פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר נזקקנו בקצרה לנושא זה בשנים קודמות והגיעה השעה לחדש ולהרחיב שהרי "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש". ועדיין, פשיטא שלא נתיימר לכסות נושא רחב כל כך בדף זה, "כִּי־קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס" (ישעיהו כח כ). על כך נראה שלא תהיה שום מחלוקת.

רש"י במדבר פרק טז פסוק א – לקח להיות נחלק

ויקח קרח – לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה, וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג – נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת, וכן (איוב טו יב) "מה יקחך לבך", לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם.¹

מסכת אבות פרק ה משנה יז – לשם שמים או שלא

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים.² איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו.³

במדבר רבה פרשה יח סוף סימן ט – מבחן השיח

… כל הדברים האלו פייס משה לקרח, ואין אתה מוצא שהשיבו דבר. לפי שהיה [קרח] פקח ברשעו. אמר: אם אני משיבו, יודע אני בו שהוא חכם גדול ועכשיו יקפחני בדבריו ומקלקלני ואני מתרצה לו בעל כורחי. מוטב שלא אזקק לו. כשראה משה שאין בו תועלת, פירש הימנו.⁴

במדבר רבה פרשה יח סימן ח – תורה אחת ומשפט אחד

"זאת עשו קחו לכם מחתות … ותנו בהן אש ושימו עליהם קטורת לפני ה' מחר" – מה ראה [משה] לומר כן? אמר להם: בדרכי הגויים יש טעויות (אלילים) הרבה, נימוסין הרבה וכומרין הרבה, כולן מתקבצין בבת אחת. ואנו אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת ומשפט אחד ומזבח אחד וכהן גדול אחד. ואתם מאתים וחמישים איש מבקשים כהונה גדולה? אף אני רוצה בכך … לפיכך התרה בהם: "והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש". אמר להם משה: הרי אני אומר לכם שלא תתחייבו בנפשותיכם. מי שיבחר מכם יצא חי וכולכם אובדין.⁵

בראשית רבה צח סימן ב – צוואת יעקב: אסיפה אחת

"ויקרא יעקב אל בניו … האספו … הקבצו …" – רבותינו אומרים: ציווה אותם על המחלוקת. אמר להם: תהיו כולכם אסיפה אחת. זהו שכתוב: "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו" (יחזקאל לז טז) – חברו כתיב, נעשו בני ישראל אגודה אחת, התקינו עצמכם לגאולה.⁶

מדרש תנחומא פרשת ויחי סימן י – יעקב רואה את מחלוקת קרח

"בסודם אל תבוא נפשי … בקהלם אל תחד כבודי" –  כשיקהיל קרח את כל העדה לחלוק על משה "אל תחד כבודי" – אל תתיחד כבודי עמהן. אלא, "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" – ולא אמר "בן יעקב".⁷

במדבר רבה פרשה יח סימן כג – קורה שנוסרה לחלקים

"ומטה אהרן" – יש אומרים: הוא המטה שהיה ביד יהודה שנאמר: "ומטך אשר בידך" (בראשית לח יח).⁸ ויש אומרים: הוא המטה שהיה ביד משה ומעצמו פרח, שנאמר: "והנה פרח מטה אהרן" (במדבר יז כג). ויש אומרים: נטל משה קורה אחת וחתכה לשנים עשר נסרים ואומר להם: כולכם מקורה אחת טלו מקלכם. ועל מה עשה כן? "כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע" (משלי כ ג), שלא יאמרו: מקלו היה לח והפריח.⁹

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות יט ב – חנייה אחת במתן תורה

"ויחן שם ישראל נגד ההר" – להלן: "ויסעו בני ישראל", "ויחנו בני ישראל" – נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת.¹⁰ וכאן הוא אומר: "ויחן שם" – חנייה אחת ניתן בלבם, כדי שיאהבו זה את זה ויקבלו את התורה.¹¹

במדבר רבה פרשה כג ו – מחלוקת יהודה ויוסף הראשונה¹²

"ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה" (יהושע ז יט). אמר לו עכן: בשביל דבר זה שאתה אומר אני מת? … באותה שעה אמר לו עכן ליהושע: למה תפיל גורלות ביני ובין בני ביתי, אני אפיל הגורל בינך ובין פנחס, אם לא יעלה הגורל על שניכם אף אני מאמין. … מיד נפלה מחלוקת בישראל ועמדו שבט יהודה במריבה והרגו מישראל כתות כתות. כיון שראה עכן, כך אמר בלבו: כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ואני על ידי נהרגו כמה אנשים מישראל, אני חוטא ומחטיא. מוטב אני אודה לפני הקב"ה ולפני יהושע ואל תבוא תקלה על ידי. מה עשה עכן? עמד והשמיע קולו לכל הקהל וְהִסּוּ כל הקהל לפניו. אמר ליהושע: "אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי" (יהושע ז כ).¹³

וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל: (שמואל ב כ א).¹⁴

וְהִנֵּה מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים וְעִמְּךָ בְכָל מְלָאכָה לְכָל נָדִיב בַּחָכְמָה לְכָל עֲבוֹדָה וְהַשָּׂרִים וְכָל הָעָם לְכָל דְּבָרֶיךָ: (דברי הימים א כח כא).¹⁵

 

בראשית רבה פרשה לח סימן ו – מחלוקת חמורה מעבודה זרה

רבי אומר: גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום: כביכול איני יכול לשלוט בהן כיון ששלום ביניהם, שנאמר: "חבור עצבים אפרים הנח לו". אבל משנחלקו מה הוא אומר? "חלק לבם עתה יאשמו".¹⁶ הא למדת: גדול השלום ושנואה המחלוקת.¹⁷

מסכת סנהדרין דף פח עמוד ב – מאידיליה למחלוקת תלמידי בית שמאי ובית הלל

תניא, אמר רבי יוסי:¹⁸ מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל, אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית, ושני בתי דינין של עשרים ושלשה … ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל. הוצרך הדבר לשאול – שואלין מבית דין שבעירן, אם שמעו – אמרו להן, ואם לאו – באין לזה שסמוך לעירן. אם שמעו – אמרו להם, ואם לאו – באין לזה שעל פתח הר הבית. אם שמעו – אמרו להם, ואם לאו – באין לזה שעל פתח העזרה. ואומר: כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך למדתי וכך למדו חבירי. אם שמעו – אמרו להם, ואם לאו – אלו ואלו באין ללשכת הגזית, ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים … נשאלה שאלה בפניהם, אם שמעו – אמרו להם, ואם לאו – עומדין למנין. רבו המטמאים – טמאו, רבו המטהרין – טהרו.¹⁹ משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן – רבו מחלוקות בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות.²⁰

מסכת עירובין דף יג עמוד ב – תרבות של מחלוקת

שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? – מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.²¹

תלמוד ירושלמי מסכת פסחים פרק ו הלכה א – הלל ובני בתירא

א"ר אבון: והלא אי אפשר לשני שביעית שיחול י"ד להיות בשבת, ולמה נתעלמה הלכה מהן? כדי ליתן גדולה להלל. א"ר מנא: אנא שמעית מר' יודן ומן כל רבנין: מפני מה נוהגין בית דין שלמטן בכבוד? שלא ירבו המחלוקת בישראל.²²

מסכת יבמות דף יג עמוד ב – התחתנו זה עם זה

אע"פ שאלו אוסרים ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי. כל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאין, לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו.²³

תוספתא מסכת עדויות פרק ב הלכה א – תנורו של עכנאי

ארבעה דברים ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין: מסרוק של צרצור … דף של נחתומים שקבעו במסמר שחיבר במריש או בקורה … מנעול על האימום … חיתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. והיה נקרא תנור של עכנאי שעליו רבו מחלוקות בישראל.²⁴

מסכת מגילה דף ג עמוד א – תרגום התנ"ך

תרגום של תורה – אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע. תרגום של נביאים – יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם? עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם; גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל.²⁵

מסכת סנהדרין דף פח עמוד א – דין זקן ממרא

אמר רב כהנא: הוא אומר מפי השמועה והן אומרין מפי השמועה – אינו נהרג. הוא אומר כך הוא בעיני והן אומרין כך הוא בעינינו – אינו נהרג … עד שיאמר כך הוא בעיני והן אומרים מפי השמועה. תדע, שהרי לא הרגו את עקביא בן מהללאל. ורבי אלעזר אומר: אפילו הוא אומר מפי השמועה, והן אומרין כך הוא בעינינו – נהרג, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. ואם תאמר: מפני מה לא הרגו את עקביא בן מהללאל? – מפני שלא הורה הלכה למעשה.²⁶

מדרש תהילים, שוחר טוב, פרק מה – בני קרח²⁷

"למנצח על שושנים לבני קרח, משכיל שיר ידידות". "רחש לבי דבר טוב" … בני קרח לא היו יכולין לומר שירה לפני הקב"ה בפיהם, עד שרחש לבם בתשובה וקיבלם מיד … והיו בני קרח רואין שאול מתחת פתוחה מכאן, ואש מלהטה מכאן, ולא היו יכולין להתוודות בפיהם, עד שרחשו תשובה בלבם. והלא היו שלשה, ולמה אמר הכתוב "רחש לבי" לשון יחיד? אלא ללמדך שכל מה שכיוון זה בלבו, כיוון זה בלבו, ושלשתן היו שווים בלב אחד.²⁸ מניין אתה יודע שהיו משה ואהרן וכל הגדולים באין לשמוע שירתן של בני קרח? שנאמר: "למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות", משמיע ידידים של הקב"ה … ומלמדים לומר שירה לפני הקב"ה … ²⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: מעבר למחלוקות במקרא (מקצתן מנינו בהערה 12 לעיל) ובבית המדרש, לא נפקד מקומן של מחלוקות חברתיות בתולדות עם ישראל: צדוקים ופרושים, רבנים וקראים, בני ארץ ישראל ובני בבל (מחלוקת לוח השנה!), חסידים ומתנגדים, משכילים, ציונים וחרדים וגם בימינו לא חסרות כידוע מחלוקות. התעכבנו על פרשת השבוע ועל בית המדרש, בית שמאי ובית הלל בפרט, אליהן יש להוסיף את: נידויו (או לא) של עקביא בן מהללאל (עדויות פרק ה משנה ו), דין זקן ממרה (ראו דברינו בפרשת שופטים), העברת רבן גמליאל מנשיאותו (ברכות כז ע"ב), "בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך" (הוריות יד ע"א), בית הכנסת של טבריה שקרעו ספר תורה בחמתן (יבמות צו ע"ב), מחלוקת מועד יום הכיפורים (משנה ראש השנה סוף פרק ב), מחלוקת הגיסים, ר' יוחנן וריש לקיש שהביאה למותו של האחרון (בבא מציעא פד, דברינו ר' יוחנן קפדן היה), המחלוקת הקשה על קביעת הלוח בין רס"ג ואהרון בן מאיר, המחלוקת ביחס לספריו של הרמב"ם, ומן הסתם עוד רבים שלא מנינו. עד שנדרשו חז"ל לדרוש קל וחומר מנשים זונות שיודעות לפרכס (לפרגן) זו לזו לתלמידי חכמים שאינם יודעים לפרגן אהדדי והאחד פוסל את טהרותיו של השני (שבת לד ע"א, בדברינו רבי שמעון בר יוחאי – בין המערה לטבריה בל"ג בעומר). ראו דברינו שועל, עקרב, שרף וגחלי אש במיוחדים. חז"ל שהכירו מחלוקות אלה מבשרם, כולל הקפדות למיניהם ונידויים, עדיין העדיפו את מחלוקות וחידודי בית המדרש על מחלוקות כגון זו של קורח ושנאות חינם שגרמו לחורבן מקדש, עם וארץ. והדברים ארוכים ויגעים.