מים ראשונים: כבר דרשו רבים וטובים באמירה מפורסמת זו. ראו למשל מאמרו של פרופ' ש. רוזנברג "שירת המלאכים", אקדמות (ביטאון בית מורשה), אלול תשנ"ח. וכן מאמרו של יונתן כהן, מוסף תרבות וספרות, עיתון הארץ, שביעי של פסח תשנ"ה (14.4.95). ואף אנו שלחנו את ידינו באמירה זו לראשונה לפני מספר שנים (תשנ"ט). בינתיים, נגלו לנו מספר מקורות מים חיים נוספים ולפיכך בקשנו לחזור ולדון בנושא זה ונקווה שנצליח לחדש בו דבר, שהרי כבר אמרו חכמים: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג א).
ספר מהרי"ל (מנהגים) סדר התפילות של פסח – הלל שלם רק ביום הראשון של פסח
גומרין ההלל בשני ימים הראשונים של פסח. ולהלן אומר בדילוג כמו בראש חודש, ומברכין לקרוא את ההלל, לפי שבשביעי טבעו המצריים ואמר הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים (לפני) שירה.1
מסכת מגילה דף י עמוד ב – מעשה ידי טובעים בים
ומי חדי [שמח] הקב"ה במפלתן של רשעים? והא כתיב: "בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו" (דברי הימים ב כ כא) ואמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר "כי טוב" בהודאה זו?2 לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים! ואמר רבי יוחנן: מהו שכתוב: "ולא קרב זה אל זה כל הלילה"? – בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?3
פסיקתא דרב כהנא פסקא כט: אחריתא דסוכות – בנפול אויבך אל תשמח
אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג … "ושמחת בחגך", "והיית אך שמח", "ושמחתם לפני ה' אלהיכם". אבל בפסח אין אתה מוצא שכתב בו אפילו שמחה אחת. ולמה? שבפסח התבואה נידונת ואין אדם יודע אם עושה היא השנה אם אינה עושה.4 דבר אחר: למה אין שם שמחה? בשביל שמתו בו המצריים. וכן אתה מוצא כל שבעת ימי החג [סוכות] אנו קוראים את ההלל, אבל בפסח אין אנו קוראים בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו.5 למה? כדאמר שמואל: "בנפול אויבך אל תשמח" (משלי כ יז) … 6
מסכת ערכין דף י עמוד א – קרבנות ימי הפסח שווים
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב של עצרת. ובגולה עשרים ואחד: תשעה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ושני ימים טובים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת … ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא? דחג חלוקין בקרבנותיהן, דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן.7
תנחומא פרשת בשלח סימן י – כביכול לא הייתה שמחה במרום
מה נשתנה הודיה זו מכל ההודיות שבתורה, שנאמר בכולן "כי טוב" וכאן לא נאמר בה כי טוב? כביכול לא הייתה שמחה לפניו במרום על אבדן של רשעים.8
סנהדרין צח עמוד ב – הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, משל השור והסוס9
וכן אמר רבי יוחנן: ייתי ולא איחמיניה.10 אמר ליה ריש לקיש: מאי טעמא? אילימא משום דכתיב: "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש" (עמוס ה יט) – בוא ואראך דוגמתו בעולם הזה: בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סַנְטָר11 – דומה כמי שפגע בו ארי, נכנס לעיר פגע בו גבאי – דומה כמי שפגעו דב, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב – דומה כמי שנשכו נחש.12 אלא,13 משום דכתיב: "שַׁאֲלוּ־נָא וּרְאוּ אִם־יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל־גֶּבֶר יָדָיו עַל־חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל־פָּנִים לְיֵרָקוֹן" (ירמיהו ל ו) – מאי "ראיתי כל גבר"? אמר רבא בר יצחק אמר רב: מי שכל גבורה שלו.14 ומאי "ונהפכו כל פנים לירקון"? אמר רבי יוחנן: פמליא של מעלה ופמליא של מטה.15 בשעה שאמר הקב"ה: הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו? אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה.16
שמות רבה כג ז – ליגיונותי נתונים בצרה, יקדמו בני תחילה
זהו שכתוב: "קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים" (תהלים סח כו).17 אמר ר' יוחנן: בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים, ולא הניחן הקב"ה. אמר להם: לגיונותיי נתונים בצרה ואתם אומרים לפני שירה? זהו שכתוב: "ולא קרב זה אל זה כל הלילה", כמו שאתה אומר: "וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש …" (ישעיה ו ג).18
וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקב"ה. אמר להם הקב"ה: יקדמו בני תחילה, זהו שכתוב: "אז ישיר משה" – "אז שר" לא נאמר, אלא: "אז ישיר". שהקב"ה אמר: ישיר משה ובני ישראל תחילה. וכן דוד אומר: "קדמו שרים" – אלו ישראל ששרו על הים … ולמה כך? אמר הקב"ה למלאכים: לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו בני תחילה, אלא מפני שבשר ודם הם, יאמרו תחילה עד שלא ימות אחד מהם. אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים.19
תנחומא (בובר) בשלח סימן יג אז ישיר משה – בניי לפני עבדיי, נשים לפני מלאכים
בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה. ולא הניחן הקב"ה, שנאמר: "ולא קרב זה אל זה כל הלילה" … למי היו דומין? למלך שנשבה בנו, לבש נקמה באויביו והלך להביא אותו. ובאו הבריות לומר לו אימנון [המנון]. אמר להן: לכשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי. כך, ישראל היו נתונים בצרה בים, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה. נזף בהם. אמר להם הקב"ה: בניי נתונים בצרה, ואתם מקלסין לפני?20
כיון שעלו מן הים, בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה. אמר ר' אבין הלוי: למה הדבר דומה? למלך שירד למלחמה ונצח, ובאו בנו ועבדו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך. באו למלך ואמרו לו: בנך ועבדך עומדים ועטרה בידם, מי יכנס תחילה? אמר להם: שוטים שבעולם! עבדי קודם לבני? יכנס בני תחילה! כך, כיון שעלו ישראל מן הים, באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה. אמר הקב"ה למלאכי השרת: הניחו לישראל תחילה – "אז ישיר משה ובני ישראל".21
נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, מי יקלס תחילה?22 אמר ר' חייא בר אבא: רב השלום עשה שלום ביניהם, שנאמר: "קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות" – "קידמו שרים" – אלו ישראל, "אחר נוגנים" – אלו המלאכים, "בתוך עלמות תופפות" – אלו הנשים. אמר ר' לוי: השמים! לא אקבל הדבר הזה! אלא הנשים קילסו תחילה.23 אלא, "אחר נוגנים" – אלו ישראל, "בתוך עלמות תופפות" – אלו הנשים. התחילו מלאכי השרת להתרעם לפני הקב"ה, אמרו: לא דיינו שקדמו לנו האנשים, אלא אף הנשים כן! אמר להן הקב"ה: חייכם כן.24
מסכת סוטה לו ע"ב – ידידיי טובעים ואתה מאריך בתפילה?
תניא, היה ר' מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה … אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר: אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה … ועליו מפרש בקבלה: "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ: טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי" (תהלים סט ב-ג). באותה שעה היה משה מאריך בתפילה, אמר לו הקב"ה: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני? אמר לפניו: ריבונו של עולם, ומה בידי לעשות? אמר לו: "דבר אל בני ישראל ויסעו. ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו".25
מים ביניים הבאים בסעודה
לסיכום הדברים עד כאן, נראה שהפרשנים המודרניים המבקשים להציג כאן שתי תפיסות עולם, אוניברסלית מול פרטיקולרית\לאומית, זו של "מעשה יָדַי" מול זו של "בָּנַי", קצת נסחפו (במים). שלושה המדרשים הראשונים שהבאנו הנוקטים בלשון "מעשה ידי", אכן מייצגים גישה הומניסטית כלל-אנושית שמצרה על כל אבדן חיי אנוש ועם זאת לא מתחסדת ולא מתייפייפת ומבדילה בין הקב"ה ובין בני האדם שזה עתה נצלו מיד רודפיהם. לבני האדם מותר, אפילו חובה, לשיר ולהודות. הקב"ה לעומתם מיצר על אובדן מעשי ידיו ובעקבותיו גם בני האדם מתמתנים ואומרים רק חצי הלל. המדרשים האחרים, לעומת זאת, הנוקטים בלשון "בני", "לגיונותיי" ו"ידידי", מדברים בנושא ובזמן שונים. הנושא: מי ראוי לשיר קודם, מלאכים או בני אדם. והזמן: "לא קרב זה אל זה כל הלילה", "באו מים עד נפש", כאשר האירוע עדיין בעיצומו. בנימין שקפץ ראשון, לשיטת רבי מאיר, או נחשון (לשיטת רבי יהודה!) ובעקבותיהם העם כולו, נתונים בצרה. "הגיעו מים עד נפש" (תהלים סט ב – ג) כפשוטו של דבר. קשה לראות באלה האחרונים גישה לאומית צרה, כשם שאין לראות בקבוצת המדרשים הראשונה גישה אוניברסלית-הומניסטית.
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע – העימות עם עוזא שר מצרים
"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים", אמרו חז"ל: בשעה שבקש הקב"ה להטביע המצריים בים, עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר לפניו: רבש"ע, נקראת צדיק וישר ואין לפניך לא עולה ולא משא פנים, ולמה אתה רוצה להטביע בני בים?26 …27
אמר לשלוחי28: מה מעשיו של אלוה זה? השיבו ואמרו לו: הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, הוא ברא את השמים ואת הארץ והוא ממית ומחיה ונפש כל חי בידו. השיב ואמר לשלוחי: לא יש אלוה כזה בכל העולם שיעשה אלו המעשים, אלא אני לבדי שאני בראתי עצמי ונילוס נהרי.29 ועל דבר זה שכפר בי, שלחתי בו עשר מכות עד ששלח בניי בעל כורחו. ועם כל זאת, לא מנע עצמו מרשעו וחוזר ורודף אחריהם להחזירם לשעבודו. ולפי שנעשה בו כל זאת ולא הכיר אותי, אנו רוצים לטבעו בים הוא וכל חילו. מיד ענו כל פמליא של מעלה ואמרו: דין גדול יש לך להטביעם בים.30
כשראה עוזא כך פתח ואמר: ריבון העולם, יודע אני שחייבים הם לך, אלא יהי רצון מלפניך שתתנהג עמהם במידת רחמים ורחם על מעשה ידיך כמו שכתוב: "ורחמיו על כל מעשיו". ובקש הקב"ה לרחם עליהם, עד שבא גבריאל ונטל דפוס של לבנים שהיו עושין ישראל במצרים והראה אותה לפני הקב"ה ואמר לפניו: ריבון העולמים, אומה ארורה שבזו עבודה קשה שעבדו בניך תרחם עליהם? וחזר הקב"ה מן מדת רחמים וישב עליהם בכסא דין וטבעם בים. לכך נאמר: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו".31
ירושלמי סוטה פרק ה הלכה ד – שירה עם רוח הקודש
רבי נחמיה אמר: בשעה שעלו אבותינו מן הים ראו פיגרי אנשים חטאים שהיו משעבדין בהן בפרך בעבודה קשה וכולם פגרים מתים מושלכים על שפת הים. ביקשו לומר שירה ושרת עליהן רוח הקודש. ואפילו קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה. הדא היא דכתיב: "וַיִּזְכֹּר יְמֵי־עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ וכו' " (ישעיהו סג יא) – "את רועה הצאן" אין כתיב כאן, אלא: "את רועי צאנו". מלמד שעשה כולם רועים.32
חג שמח
מחלקי המים (והמים להם חומה מימינם ומשמאלם)