פרשות השבוע לשנת י״ב בתמוז ה׳תש״פ

כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר: (משלי כה ב).¹

מסכת חגיגה – אין דורשין במעשה בראשית בשניים

משנה מסכת חגיגה פרק ב משנה א: אין דורשין בעריות בשלושה ולא במעשה בראשית בשניים ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.² כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם.

גמרא חגיגה דף יא ע"ב: ולא במעשה בראשית בשניים, מנא הני מילי? דתנו רבנן: "כי שאל נא לימים ראשונים …" (דברים ד לב)³ – יחיד שואל, ואין שנים שואלין.⁴ יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם? תלמוד לומר: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית?⁵ תלמוד לומר: "לימים ראשונים אשר היו לפניך".⁶ יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור? תלמוד לומר: "ולמקצה השמים ועד קצה השמים – מלמקצה השמים ועד קצה השמים⁷ אתה שואל, ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור.⁸

בראשית רבה פרשה א סימן י

רבי יונה בשם ר' לוי אמר: למה נברא העולם ב-ב'? אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לומר מה למטה מה למעלה, מה לפנים מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא. בר קפרא אמר: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך …" – למן היום שנבראו אתה דורש, ואי אתה דורש לפנים מכאן. "ולמקצה השמים ועד קצה השמים" אתה דורש וחוקר ואי אתה חוקר לפנים מכאן.

דרש ר' יהודה בן פזי במעשה בראשית עם בר קפרא: למה נברא העולם ב-ב'? … אלא מה ב' יש לו שני עוקצים, אחד למעלה ואחד למטה. אומרים לב' מי בראך? והוא מראה בעוקצו של מעלה … ומה שמו? והוא מראה בעוקצו של אחריו ואומר: ה'⁹ שמו.¹⁰

בראשית רבה פרשה ט סימנים א, ב

"וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא פתח: "כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר" (משלי כה ב) … מתחילת הספר ועד כאן "כבוד אלהים הסתר דבר",¹¹ מכאן ואילך "כבוד מלכים חקור דבר" – כבוד דברי תורה שנמשלו במלכים … אמר ר' תנחומא: בעונתו נברא העולם, לא היה העולם ראוי לבראות קודם לכן. אמר ר' אבהו: מכאן שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבם, בורא עולמות ומחריבם, עד שברא את אלו ¹² …

בראשית רבה פרשה א סימן ה

ר' הונא בשם בר קפרא פתח: "תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק ובוז" (תהלים לא יט). "תאלמנה" – … ישתתקו כמשמעו, "הדוברות על צדיק" – חי העולמים. "בגאוה" – בתמיהה, בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית? "ובוז" – בתמיהה, מבזה על כבודי? … בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבים, ובמקום האשפה, ובמקום הסריות. כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות, אינו פוגם? כך כל מי שהוא בא לומר העולם הזה נברא מתוך תוהו ובוהו אינו פוגם?¹³ אתמהה! ר' הונא בשם בר קפרא אמר: אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו: "בראשית ברא אלהים" – מנין? מן "והארץ היתה תהו ובהו".¹⁴

תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה פרק ב הלכה א

ר' יודן נשייא שאל לר' שמואל בר נחמן: מהו דין דכתיב: "שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו" [תהלים סח ה]? אמר לו: אין לך כל מקום ומקום שאינו ממונה על ביה שלו. ומי ממונה על ביה שבכולם? הקדוש ברוך הוא ביה שמו כי יה שמו.

אמר לו: ר' לעזר רבך לא היה דורש כן, אלא למלך שבנה פלטין במקום ביבים במקום אשפות במקום סריות, מי שהוא בא ואומר: הפלטין הזו במקום ביבין הוא, במקום אשפות הוא, במקום סריות הוא, אינו פוגם? כך מי שהוא אומר בתחילה היה העולם מים במים הרי זה פוגם. (משל) לפרדיסו של מלך ועלייה בנויה על גביו עליו להציץ אבל לא ליגע.¹⁵

בית שמאי אומר: שמים נבראו תחילה אח"כ הארץ. ובית הלל אומרים: הארץ נבראת תחילה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהן ואלו מביאין טעם לדבריהן וכו'.¹⁶

בראשית רבה פרשה ב סימן ד

וכבר היה שמעון בן זומא יושב ותוהה. עבר רבי יהושע ושאל בשלומו פעם ושתים ולא השיבו. בשלישית השיבו בבהילות. אמר לו: בן זומא, מאין הרגליים?¹⁷ אמר לו … מסתכל הייתי במעשה בראשית, ולא היה בין מים העליונים למים התחתונים אלא כשתים ושלש אצבעות … כעוף הזה שהוא מרפרף בכנפיו וכנפיו נוגעות ואינן נוגעות. נהפך רבי יהושע ואמר לתלמידיו: הלך לו בן זומא. ולא שהו ימים מועטים ובן זומא בעולם.¹⁸

בראשית רבה ד סימן ו

"ויעש אלהים את הרקיע" – זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם. "ויעש"? אתמהא! והלא במאמר הן, הוי: "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" (תהלים לג ו).¹⁹

בראשית רבה פרשה ג סימן ד

ר' שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן. אמר לו: מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהיכן נבראת האורה?²⁰ א"ל: מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. אמרה לו בלחישה. אמר לו: מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה (תהילים קד ב), ואתה אומר לי בלחישה? אתמהא! אמר לו: כשם ששמעתיה בלחישה, כך אמרתיה לך בלחישה. אמר ר' ברכיה: אילולי שדרשה רבי יצחק ברבים²¹ לא היה אפשר לאומרה.

ואולי המשמעות של כל אלה – בפרט המהלך מהמשנה בחגיגה דרך מותו של בן זומא (שדרש ביחיד על מעשה היום השני לבריאה ולכאורה לא עבר על דברי הגמרא בחגיגה) ועד דרשתו ברבים של ר' יצחק על האורה – היא, שאי אפשר למנוע את ה"חקור דבר" מבני האדם ואם כבר, אז מוטב לעסוק במעשה בראשית לא ביחיד (אחד ויחיד יש רק אחד והוא שברא את העולם ואף הוא נמלך במלאכי השרת!) כי אם בשניים ויותר ואפילו בציבור (כמו ר' יצחק) שכן "טובים השניים מן האחד".²²

שבת שלום

וראשית טובה לכולנו

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה גם מסכת תמיד לב ע"א בוויכוח של אלכסנדר עם זקני הנגב שענו לו ששמים נבראו תחילה (כמו בית שמאי) ואח"כ הפסיקו לענות לו במעשי בראשית, ראה שם.