פרשות השבוע

וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ: (ויקרא כה לה).¹

 

ספרא בהר פרשה ה – אל תיתן לו ליפול

"כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך" – אל תניחנו שירד.² הא למה זה דומה? למשוי על גבי החמור. עודנו במקומו – אחד תופש בו ומעמידו. נפל לארץ – חמישה אין מעמידים אותו.³

מסכת נדרים דף סה עמוד ב – גובר על נדר

משנה: ועוד אמר רבי מאיר: פותחין לו⁴ מן הכתוב שבתורה, ואומרין לו: אילו היית יודע שאתה עובר על "לא תקום" ועל "לא תטור", ועל "לא תשנא את אחיך בלבבך", "ואהבת לרעך כמוך", "וחי אחיך עמך", שהוא עני ואין אתה יכול לפרנסו.⁵ אמר: אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר – הרי זה מותר.

גמרא: א"ל רב הונא בר רב קטינא לרבנן, נימא: כל דְמִעַנֵּי לאו עלי נפיל. מאי דמטי לי לפרנסו בהדי כולי עלמא, מפרנסנא ליה!⁶ אומרים לו: אני אומר כל הנופל, אינו נופל לידי גבאי תחילה.⁷

תנחומא (בובר) פרשת בהר סימן ח – התדרדרות כלכלית ורוחנית

אדם שהוא חוטא, בתחילה מה הקב"ה עושה לו? מביא עליו עניות והוא מוכר שדהו, שנאמר: "וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו" (ויקרא כה כה). אם חזר, הרי יפה. ואם לאו, הוא מוכר את ביתו, שנאמר: "ואיש כי ימכור בית מושב" (ויקרא כה כט). אם חזר, הרי יפה. ואם לאו, הוא מוכר את בִּתֹּו, שנאמר: "וכי ימכור איש את בתו לאמה" (שמות כא ז). אם חזר, הרי יפה. ואם לאו, הוא מוכר את עצמו, שנאמר: "כי ימכר לך אחיך העברי" (דברים טו יב).⁸ כל כך למה? ע"י שְמָך בעונות: "כי ימוך אחיך".⁹

הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם: (ישעיה נח ז).¹⁰

ויקרא רבה לד ב פרשת בהר – נפש בפרוטה ¹¹

"מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ" (משלי יט יז). אמר ר' לעזר: כתיב: "נותן לחם לכל בשר" (תהלים קלו, כה), ובא זה וחטף את המצוה.¹² אמר הקב"ה: עלי לשלם לו גמולו "וגמולו ישלם לו" … ר' פינחס בשם ר' ראובן: כל מי שהוא נותן פרוטה לעני, הקב"ה נותן לו פרוטה?!¹³ וכי פרוטה הוא נותן לו? והלא אינו נותן לו אלא נפשו!¹⁴ הא כיצד? היתה כיכר בעשר פרוטות והעני עומד ליקח ואין בידו אלא תשע, ובא אחד ונתן לו פרוטה ונטל את הכיכר ואכלה ושבת נפשו עליו. אמר לו הקב"ה: אף אתה כשנפשך מצפצפת לצאת מגופך, הרי אני משיבה לך לתוך גופך. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: "וכי ימוך אחיך".¹⁵

מסכת בבא בתרא דף י עמוד א – עבד לווה לאיש מלווה

א"ר יוחנן, מאי דכתיב: "מלוה ה' חונן דל"? אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול, עבד לווה לאיש מלווה.¹⁶

מסכת בבא בתרא דף ט עמוד א – עשיית הצדקה

א"ר אלעזר: גדול הַמְעַשֶׂה¹⁷ יותר מן העושה, שנאמר: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד־עוֹלָם" (ישעיהו לב יז), זכה – "הלא פרוש לרעב לחמך", לא זכה – "ועניים מרודים תביא בית".

אמר רבי אלעזר: גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב: "כי יגורתי מפני האף והחמה" (דברים ט יט) ואילו בעושה צדקה כתיב: "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה־אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה" (משלי כא יד).¹⁸

ויקרא רבה לד ד – גלגל סובב בחומר וברוח

"רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה' " (משלי כט יג). "עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה' " (משלי כב ב).

"רש" – זה שהוא רש בנכסים. "ואיש תככים" – זה שהוא עושה בפעולה.¹⁹ עמד רש עם איש תככים, אמר לו: תן לי מצוה – ונתן לו. "מאיר עיני שניהם ה' " – זה קנה חיי שעה וזה קנה חיי העולם הבא.²⁰

"עשיר ורש נפגשו". "עשיר" – זה שעשיר בנכסים; "ורש" – זה שרש בנכסים. עמד רש עם העשיר, אמר לו: תן לי מצוה – ולא נתן לו. "עושה כולם ה' " – מי שעשה זה עני יכול לעשותו עשיר, ומי שעשה לזה עשיר יכול לעשותו עני.²¹

דבר אחר:  "רש" – זהו רש בתורה. "ואיש תככים" – זה ששונה סדר או שני סדרים. עמד רש עם איש תככים ואמר לו: השניני פרק אחד – והישנהו; "מאיר עיני שניהם ה' " – שניהם קנו חיי העולם הבא. "עשיר ורש נפגשו", עשיר בתורה ורש בתורה. אמר אותו רש לאותו עשיר: השניני פרק אחד, ולא הישנהו. אמר לו: מה אני צריך להשנותך ב'משקין' או ב'מאימתי קורין'?²² לך ושנה עם שכמותך! "עושה כולם ה' " – מי שעשה לזה חכם, יכול לעשותו טיפש. ומי שעשה לזה טיפש יכול לעשותו חכם.²³

ויקרא רבה לד י – נחזיק טובה לעניים הרמאים?

ר' אבהו בשם ר' ליעזר: צריכים אנו להחזיק טובה לרמאים שבהם, כיון שהיה אחד מהם תובע מיד אדם והוא מחזירו, מיד היה נענש למיתה, שכתוב: "וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" (דברים טו ט) וכתוב: "הנפש החוטאת היא תמות" (יחזקאל יח כ).²⁴ דְלָמָא.²⁵ רבי יוחנן וריש לקיש ירדו לרחוץ בדימוסיה זו של טבריה. פגע בהם מסכן אחד, אמר להם: זכו בי.²⁶ אמרו לו: משאנו חוזרים, אנו זוכים בך. משחזרו מצאוהו מת. אמרו: הואיל ולא זכינו בו מחיים, נטפל בו במותו. עם שהם רוחצים אותו, מצאו כיס אחד של חמש מאות דינרים תלוי בצווארו. אמרו: ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם. לא כך אמר ר' אבהו: צריכים אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן, שאילולי הרמאין שבהן, כיון שרואה אדם אחד מהן שואל צדקה ממנו ולא היה נותן לו, מיד היה נענש למיתה.²⁷

ויקרא רבה פרשה לד יד – החובה לגרושה

"ומבשרך לא תתעלם" – תני בר קפרא: אין לך אדם שאינו בא לידי מידה זו. אם לא הוא – בנו. אם לא בנו – בן בנו.²⁸ רבי יעקב אמר בשם ר' אלעזר: זו גרושתו.

ר' יוסי הגלילי הייתה לו אישה רעה והיתה מבזה אותו לפני תלמידיו. אמרו לו תלמידיו: רבי, גָרְשָׁהּ שאין היא לכבודך. אמר להם: פֶּרְנָא (כתובתה) מרובה עלי ואין בי לגרש אותה. פעם אחת היה יושב ופושט (לומד) הוא ור' אלעזר בן עזריה. כיון שגמרו אמר לו (ר' יוסי הגלילי לר' אלעזר בן עזריה): ישגיח רבי לעלות לתוך הבית?²⁹ אמר לו: הן. כיון שנכנסו לבית הנמיכה פניה ויצאה לה. ראו קדרה נתונה על הכירים. אמר לה: יש באותה קדרה כלום? אמרה לו: יש בה פרפראות. הלך וגילה אותה ומצאה מלאה פרגיות. ידע ר' אלעזר בן עזריה מהו יושב ושומע, שאין דעתה עם בעלה.³⁰ אמר לו: רבי, לא אמרה אלא פרפראות והרי מצאנוה מלאה פרגיות. אמר לו: מעשה נסים הם. כיון שנמרו לאכול ולשתות, אמר לו: רבי, גרש אשתך זו שאין היא לכבודך. אמר לו: פֶּרְנָא מרובה עלי ואין לי למרק לה. אמר לו: ואנו מסלקים פרנה וגרשנה.³¹ סלקו פרנה וגרשה והשיאוהו לאישה אחת טובה ממנה. גרמו החובות של אותה אישה (שגרש ר' יוסי הגלילי) והלכה ונשאה לסנטיר (שומר) העיר. לאחר ימים באו עליו ייסורים. נעשה אותו האיש (הסנטיר) מאור עיניים (התעוור). והייתה סובבת ומושכת אותו בכל שכונות העיר ובשכונתו של ר' יוסי הגלילי לא הייתה מובילה אותו. אותו האיש מתוך שהיה חכם והכיר את עירו, אמר לה: למה אין את מובילה אותי לשכונתו של ר' יוסי הגלילי, שאני שומע שהוא עושה מצוות הרבה? אמרה לו: גרושתו אני ואין בי לראות סבר פניו. פעם אחת הגיעו לאותה שכונה, התחיל חובט עליה והיו  מתבזים בכל העיר. הציץ ר' יוסי הגלילי וראם מתבזים בתוך השוק. נטלם ונתנם בתוך בית אחד משלו והיה זן ומפרנס אותם כל הימים שהיו בחיים, על שום "ומבשרך לא תתעלם".³²

בימיו של ר' תנחומא היו צריכין ישראל למטר. באו אצלו, אמרו לו: רבי, גזור תענית שירד מטר. גזר תענית פעם ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים. פעם שלישית קם ודרש, אמר להם: כל העם יחלקו מצווה. עמד אדם אחד, נטל ממה שהיה לו בתוך ביתו ויצא לחלק בשוק. פגעה בו גרושתו, אמרה לו: זכה בי,³³ שמיום שיצאה אותה אישה מביתך לא ראתה טובה. כיון שראה אותה ערומה ובצרה גדולה נתמלא עליה רחמים ונתן לה, על שום "ומבשרך לא תתעלם". צפה בהם אדם אחד, הלך ואמר לרבי תנחומא. אמר לו: רבי, מה אתה יושב כאן ועבירה כאן. אמר לו: מה ראית? אמר לו: ראיתי אדם פלוני מסיח עם גרושתו ונותן לה פרוטות. אילולא שהוא חשוד עמה, היה מסיח עמה ונותן לה פרוטות? שלח ר' תנחומא והביאו. אמר לו: בני, אין אתה יודע שהעולם עומד בצער, בני אדם עומדים בצער, הבהמה עומדת בצער ואתה מבקש גרושתך ונותן לה פרוטות? אין אתה יודע שלא נאה הוא? אמר לו: ולא כך דרשת "ומבשרך לא תתעלם"? ואתה אמרת: כל העם יצאו ויחלקו מצווה. עמדתי ונטלתי ממה שהיה בתוך הבית ויצאתי לחלק בשוק. פגעה בי גרושתי ואמרה לי: זכה באותה אישה שמיום שיצאה מביתך לא ראתה טובה! כיון שראיתיה ערומה ובצרה גדולה נתמלאתי עליה רחמים ונתתי לה על שום "ומבשרך לא תתעלם". באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו לשמים ואמר לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, ומה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי ולא היה עליו מזונותיה, נתמלא עליה רחמים ונתן לה, אנו שאנו בני בניך בני בחוניך אברהם יצחק ויעקב ומזונותינו עליך³⁴ – על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים. באותה שעה ירדו גשמים ונתרווח העולם.³⁵

רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ט הלכות א-ג – קופה ותמחוי

כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה אנשים ידועים ונאמנים שיהיו מחזירין על העם מערב שבת לערב שבת ולוקחין מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו. והן מחלקין המעות מערב שבת לערב שבת ונותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעה ימים, וזו היא הנקרא קופה.

וכן מעמידין גבאין שלוקחין בכל יום ויום מכל חצר וחצר פת ומיני מאכל או פירות או מעות ממי שמתנדב לפי שעה, ומחלקין את הגבוי לערב בין העניים ונותנין לכל עני ממנו פרנסת יומו, וזהו הנקרא תמחוי.

מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה. אבל תמחוי יש מקומות שנהגו בו ויש מקומות שלא נהגו בו, והמנהג הפשוט היום שיהיו גבאי הקופה מחזירין בכל יום ומחלקין מערב שבת לערב שבת.³⁶

מסכת שקלים פרק ה משנה ו – לשכת חשאים ולשכת הכלים

שתי לשכות היו במקדש: אחת לשכת חשאים ואחת לשכת הכלים. לשכת חשאים, יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי. לשכת הכלים, כל מי שהוא מתנדב כלי זורקו לתוכה ואחד לשלשים יום גזברין פותחין אותה, וכל כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין בדמיהן ונופלין ללשכת בדק הבית.³⁷

אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסח א פרק ג – הרגיל בצדקה ובנימין הצדיק

ומעשה באדם אחד שהיה רגיל בצדקה. פעם אחת הלך לו בספינה נשבה הרוח וטבעה ספינתו בים. ראהו ר' עקיבא ובא להעיד על אשתו שתינשא. כיון שהגיעה עת להעיד בא אותו האיש ועמד לפניו. א"ל: בני, לא אתה שטבעת בים? א"ל: הין. – ומי העלך מן הים? א"ל: צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים. ולא עוד, אלא כשירדתי לעמק מצולה שמעתי קול רעש גדול שזה אומר לזה וזה אומר לזה: רוצו ונעלה את האיש הזה כי נמצא הוא בצדקה. מיד פתח ר' עקיבא ודרש: ברוך ה' אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים קיימים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר: "שלח לחמך על פני המים וגו' ".³⁸

ומעשה בבנימין הצדיק שהיה ממונה על הקופה של צדקה. פעם אחת באה לפניו אישה אלמנה, אמרה לו: רבי, פרנסני. אמר: העבודה שאין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו: רבי, אם אין אתה מפרנסני, נמצא אתה הורג אלמנה ושבעה בניה. עמד ופירנסָהּ משלו. לאחר ימים חלה בנימין הצדיק והיה מצטער צער גדול על המטה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם ברוך שמך, אתה אמרת: כל המקיים נפש אחת כאילו מקיים עולם מלא, וכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאלו איבד עולם מלא. בנימין הצדיק קיים אלמנה ושבעה בניה והוא מצטער בצער הזה? מיד בקשו עליו רחמים וקרעו לו גזר דינו והוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו:

ברכות נח ע"ב – בתו של רב חנא בר חנילאי³⁹

עולא ורב חסדא היו מהלכים בדרך. כאשר הגיעו לפתחו של רב חנא בר חנילאי נאנח רב חסדא. אמר לו עולא: מדוע אתה נאנח? והרי אמר רב: אנחה שוברת חצי גופו של אדם … אמר לו: איך לא איאנח? בית שהיו בו שישים אופות ביום ושישים אופות בלילה והיו אופות לכל מי שצריך, ולא הוציא (רב חנא בר חנילאי) ידו מכיסו שסבר שמא יבוא עני בן טובים ועד שיושיט ידו לכיס יתבייש העני.⁴⁰

ועוד, היו פתוחות לו ארבע דלתות לארבע רוחות העולם,⁴¹ וכל מי שהיה נכנס רעב היה יוצא שבע.⁴² והיו זורקים אצלו חיטים ושעורים בשנות בצורת מבחוץ, כדי שכל מי שמתבייש לקחת ביום יבוא וייקח בלילה.⁴³

ועכשיו נפל בית זה ונשארה חורבה, ולא איאנח?

אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו, שנאמר: "בְּאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב" (ישעיהו ה ט). ואמר רבי יוחנן: עתיד הקב"ה להחזירן לישובן, שנאמר: "שיר המעלות לדוד הבוטחים בה' כהר ציון" (תהלים קכה א) – מה הר ציון עתיד הקב"ה להחזירו לישובו, אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן.⁴⁴

שבת שלום

מחלקי המים