שהיו מקישים כלפי מעלה דברים, שנאמר: "אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו" (שמואל ב ז כג). וכן הוא אומר: "וימרו על ים בים סוף" (תהלים קו ז), מהו שתי פעמים? אלא על הים המרו שלא היו רוצים לירד, אילולי שבט יהודה שקפץ תחילה וקדש שמו של הקב"ה, שנאמר: "בצאת ישראל ממצרים … היתה יהודה לקודשו" (תהלים קיד א-ב). ובים סוף מנין שהמרו? אלא כיון שירדו לתוך הים, היה מלא טיט, שהיה עד עכשיו לח מן המים, והיה בו כמין טיט, שנאמר: "דרכת בים סוסיך חומר מים רבים" (חבקוק ג טו). והיה אומר ראובן לשמעון: במצרים בטיט ובים טיט, במצרים בחומר ובלבנים ובים חומר מים רבים, הוי: "וימרו על ים בים סוף".²³

שמות רבה מב ח – בני ישראל מפתים ומכזבים לקב"ה במעמד הר סיני

"סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים" (שמות לב ח) …. אמר ר' שמעון בן יוחאי: י"א יום היו עם הקב"ה וכ"ט יום היו מתחשבים האיך לעשות את העגל … ר' שמעון בן חלפתא אומר: שני ימים … ר' יהודה בר' אלעאי אומר: יום אחד … ר' מאיר אומר: אף לא יום אחד היה, אלא היו עומדים בסיני ואמרו בפיהם: נעשה ונשמע, ולבם היה מכוון לעבודת כוכבים, שנאמר: "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו".²⁴

שמות רבה מב ה, פרשת כי תשא – חטא העגל בעקבות דמות השור במרכבה

"לך רד כי שיחת עמך" (שמות לב ז) … אמר לו: לא אמרתי לך עד שאתה בסנה מה שעתידין לעשות? שנאמר: "ויאמר ה' ראה ראיתי" (שמות ג ז). אמר הקב"ה למשה: אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות. אתה רואה אותם באים לסיני ומקבלים תורתי, ואני רואה אותם שאחר שאבוא לסיני ליתן להם את התורה ואני חוזר בְּטֶטְרָאמוּלִין שלי, שהן מתבוננים בי ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו, שנאמר: "ופני שור מהשמאל לארבעתן" (יחזקאל א י). והם מכעיסים אותי בו, שנאמר: "וימירו את כבודם בתבנית שור" (תהלים קו ).²⁵

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דעמלק פרשה א – השבועה שנשבע משה ליתרו

"ואת שני בניה וגו' בארץ נכריה", ר' יהושע אומר: ארץ נכריה היתה לו ודאי. ר' אלעזר המודעי אומר: בארץ נכריה [נכר יה].²⁶ אמר משה, הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם.²⁷ שבשעה שאמר משה ליתרו: תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו: קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו: מהו? אמר לו בן שיהיה לך תחילה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו. אמר לו: הישבע לי, וישבע לו, שנאמר: "ויואל משה לשבת את האיש" (שמות ב כא) – אין אָלָה אלא לשון שבועה, שנאמר: "ויואל שאול את העם לאמר" (שמואל א יד כד), וכתיב: "ויאמר נעמן הואל וקח ככרים" (מלכים ב ה כג).²⁸

במדבר רבה טז ג, פרשת שלח לך – "הוה אמינא" שהקב"ה יחזור בו מהבטחתו

"שלח לך אנשים" (במדבר יג ב). ר' אחא הגדול פתח: "יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם" (ישעיה מ ח). למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר לו: בוא לך עמי ואני נותן לך מתנה. הלך עמו – ומת.²⁹ אמר המלך לבנו של אוהבו: אעפ"י שמת אביך, איני חוזר בי במתנה שאמרתי לו – בוא וטול אתה. כך הדבר, המלך – מלך מלכי המלכים, הקב"ה; והאוהב – זה אברהם, שנאמר: "זרע אברהם אוהבי" (ישעיהו מא ח).³⁰ אמר לו הקב"ה: בוא לך עמי: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב א). התנה עמו שיתן לו מתנה, שנאמר: "קום התהלך בארץ … כי לך אתננה" (שם יג יז), וכן הוא אומר: "כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך" (שם טו). אמר לו הקב"ה למשה: אעפ"י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו, איני חוזר בי, אלא: "שלח לך אנשים". הוי: "ודבר אלהינו יקום לעולם".³¹

דברים רבה ב כ, פרשת ואתחנן – מנשה "מאיים" על הקב"ה ונענה

אמר רבי אחא הא בייא רבא לעלמא:³² התושב מפנה לבעל הבית. ולמה עשה צלם של ד' פנים?³³ כנגד ד' חיות שהן סובלות כסאו של הקב"ה³⁴ … ומה עשה לו הקב"ה? מסרו ביד שונאיו … ועשו לו מולין של נחושת³⁵ והכניסו אותו לתוכו והיו מדליקין תחתיו והוא היה נשרף מבפנים. אותה שעה קרא מנשה לכל אלוהות שבעולם שהיה מזבח להם ולא ענו אותו אחד מהם … כיון שראה מנשה צרתו צרה שלא ענה אותו אחד מהם, התחיל קורא להקב"ה, אמר לפניו: רבש"ע הרי קראתי לכל אלוהות שבעולם וידעתי שאין בהן ממש. רבש"ע! אתה הוא אלוה על כל אלהים, ואם אי אתה עונה אותי אני אומר שמא חס וחלילה כל הפנים שוות. אמר לו הקב"ה: הא רשע, בדין הוא שלא אענה אותך שהכעסת אותי. אלא שלא לנעול דלת לפני השבים שלא יהו אומרים הרי מנשה ביקש לעשות תשובה ולא נתקבל, לפיכך הריני עונה אותך.³⁶

מסכת מגילה דף יד עמוד ב – רחב נישאה ליהושע ויצאו ממנה נביאים כהנים

אמר רב נחמן: חולדה מבני בניו של יהושע היתה … איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן: שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן: נריה, ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, ושלוּם. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה … תסתיים שמעתא; דאיגיירא ונסבה יהושע.³⁷

מדרש זוטא – שיר השירים (בובר) פרשה ג סימן ד – גולגלתו של אֲרַוְנָה תחת המזבח

"אחזתיו ולא ארפנו" – זה דוד שתפס את הגורן מיד ארונה היבוסי ואמר זהו בית הבחירה. "עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי" – בשעה שעלו בני ישראל להוסיף על המזבח וימצאו גולגולתו של ארונה נתונה תחת המזבח ולא פסל הקב"ה את הקרבנות של ישראל.³⁸

במדבר רבה כג יג, פרשת מסעי – מה הדבר הנורא שעשה יואב לדוד³⁹

ולמה נהרג? שכן צוהו דוד אביו: "וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה" (מלכים א ב ה). אתה מוצא בשעה שכתב דוד ליואב: "הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונקה ומת" (שמואל ב יב טו), עשה כך ונהרג. נתקבצו כל ראשי החיילים על יואב להרגו, שהיה (אוריה) ראש הגיבורים, שכך כתיב בו: "אוריה החתי – כל שלשים ושבעה" (שמואל ב כג לט). הראה להם את הכתב.⁴⁰ לפיכך כתיב: "את אשר עשה לי יואב בן צרויה".⁴¹

ויקרא רבה יב ה, פרשת שמיני – שלמה מתהולל ערב חנוכת המקדש ולא מתעורר בבוקר⁴²

א"ר יודן: כל אותן שבע שנים שבנה שלמה בית המקדש, לא שתה בהן יין. כיון שבנאו ונשא את בת פרעה, אותו הלילה שתה יין. והיו שם שתי בליזמיאות:⁴³ אחת שמחה לבנין בית המקדש ואחת שמחה לבת פרעה.⁴⁴ אמר הקב"ה: של מי אקבל, של אלו או של אלו? באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים, זהו שכתוב:  "כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וגו' להסירה מעל פני" (ירמיה לב לא). א"ר הילל בר הילני: כזה שהוא עובר במקום המטונף ועוקם חוטמו. אמר רבי חוניא: שמונים מיני ריקודים רקדה בת פרעה באותה הלילה.⁴⁵ והיה שלמה ישן עד ד' שעות ביום ומפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו. זהו ששנינו: "על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות".⁴⁶ הא כיצד? עשתה לו כמין מפרס וקבעה בו כוכבים ומזלות ופרסה אותו למעלה הימנו. ומשהיה מבקש לעמוד היה רואה אותם והיה סבור שעדיין הוא הלילה וישן לו עד ארבע שעות.⁴⁷ נכנסה אמו והוכיחתו  … נטלה קרדיקין⁴⁸ שלה והיתה מְסַטַּרְתּוֹ לכאן ולכאן ואמרה לו: "מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי" (משלי לא ב) … אמרה לו: בני, כבר גדלת, הרבה נשים נשא אביך, וכשבא נתן הנביא ואמר לו: "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה … כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו" (דברי הימים א כב ט), היתה כל אחת אומרת: אם מעמדת אני שלמה, אני מקריבה כל קרבנות שבתורה. ועכשיו אני עומדת וקרבנותי בידי ואתה ישן!⁴⁹

איכה רבה פתיחתא ט – הזילות שבחורבן – עבודה זרה בבית המקדש

רבי יצחק פתח: "בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית ה' " (ירמיה נא נא). את מוצא, בשעה שנכנסו שונאים לירושלים נכנסו עמהם עמונים ומואבים, שנאמר: "ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבואו בקהל לך" (איכה א י). נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים. נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים: לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדת עבודת כוכבים? ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים! הא כל אפיין שוין.⁵⁰ זהו שכתוב: "יַעַן אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה" (יחזקאל כה ח).⁵¹

מסכת סוטה דף מז עמוד א – כוחם של כישוף ועבודה זרה

"וארבעה אנשים היו מצורעים" (מלכים ב ז ג)⁵² – אמר רבי יוחנן: זה גיחזי ושלושת בניו. "וילך אלישע דמשק" (שם ח) – למה הלך? אמר ר' יוחנן: שהלך להחזירו לגיחזי בתשובה, ולא חזר. אמר לו: חזור בך, אמר לו, כך מקובלני ממך: כל מי שחטא והחטיא את הרבים – אין מספיקין בידו לעשות תשובה. מאי עבד? איכא דאמרי: אבן שואבת תלה לו לחטאת ירבעם והעמידו בין שמים לארץ. ואיכא דאמרי: שֵׁם חקק לה אפומה, והיתה אומרת אנכי ולא יהיה לך.⁵³

מחלקי המים

מים אחרונים: הארכנו מאד ומן הסתם לא סקרנו את כל המדרשים המעצימים.⁵⁴ וגם תשובה כוללת לא מצאנו. נראה שהפתרון הוא 'מקומי' ויש לפענח כל מדרש לעצמו. מדרש, מדרש ופתרונו. לפיכך, אפשר גם שריכוז מדרשים מפתיעים ומעצימים אלה לגיליון אחד כפי שעשינו עשוי לתת פרספקטיבה מוטעית ומוטית על עולם המדרש של חז"ל. אולי כל זה איננו אלא היוצא מן הכלל שלא בא ללמד על הכלל ובקושי בא ללמד על עצמו. כך או כך, יש בספרות המדרש אוסף של מדרשים שהם ללא ספק מיוחדים ו'מקצינים' ויש לנסות לפענחם. אוסף זה עומד לרשות כל שואב מים שירווה בהם צימאונו, ירקח עסיסו, ישקה גינתו ויגבל עיסתו הטובה. ואם תצא לו גלוסקא נאה, אנא יחיש לשלחה אלינו.