פרשות השבוע

מים ראשונים: איש האלהים הוא כינוי שכיח בתנ"ך ונזכר מספר רב של פעמים. לעתים ככינוי לנביא ידוע אך בלי להזכיר את שמו (שמואל, אליהו, אלישע) ולעתים ככינוי לאדם נסתר ששמו איננו ידוע, כגון בנבואה על ירבעם (מלכים א יג). לעיתים נדירות נזכר שם האיש יחד עם הכינוי איש האלהים, כגון שמעיה (מלכים א יב כב), אלישע (מלכים ב ה ח), דוד (דברי הימים ב יח ד). וראש לכולם משה איש האלהים בפרשתנו. פעם אחת נזכר גם איש אלהים ככינוי למלאך בפרשת מנוח ואשתו (שופטים פרק יג). נראה שבתנ"ך הכינוי איש אלהים הוא פשוט כינוי נרדף לנביא – איש שדבר אלהים בפיו, איש שהוא שלוח אלהים. ואנו נתמקד בנושא הספציפי של משה איש האלהים.

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ: (דברים לג א).¹

אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי: (יהושע יד ו).²

פסיקתא דרב כהנא נספחים א וזאת הברכה – בזכות שלימד סניגוריה על ישראל

… והרי דברים קל וחומר, ומה אחימעץ בן צדוק שלא דבר על בנו של מלך לא טובה ולא רעה זכה לכל הכבוד הזה, מי שהוא מלמד סניגוריא על בניו של הקב"ה על אחת כמה וכמה.³ תדע לך שהוא כן, שכל ימיו של משה לא נקרא איש האלהים עד שלמד משה סניגוריא, שנאמר: "וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלהים" (דברים לג א).⁴

פסיקתא דרב כהנא נספחים א וזאת הברכה – שכפת את מלאך המוות

א"ר אבין: כל ימיו של משה היה מבקש לברך את ישראל ולא היה מניחו מלאך המות לברכו. מה עשה? נטלו וכפתו תחת רגליו וברכם לפניו, הדא הוא דכתיב: "וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו" (דברים לג א) – לפני מי? לפני זה שהיה מושלך תחת רגליו.⁵ ומה ברכה ברכם? "הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם" (תהלים כח: ט).⁶

מדרש תנאים לדברים פרק לג פסוק א – מכוחו של שאר הנביאים⁷

"אשר ברך משה" – אילו אחרים בירכו את ישראל, ראויים היו לכך. על אחת כמה וכמה שבירכן משה. נמצינו למידים שראוי היה משה לברך את ישראל וראויים היו ישראל להתברך מפי משה.⁸

"איש האלהים" – מלמד שהיה מברך והקב"ה מקיים. וכן דוד אומר: "צדיק מושל יראת אלהים" (שמואל ב כג ג). מצינו שהצדיקים מושלים במעשיו שלהקב"ה, שהרי גזר גזירות בעולם ובאו צדיקים וביטלום: משה עשה את היום לילה,⁹ יהושע עשה את הלילה יום.¹⁰ שמואל עשה את הקיץ חורף,¹¹ אליהו עשה את החורף קיץ.¹² משה עשה את הים יבשה, אלישע עשה את הנחל גבים גבים.¹³ הקב"ה מחיה מתים ואליהו ואלישע החיו מתים … לפיכך נקראו הנביאים איש האלהים ומשה רבינו אב לנביאים.¹⁴ והוא אחד מעשרה שנקראו איש האלהים: משה נקרא איש האלהים "תפילה למשה איש האלהים" (תהילים צ א); אלקנה נקרא איש האלהים … שמואל נקרא איש האלהים … דוד נקרא איש האלהים … שמעיה … ויעדוא¹⁵ … אליהו נקרא איש האלהים … ¹⁶ אלישע … מיכה … אמוץ.¹⁷

דברים רבה פרשה יא סימן ג – בהשוואה עם הגדולים שהיו לפניו

"וזאת הברכה" זהו שאמר הכתוב: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה" (משלי לא כט).¹⁸  מהו "ואת עלית על כולנה"? מדבר במשה על שנתעלה יותר מן הכל. כיצד? אדם הראשון אומר למשה: אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקב"ה. מנין? שנאמר: "ויברא אלהים את האדם בצלמו" (בראשית א כז). א"ל משה: אני נתעליתי יותר ממך: אתה, כבוד שניתן לך, ניטל ממך, שנאמר: "ואדם ביקר בל ילין" (תהלים מט יג).¹⁹ אבל אני, זיו הפנים שנתן לי הקב"ה, עמי הוא. מנין? שנאמר: "וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" (דברים לד ז).²⁰

נח אמר למשה: אני גדול ממך, שניצלתי בדור המבול. א"ל משה: אני נתעליתי יותר ממך. אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחייבו כלייה בעגל. מנין? שנאמר: "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שמות לב יד). למה הדבר דומה? לשתי ספינות שהיו בים והיו בתוכן שני קברניטין. אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו. למי היו מקלסין? לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו? כך, נח לא הציל אלא את עצמו, אבל משה הציל את עצמו ואת דורו. הוי: "ואת עלית על כולנה".²¹

אברהם אומר למשה: אני גדול ממך שהייתי זן לעוברים ולשבים. א"ל משה: אני נתעליתי יותר ממך. אתה היית זן בני אדם ערלים ואני הייתי זן בני אדם מהולים. ולא עוד אלא את היית זן בישוב ואני הייתי זן במדבר.²² יצחק אמר למשה: אני גדול ממך שפשטתי צוארי על גבי המזבח וראיתי את פני השכינה. א"ל משה: אני נתעליתי יותר ממך, שאתה ראית פני השכינה וכהו עיניך … אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים בפנים ולא כהו עיני.²³ יעקב אמר למשה: אני גדול ממך שנפגשתי עם המלאך ונצחתי אותו. אמר לו משה: אתה נפגשת עם המלאך בפֶּרִיפֶרִין²⁴ שלך ואני עולה אצלן בפֶּרִיפֶרִין שלהן והן מתייראין ממני …²⁵

לפיכך אמר שלמה: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה וגו' ". אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ונתעלה מן הכל, הוא יברך את ישראל – "וזאת הברכה".²⁶

דברים רבה פרשה יא סימן ד – פעמים איש ופעמים אלהים

דבר אחר: "וזאת הברכה" – אמר רבי שמואל בר נחמן: כיון שבא משה לברך את ישראל, באה התורה והקב"ה לברך את ישראל. "וזאת הברכה" – זו התורה, שנאמר בה: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" (דברים ד מד); "אשר ברך משה" – זה משה; "איש האלהים" – זה הקב"ה, שנאמר: "ה' איש מלחמה" (שמות טו ג). וכל כך למה? לקיים מה שנאמר: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת ד יב).²⁷

דבר אחר: "וזאת הברכה" – א"ר תנחומא: אם "אלהים" למה "איש"? ואם "איש" למה "אלהים"? אלא בשעה שהיה הושלך ליאור של מצרים – "איש" ובשעה שהפכו לדם – "האלהים".²⁸ דבר אחר: בשעה שברח מלפני פרעה – "איש" ובשעה ששיקעו – "אלהים".²⁹ דבר אחר: בשעה שעלה לרקיע – "איש" ומהו איש? לפני המלאכים שכולן אש, ובשעה שירד מן הרקיע – "אלהים", מנין? שכתוב: "וייראו מגשת אליו" (שמות לד ל). דבר אחר: בשעה שעלה לרקיע – "אלהים": כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין, אף הוא לא אוכל ולא שותה, מנין? שנאמר: "ויהי שם עם ה' … לחם לא אכל ומים לא שתה" (שם כח).³⁰

דבר אחר: מהו איש האלהים? א"ר אבין: מחציו ולמטה איש, מחציו ולמעלה האלהים.³¹

תנחומא (בובר) פרשת חקת סימן כא – לא עובר בירושה

"משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" (תהלים צט ו). ר' יודן בשם ר' יוסי ב"ר יהודה, ר' ברכיה בשם ר' יהושע בר קרחה: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה, הדא הוא דכתיב: "משה ואהרן בכהניו". ור' ברכיה בשם ר' סימון מייתי לה מהכא: "בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם לְהַקְטִיר לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד עוֹלָם: וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי" (דברי הימים א כג יג יד) – משה נקרא איש אלהים, אבל בניו על שבט הלוי יקראו. אמר ר' אלעזר ב"ר יוסי: פשט הוא לן שבחלוק לבן שמש משה במדבר.³²

במדבר רבה יד ו – היזהר להיות אלוהותי עליך

"וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' " (שמות ו ט) – למה צריך כאן לומר "אני ה' "? אלא כך אמר הקב"ה למשה: אע"פ שעשיתיך אלוהו של פרעה, כמו שאתה אומר: "ראה נתתיך אלהים לפרעה", הזהר להיות אלוהותי עליך, שלא עשיתיך אלוה כי אם לפרעה לבדו. הוי: "אני פי מלך שמור" (קהלת ח ב) –  ה"אני" שיאמר לך פי המלך, שתהא אימתו עליך, שמור, שלא תמרוד על צוויו.³³

פסיקתא דרב כהנא נספחים א וזאת הברכה – כבר במתן תורה

איש האלהים – איש, בשעה שעלה למרום. אלהים, בשעה שירד למטה.³⁴

תרגום אונקלוס  – איש האלהים = נביא

ודא ברכתא דבריך משה נביא דיי ית בני ישראל קדם מותיה:³⁵

רמב"ן על הפסוק – סוד ידוע לכל משכיל

איש האלהים – להגיד כי ברכתו מקויימת, כי איש האלהים היה ותפילת ישרים רצונו. והנה יקרא הכתוב למשה רבינו "איש האלהים" וכן שאר הנביאים ואליהו וזולתם, ולא יאמר הכתוב "איש ה' " אבל יאמר משה עבד ה' (להלן לד ה), והטעם ידוע לכל משכיל.³⁶

שבת שלום וחג שמח

שישו ושמחו בשמחת תורה

וזאת הברכה תלך ותימשך כל השנה

מחלקי המים

מים אחרונים: הזכרנו כבדרך אגב, בהערה 14 לעיל, את כינוי של משה "איש האלהים" כאשר הוא מתיר את נדרו של הקב"ה להשמיד את ישראל בעקבות חטא העגל. מן הראוי להביא מדרש זה ביתר פירוט: ראו שמות רבה מג ד: "ויחל משה – … שהתיר נדרו של יוצרו. כיצד? אלא בשעה שעשו ישראל העגל עמד משה מפייס האלהים שימחול להם. אמר לו האלהים: משה, כבר נשבעתי: "זובח לאלהים יחרם" (שמות כב יט), ודבר שבועה שיצא מפי איני מחזירו. אמר משה: ריבון העולם, ולא נתתי לי הפרה של נדרים ואמרת: "איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו" (במדבר ל ג) – הוא אינו מוחל אבל חכם מוחל את נדרו בעת שישאל עליו?! וכל זקן שמורה הוראה אם ירצה שיקבלו אחרים הוראתו צריך הוא לקיימה תחילה. ואתה צויתני על הפרת נדרים דין הוא שאתיר את נדרך כאשר צויתני להתיר לאחרים. מיד נתעטף בטליתו וישב לו כזקן והקב"ה עומד כשואל נדרו. וכן הוא אומר: "ואשב בהר" (דברים ט) – ואפשר שהיה משה יושב והאלהים יתברך שמו עומד? אמר ר' דרוסאי: קתדרא עשה לו כקדתרא של איסכוליסטיקים הללו בשעה שהן נכנסין לפני השלטון והן נראין עומדין ואינן אלא יושבין. ואף כאן כך, ישיבה שהיא נראה עמידה הוי: "ואשב בהר" … ומהו כן? א"ר הונא בר אחא: שישב להתיר נדרו של יוצרו. ומה אמר לו? דבר קשה אמר לפניו: תהית? בתמיה! אמר לו: תוהה אני על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי. אותה שעה אמר משה: מותר לך! מותר לך! אין כאן נדר ואין כאן שבועה! הוי: "ויחל משה" שהפר נדרו ליוצרו, כמה דאת אמרת "לא יחל דברו". א"ר שמעון בן לקיש: לפיכך נקרא שמו "איש האלהים", לומר שהתיר נדר לאלהים: "איש כי ידור נדר … לא יחל דברו" וכאן: "ויחל משה".