- ר' עקיבא מכיר את איש שיחו ויודע שמה שלא יענה לו, הלה ימשיך להתווכח. הוא עונה: מעשה בשר ודם נאים ומכוון בתשובה זו לשאלה שתבוא מאוחר יותר והיא עיקר הנושא: מדוע אתם מלים? בכך לוקח ר' עקיבא סיכון שטורנוסרופוס ישאל אותו על בריאת השמים והארץ, והוא מתכונן גם לשאלה זו ומכין לה תשובה פשוטה: אין אנו מתיימרים להיות כאלהים ולהתחרות במעשיו (במשתמע עקיצה: אין אנו טוענים שהקיסר הוא אלוהי כמותכם), אנו מכירים במגבלות אנוש מול הבורא. אבל בתוך הבריאה ולאחר שנבראה – גדולים מעשה בני האדם. ראו דברינו מעשה שמים ומעשה בשר ודם בפרשת בראשית. ראו גם דברינו לעובדה ולשומרה שם וגם לא תוהו בראה לשבת יצרה.
- גלוסקא היא מאפה. ראו למשל: "אורח טוב מהו אומר? זכור בעל הבית לטוב, כמה מיני יינות הביא לפנינו, כמה מיני חתיכות הביא לפנינו, כמה מיני גלוסקאות הביא לפנינו - כל שעשה לא עשה אלא בשבילי" (תוספתא ברכות פרק ו הלכה ב).
- אניצי פשתן הוא הפשתן הגס והבלתי מעובד כפי שהוא בטבע והכלים הם הבגדים הנאים שעושים ממנו. העיר בית שאן הייתה מפורסמת כעיר של מסחר (גם גידול ותעשייה?) של פשתן איכותי. ראו בראשית רבה כ יב: "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ... ר' יצחק רביא אומר: חלקים היו כצפורן ונאים כמרגליות, א"ר יצחק: ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן". ראו עוד במדבר רבה כ כג שבנות מדין פיתו את נערי ישראל עם כלי פשתן מבית שאן: "בחור, אי אתה רוצה כלי פשתן שבא מבית שאן?". עוד בקהלת רבה א א הדימוי של תלמיד חכם שסרח שהוא כפשתן מבית שאן שהתפחם שאין לו תקנה.
- בכך לא מסתיים הוויכוח בין טורנוסרופוס ורבי עקיבא בנושא המילה והוא גולש שם לשאלה שאם המילה היא דבר רצוי, מדוע הקב"ה לא ברא את האדם מהול (על צדיקים כיעקב, יוסף ומשה נאמר שנולדו מהולים וגם להלכה יש דיון כיצד נוהגים עם תינוק שנולד מהול, גמרא שבת קלה, יבמות עא-עב). תשובת רבי עקיבא לבסוף היא: "לפי שלא נתן הקב"ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם, ולכך אמר דוד: כל אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (תהלים יח לא)". סיפור זה של עימות טורנוסרופוס ורבי עקיבא בנושא המילה הוא הקשר לפרשת השבוע. וכבר הרחבנו בסיפור זה בדברינו מילה על מילה בפרשה זו בשנה האחרת. הפעם, נבקש לסקור עימותים נוספים ביניהם.
- רש"י מסביר שבעל הדין הוא גוי או רשע שבא לנגח את עם ישראל. שטיינזלץ מביא בשם רבי גרשום מאור הגולה שהכוונה ליצר הרע. אמנם, מצאנו ביטוי זה גם בספרי במדבר פיסקא ח (פרשת נשא) בדיון על מנחת הסוטה: "שהיה בדין לבעל הדין לחלוק", ושם נראה שהכוונה היא כללית ורכה יותר. בעל דין הוא כל טענה (קנתרנית) שאפשר להעלות בדיון על מה שכתוב בתורה, גם באחת מהמדות שהתורה נדרשת בהם כגון קל וחומר. אבל בהקשר המשך הדרשה כאן, נראית נכונה הגישה המחמירה.
- רבי מאיר, תלמידו של רבי עקיבא, 'גונב את ההצגה' ומסכם בתמצית את השאלה ואת התשובה. בעל הדין יכול לטעון כנגד מצוות התורה לתמוך בעניים, שמצב זה הוא רצון הקב"ה שאם לא כן, למה יש עניים בעולם? והתשובה פשוטה, לכאורה, ומזכירה קצת את תשובת רבי עקיבא לעיל על המצוות שניתנו לצרוף בהם את הבריות. הקב"ה יצר עניים בעולם על מנת שנזכה בהם. ראו דברינו מצוות צדקה בפרשת בהר שם כבר עסקנו בנושא זה. אפשר להרחיב מאד את הרעיון הזה למעשה בני האדם מול מעשה הקב"ה כפי שכבר ראינו לעיל: למה יש חולים בעולם? כדי שנלמד רפואה ונרפא אותם (ראו ההשוואה של החקלאי עם הרופא בדברינו ורפוא ירפא בפרשת משפטים). ולמה לא בנה הקב"ה עולם עם בתים מוגנים מכל פגעי הטבע? כדי שנלמד לבנות בתים ולטוות מלבושים וכו' וכו' (ותמיד גם להתפלל כמובן). אבל נעצור כאן ונחבור לרבי עקיבא ולטורנוסרופוס הוא 'בעל הדין'.
- שמחייבת אתכם היהודים לגהינום שאתם פועלים נגד גזרותיו של אלוהים. טורנוסרופוס מתגלה בהמשך המדרש כמי שמכיר לפחות קצת את פסוקי המקרא ויודע למשול משלים. נראה פשיטא שזו דמות ממוצאת לצורך הוויכוח, אבל השאלה שתלווה אותנו לאורך כל הדרך, למה הומצאה דמות זו שלכאורה בקיאה חלקית לפחות בתורת ישראל? למה דווקא אותו רשע שבנה את איליה קפיטולינה על חורבות ירושלים שנחרשה מסביב ודיכא באכזריות קשה את מרד בר כוכבא?
- יכול היה רבי עקיבא למצוא פסוקים נוספים על יחס הקרבה של הקב"ה לבני ישראל, כולל כינוים כבנים ("בני בכורי ישראל" למשל), אבל נקט דווקא פסוק זה מספר דברים פרשת ראה, אם משום הפסוק הסמוך: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", אם בשל מצוות מאכלות אסורים ואיסור קרחה שם שמרמזים בהיפוך ובעקיצה לתרבות רומא.
- ממש דרשה חז"לית מפיו של טורנוסרופוס! ומה מוכיחים דבריו ש"עכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום"? סביר שזה המצב הכלכלי, לאומי וחברתי הירוד שבו היה נתון עם ישראל באותה תקופה. וזו כידוע טענה שהרבו להשמיע אותה גויים ומינים (נוצרים) כהוכחה לכך שעם ישראל שוב איננו הבן הנבחר.
- מה בדיוק עונה רבי עקיבא לטורנוסרופוס? ראו שטיינזלץ שם שמציע שר' עקיבא מקנטר את טורנוסרופוס ואומר לו שאנו עניים ומושפלים בגללכם הרומאים שגובים מאתנו מסים רבים כל כך. מעבר לקנטור, מה תשובה היא זו? אולי כוונת רבי עקיבא לומר שהרגשת עבד או בן (בן חורין) היא סובייקטיבית. מי שרואה שסביבו יש עניים יותר ממנו – עניים מרודים – והוא יש לו לפחות פרוסה לפרוס, שוב אולי איננו כל כך עני (ראו דברי רבי עקיבא לעני שבא לבקש מהם קש לאשתו שילדה: "חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה", נדרים נ ע"א). ההחלטה אם אתה עבד (עני מרוד) או בן (עשיר\עני בדרגות שונות) איננה אובייקטיבית ולא נמדדת בעיניים חיצוניות, אלא סובייקטיבית ותלויה בהרגשתו הפנימית של האדם ובאופן בו הוא מסתכל על סביבתו. גם זה ניסיון. עכ"פ, לא אתה טורנוסרופוס תחליט אם אני רבי עקיבא בן או עבד. אני אמשיך לתת צדקה גם במצב הקשה בו אני נתון. אני אתן צדקה ואגמול חסד למי שזקוק וזה עצמו יוכיח על היותי בן למקום. כבר הרחבנו לדון במדרש זה בדברינו על מצוות צדקה בפרשת בהר ובדברינו גלגל חוזר הוא בעולם בפרשת ראה. ראו גם דברינו אם כבנים אם כעבדים בראש השנה. שם הראינו שיש כאן גם וויכוח פילוסופי בין התפיסה ההליניסטית-רומית שאין לאדם להתערב בהחלטת האל מי נעשה עני ומי נעשה עשיר ובין גישת היהדות של מצוות צדקה שהאדם צריך לתקן את העולם הנברא והדברים חוזרים ומתקשרים למעשה בשר ודם מול מעשה שמים הנ"ל.
- מקבילה אך קצרה בהרבה למדרש זה מצויה בגמרא סנהדרין סה ע"ב. מקבילה מלאה מצויה בפסיקתא רבתי פיסקא כג, תנחומא כי תשא לג, מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת ויקהל פרק לה ועוד.
- טורנוסרופוס לרבי עקיבא.
- שאתה איש חשוב.
- "אותו האיש" הוא טורנוסרופוס, פנייה בגוף שלישי, שיבדוק עם אביו המת.
- ממצוות מילה וצדקה הגענו אל השבת שאף היא הייתה זרה לתרבות רומא. אלא שהטיעונים של רבי עקיבא כאן קצת תמוהים ומעלים את השאלה אם העלאת מתים באוב, או בכל דרך אחרת, הייתה עניין בין-תרבותי מוסכם, שאם לא כן, לאיזו הוכחה בדבר קדושת השבת שולח ר"ע את טורנוסרופוס? הדברים מזכירים את בעלת אוב של שאול (שמואל א פרק כח, דברינו שאול בפרשת אמור) וגם בחז"ל יש מקרים של הופעת אבא או אמא בחלום (ירושלמי מעשר שני ד יא, תענית כד ע"ב, בראשית רבה ו ה ועוד).
- שוב לשון גוף שלישי כאשר הכוונה כמובן לטורנוסרופס. האם ר"ע מתגרה ללא צורך בטורנוסרופוס? למה לשון בוטה כזו?
- כאן כבר נראה שטורנוסרופוס לא חיכה להיות יהודי, או לפחות להכיר את מנהגי היהודים בעולם האמת כמו אביו לעיל, והוא בקי בהלכות טלטול בשבת. ורבי עקיבא עונה לו בשפה 'יהודית' כולל סיפור אוכלי המן שמצטרף כעת לנהר הסמבטיון לעיל. נראה כאילו מספר סיפור זה לא חש כלל לנהל דיאלוג רציני וריאלי. כמו וויכוחי ר' יהושע עם מינים ועם חכמי יוון ואלכסנדריה (נדה סט ע"ב, בכורות ח ע"ב, שבת קנב ע"א, חגיגה ה ע"ב, בראשית רבה פרשות יג, כח ועוד) וכמו ר"ע עצמו בתשובתו לפפייס על משל הדגים והשועל (ברכות סא ע"ב, בדברינו משלי חיות במדרש). המספר מעתיק את הדיאלוג בין טורנוסרופוס לר"ע למישור 'היהודי' אפילו הלמדני, מישור שנח לו, אם מתוך זלזול בטורנוסרופוס, אם מתוך שאינו רואה בדיאלוג שום תוחלת, אם מסיבה נוספת שנשמח לשמוע משואבי המים ואולי נגלה אותה בהמשך דברינו כשאשתו של טורנוסרופוס תיכנס לתמונה.
- נראה שהאווירה הולכת ומתחממת ור"ע מותח את החבל עד הקצה (נכון יותר, הדרשן עושה זאת בשמו). ניחא להטיף לגוי על האיוולת שבעבודת אלילים, שבתקופה זו כבר הלכה ודעכה בעולם האלילי, אבל למה לעשות זאת תוך השוואה עם חיי כלב? וכי מי שמאמין בקב"ה אינו אוכל ושותה ופרה ורבה וסופו למות? חידת כוונת מספר הסיפור גם כאן, רק מתעצמת והולכת. הסבר חלקי נמצא אולי בדברינו שורשי האנטישמיות בפרשת מטות, שם שילבנו סיפור זה עם הנושא הכללי של הסיבות לשנאת ישראל. עפ"י מדרש זה, השנאה הבסיסית היא ישירות בין הקב"ה ואומות העולם בגלל עבודת האלילים שהם עושים שפוגמת באלוהות. עם ישראל שאינו עובד עבודה זרה אלא מקים את המשכן (שים לב שמדרש זה הוא בפרשת תרומה) הוא ש"סופג את האש". אבל אם אנחנו בתקופה בה הפגאניות בירידה, הגויים כבר לא לוקחים עץ וקוראים אותו אלהים, ומאידך גם בית המקדש שמכעיס אותם כבר איננו, אז אולי יש תקווה לדו-שיח. אפשר שדבריו הבוטים של רבי עקיבא נופלים בכ"ז על אוזן קשבת.
- במדרש זה, כמו בכל ציטוטינו האחרונים מקהלת רבה, אנו נעזרים במהדורה סינופטית חדשה ומנופה סולת נקייה של מדרש זה משנת תשע"ז, בהוצאת מפעל המדרש שליד מכון שכטר למדעי היהדות. ראו שם גם מדרשים חשובים נוספים ועוד ידם נטויה.
- ראו צמד הפסוקים שם: "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע: אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי אֶת הַצַּדִּיק וְאֶת הָרָשָׁע יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים כִּי עֵת לְכָל חֵפֶץ וְעַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה שָׁם". לכאורה, קהלת שרואה את העוול הנעשה עלי אדמות, מתנחם בכך שביום הדין והאמת, יעשה האלהים דין ובוא יבוא שם בחשבון על כל חפץ וכל המעשה שנעשים כאן.
- רב חנינא או הונא לא מסכים לפשט שהצענו בהערה הקודמת ורואה בהריגה ללא אבחנה ולכאורה ללא צדק, של צדיקים כרשעים בעולם הזה, את שפיטת האלהים. העוול זועק כאן ועכשיו! רבי, לעומתו רק מציין את העובדה שהצדיק נשפט בידי הרשע, אבל אפשר שהחשבון עוד בוא יבוא בשפיטה הסופית. עכ"פ, בא הסוף לדיאלוגים של טורנוסרופוס ורבי עקיבא. הכח ניצח, לא הצדק, ור' עקיבא עולה לגרדון (גרדום) בידי טורנוסרופוס. אבל כל הדיאלוגים הנ"ל, שמן הסתם חוברו ונערכו הרבה אחרי מותו של רבי עקיבא, באים להעלות מחדש את דמותו ולומר שבזכרון ובתודעה לדורות, רבי עקיבא הוא שניצח.
- ראו מקבילות לסיפור זה בגמרא תענית יח ע"ב, איכה רבה פרשה א, מסכת שמחות פרק ח. והמקור הוא במגילת תענית הסכוליון על יום י"ב באדר שאסור להתענות בו, בשל "הסוף הטוב" של הסיפור הקשה הזה – עונשו של טרכינוס (או טריינוס, טוריינוס, טרגינוס). ועל הגינותו של נבוכדנצר היכן, על מה ולמה, לא מצאנו מקורות נוספים. נראה שיש כאן זרקור שמופנה מאסונות בית שני אל אסונות בית ראשון באיזו יראת כבוד לדורות הראשונים. נמשיך בדרשה כסדרה.
- והסיום שם, עפ"י הפסוקים שהבאנו בהערה 20: "כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם - לכל חפץ יש עת ולכל עת יש חפץ. ועל כל המעשה שם - בהדין עלמא מה דאינש בעי הוא עביד ברם תמן דינא וחושבנא (בעולם הזה מה שאדם רוצה הוא עושה, אבל שם, דין וחשבון). גלשנו מעבר לרבי עקיבא, אבל קטע זה הוא קטע קלאסי של תפיסת קידוש השם יחד עם צידוק הדין יחד עם האמונה שיש בסופו של דבר חשבון. והדברים מן הסתם תקפים גם לגבי רבי עקיבא שמותו הקשה "במסרקות של ברזל" ובקולרין על קידוש השם, זעזע גם את משה רבנו שזעק: "זו תורה וזו שכרה?" (מנחות כט ע"ב).
- ראו שם ובמקבילה באיכה הרגיל שמכאן לומדים שבעוד ששערי תשובה תמיד פתוחים, שערי תפילה "פעמים נעולים פעמים פתוחים". המדרש שם מנסה אמנם לרכך דעה זו כשהוא מביא דעה נגדית שגם שערי תפילה תמיד פתוחים, ע"ס פסוקים מספר דברים וישעיהו ("בכל קראנו אליו". "טרם יקראו ואני אענה"), אבל לר' עקיבא, לר' חנינא בן תרדיון ושאר הרוגי מלכות וקידוש השם, ננעלו שערי התפילה. הענן אשר הלך לפני מחנה ישראל במדבר, ירד והקיפם וסך את תפילתם. ראו גם מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה א על מקדשי השם: "מישרים אהבוך. ביושר לבם אהבוך ולא הרהרו בלבם ולא רננו אחר דבריך ... יהושע בן יהונתן היה אומר על מי שהרגו טורנוסרופוס הרשע: הרבה אהבו אותך יותר מן הצדיקים הראשונים". נראה שאין מדרשים מתאימים יותר מאלה לימים אלה בהם אנחנו נתונים בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. וכבר הרחיב לדון בהתפתחות סיפור קידוש השם של ר' עקיבא, ד"ר עמרם טרופר בספרו כחומר ביד היוצר, מכון שז"ר 2011.
- הגמרא שם דנה באיסור "לא תחנם" – לא תיתן להם חן ומביאה בהקשר זה את דברי רב: אסור לאדם שיאמר: כמה נאה גויה זו. על כך מביאים מעשה מדורות התנאים שרבן שמעון בן גמליאל דווקא התפעל מיופיה של נכרית (גויה) שפגש במעלה הר הבית. ובהמשך הסוגיה שם, מובא שרבן שמעון בן גמליאל אף בירך על נוי זה: "ברוך שככה לו בעולמו". וכבר הרחבנו לדון בסיפור זה (וסיפורו הסמוך של רבי עקיבא) בדברינו על היופי באדם – ברכתו ובלותו במיוחדים.
- ראייתו של רבי עקיבא מורכבת יותר. גם הוא מעריך את יפי האדם כחלק מיפי הבריאה, אבל רואה אותו ככלוא בין תחילתו מטיפה סרוחה ובין סופו כשהוא בלה בעפר. (בדברינו על היופי באדם – ברכתו ובלותו הצענו הסבר למושג 'טיפה סרוחה'). עניינינו הפעם הוא 'המפגש' של רבי עקיבא עם לא פחות מאשר אשתו של טורנוסרופוס "הרשע" – הוא שמתעמת עם רבי עקיבא וסופו שהוציאו להורג! מה פשר נישואים שניים אלה של רבי עקיבא? מה אירע לאשתו הראשונה בת כלבא שבוע שהמתינה לו כל אותן שנים? ראו גם בגמרא נדרים נ ע"ב (מיד לאחר הסיפור על תחילתו של רבי עקיבא ובת כלבא שבוע) שמקור עושרו של ר' עקיבא בא, בין השאר, מנישואיו לאשתו של טורנוסרופוס! מה סיפור זה בא ללמדנו? האם זו 'נקמתו' של רבי עקיבא בטורנוסרופוס? האם אדרבא, בשל כך נקם טורנוסרופוס בר' עקיבא? על מה באמת בכה ר' עקיבא? על עצמו בכה? על אשתו השנייה שעשתה את כל הדרך מטורנוסרופוס אליו, מרומא לירושלים וסופה כמו כולם? או שמא על אשתו הראשונה (רחל) שעשה לה ירושלים של זהב ואיננו יודעים מה עלה בגורלה? לא הצלחנו לעמוד על פשרו של סיפור זה ונשמח לשמוע לקח טוב מפי מי משואבי המים.
- במטרה לפתותו. בדומה לסיפור על אשתו של רבי מאיר (רש"י עבודה זרה ח ע"ב) ואחרים. וראש לכולם, יוסף ואשת פוטיפר.
- נראה שמדרש מאוחר זה (או שמא הוא משמר נוסח קדום יותר שהגמרא בעבודה זרה קיצרה או לא הכירה) מנסה להסביר את פרשת אשת טורנוסרופוס ור"ע בדומה למטרונות אחרות שהתגרו בחכמי ישראל (הכל עפ"י סיפורי החכמים) או התעניינו בכנות ביהדות, או סתם התווכחו, או כל השלושה גם יחד, וסופן שהתקרבו ליהדות והתגיירו. כאן, אין נישואין בין ר"ע לאשת טורנוסרופובס, אך ראו המשך הסיפור שם, אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשרה הרוגי מלכות (גם במדרש משלי ט ב, מדרש אגדה בובר ויקרא כא א), על קבורתו של רבי עקיבא ומי זכתה להיקבר לידו: "ערב יוה"כ עמד (יהושע) ונטל רשות מר"ע והלך לו לביתו, ופגע בו אליהו ז"ל ודפק בפתח ביתו. א"ל: מי אתה? א"ל: אני אליהו. א"ל: ומה תרצה? א"ל באתי להודיעך שר"ע רבך מת. מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים ומצאוהו פתוח ורב בית האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה נתחזק אליהו ונטפל לו ונשאו על כתפו. א"ל יהושע: רבי לא כהן אתה? א"ל: אין טומאה בצדיקים ולא בחכמים ובתלמידים. וכשיצאו מבית האסורים היו כתות כתות של מלאכי השרת מספידין עליו ואומרים: צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים ל"ג). והדרך מאירה לפניהם כזוהר הרקיע. כיון שהגיעו לפפליון של קיסרין ירדו שלשה ירידות ועלו שש מעלות ומצאו מערה והיו בה מטה ושלחן וכסא ומנורה. בא לצאת, לא היה יהושע רוצה לצאת. אמר לו: איני יוצא מכאן עד שתודיעני למי המטה הזאת. א"ל: לאשתו של טורנוסרופוס הרשע. כיון שיצאו מן המערה נסתם פיה. ושבחו והודו למי שאמר והיה העולם ואמרו: אשריכם צדיקים אשריכם חסידים אשריכם עמלי תורה, מה גנוז לכם ומה צפון לכם, דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים לא כ)". מי נקברה ליד רבי עקיבא? אשת טורנוסרופוס הרשע. האם זה נצחונו (הספרותי) של רבי עקיבא על טורנוסרופוס? אם לא בחייו, אז במותו, אם לא עליו, אז בלקיחת אשתו ממנו? ומה עלה בגורלה של בת כלבא שבוע אשת נעוריו של ר"ע?